אמור לי מי חבריך

רוסיה מנופפת בקלף האיראני

יובל בוסתן, אלון לוין


המצב באיראן רחוק מהלשביע את רצון השלטונות. המצב הכלכלי קשה והמערכת הפוליטית עדיין לא התייצבה מאז הבחירות לפני שנה. סבב הסנקציות האחרון אשר צפוי להחריף עוד את המצוקה הכלכלית בה שרויה איראן, עורר זעם במסדרונות השלטון בטהרן. המטרה המרכזית היא דווקא בת הברית הפטרונית זה מקרוב – מוסקבה. הרוסים מדברים בשני קולות – לאוזניים מערביות הם טוענים כי השתכנעו בכוונת טהרן להגיע לנשק גרעיני ובצורך לפעול למנוע זאת בזמן שבאזני האיראנים הם מבטלים את חומרת הסנקציות וחותמים על הסכמים נפרדים כדי לרכך את הביקורת. אם לפני שנתיים ראו הרוסים במהלך העניינים באיראן כמצב המשחק לטובתם בכל מקרה, הרי שכעת הם מוצאים עצמם בעמדה נחותה ומשוועים ליציבות באיראן, לפחות עד להודעה חדשה.

חבילת הסנקציות הרביעית והאחרונה עד כה של מועצת הביטחון כנגד איראן, בה תמכה רוסיה, גרמה לערעור ביחסי שתי המדינות המחשיבות האחת את השנייה כבנות ברית אסטרטגיות כבר עשרות שנים. הרוסים הקפיאו עיסקאות נשק חשובות עם האיראנים כגון טילי S-300 החיונים עבור האיראנים כדי להגן על התשתית הגרעינית שלהם מהתקפה אווירית. שר החוץ לברוב הכחיש למחרת הטלת הסנקציות את ההערכה כי רוסיה ביטלה את העיסקה מ-2007. היו שפירשו הכחשה זו כניסיון לרכך את תגובת האיראנים לצעד הרוסי, אך גם לאלו קשה להתעלם מהעובדה כי העיסקה נידחית בטענות שונות כבר שלוש שנים [1].

החלטת מועצת הביטחון מספר 1929 מיום ה-9 ביוני 2010, הגיעה שבועות ספורים לאחר ניסיון תיווך של הברזילאים והטורקים שניסו למנוע את הטלת הסנקציות, אך נכשלו. המסר של המעצמות היה ברור – האמריקנים והאירופאים רצו לשמור על השליטה בפתרון הסכסוך עם האיראנים, הרוסים ביקשו לעמוד בהתחייבויות מוקדמות שלהם כלפי האמריקנים, והסינים נאלצו להצטרף להחלטה, תוך כדי שהם פועלים לריכוך חבילת הסנקציות.

ההחלטה שהתקבלה הינה חמורה, לפחות על הנייר, מכל החלטה שהתקבלה נגד איראן עד כה. היא כוללת אמברגו כולל על מסחר בנשק וברכיבים לתעשיית הגרעין, איסור תנועה של מספר בכירים איראנים, הקפאת נכסי משמרות המהפכה במספר מדינות ועוד. הסנקציות גם מגבילות אלמנטים רבים בסחר אזרחי של איראן עם העולם והגבלות על אספקת תזקיקים הנחוצים לתפקוד השוטף של המשק האיראני, ואשר סבסודם בעבר איפשר לשמור על הסדר הציבורי במדינה.

מערכת היחסים הרוסית-איראנית חשובה לשני הצדדים בעיקר מהפן האסטרטגי והגיאו-פוליטי, ופחות מהפן הכלכלי. היקף הסחר בין שתי המדינות מסתכם ב-3.5 מיליארד דולר בשנה. לשתי המדינות שותפות סחר גדולות יותר. חשיבות היחסים נעוצה ביכולת השפעה רוסית על איראן העשירה בנפט ובגז טבעי, ובנכונות הרוסית למכור לאיראנים טכנולוגיה מתקדמת, אזרחית וצבאית. מבחינת הרוסים מהווה יכולתם להשפיע על האיראנים נכס חשוב במאזן הכולל מול המערב. הפגיעה ביחסי המסחר בין השתיים, נמצאת יותר ברמה ההצהרתית הדיפלומטית מאשר פוגעת במרקם היחסים בין המדינות [2].

