פחות משלושה חודשים חלפו מאז נכנס ויקטור ינוקוביץ’ למשרד הנשיא בקייב, ודומה כי חמש שנות שלטון פרו-מערבי נעלמו כלא היו. העוינות פינתה מקומה למחוות וההתנגדות – לשיתוף פעולה. כשהמשבר הכלכלי מאחוריהם ושיקום היחסים עם אוקראינה פותח הזדמנויות חדשות-ישנות, לוטשים ברוסיה עיניים ליעד הבא: ארגון הסחר העולמי.

בחודש שעבר סקרנו את מותה של המהפכה הצבעונית האחרונה שפקדה את הרפובליקות הסובייטיות לשעבר ואת עלייתו של משטר דמוקרטי בקירגיזסטן, שהנסיבות הובילו אותו לשתף פעולה עם רוסיה [1]. בזמן שהכל ממתינים לבחירות החדשות לנשיאות שתיערכנה שם בקיץ, שוקדים בקרמלין על הידוק הקשרים עם אוקראינה, שחזתה אף היא בעלייתו של מנהיג פרו-רוסי לפני מספר חודשים [2].

ויקטור ינוקוביץ’, שבילה חמש שנים ארוכות באופוזיציה לאחר שנדחק על ידי ההמונים במהפכה הכתומה של 2004, התיישב על כסא השלטון במערכת בחירות שנתפסת אולי כחופשית ביותר שידעה איזושהי מדינה שקמה מהריסות האימפריה הסובייטית. ינוקוביץ’, עם פוטין ומדבדב לצידו, פועלים בחודשים האחרונים במהירות על מנת להדק את היחסים בין המדינות ולהשכיח את חילוקי הדעות בשני התחומים העיקריים שגרמו לעיקר המתיחות בין המדינות בשנות השלטון “הכתום” של יושצ’נקו: אספקת הגז הטבעי וחלומות המחנה הפרו-מערבי באוקראינה להצטרף לארגונים המערביים דוגמת ברית נאט”ו והאיחוד האירופי.

פחות מעשרה ימים לקח לינוקוביץ’ לאותת על כוונותיו ולבצע מהלך שישפיע על שני התחומים: בביקור שערך במוסקבה בתחילת חודש מרץ, הפך החלטה של קודמו והחליט להעניק לרוסיה הארכה בחוזה החכירה שיש לה על בסיס ימי בחצי האי קרים השנוי במחלוקת. ההסכם החדש מאריך את תקופת החכירה ב-25 שנים נוספות, עד ל-2042 [3]. בתמורה תעניק רוסיה הנחה של 30% במחירי הגז הטבעי שהיא מוכרת לאוקראינה.

ההסכם החדש צפוי לחסוך לכלכלה הכושלת של אוקראינה 3-4 מיליארד דולר בשנה. זאת, באמצעות הנחה במחירי הגז הטבעי באופן שיורגש על ידי הצרכנים. למרות זאת, ההסכם חולל סערה על ידי האופוזיציה, שטענה כי ינוקוביץ’ ויתר על הריבונות האוקראינית ובגד בעמו [4].

כשהובא ההסכם לאישור בפרלמנט בקייב, בסוף חודש אפריל, פרצה מהומה – חברי פרלמנט מהאופוזיציה המטירו ביצים על דובר הבית. בתגובה, גוננו עליו שומרי ראשו עם מטריות. חברי פרלמנט מהקואליציה השיבו מלחמה שערה, תפסו את אחד מחברי האופוזיציה והפליאו בו את מכותיהם. במהרה, הפך האולם אפוף עשן לאחר שמישהו השליח פצצות עשן קטנות. אך כל זה לא עזר לאופוזיציה וכשהתפזר העשן, ההסכם אושר. את ההצהרה האחרונה של היום הסוער סיפקה ראש הממשלה לשעבר, יוליה טימושנקו, שהפסידה לינוקוביץ’ בבחירות לנשיאות, כשהבטיחה שתבטל את ההסכם מיד כשתתפוס את השלטון [5].

