במאי 2011, שבועות ספורים לאחר חיסול בן-לאדן, פנה ראש ממשלת פקיסטן בהצעה לסין לבנות נמל צבאי בגוואדר, עיר הנמצאת בדרום פקיסטן, על סף המפרץ הפרסי. הצעה זו הקפיצה רבים באזור שנדרכו נוכח האפשרות שסין תתחזק נוכחות צבאית מערבית להודו ובכניסה לאחד האזורים הרגישים ביותר מבחינה אסטרטגית, אזור שבו איש לא קרא תיגר על העליונות האמריקנית מאז סוף המלחמה הקרה הראשונה.
מהלך זה היה נדבך אחד במאבק המתהווה בין סין להודו ולארה”ב בזירה, כשכל מעצמה מחפשת למקם כוחות באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית לקראת הבאות. ההצעה להקים נמל בגוואדר העלתה שוב לכותרות גם את המאבק ארוך השנים בבלוצ’יסטן שבדרום פקיסטן. במרוצת השנים, שמן של מדינות רבות ושל ארגוני ביון ובכללם המוסד, נקשר במאבק שמקבל חשיבות מיוחדת לאחרונה בשל הגבול עם איראן.
המאבק המתהווה בין שתי המעצמות האסייאתיות והצעדים שנוקטים האמריקנים על מנת להבטיח את האינטרסים שלהם באזור, צריכה להעלות לדיון גם את שאלת האינטרס הישראלי בזירה. ובמילים אחרות – סין הודו צפויות להיות שתיים משלוש המעצמות המובילות בעתיד הלא רחוק, כיצד צריכה ישראל לנהוג מולן על מנת להבטיח את מעמדה?
ולבסוף, סודן. פחות משנה מאז שהתפצלה לשתי מדינות, היא עומדת בפני סיבוב דמים חדש על רקע המאבק על השליטה בתעשיית הנפט הקריטית לכלכלת שתי המדינות. בדרום סודן, שמצטיירת הפעם כצד התוקפן בעיני המערב מול המשטר המנודה של הצפון, צפויים לחפש נתיב חלופי לייצוא הזהב השחור, דרך קניה.
קריאה נעימה.
