אסטרטגיה ממוקדת

ישראל מול המעצמות האסייאתיות

יובל בוסתן, אלון לוין


יותר ויותר ברור כי אחד ממאבקי הכוח החשובים ביותר שיאפיינו את המאה ה-21, הוא המאבק בין סין והודו. שתי המדינות המאוכלסות בעולם, מעצמות גרעיניות וכלכליות עולמיות, מכתיבות כבר כעת חלק ניכר מהמהלכים הפוליטיים במקומות רבים בעולם. בשנים הבאות, צפוי המאבק להגיע לאחת מהנקודות הדרמטיות שלו.

מאבק השליטה של הודו וסין הוא מהגדולים שראה העולם מאז סוף המלחמה הקרה הראשונה. הוא צפוי להשפיע על גורלן של מדינות רבות באסיה, ולאחר מכן גם בשאר העולם. 2025 היא נקודת זמן שחביבה על חוקרים רבים – על פי ההערכות, בשנה זו יהיו ארה"ב, סין והודו לשלוש הכלכלות הגדולות בעולם ולאו דווקא בסדר הזה. באותה שנה פחות או יותר, תעבור האוכלוסייה ההודית את זו הסינית, ובכך תימצא בנקודה שבה היא תוכל לצמצם את הפער בין הכלכלה ההודית לזו הסינית.

הן הודו והן סין עוסקות כיום בשדרוג אדיר של היכולות הצבאיות שלהן, וחלק מיכולות אלה יהיו מבצעיות רק בעשור הבא. ההערכה יותר מסבירה עוסקת באפשרות שהודו תזכה לכרטיס קבוע למועצת הביטחון בדומה לסין, וכמו כן יש להניח כי מוסדות רבים אחרים בעולם יצטרכו לקחת את הודו בחשבון במידה שווה לסין.

על פי מחקר של מכון ראנד, בשנת 2020 תגיע סין לשיא הגידול הדמוגרפי שלה ותישאר על אותה כמות של אזרחים עד 2025, השנה שבה אוכלוסיית סין תקטן ותזדקן בקצב מהיר אף יותר מהיום. הודו צפויה להמשיך ולגדול עוד עשורים לאחר מכן.

כבר ב-2017, מספר הנשים בגילאי 15-49 בהודו ובסין ישתווה, ומאותו רגע יגדל בהודו ויפחת בסין. זוהי כמובן הקטגוריה העוסקת בגיל הפריון אצל נשים, ועל כן המשמעות היא דרמטית. העובדה כי שיעור הילודה בהודו כיום הוא מעל 21 ילדים ל-1,000 תושבים, לעומת מעל 12 ל-1,000 בסין מעידה כי כבר כמה שנים נולדים יותר ילדים בהודו מאשר בסין.

למעשה, מתחת לגיל 14 יש בסין 235 מיליון ילדים, לעומת 353 מיליון בהודו, תוצאה ישירה של חוק הילד האחד. הפער הזה מבטא את הירידה הדרמטית הצפויה במספר הידיים העובדות בכלכלה הסינית, כלכלה המבוססת על תעשיות עתירות כוח אדם. מנגד, להודו יהיה כוח אדם זמין להחליף את סין במספר רב של ענפים [1].

בשורה התחתונה, סין מגלמת את העתיד הקרוב של העולם, מעצמה שמצמצמת במהירות את הפערים ביחס לארה"ב, בעיקר על רקע המיתון המתמשך במערב. הודו מגלמת את העתיד הרחוק יותר, מעצמה שתתפוס את מקומה בקדמת העולם החל מהעשור הבא ותגיע לשיא כוחה בעשורים שלאחר מכן. כל זאת בעולם שבו השפעתה של אירופה תיחלש.

בשנים האחרונות, חיזקה ישראל את קשריה הביטחוניים עם הודו והפכה את תת היבשת ההודית לאחד מיעדי הייצוא הגדולים שלה, בעיקר רכש צבאי. סין בעבר רכשה גם היא טכנולוגיות ישראליות. השאלה שאותה צריכה ישראל לבחון כעת, היא מהי המדיניות הנכונה הנוגעת למעצמות החדשות.

כיום ישראל יכולה לשמור על יחסים קרובים הן עם סין והן עם הודו אך לא לאורך זמן – סין היא ממובילות הגוש הריכוזי, בעוד שהודו היא שחקנית חשובה ביותר בגוש הדמוקרטי, ותהיה ממובילותיו בעשור הבא. ישראל אף היא משתייכת לגוש הדמוקרטי בעולם, ועל כן החיבור שלה להודו הוא חיבור טבעי יותר, בהשוואה לסין.

ביקשנו לבחון את עתיד יחסיה של ישראל עם שתי המעצמות האסייתיות ולנסות להכריע, לאן על ישראל לנטות וכיצד לנהוג עם המעצמה השנייה.


