המלחמה בסוריה עולה שלב לנוכח הקרבות בדמשק ובחאלב שמשמעותם שהמרד עובר מהפריפריה לערים הגדולות. נפילתן לידי המורדים תבשר את סופו של שלטון העלווים על סוריה כולה, ומאותו רגע זה יהיה עניין של זמן עד לנפילת אסד. סיקור ממוקד מציג את התפתחות האירועים הצפויה בסוריה בשנים הקרובות.

העברת מוקד הלחימה בין הממשל הסורי לבין האופוזיציה הסונית במדינה לערים הגדולות, מהווה שלב חדש ומתקדם בדרך להדחתו של אסד מתפקידו כנשיא סוריה. כפי שכתבנו באפריל 2011 במאמר “רולטה סורית”, “גלישת המהומות אליהן (דמשק וחאלב – א.ל.י.ב) תסמן את תחילת הסוף עבור אסד”.

חלפו כמעט שנה וחצי וכמעט 20 אלף הרוגים ורק עתה הצליחו המורדים להביא את המערכה אל הערים הגדולות. בדמשק דומה היה כי העיר לפני שחרור מההנהגה העלווית. פיגוע מתוכנן היטב ב-18 ביולי שבו נהרגו כמה בכירים וביניהם ראש המודיעין עאסף שווכאת ושרי ההגנה והפנים, דחק את אסד אל הקיר. העריץ הסורי החליט להטיל למערכה את מטוסי הקרב והטנקים האיכותיים יותר שעד כה מיעט להשתמש בהם בדיכוי המורדים, וקצב ההרג היומי גבר. כשבועיים לאחר אותו פיגוע, דמשק עדיין נמצאת בחלקים נרחבים שלה תחת שליטת כוחות הנאמנים לנשיא.

גם בחאלב פרצה אש על רקע ההצלחות בדמשק וגם לשם צורפו לדיכוי מטוסי קרב וטנקים. נכון לכתיבת שורות אלה, המורדים שולטים על כמחצית מהעיר חאלב ועל כמחצית מהעיר דמשק, על פי דיווחים שונים, כך שעוד נכונה לחימה בשתי ערים אלה.

אסד עצמו מודע לכך שנפילתן של דמשק וחאלב תיתן את האות לעריקה המונית וליצירת כדור שלג שיוביל לקריסת המשטר בזמן מהיר, ועל כן הוא מרכז את כל אמצעי הלחימה העומדים לרשותו כדי למנוע כיבוש של הערים, לפחות עד שהעדה העלווית תסיים להתארגן בשטחי העלווים במערב. נפילת שתי הערים הגדולות היא השלב הבא כאמור בקריסת משטרו של אסד.

לוחם צבא סוריה החופשית מכוון בזוקה אל עבר כוחות אסד בחומס – נערכים לקרב האחרון?. צילום: בו יאסר

מלחמת האזרחים נפתחת

היום שבו ייפלו הערים הגדולות לידי המורדים ומשטר אסד ייפול כמו באפקט של דומינו, יוגדר על פי הפיזור הדמוגרפי העדכני לאותו רגע. למרות שעלווים רבים בשנה האחרונה עברו להתגורר במערב המוגן, וסונים רבים עברו מזרחה; נוצרים עזבו את סוריה וכפרים סוניים רבים נמחקו מעל המפה, נותרו מקומות רבים של מובלעות סוניות או עלוויות בשטחים בעלי דומיננטיות עלווית או סונית. פירוש הדבר הוא שבהיעדר שלטון מרכזי, יותקפו המיעוטים השונים בכל אזור, במטרה לבצע טיהור אתני שם וליצור אזורים הומוגניים מבחינה אתנית.