ברוסיה רואים בהסכם שמבטיח את המשך הנוכחות הצבאית של רוסיה באזור מכה אנושה לרעיון צירופה של אוקראינה לברית הצפון אטלנטית, וסנונית ראשונה בדרך להידוק שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות. כסימן לאווירה החדשה בין הצדדים צפוי הנשיא מדבדב להגיע לביקור בקייב במהלך החודש הקרוב.

באותו הזמן, ממשיכים ינוקוביץ’ ואנשיו לבסס את השלטון החדש מזה ולהפוך כל החלטה אנטי-רוסית שהתקבלה בחמש השנים האחרונות מזה. בתחילת מרץ, הושבעה הממשלה החדשה. לראשות הממשלה נבחר מיקולה אזארוב, טכנוקרט ומומחה לכלכלה שנחשב לפרו-רוסי אף יותר מהנשיא ינוקוביץ’. הוא אף מתקשה בשפה האוקראינית ומעדיף לדבוק ברוסית [6].

בין ההחלטות האנטי-רוסיות שכבר הספיק השלטון החדש לבטל, נמנית פסיקה של בית המשפט להפוך החלטה של הנשיא הקודם להעניק תואר “גיבור אוקראינה” לשני מנהיגים לאומיים שהתנגדו לקומוניזם. החלטות אחרות דוגמת העדפת השפה האוקראינית על פני הרוסית והגדרה של חיסולים המוניים שנעשו בתקופת סטאלין באוקראינה כ”רצח עם”, בוטלו אף הן [7].

ינוקוביץ’ עם פוטין – שב לחיקה החם של אימא רוסיה. צילום: הקרמלין

ההפתעה של פוטין

המהלך המפתיע מכולם הגיע מצידו של פוטין ב-30 באפריל – במהלך פגישה עם עמיתו האוקראיני, הציע פוטין למזג את תאגיד הענק הרוסי גזפרום עם התאגיד הגז הלאומי של אוקראינה – נפטוגז: “דיברנו על אינטגרציה בתחום הגרעין… אנחנו מוכנים לעשות אותו דבר גם בתחום הגז הטבעי” הכריז פוטין, כמעט כבדרך אגב בפגישתו עם ראש הממשלה האוקראיני, ועזב את החדר בהותירו את אורחו מופתע [8].

אספקת הגז הרוסי לאוקראינה הייתה הנשק היעיל ביותר עבור הרוסים בשנות השלטון הפרו-מערבי בקייב. כעת, משעלה שלטון פרו-רוסי, מבקשים הרוסים להשיג אחיזה ישירה בתאגיד הלאומי של אוקראינה, על מנת שיוכלו לשלוט באספקת הגז משני צידי הצינור גם אם תתרחש מהפכה פוליטית נוספת.

באוקראינה, על אף האווירה המפוייסת עם רוסיה, מהססים אם להיענות להצעה. שמירת ריבונות על צינורות נפטוגז, בהם זורם כ-20% מהגז שמייבא האיחוד האירופי, מהווה אמצעי לחץ כלכלי ופוליטי, כפי שהרוסים עצמם המחישו היטב במספר הזדמנויות בשנים האחרונות. נוסף על כך, האוקראינים חזו כמו כולם במהלכי גזפרום להשתלט בשנים האחרונות על חברות אנרגיה לאומיות במזרח אירופה ובבלקן, ו”בהשתעבדות”, כפי שמכנים זאת המבקרים, לתאגיד הרוסי.

מנגד, אינטגרציה מלאה עם גזפרום, בד בבד עם ההסכם החדש להנחה בשיעור של 30% במחירי הגז הטבעי, עשויים להביא סוף למלחמות הגז עם רוסיה, ולחששות שפקדו רבים באוקראינה בכל חורף בשנים האחרונות, הישג שאין לזלזל בו.

