היחסים בין ונצואלה וקולומביה מתוחים מאוד בשנים האחרונות וכמעט הביאו למלחמה לפני שנתיים. ההחרפה הנוכחית במתיחות מתרחשת בתקופה שונה מבחינת המדינות ובראשם חילופי שלטון בקולומביה לאחר תום כהונתו של הנשיא הפופולארי ביותר בתולדות המדינה ומצוקה פוליטית פנימית מבחינתו של נשיא ונצואלה. אלמנטים נוספים דוגמת ההצטיידות הצבאית של ונצואלה בשנים האחרונות ותחושת המצור הגוברת בסביבתו של צ’אבז, עשויים להוביל להתפרצות אלימה.
ב-7 באוגוסט, יסיים את תפקידו כנשיא קולומביה, אלבארו אוריבה, לאחר שמונה שנים בתפקיד. את מקומו יתפוס חואן מנואל סנטוס, שר ההגנה של אוריבה ואחד הפוליטיקאים המזוהים ביותר עם הממשלה היוצאת. במהלך שמונה שנות כהונתו, ביצע אוריבה מהפכה של ממש בקולומביה. המדינה למודת המלחמות וקרטלי הסמים, מעולם לא הצליחה לממש את ריבונותה באופן אפקטיבי בכל המדינה, כפי שהצליח אוריבה לעשות.
ב-200 שנות עצמאות, כיהנו למעלה מ-130 אנשים בעמדת הנשיא או המנהיג, ואוריבה הוא הראשון המכהן שתי קדנציות מלאות ורצופות, היחיד שמכהן שמונה שנים. אין ספק שאוריבה הוא גם הנשיא הפופולארי ביותר בתולדות קולומביה ואחד הפופולאריים בתולדות אמריקה הלטינית. מבין השינויים שהנהיג אוריבה, היה החזרת הריבונות על רוב שטחי המדינה לידי הממשלה, קמפיין אפקטיבי נגד ברוני הסמים, מאבק מוצלח נגד ארגוני הגרילה והטרור כדוגמת ה-FARC המלבים כבר למעלה מ-60 שנה את מלחמת האזרחים במדינה, מלחמה בשחיתות וצמיחה כלכלית מרשימה. בתקופת אוריבה התחממו יחסי קולומביה-ארה”ב והגיעו לרמה של ברית אסטרטגית, עד שמלעיזיה של קולומביה כגון נשיא ונצואלה צ’אבז, כינו אותה “ישראל של דרום אמריקה”.
צ’אבז רואה היום בקולומביה את האויבת הראשית שלו, מעין התפשטות של ארה”ב בגבול שלו. במהלך השנים היה מעורב צ’אבז ביוזמות רבות לערעור יציבותה של קולומביה – הוא ניסה להתערב בתהליכים פוליטיים פנימיים, בין היתר באמצעות התקרבות לפוליטיקאים מקומיים, ניסה לעקוף את אוריבה בפרשת בטאנקור כשהציע לתווך בין קולומביה ובין ה-FARC כדי להביא לשחרורה של פוליטיקאית ידועה שאף הייתה מועמדת לנשיאות. צ’אבז גם תמך לא אחת בארגוני טרור [1] ואף בקרטלי סמים [2] אשר ניסו להפיל את שלטונה של בוגוטה או לערער על הריבונות שלה. בהזדמנות אחת, אף קידם את צבאו לגבול הקולומביאני אגב הצהרות מלחמה, לאחר שהקולומביאנים תקפו בשטחה של בת בריתו אקוודור את מנהיגי ה-FARC [3].
אוריבה, בטרם יעזוב את תפקידו, הצהיר כי בכוונתו להתריע בפני ממשיכי דרכו בפני הסכנה שמהווה ונצואלה. הצהרת ממשלת קולומביה בדבר הסתרת מחבלים מארגון FARC בוונצואלה, גרמה לצ’אבז לאיים בניתוק היחסים, הרעועים ממילא, של שתי המדינות. צ’אבז אף אמר כי לא ישתתף בטקס ההכתרה של הנשיא הנכנס חואן מנואל סנטוס. בינתיים הורה צ’אבז לשגרירו לחזור לוונצואלה להתייעצות. חידוש הטענות הקולומביאניות בדבר הסתרת מורדים ומחבלים קולומביאנים בוונצואלה, גוּבה בהצגת תמונות לוויין ועדויות אחרות המוכיחות כי לפחות ארבעה בכירים ב-FARC ובכירים בארגונים אנטי-ממשלתיים אחרים נכחו בוונצואלה [4].