ובכל זאת, רמז לחשיבות הרבה המייחסים באיראן ליחסים עם רוסיה ומכאן לחשש המתעורר מפגיעה ביחסים אלו ניתן היה ללמוד מהתבטאות יוצאת דופן של אחמדינג'אד ערב הטלת הסנקציות ועל רקע הדיווחים כי רוסיה תחבור למערב בהצבעה: "אנחנו לא אוהבים לצפות בשכנינו חוברים לאויבים שלנו. זה לא מקובל על העם האיראני. אני מקווה שהם ייקחו לתשומת לבם ויפעלו לתקן זאת. לו הייתי בנעלי הרוסים, הייתי נוקט בגישה זהירה יותר" [3] .


אחמדיניג'אד ופוטין בטהרן – האם האיראנים איבדו סופית את ההגנה הרוסית? צילום: הקרמלין

אינטרסים מורכבים

מאז נבחר לראשונה לנשיא לפני חמש שנים, הוביל אחמדיניג'אד את הקו הניצי מול המערב – הוא פעל וממשיך לפעול למען תוכנית הגרעין ובה בעת מתעקש כמעט על התנצחויות בלתי פוסקות מול המערב. התנהלות זו הובילה לשורה של סנקציות להן הייתה השפעה מוגבלת, לפחות עד המשבר הכלכלי האחרון.

כללי המשחק הרוסיים בזירה זו היו ברורים וכיוונו למטרה אחת – שמירה על עימות דיפלומטי מתמשך בין המערב לאיראן ומניעת התנגשות צבאית בין הצדדים. מדיניות זו העניקה לרוסים מספר יתרונות בולטים. ראשית, הם זכו למעמד של מתווכים בזכות יחסיהם הטובים עם האיראנים, ובכך חיזקו את הפרופיל הבינלאומי שלהם כמעצמה. שנית, הם הניחו לצדדים להתכתש בעודם נהנים מיתרונות אסטרטגיים שונים הן ביחסים עם האמריקנים והאירופאים, הן ביחסים עם האיראנים. שלישית, ככל שנמשך העימות, נותר החשש מפני דרדורו של האזור למלחמה וחשש זה תדלק את הזינוק במחירי הנפט.

ערב הכרזתו של אחמדיניג'אד על חזרה להעשרת אורניום, עמדו מחירי הנפט על 50-60 דולר. בבסוף 2007 כבר נסקו המחירים לרמה של 147 דולר לחבית, ועבור רוסיה, שהפיקה בממוצע כ-9 מיליון חביות ביום, היה מדובר בתוספת של כמעט מיליארד דולר ביום לכלכלה הרוסית. הרוסים ידעו כי מלחמה אזורית, הגם שתדחוף את מחירי הנפט מעלה, תביא לייצוב מחירי הנפט בסופו של דבר ואף לירידה דרמטית כתוצאה מהצורך להגביר את שאיבת הנפט כדי לממן את שיקומה של איראן, כפי שקרה לאחר מלחמת איראן-עיראק ולאחר מלחמת המפרץ הראשונה.

כמו במקומות אחרים בעולם, גם כאן, הגיע המשבר הכלכלי הגדול וטרף את הקלפים. כעת, עמדו הרוסים בפני בעיה משל עצמם – התלות הגדולה של המשק הרוסי במחירי האנרגיה היתה לו לרועץ בזמן של משבר כלכלי. הביקוש לאנרגיה ירד ואיתו המחירים. הבורסה הרוסית צנחה ואיתה סקטורים רבים במשק הרוסי, בעוד שממשלת רוסיה מביטה בעיניים כלות על יתרות המט"ח האדירות שלה מצטמצמות משמעותית. יתרות אלה היו קריטיות במניעת חזרה למשבר 1998 שבו הכריזה רוסיה על חדלות פירעון ולמעשה על פשיטת רגל.