הצעתו של פוטין הגיעה באותו היום בו פרסמה גזפרום את דו”חות הרבעון הרביעי שלה לשנת 2009. על פי הנתונים, התאגיד הרוסי יצא רישמית מהמיתון – הרווח הנקי ברבעון הסתכם ב-10.6 מיליארד דולר, פי שמונה מהרווח הנקי ברבעון הרביעי של 2008 [9]. נתונים אלו תורמים לאופטימיות ברוסיה, ביחד עם עדכון לתחזית הצמיחה שפרסם המשרד לפיתוח כלכלי, על פיה הכלכלה הרוסית תצמח השנה ב-4%, עלייה מ-3.1% בתחזית הקודמת [10].

על פי נתוני החודשים האחרונים, נראה כי הרוסים יכולים בהחלט לנשום לרווחה. עיקר השפעתו של המשבר הכלכלי הגדול מאחוריהם, והם נותרו לעמוד בכוחות עצמם. בעיני רבים, עובדה זו לבדה מהווה הישג עצום למדיניות שהוביל פוטין בחצי הראשון של העשור הקודם, שעיקרה היה מיקסום ההכנסות מענף האנרגיה ושמירת רזרבות מט”ח בקרן חירום לאומית על מנת למנוע התמוטטות נוספת דוגמת 1998.

פוטין בפגישה עם ראש ממשלת אוקראינה אזארוב – הצעה מפתיעה. צילום: ממשלת רוסיה

המלחמה הרוסית בטרור

ב-29 במרץ השנה, בהפרש של כ-40 דקות, פוצצו עצמן שתי מחבלות מתאבדות במטרו של מוסקבה. בפיגועים נהרגו כ-40 בני אדם ונפצעו כ-100. מתקפת טרור ראשונה מזה שש שנים בבירה הרוסית, ושיתוק זמני של מערך ההסעה שמשרת כחצי מיליון בני אדם ביום, זעזע את הציבור. סיקור חי בטלוויזיה הרוסית עם תמונות מזירות הפיגוע באופן שהזכיר את הסיקור במקרים דומים בישראל הגביר את הלחץ ברחוב הרוסי.

מתקפת הטרור, ששוגרה על ידי המורדים הצ’צ’נים, מהווה מבחן קריטי למנהיגותו של מדבדב ולתדמיתו של פוטין. זה האחרון זכה להילה ולאהדה ציבורית בעקבות טיפולו ב-1999 בשורה של פיגועים בבתי מגורים במוסקבה, שגרמו לכ-300 הרוגים. המתקפה אז, יחד עם הקרבות שנמשכו בדגסטן, הובילה למלחמת צ’צ’ניה השנייה. פוטין הצליח להתחמק מהאשמות כאילו ארגון ה-FSB הוא שעמד מאחורי הפיגועים כדי לספק תירוץ לפלישה בצ’צ’ניה וזכה באהדת הציבור על ההצלחה היחסית במלחמה ועל תגובותיו למתקפות הטרור שבוצעו ברוסיה במהלך כהונתו כנשיא.

מדבדב, לעומתו, מצטייר כמנהיג כריזמטי פחות שחסר בעיקר את המימד הביטחוני. אם שני פיגועי ההתאבדות יובילו למערכת טרור חדשה, יעמוד מדבדב בפני מבחן קשה למנהיגותו, בעוד פוטין עשוי לנצל את המצב ולהשתלט על ניהול העניינים דה-פקטו.

מיד לאחר הפיגועים, פרסם מדבדב צו נשיאותי לאבטחת התחבורה הציבורית, עם דגש על המטרו של מוסקבה. אופן ההתנסחות בהודעה הנשיאותית הוא הצהרתי באופיו, אך ניתן להסיק ממנו כי בקרמלין מתכוונים להציג סידורי אבטחה שיכללו ניטור דקדקני של התנועה בתחבורה הציבורית באמצעות מצלמות ומרכז שליטה, וככל הנראה גם הצבת גלאים למציאת חומרים מסוכנים בנקודות מפתח. על פי ההכרזה, אמצעי ההגנה צריכים להתפרש באתרים הרגישים ביותר בתוך שנה, ובאתרים הרגישים פחות עד 2014 [11].

