הודו, תחת הנהגתו של נרנדרה מודי, הפכה למדינה הגדולה עם קצב הצמיחה המהיר ביותר הודות לרפורמות מבניות שמעודדות השקעות. כשהיא מתקדמת במהירות בנתיב ששרטטה סין בעשורים האחרונים, בהודו לא מתביישים למתג עצמם כאלטרנטיבה. אלא שמדובר בתקופה רגישה – הודו היא עדיין לא סין, ועם מיליארד ורבע פיות להאכיל, כל משבר כלכלי יכול להביא לקריסה רועשת.

25 שנים אחרי המשבר הכלכלי שהביא אותה אל סף פשיטת רגל והוביל את הודו לרפורמות כלכליות דרמטיות שהזניקו את הכלכלה קדימה, ושנתיים לאחר עלייתו לשלטון של נרנדרה מודי, עקפה הודו את בריטניה במונחי תוצר נומינלי והפכה לכלכלה השישית בעולם במונחי תוצר נומינלי (GDP), כשהיא במרחק של שנה מלעקוף את צרפת החמישית. העקיפה הסמלית הזו היא תוצאה של שני גורמים: הראשון, קצב צמיחה המהיר של כ-8% השנה, יותר מקצב הצמיחה של סין, והשני – הפיחות הדרמטי בפאונד הבריטי בשל ההחלטה על יציאה מהאיחוד האירופי.

הצמיחה המהירה של הודו הושגה, בין היתר, הודות לרפורמות כלכליות שהציג מודי – בתחילת 2015, הציגה ממשלתו את התקציב הראשון בהודו מזה שנים שסימן מטרות לטווח ארוך, כולל קיצוץ משמעותי בבירוקרטיה, הפחתה של 5% במס החברות, השקעה של 10 מיליארד דולר בתשתיות אזרחיות ועוד מיליארד לרפורמות בבנקים ומלחמה בשחיתות, שנועדו כולם לעודד משקיעים זרים.

מודי הכריז גם על יוזמת “לייצר בהודו” (Make in India), תוכנית ממשלתית לעידוד השקעות זרות בהודו, ולמתן הטבות ליצרנים הודים שישאירו את הייצור בהודו עצמה. מדובר בצעדים הכרחיים על מנת למשוך השקעות, שכן הודו מדורגת נמוך באינדקס “מידת הקלות לעשות עסקים” של הבנק העולמי – בסביבות המקום ה-130 בשנים האחרונות, לעומת סין שמדורגת 78 לדוגמא. הודו הכריזה על יעד של להיכנס ל-50 הראשונות בעולם בתוך 3 שנים. הרפורמות של מודי נשאו פרי במהירות – כבר ב-2015 עקפה הודו את סין כיעד ההשקעות הישירות (FDI) מספר אחד בעולם עם 63 מיליארד דולר.

צמיחה מהירה מובילה להצלחות – כך לדוגמא, שיעור העניים ירד ב-17% בשנים האחרונות. אך לצד ההצלחות צמיחה מובילה גם לאתגרים משמעותיים והודו לא תוכל להתחמק מאלו – תיעוש ואורבניזציה מהירים, פערים מתרחבים בין מעמדות יעמידו במבחן את יכולתו של השלטון ההודי לנווט את הקטר ההודי הדוהר בשנים הקרובות. להבדיל מסין הלא דמוקרטית שהצליחה לשמור על פיקוח מסוים בצמיחה במשק ובוודאי בדעת הקהל, בהודו הדמוקרטית האתגר יהיה קשה פי כמה.

המלחמה בשחיתות נמצאת גם היא בראש סדר העדיפויות של מודי, והתנהלותו בנושא שנויה במחלוקת – בנובמבר, הודיעה הממשלה במפתיע על הוצאה מהמחזור של שטרות בערך 500 ו-1,000 רופי, המהווים כ-85% מהשטרות במחזור. במקומם, הוצגו שטרות חדשים של 500 ו-2,000 רופי, הכוללים שבב אלקטרוני למעקב אחרי המסלול שהם עושים. ההודעה גרמה לכאוס מוחלט במדינה ולביקורת כלפי מודי – התקשורת התמלאה בדיווחים על אזרחים שנותנו עם שטרות כסף שלא בתוקף, מול רוכלים שסירבו לקבל אותם. מספר 2 באופוזיציה, ראול גנדי, ביקור בחריפות את הצעד של מודי ואף האשים את הממשל בשחיתות. ראש הממשלה מודי, שמנסה כל העת להצטייר כמי שעושה את הדבר הנכון גם במחיר פגיעה בדעת הקהל כלפיו, ציטט בתגובה דו”ח מ-1971 שקרא לסבתו של ראול, אינדירה גנדי, לבצע מהלך דומה כבר ב-1971 כדי להילחם בשחיתות. תשובתה אז, לפי הנטען היה “אין לנו יותר בחירות לנצח?”

