איחוד במבחן

לקראת עונת הבחירות באירופה

אלון לוין, יובל בוסתן


2016 לא הייתה טובה לחסידי הסדר הקיים. מהברקזיט, דרך בחירתו של טראמפ ועד משאל העם באיטליה, הצביעו ההמונים בעד שינוי. שתי המדינות הבאות שתעמודנה למבחן הן שתי המדינות עם שיעור המהגרים הגדול ביותר ביבשת – הולנד, ב-15 במרץ, וצרפת ב-23 באפריל. על פי כל התחזיות, המפלגה למען החירות (PVV) הימנית-קיצונית צפויה יותר מלהכפיל את כוחה ולהפוך למפלגה הגדולה ביותר בהולנד. בצרפת, צפויה לה-פן לשחזר את ההישג של אביה מ-2002 ולהעפיל לסיבוב השני לנשיאות. לפחות.

מנהיג מפלגת החירות ההולנדית, חרט וילדרס, הוא דמות פופוליסטית ושנויה במחלוקת – מצד אחד, הוא תומך ישראל נלהב, עמדה שאינה שכיחה בקרב מנהיגי הימין הקיצוני ביבשת בצעירותו אף חי כשנתיים באחד המושבים בארץ וב-25 השנים האחרונות ביקר בישראל לפחות 40 פעם לטענתו. וילדרס נוהג בכל הרצאותיו, בפני קהל אירופי, אמריקני או ישראלי, להגדיר את ישראל כ-"מוצב הקדמי של הדמוקרטיה", ולדבר על מלחמתו למען ערכים "יודאו-נוצריים" שעליהן מבוססת אירופה.

מצד שני, הוא מנהל קו תקיף נגד האיסלם בכלל והמהגרים להולנד בפרט. וילדרס מתכנן תהליך של "דה-איסלמיזציה" בהולנד, המדינה עם המיעוט המוסלמי השני בגודלו ביבשת. הוא הכריז בעבר על האסלאם כ"אידיאולוגיה של שנאה וטרור" והשווה את הקוראן למיין קאמפף של היטלר. המצע של המפלגה לבחירות הקרובות קיצוני יותר ממערכות הבחירות הקודמות, אז עוד אימץ קו מתון יותר. בבחירות הקרובות מעלה וילדרס על סדר היום סגירת מסגדים ובתי ספר מוסלמיים והחרמת הקוראן, סגירת הגבולות למהגרים ממדינות מוסלמיות, איסור על הצגת סמלים מוסלמיים "המפריעים לסדר הציבורי" ומאסר מונע למוסלמים קיצוניים. בנוסף, כולל מצע המפלגה יציאתה של הולנד מהאיחוד האירופי, הנקסיט (nexit) והבטחות כלכליות מפליגות כדוגמת הורדה של גיל הפנסיה ושל מס ההכנסה. מאיפה יגיע הכסף? לפי וילדרס, המדיניות האנטי-אסלאמית תחסוך להולנד למעלה מ-7 מיליארד אירו, ובנוסף יחסכו כ-10 מיליארד באמצעות ביטול כל סיוע החוץ והשקעות בתוכניות ממשלתיות כמו המאבק בהתחממות העולמית.

בתחילת החודש הסתבך וילדרס בפרשיית "Fake News" עם אלכסנדר פצ'ולד, מנהיג מפלגת D66 (דמוקרטים 66, ע"ש שנת הקמת המפלגה). וילדרס צייץ תמונה שלו כביכול בהפגנה מוסלמית מסביב לשלטים כדוגמת "האסלאם יכבוש את אירופה" ו"שריעה להולנד". פצ'ולד ומנהיג מפלגות אחרות תקפו את וילדרס על הפרסום, אך הוא המשיך בשלו האשים את פצ'ולד בתמיכה בחמאס.

בדצמבר האחרון הועמד וילדרס לדין והורשע בהסתה ובהעלבת אוכלוסיית המרוקאים, לאחר שצולם בהפגנה מבטיח למפגינים כי ידאג לצמצם את מספר המרוקאים בהולנד. השופטים תקפו את וילדרס במילים חריפות וקבעו כי סימן את המרוקאים כ"קבוצה שיש לה זכות פחותה לחיות בהולנד".  לצד פסק הדין, הסתפקו בקנס סמלי בתואנה כי ההרשעה היא עונש מספיק למנהיג פוליטי כמוהו.