השפעות המשבר הכלכלי ומצוקת האזרחים הנמשכת קיבלו ביטוי בתנודה בדעת הקהל – שביעות הרצון מפוטין ירדה עד ל-61% בחודש שעבר, לעומת למעלה מ-70% לפני המשבר. שביעות הרצון ממדבדב ירדה בחודש שעבר ל-53% בלבד. בתגובה לאלו התולים את השחיקה בתמיכה בערפל השורר סביב השאלה מי מהשניים יתמודד לנשיאות בעוד שנתיים, מסתפקים השניים דרך קבע באמירה לקונית כי הם מוסיפים לעת עתה לעשות בענייניה השוטפים של המדינה, ואלו כאמור דורשים שינוי [4].

בהביטם לזירה הגיאו-פוליטית, הגיעו הרוסים מוכי המשבר למסקנה כי הלימון האיראני כבר נסחט. מאמצי התיווך הרוסיים מ-2006 יועדו אולי לשמור על בערת גחלת העימות, אולם מ-2008 כבר היה צורך מבחינתהרוסים לנקוט בעמדה תקיפה יותר. שינויי השלטון בוושינגטון יצרו הזדמנות עבור הרוסים לעבוד מול נשיא נוח יותר ולפתור כמה מהבעיות האסטרטגיות. הסירוב האיראני לכל הצעת פשרה פגע במוניטין הרוסי לאורך זמן, והם כבר התקשו לטעון להשפעה רבה על המשטר האיראני. אירועי הקיץ שעבר באיראן ותגליות חדשות על פרויקט הגרעין האיראני על רקע כינוס האו"ם כמה חודשים לאחר מכן, חיזקו אצל הרוסים את ההבנה כי ייאלצו להצטרף לחבילת סנקציות משמעותית נגד האיראנים [5].


מדבדב מארח את אובאמה – המשבר הכלכלי אילץ את הרוסים ליישר קו עם האמריקנים? צילום: הקרמלין

בסיס היחסים

האינטרס החשוב ביותר מבחינת הרוסים הנוגע ליחסים עם איראן, הוא קרטל הגז על הקמתו שוקדים הרוסים לפחות מאז 2006. לרוסים 27% מעתודות הגז העולמיות וגישה לכ-5% נוספים המצויים ברפובליקות האסלאמיות של ברה"מ לשעבר. ביחד עם כ-15% שיש לאיראנים והיחסים הקרובים עם אלג'יריה, ספקית הגז השנייה בחשיבותה של אירופה, ביקשו הרוסים ליצור קרטל אנרגיה במודל דומה לזה של אופ"ק, כדי לשמור על מחירי גז גבוהים. בקרטל זה, תהנה רוסיה ממעמד חזק יותר אפילו מהמעמד של הסעודים בקרטל הנפט, ובאמצעות הכתבת המחירים, יוכלו הרוסים להשפיע על מהלכים פוליטיים רבים בזירה העולמית, כפי שכבר פעלו באזורם בעבר [6].

עובדה זו היא יסוד קבוע ביחסי שתי המדינות. איראן יכולה להתחרות על אספקת הגז לאירופה עם רוסיה, או לחבור לרוסים כדי ללחוץ את האירופאים לשלם מחירים גבוהים מכל הספקים עבור המשאב. כל עוד איראן נמצאת בעימות עם המערב, יכולה רוסיה ליהנות מהברית עם האיראנים. אולם האש שמושך אליו אחמדיניג'אד בעודו טווה יחסים קרובים עם יריבים רבים של המערב כנשיא ונצואלה צ'אבז, מאיים בהשמדת ישראל ומצהיר בראש חוצות על כוונותיו הגרעיניות ופיתוח היכולות הבליסטיות של ארצו, הופכת את העמדה הרוסית לבעייתית, ומחיר היחסים בטווח הקצר הופך ליקר מדי.