אחד מאותם מנהיגים הוא איבן מרקז, שצולם בבסיס מאורגן השוכן 23 קילומטר בעומק ונצואלה. בסרט שהוצג לתקשורת הוא נראה מטייל בבסיס מלווה בשני כלבים לבנים. לדברי ממשלת קולומביה, הם קיבלו את הסרטונים מידי עריקים שהשתייכו ל-FARC בעבר, ובכך רמזו כי לממשלת קולומביה יש מידע רב ואיכותי המושג בזמן אמת על המתרחש בארגון. גם רודריגו גרנדה, מי שנחשב ל”שר החוץ” של הארגון, טימולאון חימנז וגרמן בריסנו, כולם בכירים ביותר, נתפסו בעדשות המצלמה [5].
בוונצואלה מקבלים את ההצהרות הקולומביאניות כאילו סנטוס הוא מחליפו הטבעי של אוריבה כלשונן, ולא מצפים להפשרה ביחסים בעתיד הקרוב [6].
נשיא קולומביה הנבחר, סנטוס – ממשיך דרכו של אוריבה, ממשיך בעימות עם צ’אבז. צילום: אדגר אלברטו קאטאנו
מה הרג את בוליבר?
שרידיו של סימון בוליבר, גיבורה הלאומי של אמריקה הלטינית ומי שהיה מעורב במאבקים לאומיים של מספר עמים בדרום אמריקה, הוצאו מהקבר ונבחנו שוב בהוראתו של נשיא ונצואלה. מטרת הבדיקות היא לנסות ולגלות מהי סיבת המוות של בוליבר. הסיבה הרשמית למותו של משחרר הארצות שמת בגיל 47 בשנת 1830 היא שחפת, אולם שמועות עקשניות, בהן מאמין הנשיא הוונצואליאני, גורסות כי הורעל על ידי יריביו. צ’אבז, הנחשב למעריץ של בוליבר ואשר החליף את שמה הרשמי של ונצואלה ל”רפובליקה הבוליברית של ונצואלה” ומכנה את הדוקטרינה שלו “המהפכה הבוליברית”, התרגש בזמן הטקס בו הוצאו שרידיו של בוליבר מהקבר ובכה לנוכח עצמותיו של בוליבר, במאוזוליאום שנבנה ב-1876 [7].
בחינת שרידיו של בוליבר תיעשה באמצעות מדענים מקומיים ומדענים ספרדים. המהלך המוזר הזה הוביל את ראשי האופוזיציה, הרגילים להחלטות מוזרות מצדו של צ’אבז, לחשוש שהנשיא רוצה לשכתב את ההיסטוריה של ונצואלה. הם גם הציעו לו להתפנות לסוגיות הבוערות כיום על הפרק, ובהן האינפלציה המשתוללת והפשיעה ברחובות [8].
סיפור סימון בוליבר קשור ישירות לעניין הסכסוך עם קולומביה. בוליבר כיהן כנשיא קולומביה בשלוש תקופות שונות, שש שנים במצטבר. פעמיים פרש כדי להשתתף במלחמות בדרום אמריקה ובפעם השלישית נאלץ לפרוש לאחר ניסיון שנכשל להקים דיקטטורה בקולומביה. ב-1828 נכשל ניסיון לחסלו, אשר השפיע על החלטתו לפרוש לבסוף במאי 1830. בוליבר תכנן לעבור לאירופה ואף שלח חלק מרכושו לשם באנייה, אולם שבעה חודשים לאחר פרישתו מת משחפת.
