ניו דלהי בוחרת מנהיג

הרגשות הלאומיים מתעוררים בהודו

אלון לוין, יובל בוסתן


למעלה מ-815 מיליון בעלי זכות הצבעה ילכו לקלפיות ברחבי הודו במהלך החודשיים הקרובים, במה שמסתמנת כאחת ממערכות הבחירות החשובות ביותר בדברי ימיה של הודו. בתקופה שבה סין הופכת לאגרסיבית יותר, ותמיכת האמריקנים אינה עוד מובנת מאליה, ההודים חייבים למצוא דרך לפרוץ את ההאטה הכלכלית של השנתיים האחרונות ולתבוע גם הם את מקומם באסיה ובעולם

ההתעצמות הסינית וההאטה הכלכלית המשמעותית ביותר שמשפיעה על הודו מאז סוף שנות ה-80, הופכות את הבחירות הקרובות למכריעות. כתוצאה מכך, ההשקעה הכוללת במערכת הבחירות הגיעה לשיא של 5 מיליארד דולר, פי 3 מהבחירות הקודמות ב-2009, סכום פחוּת רק מ-7 מיליארד הדולרים שהוציאו המועמדים בבחירות 2012 בארה"ב [1]. סכום זה כשלעצמו כבר תורם לכלכלה, שכן הוא ממריץ ענפים שונים – מאמצעי תקשורת ופרסום, דרך בתי דפוס ועד פעילים רבים הלוקחים חלק בארגון הבחירות במדינה שמחזיקה את פנקס הבוחרים הגדול בהיסטוריה.

ב-50 מ-67 שנות העצמאות של הודו, שלטה מפלגת הקונגרס אשר שולטת במדינה גם בעשור האחרון. המנהיג היוצא, מנמוהן סינג, נחשב למומחה כלכלי מהשורה הראשונה, אך הוא מסיים את תפקידו עם שנתיים של צמיחה נמוכה סביב 5%. התסכול מהמצב הכלכלי פוגע במעמד המפלגה, ויורשו, ראול גנדי, נצר לשושלת נהרו-גנדי, צפוי להוביל את המפלגה לאחת התוצאות החלשות שלה ולקבל סביב 25% תמיכה. מנגד, המפלגה העממית ההודית (BJP) צפויה לחזור לשלטון לאחר שני הפסדים ולזכות ב-35% מהקולות ובמרבית המושבים. מנהיג המפלגה, נארנדרה מודי, הוא זה שצפוי להיות ראש הממשלה ה-14 של הודו.

נארנדרה מודי בן ה-63 הוא מושל גוג'אראט זו הקדנציה הרביעית. הוא הוביל את גוג'אראט לצמיחה כלכלית מרשימה, אך עמדותיו הלאומניות גררו לא פעם תגובות זועמות נגדו. הנושא השנוי במחלוקת שנקשר בשמו אירע ב-2002, כשהואשם בציבור באחריות לעידוד המהומות במדינה שהביאו למותם של 790 מולסמים ו-250 הינדים. האשמות אלה העמידו אותו תחת גינוי בינלאומי, למרות שמידת אחריותו לאירועים מעולם לא הוכחה והוא הכחיש אותה כל השנים. ב-2012 ניקה צוות חקירה מיוחד שמונה על ידי בית המשפט העליון של הודו את מודי מכל חשד. שנה לאחר מכן הוגשה עתירה לבית המשפט בהודו על הסתרת ראיות מצד צוות החקירה אך בית המשפט דחה את העתירה על הסף.

במערב לא חיכו להרשעה בדין – באירופה החרימו אותו וגם כניסתו לארה"ב נאסרה מאז 2005 בהסתמך על החוק המאפשר לאסור כניסה של זרים המעורבים במקרים חמורים של פגיעה בחופש הדת [2]. כעת, כשנראה כי דרכו של מודי למשרד ראש הממשלה סלולה, מבינים במערב כי לא נותרה בפניהם ברירה אלא להסיר את הסנקציות ולקוות שמודי לא יגבה מהם מחיר על החרמתו לאורך השנים. בינואר, הכריזו באיחוד האירופי על הסרת החרם בעוד שהאמריקנים הצהירו כי מודי "מוזמן להגיש בקשה לויזה".