מהלך שני וחשוב לא פחות הוא ההכרזה על הקמת כוח חדש למלחמה בטרור בצפון הקווקז, שאמור להגביר את הלחץ על הבדלנים המוסלמים בשטחם. הכרזה זו מרמזת כי בקרמלין מחפשים לקדם את הרעה בטרם תתפתח לגל טרור חדש. רוסיה, שתארח בעוד 4 שנים את אולימפיאדת החורף, לא יכולה להרשות לעצמה להיכנס למלחמה ממושכת נוספת בקווקז, ותצטרך ככל הנראה להפעיל כוח רב על מנת להכריע כל איום במהירות.

פוטין מבקר את פצועי הפיגועים – עדיין נתפס כאוטוריטה ביטחונית. צילום: ממשלת רוסיה

עוד ארוכה הדרך

רוסיה אמנם צלחה את המשבר הכלכלי וענף האנרגיה שלה שב לשגשג, אך אין הדבר מעיד על חוסנו של המשק הרוסי. למעשה, גם בקרב תומכיו של פוטין יש המכירים בכך כי יכולתה של רוסיה לשרוד את המשבר האחרון היא עדות לכך שההכנסות מענף האנרגיה בעשור האחרון היו גבוהות מספיק למלא את קרן החירום הלאומית. משבר נוסף כזה בשנים הקרובות יעמיד את המשק הרוסי בפני סכנת קריסה מוחלטת.

בהיבט הכלכלי, נראה כי היעד הבולט בפניו ניצבת רוסיה היא הצטרפות לארגון הסחר העולמי. בארגון שהוקם ב-1995 חברות כיום 153 מדינות. זוהי אחת המסגרות המקדמות את הגלובליזציה בסחר העולמי ומפשטת את הדרך להקים הסכמי סחר בילאטרליים. רוסיה רואה בהצטרפות ארגון זה מפתח לשיווק סחורותיה במחירים תחרותיים בשווקים חדשים, ומנגד המפתח לייבוא מוצרי צריכה במחירים נוחים יותר.

עוד מערב הקמת הארגון מנהלים ברוסיה מו”מ על הצטרפות, אך שורה של מכשולים מנעה זו. המכשול האחרון הגיע דווקא מצידה של רוסיה, שהכריזה כי תצטרף לארגון רק תחת הסכם איחוד המכסים שלה על בלארוס וקזחסטן, שצפוי להיכנס לתוקף ביולי הקרוב. בינתיים, משלמים הרוסים מחיר כלכלי גבוה על ההישארות בחוץ – בשנה האחרונה צנח הסחר בין רוסיה לארה”ב מ-36 מיליארד דולר ל-16 מיליארד דולר בלבד.

ראש הממשלה פוטין, שאירח בחודש מרץ את מזכירת המדינה האמריקנית קלינטון, הלין באוזניה כי ארה”ב חייבת לעשות יותר על למנת להביא לצירופה של רוסיה לארגון והוסיף כי שיתוף פעולה אפשרי בין המדינות לא יהיה אפשרי עד שההצטרפות הרוסית לארגון תהפוך למציאות [12].

המשבר הכלכלי של 2009 הביא לעצירה זמנית של התנופה הכלכלית ברוסיה. יתרות המט”ח האדירות שנצברו בשנות השגשוג תחת הנהגתו של פוטין הוכיחו את עצמן ואפשרו לרוסיה מרווח נשימה, בלי לחזור לקריסה של 1998. השיפור שחל בכלכלה העולמית, שבא לידי ביטוי בין היתר לעלייה מחודשת במחירי הנפט לרמה של 80 דולר ויותר, השיב את הצבע ללחיי הרוסים.