בקרב תומכיו, כלל לא בטוח שהמקרה הזה יפגע בו ואולי הוא אף יחזק את מעמדו. מנגד, גם אם יוביל את ה-PVV לניצחון היסטורי, עדיין תמתין לו מלאכה מורכבת של הרכבת קואליציה שתאפשר לו לממש את ההישג ולהנהיג את הולנד כפי שהבטיח. לא מדובר במשימה פשוטה כלל וכלל בהתחשב בעובדה שמנהיגי המפלגות האחרות הצהירו כי יתקשו לשבת בממשלה עם עמדות קיצוניות כל כך. ראש הממשלה המכהן, מארק רוטה מ"מפלגת העם לחופש ודמוקרטיה" מהמרכז-ימין הפוליטי, הצהיר כי יש "אפס סיכויים" שישב בקואליציה עם וילדרס.

אמנם הצהרות לחוד ומעשים לחוד, והישג דרמטי של ה-PVV בבחירות יקשה על המפלגות האחרות להתעלם ממנה, אך נראה כי גם עם רבע מהקולות יהיה קשה לוילדרס למצוא פרטנרים לקואליציה. למרות זאת, גם אם וילדרס יישאר מחוץ לקואליציה, אין פירוש הדבר שהעמדות שלו תישארנה בחוץ. גם כן – כמו שראינו במערכות בחירות קודמות ביבשת, אחת הדרכים של המפלגות המתונות יותר להתמודד עם המפלות הקיצוניות היא לאמץ חלק מעמדותיה השנויות במחלוקת. סרקוזי עשה זאת בצרפת כדי לקחת קולות מלה-פן, ורוטה מנסה לעשות זאת כעת לוילדרס, באמצעות הבטחות למדיניות הגירה תקיפה הרבה יותר.

צרפת הבאה בתור

כחודש אחרי ההולנדים, גם בצרפת ילכו לקלפיות. ארבעה מועמדים מובילים נמצאים במירוץ: מנהיגת הימין הקיצוני מארין לה-פן, מועמד הימין וראש הממשלה בתקופת סרקוזי, פרנסואה פיון, מועמד השמאל הסוציאליסטי, בנואה המון, שכיהן כשר זוטר ופוטר עקב עמדות שמאלניות מדי אפילו לנשיא הסוציאליסטי והמועמד העצמאי עמנואל מקרון בן ה-39 שכיהן כשר הכלכלה עד לא מכבר ופרש מהמפלגה הסוציאליסטית לטובת קמפיין עצמאי שמנסה לסחוף אחריו את הצעירים, ובהצלחה לא מבוטלת – על פי הסקרים מהשבועיים האחרונים, ועל רקע פרשת שחיתות שסיבכה את פיון, התבסס מקרון במקום השני מבין המתמודדים בסיבוב הראשון, אחרי לה-פן.

הכלכלה השנייה בגודלה ביבשת היא המדינה עם שיעור המוסלמים הגבוה ביותר – מעל 10% על פי ההערכות. היחסים הפנימיים בצרפת מורכבים כבר כשני עשורים לפחות בין האוכלוסייה הוותיקה למהגרים שבמקרים רבים מתבדלים במקום להשתלב. יציבותה הכלכלית של צרפת מטרידה רבים, אך מעל הכל זוהי כמובן סוגיית המהגרים והפליטים שמרכזת את מירב העניין. אחרי שבמשך שנים עיקר החשש מהמהגרים נגע בעיקר להשפעות כלכליות ותרבותיות, זרם הפליטים הגובר מסוריה מצפון אפריקה, ובעיקר פיגועי הטרור באירופה ובפרט פיגוע המשאית הרצחני בניס בקיץ האחרון ערערו את תחושת הביטחון של הצרפתים והפכו את הצורך למצוא פתרון לדחוף.

לה-פן, כמו וילדרס, מחפשת לשים סוף לזרם הפליטים הבלתי נגמר. בראיון לאילנה דיין ב-2015, בתגובה לשאלה כיצד הרגישה נוכח תמונת גופתו של איילן כורדי בן ה-3 שטבע לאחר שברח עם משפחתו מסוריה, ענתה: "חשבתי שהוריו לעולם לא היו מסתכנים ביציאה מטורקיה על סירה רעועה, אילו מנהיגי אירופה היו אחראים ואילו לא היינו נוטעים בפליטים את הרעיון המשוגע שנקבל כל מי שרוצה לבוא". פיון לעומת זאת הצהיר במהלך הקמפיין כי גם הוא יפעל לבלום את זרם הפליטים, באמצעות השבה של בקרת הגבולות בניגוד גמור לרוח האיחוד האירופי.