קשה אמנם לעמוד כבר כעת על תכניותיו של מודי שכן יש לקחת בערבון מוגבל כל הצהרה שמושמעת במהלך מערכת הבחירות. עם זאת, העובדה שהוא דואג לשבח את פעילותו של ראש הממשלה הקודם ממפלגתו, אטאל ביהארי וג'פאי, מרמזת משהו על הצפוי לנו. מנדי משבח את וג'פאי על שהפגין מדיניות "ששילבה עוצמה ושמירה על השלום". מנגד, זה המקום להזכיר כי וג'פאי היה זה שהורה על הניסויים הגרעיניים ב-1998, והביא את המתיחות בין הודו לפקיסטן לשיא [3].

נארנדרה מודי - יזניק את הכלכלה ההודית קדימה? צילום: אתר הקמפיין
נארנדרה מודי – יזניק את הכלכלה ההודית קדימה?
צילום: אתר הקמפיין

בזהירות המתבקשת, אם כן, ניתן להעריך כבר כיום את הנקודות המרכזיות במדיניותו של מודי:

1. ניסיון לאזן בין הרצון להרחיב את הסחר והקשרים הכלכליים עם סין, לבין הפגנת עמדה קשוחה יותר באזור הגבול בין המדינות ובמקומות אחרים בהם יתגלעו חילוקי דעות.
2. עמדה תקיפה הרבה יותר נגד פקיסטן בכל האמור למאבק בטרור, ומול בנגלדש בנושא הגירה ופגיעה בזכויות הינדים בבנגלדש עצמה.
3. מקסום יתרונותיה התחרותיים של הודו כולל שליטה במרחב האוקיאנוס ההודי והידוק הקשרים עם בנות הברית באזור, מיפן ודרום קוריאה.
4. רפורמה כלכלית שתשבור את אחיזתן של האליטות במשק, תוצאה של אחיזתה רבת השנים של מפלגת הקונגרס בהודו. במסגרת זו, ניתן לצפות להפרטות לצד השקעה גדולה בתשתיות.
5. עמדה תקיפה בעד הרוב ההינדי ונגד המוסלמים בתוך הודו, עם דגש על פליטים מבנגלדש ופקיסטן
6. הידוק הקשרים עם גוש הדמוקרטי.

ראש ממשלת הודו היוצא, מנמוהנג סינג עם ברק - היחסים בין הודו לישראל עומדים בפני שדרוג? צילום: ממשלת הודו
ראש ממשלת הודו היוצא, מנמוהנג סינג עם ברק – היחסים בין הודו לישראל עומדים בפני שדרוג?
צילום: ממשלת הודו

היחסים עם סין

רמז ראשון לצפוי מהודו בעידן מודי התקבל בביקור שלו בארונצ'אל פראדש, הצפונית מבין 7 המדינות הקטנות של צפון-מזרח הודו, אשר חולקת גבול עם מיאנמר, בהוטן ועם סין. המדינה ההודית הקטנה עומדת זה שנים במרכז סכסוך בין הודו לסין. מבחינת הסינים, רוב שטחה של המדינה הקטנה יושב על אזור שהם מכנים "דרום טיבט" וטוענים כי הוא שייך להם. שתי המדינות אף התנגשו צבאית באזור ב-1962 ומאז לא הצליחו למצוא פתרון לסוגיה. בהודו גם מאשימים את הסינים בהפרות חוזרות ונשנות של הריבונות ההודית באזור הזה, ומתכוונים לשדרג את יכולתם למנוע הפרות אלו. אלא שמה שמצד אחד נשמע פתרון סולידי דוגמת סלילת כבישים חדשים וחידוש תשתיות גבול, יכול להציב בשטח, אלו מול אלו, כוחות צבא הודים וסיניים.

בעת ביקורו במדינה, הכריז מודי כי ארונצ'אל פראדש היא חלק אינטגרלי מהודו ו"שום כוח בעולם לא יוכל לקחת אותה". בהתייחסות מפורשת לעמדה הסינית הוסיף:

"הזמנים השתנו. העולם לא מקבל בברכה עוד מחשבות של התרחבות. גם סין תצטרך להניח מאחוריה את כוונות ההתרחבות שלה" [4].