סמוך לשינוי הקו בשנה שעברה, הגיעו הרוסים והאמריקנים לפתרון משבר הצבת הטילים נגד טילים במזרח אירופה, הצבה שנתפסה בעיני הרוסים כשוברת את המאזן האסטרטגי בין המעצמות. המחיר עבור הרוסים, ככל הנראה, היה החבירה לאמריקנים בהטלת לחץ על האיראנים, ואכן, לאחר תשעה חודשים לערך מההכרזה על ביטול הצבת הטילים במזרח אירופה, הצטרפו הרוסים להטלת הסנקציות וככל הנראה גם משכו ושכנעו את הסינים להסכים לכך [7].


מדבדב עם מרקל – לראשונה הביעו הרוסים חשש מההתגרענות האיראנית. צילום: הקרמלין

חוסר שביעות הרצון מצד הרוסים כלפי אחמדיניג'אד מצד אחד, והצורך האסטרטגי בשמירה על יחסים קרובים עם האיראנים מצד שני, מעודדים את הדיבור הכפול הרוסי בסוגייה. לצד אמירתו של לברוב כי יחסי איראן-רוסיה לא נפגעו מהטלת הסנקציות, דאגו הרוסים לחתום על הסכם שיתוף פעולה בתחום האנרגיה במסגרתו יסייעו לאיראנים עם תזקיקי נפט, הסכם שמטרתו לתת לאיראנים תחושה כי הרוסים לא נטשו אותם כליל [8]. ההסכם כולל סעיפים נוספים הנוגעים לשיתוף הפעולה בתחום האנרגיה. בנוסף, טוענים הרוסים כי עד ספטמבר יתחיל הכור בבושהר לעבוד, לאחר דחיות רבות, הצהרה המהווה מסר לאיראנים כי הרוסים מעונינים עדיין בשיתוף פעולה עימם. כמובן שלאור הדחיות בעבר, ייתכן וגם ההצהרה לגבי ספטמבר היא חסרת משמעות, אולם אם אכן יתחיל הכור לעבוד, האיום האיראני ישוב לכותרות ואיתו הדיונים לגבי המשך הפעולות נגד איראן.

הרוסים חוששים כאמור מהפרובוקציות של אחמדיניג'אד פן יעודדו תקיפה אמריקנית-ישראלית באיראן. תקיפה זו תיצור אי ודאות לגבי איראן ובטווח הארוך עשויה לפגוע באינטרסים הרוסיים. גם האלטרנטיבה עליה בונה המערב בשנה האחרונה, במסגרתה תצליח האופוזיציה באיראן להדיח את האייתוללות ולכונן משטר פרו-מערבי באיראן בוודאי שאינה קורצת לרוסים, המעוניינים בהשבת המצב לימים שבהם מחירי הנפט היו גבוהים והמשטר האיראני היה חזק ואנטי-מערבי.

במהלך פגישה עם הקנצלרית הגרמנייה, אנגלה מרקל, אמר נשיא רוסיה דימיטרי מדבדב כי "איראן חייבת למצוא את האומץ לשתף פעולה עם הקהילה הבינלאומית". בפגישה זו הביע לראשונה את חששו מפני המשך ההתגרענות האיראנית [9]. כללי המשחק החדשים על רקע המשבר הכלכלי, מאלצים את הרוסים אם כן, לתמרן בין הידוק שיתוף הפעולה עם המערב, לו הן זקוקים לשם ההתאוששות הכלכלית, לבין שמירה על יחסים סבירים עם איראן. בסיטואציה הזו, הולך ומצטייר אחמדיניג'אד כעצם המרכזית התקועה בגרון הרוסים.