לדעת רבים מאוהדיו, ובראשם צ’אבז, מותו בגיל 47 זמן קצר לאחר פרישתו מהתפקיד ועל רקע ניסיונות עבר לחסלו, מעלים את החשד כי בוליבר חוסל למעשה באמצעות רעל והמוות שלו הוצג כמוות ממחלה. צ’אבז, הרואה עצמו כממשיכו של בוליבר, יליד ומשחרר ונצואלה, מייחס לעניין חשיבות רבה. יהיה זה ניצחון תעמולתי חשוב אם יוכל לטעון כי קולומביאנים חיסלו את משחרר העמים הדגול, כאמור אחת מהדמויות ההיסטוריות הנערצות ביותר באזור גם כיום.
ב-26 בספטמבר, ייערכו בחירות לפרלמנט בוונצואלה, שם גוברת הביקורת נגד צ’אבז. האינפלציה והפשיעה כאמור, משתוללים. המצב הכלכלי קשה והאבטלה גואה. ממדינה שאזרחיה נהנו ממידה רבה של דמוקרטיה וחירויות פרט, לא נותר הרבה – הדרך היחידה להצליח בוונצואלה כיום היא להיות מקורב לצ’אבז ולאנשיו. אין כמעט יזמות פרטית, אין דרך לעשות זאת ללא קשרים פוליטיים במקומות הנכונים.
כיום אוחזת מפלגתו של צ’אבז ב-83% מהמושבים בפרלמנט, לאחר ש”בלעה” מפלגות רבות אחרות. צ’אבז חושש כי בבחירות אלה הוא עשוי לאבד מעוצמתו בפרלמנט. על אף שלפרלמנט עצמו אין יכולת השפעה מרובה כיום, צ’אבז הטוען כי הוא מנהיגו של העם וכי העם בוונצואלה מאחוריו, לא יכול להרשות לעצמו שלא להמשיך ולזכות בכל מערכת בחירות.
על אף שמשקיפים רבים סבורים כי לאור העבר קיימת בהחלט אפשרות כי הבחירות לא תהיינה כשרות במאת האחוזים בלשון המעטה, נראה כי צ’אבז עומד בפני סטירה פוליטית ברמה כזו או אחרת מצד הציבור בוונצואלה. במצב שכזה, מעדיף צ’אבז לעשות מה שדיקטטורים רבים במעמדו אוהבים לעשות וזה להסיט את תשומת הלב הציבורית ממה שמתחולל בתוך החברה אל יעד חיצוני, כדי לגבש אחדות לאומית.
בוליבר על ערש דווי – האם הורעל? ציור: אנטוניו הררה טורו
הולך ומתחמם
בשבועות האחרונים מתחמם המאבק בין ממשלת קולומביה לארגון ה-FARC ואירוע רודף אירוע – קרוב ל-20 חיילים ו-12 מורדים נהרגו כבר בסדרה של תקריות ואירועים [9]. צ’אבז רואה בהאשמות של אוריבה וסנטוס הזדמנות פוליטית משלו, אם כי יש להניח כי הוא מאמין שמתנהלת קונספירציה אמריקנית נגדו, לאור ניסיונות העבר להפילו מהשלטון ואף להתנקש בו, ניסיונות שנהג תמיד לייחס לארגוני הביון האמריקנים.
כך למשל, האשים צ’אבז את ממשלת הולנד, שמתוך שטחי האיים האנטיליים השייכים לה והקרובים לוונצואלה, יצאו מספר טיסות ריגול שהפרו את הריבונות של קראקס. צ’אבז אף איים כי אם טיסות אלה יימשכו, לא יהיה מנוס מניתוק היחסים גם בין ונצואלה להולנד [10]. הולנד התקרבה מאוד אל ארה”ב בשנות המלחמה העולמית בטרור והיא מסייעת לה בגזרות לחימה רבות כגון באפגניסטן. מבחינת ונצואלה, האיים האנטיליים שבהם בסיסי צבא אמריקנים הם התפשטות אמריקנית נוספת לתוך אמריקה הלטינית המהווה איום ישיר על ביטחונה וריבונותה של ונצואלה.