במקביל, כניסתו של הנשיא האמריקני אובאמה לבית הלבן הציגה בפני הרוסים אפשרויות מדיניות חדשות – להיטותו של אובאמה לפרק את הגרעין, ליצור ערוצי תקשורת חדשים עם יריביה של אמריקה, ביטול תוכנית הצבת הטילים בפולין ובצ’כיה ועוד, הובנו במוסקבה כשעת כושר לביצוע מהלכים מדיניים בחצר האחורית הרוסית, מהלכים שנתקלו בעבר באופוזיציה אמריקנית.

אוקראינה, על הקשר ההיסטורי שלה לרוסיה, גודלה ומרכזיותה, הייתה ליעד מרכזי עבור הרוסים, להשבת העטרה ליושנה. מאז המהפכה הכתומה, התגוששו האוקראינים והרוסים אגב תשלום מחיר כבד מצד האוקראינים, בנסותם לבסס את ריבונותם ועצמאותם מהרוסים. המשבר הכלכלי שהיכה באוקראינה באופן קשה במיוחד, הוביל לשינוי פוליטי פנימי ובעקבותיו, נפתחה הדלת לביטול כל הישגי המהפכה הכתומה – הרוח החדשה הנושבת מהממשלה בקייב, היא שרוסיה היא בת הברית החשובה והקרובה ביותר. למעשה, הפיצול העתיק בתוך אוקראינה, בין המזרח הרוסופילי ובין המערב האנטי-רוסי בא לידי ביטוי במהומות בפרלמנט, ויש להניח כי המאבקים האזרחיים-פוליטיים באוקראינה יימשכו גם בשנים הבאות.

גם בקווקז מבקשים הרוסים “לעשות סדר”. המלחמה בגיאורגים ב-2008, בעיצומה של מערכת הבחירות האמריקנית וההכרה בחבלי המריבה, דרום אוסטיה ואבחזיה, כמדינות עצמאיות היו בגדר יריית הפתיחה במאבק. המשך פיגועי הטרור במוסקבה, ידחוף את הרוסים לבצע מהלכים בצ’צ’ניה ובמקומות אחרים בקווקז, באופן שיבהיר כי באזור הזה ישנו רק בעל בית אחד.

אירועי השנתיים האחרונות עדיין טריים ומשמעותם טרם הובנה עד תום. עם זאת, הסימנים מעידים על כך שהמשבר הכלכלי היה רק תקלה זמנית מבחינת הרוסים, שהצליחה לכל היותר לעכב את הקרמלין בדרך לשרטוט גבולות ההשפעה הרוסיים בעידן הפוסט-קומוניסטי.

הערות

1. עוד על כך, במאמר “הצבע שדהה”, בגיליון אפריל 2010 של סיקור ממוקד

2. ראו במאמר “מותה של המהפכה הכתומה?”, בגיליון פברואר 2010 של סיקור ממוקד

3. “Ukraine’s Yanukovych signals shift over Russia fleet”, BBC News, 05/03/2010

4. “Yanukovich, under fire, defends deal with Russia”, Reuters, 22/04/2010

5. Luke Harding, “Ukraine parliamentary vote on Black Sea fleet erupts into fistfight”, The Guardian, 27/04/2010

6. Luke Harding, “Ukraine’s new government puts final nail in coffin of the Orange Revolution”, The Guardian, 11/03/2010

7. Gregory Feifer, “For Yanukovych, A Fleet-Footed Dash To Repair Russia Divide”, RFE/RL, 29/04/2010

8. “Russia’s Ukraine Gas Bombshell Draws Outcry, Skepticism”, RFE/RL, 01/05/2010

9. “Gazprom’s Profit Soars to $10.5Bln in Q4 2009”, Bloomberg, 30/04/2010

10. “Government Raises its GDP Growth Estimates”, Reuters, 30/04/2010

11. Andrei Soldatov and Irina Borogan, “In the War on Terrorism, Medvedev Follows in Putin’s Tracks”, the Other Russia, 08/04/2010

12. Arshad Mohammed, “Putin tells Clinton to help Russia with WTO bid”, Reuters, 19/03/2010