ברק בהודו – הקשרים הביטחוניים מתחזקים. צילום: ממשלת הודו

ביטחון ואויבים משותפים

לפי שעה, המדינות המאיימות על ישראל משתייכות לציר המונהג על ידי איראן ובו חברות גם עיראק השיעית, סוריה תחת הנהגתו של אסד ולבנון תחת שלטון החיזבאללה, מה שמכונה לעתים "הסהר השיעי", "הקשת השיעית" וכדומה. ציר זה צפוי בשנים הקרובות להשתנות – משטר האייתוללות באיראן כבר עבר מטמורפוזה אחת בדמות התחזקות משמרות המהפכה על חשבון מנהיגי הדת, ולנוכח הסנקציות המערביות ודרישת העם האיראני לדמוקרטיזציה עומדת איראן בפני זעזועים נוספים בעתיד הנראה לעין שבסיומן היא עשויה לשנות את זיקתה הבינלאומית.

משטרו של אסד בסוריה אמנם איתן יותר מכפי שהעריכו בתחילה במערב, אולם לנוכח העובדה שאסד יהיה תלוי כל ימי שלטונו בהזרמת כסף ונשק בכמויות אדירות מבחוץ, יש להניח כי הוא לא ישרוד עוד זמן רב. גם החיזבאללה יתקשה לשרוד בשלטון לאחר נפילת אסד ולאור היחלשות איראן. יתר על כך, האויב הגדול של ציר זה אינו ישראל כפי שהיה נכון לפני שנים מעטות. הקרע השיעי-סוני שהתפשט מעיראק לתוך סוריה מאיים כיום על השיעים יותר מכל. עובדה זו עשויה להביא לשינוי מפתיע מבחינת ישראל בעתיד [2].

כרגע, איראן והציר שנתמך בה מאיימים על ישראל. האיראנים שומרים על מערכת יחסים קרובה מאוד, הן עם סין והן עם הודו. כשבוצע פיגוע על אדמת הודו נגד נציגים ישראלים והאצבע הופנתה לאיראן, הייתה התרעמות רבה בתקשורת ההודית על מה שנתפס כניסיון ישראלי לתקוע טריז בין שתי המדינות, שלעמיהן היסטוריה משותפת בת אלפי שנים. הודו היא גם אחת מהלקוחות הגדולים של גז איראני ומנגד סין היא ככל הנראה הלקוחה הגדולה ביותר של נפט איראני, עניין המתבלט על רקע הסנקציות המערביות על איראן.

הסינים שומרים גם על קשר קרוב לפקיסטן, בעוד שההודים מקורבים לשלטון של קרזאי באפגניסטן והסינים תומכים בעקיפין באופוזיציה באפגניסטן [3].

הן הממשלה בפקיסטן והן הטאליבן נתפסים כיריבים ואף אויבים באיראן, לנוכח הפונדמנטליסטיות הסונית הבלתי מתפשרת. העובדה שפקיסטן מסוגלת להציע לסעודים מטרייה גרעינית מול איראן מחדדת את הנקודה הזו. מנגד, התמיכה ההודית בבלוצ'ים כחלק ממאבקה בפקיסטן, עשויה לעורר גם את הבלוצ'ים באיראן ולסכן את ביטחונה של איראן.

בשורה התחתונה, יש להניח כי בשנים הקרובות תתקרב איראן להודו על חשבונה של סין, אם כי מדובר בתהליך איטי יחסית. על רקע הקשרים הכלכליים והצורך ההודי בגז האיראני, יתקשה המערב בהשלטת סנקציות מלאות על איראן. גם נפילת משטר האייתוללות לא תשנה את חוזק הקשר בין הודו לאיראן. סין באמצעות בת בריתה פקיסטן תמשיך להוות איום עבור ההודים ועבור האיראנים, וכך גם החשש מחזרת הטאליבן לשלוט באפגניסטן או מפיגועי אל קעידה. כיום איראן נלחמת בגרורות אל קעידה בעיראק ובסוריה לצד בני בריתה השיעים והעלווים במדינות אלה. מבחינת ישראל, הקשר ההודי לאיראן כיום הוא בעייתי אמנם, מאחר שהוא מקשה ללחוץ על משטר המולות, אבל בעתיד, עם שינוי המשטר בטהרן, תוכל ישראל לחיות עם יחסי הודו-איראן בשלום.

מבחינת אויבים משותפים, אין ספק שטרור אסלאמי מאיים יותר על הודו כיום מאשר על סין ובעתיד הודו תבקש לעמוד בקדמת הבמה בכל הנוגע להתמודדות עם האיום הזה.


נשיא סין, הו ג'ינטאו (עם אובאמה) – הלקוח הגדול ביותר של נפט איראני. צילום: הבית הלבן

כלכלה, פוליטיקה והסברה

ישנם חיבורים כלכליים חזקים בין ישראל לשתי המעצמות. אולם דפוס היחסים בין ישראל להודו הוא בעל אופי אסטרטגי יותר – הודו היא לקוחה ותיקה ונדיבה של טכנולוגיה ונשק ישראלי. הצבא ההודי וצה"ל מקיימים אימונים משותפים מעת לעת. לא פחות חשוב – הודו היא מדינה המשקיעה רבות בפיתוח תעשיית ההייטק שלה.