אתגר נוסף עימו מתמודדת הממשלה היא הצמיחה הלא שווה בין 29 המדינות המרכיבות את הודו. התוצר לנפש בגואה לדוגמא, הוא פי שמונה מהתוצר לנפש בביהר, הענייה מבין המדינות בהודו. המדינה המאוכלסת ביותר, אוטר פרדש, עם כ-215 מיליון תושבים, או קצת יותר מברזיל, מפיקה כמחצית מהתוצר שמפיקה ישראל. הפערים האלו מביאים למתיחות בתוך המדינה, ומחייבים את הממשלה להשקיע באזורים בעניים יותר בתקווה לצמצם את הפער.

מודי מכריז על יוזמת “Make in India”

יעדי מדיניות החוץ

אל הצמיחה הכלכלית והשאיפה לשמור על יציבות בזירה הפנימית, נלווים יעדים ברורים של מדיניות חוץ הקשורים אלו באלו: שמירת הסטטוס-קוו מול פקיסטן, שיפור מאזן הכוחות מול סין ותרגום העוצמה החדשה להשפעה גיאו-פוליטית.

האטרקטיביות והעוצמה של הודו מאפשרים לה לרקוד על כל החתונות. כך, לצד שמירה על יחסים חמים עם ארה”ב והידוק הקשרים האסטרטגיים, סגר מודי על שיתוף פעולה טכנולוגי בתחום הגרעין עם יפן, וסיכם על עסקת נשק גדולה עם רוסיה בשיעור של 6 מיליארד דולר לפחות, כולל רכישה של מערכות נ”מ S-400 המתקדמות של הרוסים. מודי ופוטין הסכימו גם על קידום הפרויקט המשותף לפיתוח מטוסי קרב מהדור החמישי (מקביל ל-F-35 שהגיע החודש לישראל), פרויקט בעלות של כמה עשרות מיליארדי דולרים נוספים.

כמו סין לפניה, גם הודו משקיעה מאמצים רבים בשדרוג היחסים עם מדינות העולם השלישי באפריקה ובאמריקה הלטינית כמנוף להבטחת הצמיחה הכלכלית והשפעתה הפוליטית. בקיץ האחרון יצא מודי לביקור אסטרטגי באפריקה – בדרום אפריקה, מוזמביק, קניה וטנזניה. להודו קשרים היסטוריים עם כמה מהקולוניות הבריטיות לשעבר באפריקה – הודים התיישבו ביבשת כבר במאה ה-17, ומהטמה גנדי, המנהיג ההודי המפורסם ביותר, החל את דרכו בפעולות מחאה לא אלימות  נגד תנאי המחיה של ההודים בדרום אפריקה.

הודו זקוקה מאפריקה למחצבים ולתוצרת חקלאית – אחרי שנתיים רצופות של בצורות ועליה דרמטית במחירי הדגנים (בשיעור של 250% בחלק מהמקומות), ועל רקע שנת יבולים טובה, קיבלה הממשלה ההודית החלטה להקים מאגר חירום של 2 מיליון טון של קטניות, או כעשירית מהתצרוכת השנתית בהודו. מחצית מהסחורה למאגר החדש תגיע מחקלאים מקומיים ומחצית הממשלה תייבא. הממשלה מתכננת להשתמש במאגר על מנת לווסת את ההיצע בשוק ובכך למנוע עליית מחירים, בעיקר במדינות העניות בהודו. לכן, עסקאות לייבוא עשרות אלפי טונות של תוצרת חקלאית הכרחיות ליציבות בהודו.

הסחר של הודו עם מדינות אפריקה זינק ממיליארד דולר ב-1995 ל-35 מיליארד ערב המשבר הכלכלי ב-2008, ל-70 מיליארד דולר השנה. זה עדיין רחוק מה-200 מיליארד דולר שנסחרים בין מדינות היבשת לבין סין, אבל ההודים עובדים קשה כדי לסגור את הפער. שתי שותפות הסחר הגדולות של הודו ביבשת הן ניגריה ודרום אפריקה, שאחראיות ל-16 ו-11 מיליארד דולר מהיקף הסחר, בהתאמה.

למרות ההתחזקות ההודית, לסינים אחיזה איתנה באפריקה, תוצאה של תרומות והשקעות נדיבות בתשתיות ביבשת השחורה בעשור האחרון. למעשה, הדעה של המקומיים כלפי סין היא חיובית יותר מאשר בכל אזור אחר בעולם – כ-70% מהאפריקאים הביעו דעה חיובית כלפי סין בסקר שנערך לאחרונה, לעומת 41% באירופה לדוגמא.