כמויות אדירות של נשק כבר נמצאות בידי אזרחים ולאחר נפילת המשטר יזרמו לשטח עוד כמויות גדולות של נשק. זאת במקביל לבחישתן של מספר רב של מדינות – רוסיה, ארה”ב, סעודיה, קטאר, איראן ואחרות – שמזרימות מימון ונשק לשטח כדי לקדם את הצד שהן תומכות בו.

בישראל עיקר הדאגה היא לנשק הכימי. יש להניח כי המשטר דאג לאבטח את הנשק היטב, מחשש שייפול לידי המורדים ויופנה נגד העלווים. שר החוץ ליברמן כבר הצהיר כי מבחינת ישראל, מעבר של נשק כימי מידי הצבא הסורי לידי החיזבאללה או ארגון טרור אחר, יהווה “קאזוס בלי” – עילה למלחמה.

יחלפו חודשים ואולי שנים עד שיתבררו ממדי הזוועה בסוריה. המספרים הרשמיים מדברים כאמור על 20 אלף הרוגים עד כה, אולם מספר זה אינו כולל עשרות אלפי נעדרים, רבים מהם קבורים תחת הריסות הכפרים, וכן עצירים רבים שנמצאים בידי המשטר ולא ידוע מה עלה בגורלם.

מלחמת האזרחים בסוריה תעודד כאמור טיהור אתני, ולכן השלב הבא יהיה אקסודוס – כל העלווים והשיעים שחיים באזור בדומיננטיות סונית יהגרו מערבה, אל מחוזות לטאקייה וטרטוס שלחוף הים התיכון, המחוזות שיהוו בסיס למדינה עלווית חדשה. במקביל, ינוסו סונים ממחוזות שבהם הדומיננטיות היא עלווית-שיעית.

הנוצרים, המהווים 10%-15% מאוכלוסיית הערים הגדולות, ייאלצו לנוס משם לאור תמיכתם באסד. יש להניח שרבים מהם, בעיקר בעלי האמצעים, יבחרו להגר לצרפת, ארה”ב ואמריקה הלטינית, בדומה ליעדי הבריחה של הנוצרים מלבנון.

כך, תיווצרנה דה פקטו שתי מדינות – האחת, בעלת רוב של 90% סונים ויותר, והשנייה בעלת רוב עלווי-שיעי של 90% ויותר.

עמדה של הצבא הסורי – למרות עריקות רבות, שדרת הפיקוד עדיין נאמנה לאסד. צילום: קול אמריקה

סוריה מתפוררת לרסיסים

המדינה העלווית תתבסס על מנהיגי העדה שהיו בעמדות ההובלה של סוריה ב-40 השנה האחרונות, הן בביטחון, הן בכלכלה והן בפוליטיקה. יש להניח כי מנהיג המדינה הזאת ישתייך למשפחת אסד-מכלוף המורחבת, במידה שבשאר אסד לא ישרוד. מדינה זו תהיה חילונית, בעלת משטר צבאי ותלויה כמעט לחלוטין ברוסיה. היא תהיה בעלת צבא חזק יחסית ומוקפת אויבים – טורקיה, סוריה הסונית וייתכן שגם לבנון.

המדינה הסונית, לעומת זאת, תמצא עצמה ללא האליטה הפוליטית-ביטחונית-כלכלית של סוריה, סיטואציה שלא אירעה במדינות הערביות האחרות שבהן בוצעה הפיכה שלטונית. עדות לכך היא בפיצול הרב באופוזיציה הסורית ובהיעדר הנהגה אחת שאותה מקבלים עליהם הצדדים השונים.

המשמעות היא שלאחר התבססות העלווים במדינתם החדשה, החברה הסונית תשקע לתוך מאבקים שבטיים בין אסלאמיסטים המקבלים סיוע מאל-קעידה; הליברלים שנעזרים במערב; צבא סוריה החופשי וכוחות אחרים שמקבלים סיוע ממדינות המפרץ.