דפוס היחסים הישראלי-סיני מתמקד בעיקר בייבוא סחורות ישראלי מסין, בדומה ליחסיה של סין עם מדינות רבות אחרות בעולם. לאחרונה עלתה סין כמועמדת להוביל את פרויקט הרכבת לאילת, פרויקט בעל משמעויות אסטרטגיות רבות משקל מבחינת ישראל.

סין היא חברה קבועה במועצת הביטחון, ומשתמשת לעתים רחוקות בזכות הווטו שלה עבור בנות בריתה. הודו, על אף ששירתה שנים רבות במועצת הביטחון, לא קיבלה עדיין מינוי לגוף זה, אם כי ההערכה היא שלא ניתן יהיה להתעלם ממנה לאורך זמן, גם במחיר של שינוי עמוק ביותר במבנה של האו"ם. כשהודו תצטרף למועצת הביטחון כחברה קבועה, יהיה בגוף זה לראשונה מדינה דמוקרטית שאינה מדינה מערבית, בעלת תפיסת עולם שונה בכל הנוגע למזרח התיכון, אפריקה ואסיה, בהשוואה למעצמות הוותיקות. כיום, ישראל תלויה רבות בווטו אמריקני אולם נוכחות הודית במועצת הביטחון, במציאות של יחסים קרובים, תוכל דווקא להפוך את המדיניות הישראלית לעצמאית יותר.

סיכום

בחינה של הניתוח שהוצג להלן, מלמדת כי מבחינת ישראל ישנן שתי תקופות חשובות. תקופה אחת, שאנחנו נמצאים בה ואשר תימשך בעשור הקרוב לכל היותר, היא תקופה שבה סין תגיע לשיא כוחה הכלכלי, צבאי ומדיני, בעוד שהודו רק תצמצם את הפער אליה. תקופה זו מתרחשת על רקע השינויים הדרמטיים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובדרומה, ולנוכח ירידת קרנן של מעצמות המערב בשל משברים כלכליים וחברתיים.

זו תקופה שבה נראה כי ייטב לישראל אם תשמור על ערוצים פתוחים להודו ולסין, תוך הימנעות ממעורבות ביחסים בין המעצמות. אולם זוהי תקופה שבה ישראל צריכה לקבל החלטה אסטרטגית שבמסגרתה השאיפה להעמיק עוד ועוד את הקשר עם הודו, גם אם זה מתנגש באינטרסים אחרים.

התקופה השנייה תתרחש החל מהעשור הבא, שבו תהפוך הודו לשחקנית מרכזית בעוד שסין תיחלש. בנקודה זמן זו יחסי הכוחות העולמיים יהיו שונים משמעותית מכפי שהורגלנו אליהם עד כה. ארה"ב כבר לא תיחשב למעצמת על יחידה, מדינות אירופה יהיו בעלות השפעה חלשה יותר, ברזיל תהפוך למדינה משמעותית יותר בעוד שהכלכלה היפנית תמשיך להתכווץ. בנקודת זמן זו, הקרבה להודו תהיה כמעט קריטית מבחינת ישראל – ההשפעה המדינית ההודית תהיה בשיאה, הכלכלה ההודית עשויה להמשיך ולהעדיף את הידע הישראלי, מה שיאפשר ליצואן הישראלי למצוא תחליף לשוקי אירופה הנחלשים וההשפעה הצבאית ההודית תהיה בעלת השלכות על המתרחש באזורנו.

בישראל צריכים להבין כי הודו תהפוך למדינה חשובה ביותר עבור יחסי החוץ והכלכלה הישראלית בתוך עשור, בעוד שהעוצמה האמריקנית באזור תיחלש כפי שניתן לראות כבר כיום. לפיכך, ההמלצה מבחינת ישראל, היא לנסות ולשעתק את מודל הלובי הפרו-ישראלי להודו. מדובר בעניין מהפכני ביותר מבחינה חשיבתית, אך לישראל יש את האפשרות לבחון נקודה זו כיום. במה אמורים הדברים? אין הכוונה לעודד הגירה יהודית להודו כמובן. עיקר העניין הוא בהבנת דרך הפעולה של הדמוקרטיה ההודית ומהו האופן שיוכל לאפשר לישראל להשפיע על הודו – מהן עמדות הממשל המשפיעות. מה כוחו של הפרלמנט? מי קובע בנושאי חוץ? מהי מידת ההשפעה של הצבא על מקבלי ההחלטות?

ההבדל בין הודו למעצמות עולות אחרות כדוגמת סין ורוסיה היא העובדה שהודו היא מדינה דמוקרטית. בעוד שהדרך להשפיע על מדינות דיקטטוריות נוגעת ליחסים עם המשטר ובעיקר עם המנהיג, הדרך להשפעה על דמוקרטיה היא באופן מעמיק יותר ובמספר רב יותר של רבדים. היתרון הוא ששינוי שלטוני לא בהכרח פוגע בטיב היחסים.

הערות

1. Charles Wolf, Jr., Siddhartha Dalal, Julie DaVanzo, Eric V. Larson, Alisher Akhmedjonov, Harun Dogo, Meilinda Huang, Silvia Montoya, "China and India, 2025 A Comparative Assessment", RAND, 2011

2. שם

3. שם


מאמרים נוספים