אחמדינג'אד, כידוע, אינו הסמכות הגבוהה ביותר באיראן וזו שמורה למנהיגי הדת. עם זאת, ברור כי הנשיא האיראני אינו מדבר רק בשם עצמו והוא נהנה מתמיכת בכירי המשטר כולל, ככל הנראה, ח'מנאי עצמו. לזכותו של אחמדיניג'אד משחק גם עברו במשמרות המהפכה, שמקנה לו גב פוליטי וביטחוני. גם במשמרות המהפכה נהנים מהקשר הזה – על רקע אי השקט האזרחי האופף את איראן ב-13 החודשים האחרונים, פונים ראשי המשטר לעזרת משמרות המהפכה והבאסיג', באופן שמחזק את מעמדו של אחמדיניג'אד ביחס להאייתוללות השונים.

המשטר האיראני אם כן, מתקרב לזמן ההכרעה שלו. חבילת הסנקציות האחרונה, על אף שמידת האפקטיביות של היישום שלה טעונת בירור, בוודאי שאינה מוסיפה ליציבות המשטר. המערב מייחל לשינוי דמוקרטי באיראן שיביא לפתרון של כמה בעיות וביניהן סיום תוכנית הגרעין האיראנית וההתלהמות כנגד ישראל, היחלשות התמיכה בטרור העולמי, מחמאס וחיזבאללה ועד הארגונים השיעים הפועלים בעיראק.

מבחינת הרוסים, מדובר בעניין אמביוולנטי יותר. הם מבינים שמשטר פרו-מערבי באיראן עשוי להקנות למערב ספקית גז דומיננטית אשר תוכל לצמצם את התלות האירופית בגז הרוסי, אגב גרימת הפסדים כספיים ומדיניים עבור הרוסים. הדרדרות למלחמה תוביל בטווח הארוך לירידה של מחירי הנפט ותאפשר לאמריקנים ובעלי בריתם לכונן סדר רצוי להם באיראן, או לפחות לזכות בעמדת השפעה מובילה באשר לגורל האיראני. נוכח אפשרויות אלו, הבחירה הרוסית לפי שעה היא ניסיון לשמור על כל הערוצים פתוחים, כדי לנסות ולהקפיא את המצב.

בשנה הקרובה עשויים להתרחש מספר אירועים שידחפו את הרוסים להבעת עמדה נחרצת יותר, לכאן או לכאן. בין האירועים ניתן למנות פריצת דרך טכנולוגית בפרויקט האיראני, הצלחות נוספות של האופוזיציה באיראן לערער את היציבות, התלקחות צבאית במפרץ וגם הפסד אפשרי של אובאמה בבחירות האמצע, מה שיוביל אותו להתמודד עם קונגרס ניצי ויאלץ אותו לשנות את מדיניות החוץ שלו למדיניות תקיפה יותר. התייצבות רוסית לצד המערב תאלץ את סין להגיח מהצללים בהם הסתתרה בשנים האחרונות בהקשר האיראני ולהגן על השקעתה מול הלחץ המערבי.

הערות

1. "'Sanctions not affecting Iran-Russia ties'", Press TV, 10/06/2010

2. "Analysts Say Iran-Russia Relations Worsening", VOA News, 25/06/2010

3. Ellen Berry, "Iran and Russia Exchange Acerbic Barbs on Sanctions", New York Times, 26/05/2010

4. "Putin's Approval Rating Slumps to 61%", Reuters, 11/06/2010

5. עוד בנושא במאמר "עליית מדרגה – בדרך להכרעה?", בגיליון אוקטובר 2009 של סיקור ממוקד

6. עוד על ההתפתחויות האחרונות בשוק הגז הטבעי במאמר "נאבקים על הקווקז", בגיליון ספטמבר 2009 של סיקור ממוקד

7. עוד בנושא במאמר "ברק בכיכר האדומה", בגיליון יולי 2009 של סיקור ממוקד

8. Andrew E. Kramer, "Russia Plan to Help Iran Challenges Sanctions", New York Times, 14/07/2010

9. Nataliya Vasilyeva, " Russia calls for Iranian courage on nuke program", AP, 15/07/2010


מאמרים נוספים