סוגיה מרכזית שתעלה בתוך מלחמת האזרחים בסוריה, היא סוגיית גורלן של שתי עדות מרכזיות המצויות באזורי ההשפעה הסונים ואשר יש להניח שלא ימהרו לנטוש את אדמתן. הכורדים בצפון מזרח המדינה נהנים כיום מהיעדר כוחות ביטחון סוריים בהיקף הפריסה בעבר, מאחר שכוחות אלה נשלחו לאתרי הקרבות המרכזיים. בשל כך, למרות שהכורדים נמנעו מלהכריז באופן מלא על מרד באסד, הם זוכים באופן פורמלי לעצמאות מסוימת.

לנוכח העובדה כי אחיהם בעיראק כבר מתחזקים אוטונומיה משוכללת מאז 1991, ייתכן שהכורדים בסוריה יצליחו להשתחרר מהאחיזה הסורית ואף לזכות לצוהר לעולם באמצעות הכורדים בעיראק. מדובר בהתפתחות מדאיגה מבחינת שתי המעצמות הגדולות של המזרח התיכון, טורקיה ואיראן, שלהן אוכלוסייה כורדית גדולה אשר עשויה לקבל השראה מההתפתחויות בעיראק ובסוריה.

בעוד שהטורקים לא יכולים להתערב כרגע בסוריה, כל עוד הרוסים פורסים את המטרייה שלהם מעל אסד, יצטרכו הטורקים והאיראנים להתערב אם ייעשה ניסיון לשנות את הסטטוס-קוו של הכורדים בסוריה. לכן, עשויים הכורדים לשמור על פרופיל נמוך, בזמן שהם נהנים דה-פקטו מאוטונומיה [1].

בדרום סוריה, בהר הדרוזים, מרוכזים מרבית הדרוזים במדינה. במשך שנים הם הראו נאמנות לכל משטר ששלט בסוריה, ובימי שלטון העלווים אף זכו שבניהם יגיעו לעמדות מפתח בצבא. מלחמת אזרחים מאיימת גם על הדרוזים הללו, אך לא ברור מהו הכיוון שבו יבחרו הדרוזים, שעשויים לבקש להתנתק ממדינה סונית וליהנות אף הם מאוטונומיה או עצמאות כלשהי.

אסד עם מדבדב – המטריה הרוסית מאפשרת לשליט הסורי להמשיך במערכה על חייו. צילום: הקרמלין

ישנה עוד קבוצה אחת בסוריה שמושפעת מן האירועים ואלו הם מאות אלפי הפלשתינים החיים במחנות הפליטים בסוריה, וכעת מוצאים עצמם במצוקה כלכלית קשה יותר ויותר, לנוכח השיתוק הכללי של המדינה.

במשך שנים רבות אירחה דמשק 11 ארגוני טרור, שהשתייכו למה שכונתה “חזית הסירוב”, קרי ארגונים שלא משתייכים לאש”ף ומתנגדים לאוסלו. לאור העובדה שסוריה הייתה המדינה הערבית שעמדה בקדמת הבמה בכל הנוגע להתנגדות לשלום עם ישראל, נהנו ארגונים אלה מחופש פעולה. תחילת הדיכוי של הסונים, ובעיקר של ארגון האחים המוסלמים הסורי על ידי משטר אסד, אילץ את אנשי החמאס בדמשק ובראשם ח’אלד משעל, לעזוב את העיר. האביב הערבי העלה למעשה את החמאס בעזה לעמדת ההובלה בתוך הארגון, לנוכח שבירת הבידוד המדיני בדמות פתיחת מעבר רפיח ומנגד כאמור, סגירת המשרד של החמאס בדמשק.

ארגון אחר שעזב ככל הנראה את דמשק הוא הג’יאהד האסלאמי, אך לא בשל דיכוי הסונים כי אם בשל החשש כי דמשק תיפול לידי המורדים.