ב-22 ביולי, הכריז לבסוף צ’אבז כי הוא מנתק לחלוטין את יחסי ארצו עם קולומביה. בראיון טלוויזיוני אמר צ’אבז כי לא נותרה לוונצואלה כל ברירה אלא “לנתק את יחסיה עם המדינה האחות קולומביה”. בפורום הטלוויזיוני נכח גם אגדת הכדורגל דייגו מראדונה הידוע בקשריו הקוריבם עם צ’אבז, פידל קסטרו ושאר מנהיגי הציר הלטיני. לטענת צ’אבז, מי שעומד מאחורי ההאשמות נגד ונצואלה זו ארה”ב, המשתמשת בקולומביה כדי לפגוע במאמציה של ונצואלה ליצור אינטגרציה אזורית בדרום אמריקה [11].
המשחק בדרום אמריקה נכנס לשלב הבא. לאחר שנים רבות בהן עסק הציר הלטיני בהתבססות ובגיוס חברות חדשות לברית הרדיקלית הזאת, מבין צ’אבז כי לפי שעה הוא יתקשה בגיוס מדינות נוספות. הפופולאריות שלו בסכנה, בהונדורס התעקש הציבור להעיף מתפקידו את חברו של צ’אבז מנואל זלאייה, שרצה לכונן בהונדורס מדינה בסגנון צ’אבזי, גם במחיר של זעם עולמי. במדינות רבות בהן ניסה צ’אבז להתערב, הוא נתקל בעוינות. בקולומביה הובטח שהקו של אוריבה ימשיך לפחות עוד ארבע שנים. צ’אבז עצמו נאלץ להוריד פרופיל בתמיכה שלו בארגוני טרור ובקרטלי סמים לנוכח הגילויים המביכים המצריכים אותו לנקוט בצעדים חריפים כדי להסיר מעליו את הביקורת [12].
הן קולומביה, המשופעת בנשק, טכנולוגיה וייעוץ אמריקני, והן ונצואלה שרכשה בשנים האחרונות מהרוסית נשק בלמעלה מ-6 מיליארד דולר כולל קו אשראי בהיקף 2 מיליארד דולר שהעניקה מוסקבה לצ’אבז, מחוברות למעצמות זרות ומזוהות באופן מובהק עם אחד הגושים במלחמה הקרה השנייה.
בדומה למלחמת לבנון השנייה, מלחמת אתיופיה בסומליה ומלחמת רוסיה בגיאורגיה, גם הסכסוך הנוכחי בין ונצואלה וקולומביה הוא עימות מובהק של המלחמה הקרה השנייה. ב-2008, עת קידם צ’אבז כוחות לגבול עם קולומביה, הספיקה הנחישות הקולומביאנית כדי לחשוף את צ’אבז כנמר של נייר באותו זמן. מאז נקלט בצבא ונצואלה נשק רב ויכולות הצבא השתפרו. כעת נראה כי העימות הנוכחי, על רקע חילופי השלטון בקולומביה וערעור מעמדו של צ’אבז בארצו, עשוי להתפתח לכלל עימות אלים, אלא אם מדינות יונאסור יתגייסו כבר בזמן הקרוב כדי לתווך בין הצדדים.
הערות
1. עוד בנושא במאמר “הוגו התומך בטרור”, בגיליון אפריל 2008 של סיקור ממוקד
2. עוד בנושא במאמר “הציר האיראני-לטיני”, בגיליון יולי 2008 של סיקור ממוקד
3. שם
4. Fabiola Sanchez, “Chavez warns Colombia he could break off relations”, AP, 16/07/2010
5. Sibylla Brodzinsky, “Colombia and Venezuela spar over FARC rebel charges”, CSM, 16/07/2010
6. Christopher Toothaker, “Venezuela: Colombia’s Santos could be US pawn”, AP, 09/07/2010
7. “Bolivar’s remains get new tests under Chavez orders”, AFP, 18/07/2010
8. שם
9. “13 soldiers killed in Colombian minefields”, AP, 11/07/2010
10. “Venezuela alleges Dutch violation of airspace”, AP, 13/07/2010
11. ” Venezuela to cut ties with Colombia – Chavez”, RIA Novosti, 22/07/2010
12. עוד בנושא, במאמר “אמריקה הלטינית ללטינים”, בגיליון מרץ 2010 של סיקור ממוקד