להבדיל מוילדרס הפרו-ישראלי, העמדה של "החזית הלאומית" של לה-פן ידידותית הרבה פחות כלפי ישראל, בלשון המעטה. לה-פן האב היה אנטישמי מוצהר. עם חילופי הדורות השתנו גם הטונים בהקשר הזה, אך העוינות, כך נראה, עודנה שם. לה-פן קוראת לאסור הצגת סממנים דתיים – כיפה, בורקה וצלב – בכל המרחב הציבורי.

כמה רחוק תצליח לה-פן ללכת? ב-2002 הפתיע לה פן האב, אנטישמי מוצהר, כשהעפיל לסיבוב השני בבחירות לנשיאות למרות שזכה רק ב-16.8% מהקולות. בסיבוב השני, מול ז'אק שיראק, זכה ב-17.8% מהקולות בלבד. הפעם, כך כנראה, הסיפור אמור להיות שונה – בסיס התמיכה של מארין לה-פן הבת צמח ל-25%, מה שאמור להעניק לה את המקום הראשון בסיבוב הראשון. בסיבוב השני, שוב על פי הסקרים, היא צפויה להשיג 35%-40% בקרב ראש בראש. לא מספיק כדי להפוך לנשיאה, אבל עדיין סימן לעליה דרמטית בבסיס התמיכה שלה וביטוי לתסכול החברתי העמוק בצרפת. כדי לנצח בכל זאת, תצטרך לקוות לנפילה של המתחרים ולסחף אנטי-ממסדי לטובתה כמו זה שנשא את תומכי הברקזיט ומנגד את טראמפ לניצחון.

האביב הגרמני?

ב-24 בספטמבר תיערכנה בחירות גם בגרמניה. לגרמנים יש את אותן סיבות לחשוש בדיוק כמו הצרפתים וההולנדים – בתור המעצמה האירופית הגדולה והעשירה מכולם היא מהווה משיכה משמעותי לפליטים. בשנה האחרונה התרחשו מספר פיגועים במדינה, והביטחון האישי נפגע. מאז הטראומה של מלחמת העולם השנייה, עיקר השיח הפוליטי מתנדנד בין ימין לשמאל, כאשר עמדות מהימין הקיצוני זוכות להוקעה ותמיכה מועטה. הפעם, לקראת הבחירות ולראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, צפויה מפלגה ימנית ויש המתייגים אותה ימנית-קיצונית להיכנס לפרלמנט, ולא רק להיכנס אלא להפוך ככל הנראה למפלגה השלישית בגודלה.

מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), היא מפלגה ימנית-פופוליסטית שהוקמה ב-2013, אשר מתנגדת למדיניות ההגירה של מרקל וקוראת לצאת מגוש האירו. בבחירות הקודמות זכתה המפלגה פספסה במעט את אחוז החסימה שעומד על 5%. מאז, הצליחו נציגי המפלגה להיכנס לפרלמנט אירופי ול-10 מ-16 המדינות המרכיבות את גרמניה. מהתמודדות להתמודדות, על רקע החשש הגובר מהמהגרים ופיגועי הטרור שפגעו בגרמניה, הלכה המפלגה והתחזקה – להישג השיא הגיעה במרץ 2016, בבחירות במדינת סקסוניה-אנהלט כשהגיעה למקום השני עם 24% מהקולות. בספטמבר, במדינת מקלנבורג-מערב פורמניה, מדינתה של מרקל, שוב סיימה AfD במקום השני, כשהיא מותירה מאחור את מפלגתה של הקנאצלרית. לקראת הבחירות הכלליות בספטמבר, הסקרים מנבאים למפלגה תמיכה בשיעור דו-ספרתי – כרגע ממוצע הסקרים מעניק ל-AfD 11-12% שאמורים להפוך אותה למפלגה השלישית בגודלה.

מצע המפלגה מזכיר במידה רבה את אלו שזוכים לתמיכה בהולנד ובצרפת – התנגדות לזרם המהגרים ולאיחוד האירופי, כולל הצהרות ש"אין מקום לאמונות ומנהגים מוסלמיים שעומדים בסתירה לחוקים ולחברה הדמוקרטית" וקביעה שיש לירות במהגרים לא חוקיים "במקרה הצורך".