כך או כך, האירועים בסוריה גרמו לפילוג בקרב הפלשתינים בסוגיה, ונראה כי תומכיו של אסד נוטשים אותו אחד אחרי השני, בעיקר אחרי שנודע כי אירעו התנגשויות בין צבא אסד ובין פלשתינים במחנות הפליטים.

פיצולה של סוריה לכמה מדינות ומעבר האליטה העלווית למדינה משלהם, יותיר את הסונים במצב כאוטי כאמור ועם יכולות מוגבלות מאוד לנטר את המתרחש במדינה. זו יכולה להיות ההזדמנות של הפלשתינים המצופפים כיום במחנות פליטים ללא זכויות אזרחיות בסיסיות.

לאור האקסודוס הצפוי שבמסגרתו ינדדו מאות אלפי בני אדם בתוך המדינה ומחוצה לה, יישארו בתים רבים נטושים במדינה ללא יכולת למכור אותם. פלשתינים שיבחרו להישאר בסוריה, יוכלו לעזוב את מחנה הפליטים ולעבור להתגורר באחת השכונות הנטושות. מאחר שהפלשתינים הם ערבים-סונים, סוריה החדשה והמוקטנת תוכל להוות עבורם בית טוב יותר מאשר המצב שבו הם שרויים כיום.

המלחמה מתגלגלת ללבנון

בזמן שסוריה מתפרקת למספר יישויות, לא תוכל לבנון להישאר בלתי מושפעת מההתרחשויות. גם לבנון מחולקת כידוע בין דתות, עדות וכתות רבות, והשסעים בה מזכירים במידה מסוימת את אלה שבאחות הגדולה סוריה. 30 שנות כיבוש ישיר של סוריה בלבנון, הותירו עלווים ותומכי משטר אסד רבים בלבנון.

יחסי הכוחות כרגע בלבנון הם: העדה הסונית תומכת בכל לב בהדחת אסד ובהשלטת שלטון סוני בסוריה. החיזבאללה הוא התומך המובהק ביותר של אסד, ויהיה הנפגע העיקרי מנפילתו של הרודן הסורי. העדה הדרוזית העבירה מספר פעמים את תמיכתה בין המחנה הפרו-סורי למחנה האנטי-סורי בלבנון, והיא תחבור לצד שלהערכתה ינצח בלבנון.

הנוצרים בלבנון, אלה שלא ברחו מהמדינה, מפוצלים כמיטב המסורת המרונית בלבנון בין אלה התומכים בשמירה על הייחודיות המרונית אשר רואים באסד אויב באופן מסורתי, לבין אלו שסבורים שעל הנוצרים לחבור לעדות אחרות, כיום זוהי העדה השיעית. את הקבוצה הראשונה מנהיגים משפחות כמשפחת ג’ומאייל, ואת הקבוצה השנייה מנהיג הגנרל מישל עאון.

כרגע יחסי הכוחות מוטים לטובת הכוחות שתומכים באסד, ולכן פירוש הדבר הוא שייתכן ולמדינה העלווית האפשרית תהיה בת ברית שגובלת עמה. אולם יש להניח כי המציאות בלבנון יכולה להשתנות מהקצה אל הקצה לנוכח ההיסטוריה המקומית, ועל כן יחלוף זמן בטרם תוברר סוגיית ההנהגה בלבנון. מה שידוע הוא שנפילת אסד ופיצולה של סוריה תנתק את החיזבאללה מצינור החמצן העיקרי שלו, איראן, מה שיוביל להפגנות כוח מצדו – נגד העדות האחרות בלבנון או נגד ישראל, במאמץ לגרור אותה לקלחת הלבנונית.