גם באמריקה הלטינית הודו בונה קשרים, אחרי שבמשך שנים רבות המדיניות שלה באזור התמקדה כמעט כולה בברזיל, הפכה מכסיקו לשותפת הסחר הבולטת של הודו ביבשת. כמו באפריקה, גם כאן הודו רחוקה משמעותית מהיקף ההשקעות הסיניות, אך גם כאן היא מוצאת מנהיגים שמקבלים בברכה עוד שחקן שמאפשר להם להפחית מהתלות בארה”ב ובסינים. בבייג’ינג, כמו שניתן לנחש, לא ממש אוהבים את ההתחזקות ההודית הזו.

המאזן מול סין

סין היא הנפגעת הישירה מההתחזקות ההודית – העלייה בהשקעות הזרות בהודו באה לא מעט על חשבונה של סין, שראתה את היקף ההשקעות אצלה פוחת ב-24% ב-2015. הסינים אמנם שומרים על יחסים קורקטיים עם ההודים, אך הם לא יישבו בחיבוק ידיים ויתנו להודו להתפתח כאלטרנטיבה להשקעות, לצ’קים הסיניים באפריקה, או להשפעה הסינית בפורומים בינ”ל. כך לדוגמא, היא אמנם הסכימה לקבל את הודו כחברה בארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO), אך היא עדיין עומדת בסירובה לצרף אותה כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו”ם.

לאחרונה, סין חסמה את הודו מהצטרפות לקבוצת המדינות המספקות טכנולוגיה גרעינית (Nuclear Suppliers Group – NSG). הפורום, המונה 48 מדינות, נועד להסדיר תפוצה של חומרים גרעיניים, והודו המפעילה 21 כורים גרעיניים ובונה עוד 6, רובם ככולם להפקת חשמל, מנסה כבר כמה שנים להצטרף לפורום הזה. למרות שלא חתמה על האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני (NPT), הצליחה הודו לגייס תמיכה מארה”ב, בריטניה, צרפת ומכסיקו. למרות זאת, הסינים הצביעו נגד ומוסיפים להתעקש לא רק על חתימה של הודו על האמנה, אלא גם על צירוף של פקיסטן לפורום באותו מהלך, כדי למנוע מצב שהודו תצטרף ולאחר מכן תחסום את צירוף שכנתה-יריבתה.

העניין ההיסטורי של סין בפקיסטן מקבל חיזוק בשנים האחרונות, כשהשתיים מפתחות נתיבי סחר חדשים מערבה, מסין, דרך פקיסטן ולכיוון המערב, מעין גרסת המאה ה-21 לדרך המשי ההיסטורית. קיצור נתיבי הסחר ביבשה ובים יאפשר להוזיל את עלויות שילוח הסחורה הסינית למערב ויהפוך אותה אטרקטיבית יותר לצרכנים במערב. מול התוכנית הזו, נרקמת אלטרנטיבה הודית-אפגנית, כשגם איראן מעורבת בחגיגה.

במשך שנים ועדיין גם היום, הודו נמצאת צעד אחד מאחורי סין – סין התאימה את השוק שלה לעולם הקפיטליסטי יותר מעשור לפני הודו, והצמיחה המהירה שלה העניקה לה השפעה גיאו-פוליטית רבה במקומות כמו אפריקה ואמריקה הלטינית, לפחות עשור לפני שההודים הפכו לשחקנים משמעותיים שם בעצמם. השפעה זו מיתרגמת גם לקשרים כלכליים וגם להשפעה בפורומים בינלאומיים.

להבדיל מסין שהתחזקה כאלטרנטיבה ברורה לארה”ב ולאיחוד האירופי, והשיגה עקב כך לא מעט בנות ברית, הודו מגיע כשחקן שלישי או רביעי לחלק מהמקומות, והאתגר שלה להצטייר כיעד אטרקטיבי יהיה קשה יותר בהתאם. הודו גם חזקה מספיק בשביל לרקום קשרים עם מדינות ללא חשש מתגובה סינית. כך לדוגמא, הגיע מודי לביקור במונגוליה, בו נחתמו 14 הסכמים שונים ובמהלכו הודו העמידה לרשות המונגולים אשראי בגובה מיליארד דולר לשדרוג תשתיות.

הודו וסין, שצפויות להוביל את הכלכלה העולמית ביחד עם ארה”ב בעשורים הקרובים, צפויות להעביר את השנים הקרובות במאבק על שווקים חדשים וקיימים ועל השפעה בפורומים בינ”ל, לא פעם האחת על חשבון השנייה. כל זאת, תוך התמודדות עם הצורך המשותף לשמור על יציבות אזורית כדי שלא לפגוע בפרויקטים הכלכליים הגדולים.