מנהיגת ה-AfD, פראוקה פטרי, מובילה קו תקיף יותר ממה שידעה הפוליטיקה הגרמנית מזה שנים. ככזו, ועל רקע זיכרונות העבר, היא מתמודדת עם ביקורת חריפה יותר מזו לה זוכים עמיתיה ברחבי היבשת והשוואות, לא בהכרח מבוססות, לקיצוניים מהעבר השחור של גרמניה. פטרי מקפידה להבהיר כי אין מקום להצהרות אנטישמיות במפלגה שלה והיא אף ביקרה בעצמה בישראל בתחילת השנה שעברה ומפגינה לה הערכה רבה, תוך כדי השמצות של יריבה הפוליטיים. בראיון שהעניקה לידיעות אחרונות אמרה: "ישראל, כמדינה דמוקרטית וחופשית באזור שרובו אינו כזה, מתמודדת כבר עשרות שנים עם הבעיות שמגיעות אלינו עכשיו. רק שאצלנו לא מודים בזה. השמאל הפוליטי בגרמניה מעדיף לכנות את ישראל 'מדינה נאצית', מה שמראה ששיטות הפעולה שלהם כלפי ישראל וכלפי יריביהם הפוליטיים זהות".

בראיון לערוץ 1 שנערך גם כאן בשנה שעברה טענה בתגובה להאשמות בקיצוניות כי מפלגת הליכוד קיצונית לא רק יותר ממנה, אלא גם יותר מהנוצרים-הדמוקרטיים של מרקל:

בשורה התחתונה, ה-AfD לא צפויים לאיים על השלטון בבחירות הקרובות, אך כניסתם לראשונה לבונדסטאג לצד ההישגים המרשימים בבחירות המקומיות מביאים גם למפה הפוליטית בגרמניה את הזעם האזרחי על הממסד הפוליטי על מדיניותו כלפי מהגרים ועל התפיסה הכלכלית-ליברלית שעומדת בבסיס הרעיון שנקרא האיחוד האירופי.

אירופה הולכת ימינה

הופעתן מחדש של מפלגות מהימין הקיצוני בתחילת שנות ה-90 עוררה זעזוע עמוק בדעת הקהל שם זכרו היטב עד לאן יכולים הדברים להתדרדר. במשך כעשור, למעט מקרים חריגים דוגמת היידר באוסטריה, מפלגות הימין הקיצוני רשמו הישגים צנועים, סמליים כמעט, והוקעו על ידי כל שאר חברי המערכת הפוליטית.

אלא שבעשור וחצי האחרונים כמה תהליכים חופפים גורמים לעליה דרמטית בהישגים האלקטורליים של המפלגות הקיצוניות וביכולתן להשפיע על סדר היום: הטרור וזרם המהגרים ערערו את הביטחון האישי והגשימו את התרחישים מהם הזהירו מתנגדי ההגירה במשך שנים; ערעור תחושת הביטחון ביחד עם מיתון כלכלי חריף והעתיד הלא ברור של האיחוד האירופי הביאו להקצנה בעמדות הפוליטיות; תיקו פוליטי בין הגושים במספר גדול של מדינות הפך את מפלגות השוליים ללשון מאזניים; זליגה של עמדות קיצוניות למפלגות המתונות יותר בניסיון לצמצם את כוחם של הקיצונים.

כתוצאה מתהליכים אלו, במדינות רבות ניתן למצוא היום מפלגות ימין קיצוני שזוכות לשיעור תמיכה דו-ספרתי. עמדות שעד לא מזמן היו מוקצות מחמת מיאוס הפכו לגיטימיות, וכמה מפלגות אף היו שותפות לקואליציות  ברחבי היבשת.

וילדרס ולה-פן זוכים כל אחד לתמיכת כרבע מהבוחרים במדינותיהם. גם אם לא יצליחו לתפוס את השלטון בסיבוב הנוכחי, הם כבר זכו להישגים משמעותיים ולשדרוג במעמדם הפוליטי. העמדות שהם מייצגים זולגות בעקביות לחדרי מקבלי ההחלטות, בין עם במישרין ובין עם בעקיפין כאמור הודות לאימוץ עמדות כאלו על ידי המפלגות המתנות יותר. ועם ההתחזקות הנמשכת של ה-AfD בגרמניה, יש לתהות היכן ייעצר הגל הזה.


מאמרים נוספים