נקודת ביקורת של הצבא בדמשק – האם הבירה תיפול בקרוב? צילום: קול אמריקה

היום שאחרי מתקרב

המדינה העלווית תהנה במהרה מיציבות בעוד המדינה הסונית תשקע בכאוס, ובאזורים הכורדיים והדרוזיים תהיה מעין אוטונומיה, לצד טיהור אתני ואקסודוס של עדות. השינויים הפנים-סוריים הללו ישפיעו כאמור על טורקיה ואיראן, שיימצאו בעמדה מוזרה. טורקיה תומכת כיום בסוריה הסונית, לאור העובדה כי ההנהגה הטורקית היא הנהגה דתית ועל כן מרכיב הזהות הסוני הפך לחשוב עבור הטורקים. העובדה כי אסד גרם לבעיית פליטים מחמירה בטורקיה, מוסיפה נקודות לצד המורדים.

הבעיה מבחינת הטורקים היא פיצולה של סוריה. מדינה סונית השרויה על שטח מדברי ואולי מנותקת מהים, היא מדינה חרבה שלטורקיה יש מעט אינטרסים לשמור על קשר קרוב עמה, כפי שהיה בשנים האחרונות עם משטר אסד בטרם החלה המרידה נגדו.

העובדה שרוסיה תימצא במערב סוריה בממדים גוברים והולכים יכולה להיתפס כמאיימת על טורקיה, שתתקשה לפעול בגזרות רבות שבהן היא רוצה לפעול, כגון מול אסד או הכורדים. עם זאת, ראש הממשלה הטורקי ארדואן כבר הצהיר כי אם ייעשה ניסיון מצד הכורדים להקים מדינה עצמאית, טורקיה תפעל צבאית כדי למנוע עצמאות שכזאת, ולכן ניתן להניח שהכורדים בסוריה יפעלו לטובת פתרון של אוטונומיה על פי המודל העיראקי, כדי שלא לעורר את זעם הטורקים, בעודם נהנים דה פקטו מעצמאות.

מבחינת איראן, אובדן הקשר עם אסד פירושו אובדן הגשר לעולם הערבי, אבידה קשה למי שביקשה לזכות בעמדת הובלה באזור. התמיכה בסוריה הסונית תהיה כמובן מצד מדינות העולם המערבי ולפחות בהתחלה גם מצד המערב, מה שיותיר את המדינה העלווית כמבודדת כמעט לחלוטין. כפי שעמדנו על כך במאמרים קודמים שעסקו בסוריה, יצירתה של מדינה שכזו היא אינטרס ישראלי מבחינות רבות ואף עשויה לפתוח פתח עבור ישראל להגיע להסדר כלשהו עם מדינה ערבית נוספת – מדינה עלווית-חילונית.

סוריה כפי שהכרנו אותה, חדלה מלהתקיים, וכעת היא ממתינה לעיצובה מחדש בדמות מספר מדינות או אוטונומיות, על פי מפתח עדתי. מבחינת ישראל, החזית הסורית חדלה מלהתקיים כמעט לחלוטין. הדבר שנותר עבור ישראל הוא לוודא שנשק מתקדם לא מגיע לידי החיזבאללה. הנשק הכימי הוא לאו דווקא הבעיה – הסורים מכירים בעוצמתו ויחששו מנפילתו לידי מי שעשוי לפגוע בעלווים, ועל כן יעשו הכל כדי להגן עליו.

החשש הישראלי הוא דווקא מנפילת נשק קונבנציונלי לידי המורדים בסוריה או ארגוני הטרור בלבנון, כגון טילי קרקע-אוויר מתקדמים, טילי קרקע-קרקע, טילי חוף-ים ועוד, שיאיימו על ישראל ויקשו על פעילות צה”ל. בנוסף, ישראל צריכה להבין כי ההסתברות שתיאלץ לפעול בלבנון גדלה מיום ליום ועל כן כדאי לה לרענן את הנהלים, התוכניות, החימוש ועוד לנוכח מציאות כזו.

הערות

1. עוד על מצב הכורדים באזור, במאמר “כורדיסטן החופשית – הסוף?”, בגיליון ספטמבר 2011 של סיקור ממוקד