האם הוא אכן מתכוון לכך או שמדובר בהצהרת בחירות קלאסית? בעת בחינת הצהרה זו, יש להביא בחשבון כי ל-BJP אין אחיזה כמעט במדינות צפון מזרח הודו, כולל בארונצ'אל פראדש. בדרך כלל באזורים כאלה שכלואים בין מדינות יש שני סוגי אנשים – לאומנים וכאלה שחוששים ממלחמה. במקרה זה, רוב האזרחים חוששים מעימות עם סין ומעדיפים את הסטטוס קוו. לפיכך, ניתן להעריך כי מודי פיזר שם את האמירות כדי לנסות ולעורר את הלאומנים ולהביא לשינוי פוליטי. מודי יודע היטב כי אם ברצונו להקפיץ את הכלכלה ההודית, הוא לא יכול להרשות לעצמו לוותר על פעילות הסחר עם שכנותיה של הודו, ובוודאי לא עם סין. לכן יידרש מאמץ, משני הצדדים, להימנע מהצהרות לוחמניות מדי בנושאי ביטחון, ולשמור על יחסים יציבים המיטיבים עם שני הצדדים בנושאי סחר. בסין, אגב, נמנעו מלהיגרר לחילופי איומים, והסתפקו בהצהרה לפיה הקשרים הכלכליים בין סין להודו חשובים יותר ולא יעורערו בעקבות הצהרות כאלו ואחרות [5].

אם יש נקודה שמדאיגה את הסינים יותר, אלו היחסים החמים בין מודי לבין ראש ממשלת יפן, שינזו אבה. מודי היה בין הראשונים שהתקשרו לברך את אבה כשניצח בבחירות האחרונות והשניים שומרים על קשר קרוב. בשנה הבאה, צפוי המסחר בין יפן לבין גוג'אראט של מודי להגיע ל-2 מיליארד דולר מתוך כ-20 מיליארד סך הכל בין הודו ליפן. מדובר אמנם במספרים קטנים בהשוואה ל-65 מיליארד דולר שזורמים בין הודו לסין ובוודאי בהשוואה ל-330 מיליארד בין סין ויפן, אך אין ספק כי גם למעצמה עולמית כמו סין, מערכת יחסים קרובה בין שתי המעצמות האזוריות משני צדדיה, מהווה איום אסטרטגי עם פוטנציאל בעייתי [6].

שינוי טוב לישראל

מבחינת ישראל, בחירתו של מודי מהווה הזדמנות משמעותית להידוק היחסים בין המדינות. מודי תומך בגלוי בישראל, להבדיל מפוליטיקאים רבים בהודו שעושים זאת בצנעה מחשש לפגיעה בציבור הבוחרים המוסלמי. הוא ביקר בישראל ב-2006 ומאז פעל להרחיב פעילות של טכנולוגיה ישראלית בתחומי החקלאות, המדע וגם ההיי-טק בארצו. במיזמים רבים נוספים ניכרת טביעת אצבע ישראלית, מבניית נמל חדש ועד פרויקטים של טבע וטאואר. לא יהיה זה מופרך להעריך כי במידה וייבחר, יהיה מודי ראש הממשלה ההודי הראשון שיגיע לביקור ממלכתי בישראל.

גם בתקופת ממשלת ה-BJP הקודמת, בשנים 1999-2004, נרשמה התחממות ביחסי ישראל-הודו. בשנת 2003, היועץ לביטחון לאומי של הודו, בנאום שנשא בוושינגטון בפני הקהילה היהודית-אמריקנית, קרא להקמתה של ברית בין ארה"ב, הודו וישראל "על מנת להתמודד ביחד עם פרצופו המכוער של הטרור המודרני". בסוף אותה שנה ביקר גם רה"מ שרון, לראשונה, בהודו. במהלך הביקור, הרעיפו חברי ממשלה הודים מחמאות על ראשו של שרון וקראו לכוחות הביטחון ההודים "ללמוד דבר או שניים" מהלחימה הישראלית בטרור [7].

ראש ממשלת פקיסטן, נוואז שריף – ההיסטוריה המשותפת שלו ושל מודי תגביר את העוינות בין השכנות? צילום: מחלקת המדינה האמריקנית
ראש ממשלת פקיסטן, נוואז שריף – ההיסטוריה המשותפת שלו ושל מודי תגביר את העוינות בין השכנות?
צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

הודו של מודי

הודו הגיעה לנקודה בהתפתחותה שדורשת ממנה לעבור למשבצת הבאה. כלכלה שמייצרת כ-2 טריליון דולר בשנה ובעלת פוטנציאל התפתחות עצום המבוסס על כוח עבודה של 650 מיליון בני אדם שצפוי לעקוף את סין, שלה 780 מיליון עובדים כיום, מספר שצפוי לרדת בכמה עשרות מיליונים עשור הקרוב. צמיחה מהירה בכוח העבודה ההודי תסגור גם היא חלק גדול מהפער. הגדלת הפריון של הפועל ההודי, המייצר כיום כרבע מעמיתו הסיני, עד לסגירת הפער, יעניק להודו הזדמנות להפוך לאחת משלוש הכלכלות הגדולות בעולם לקראת סוף העשור הבא.

הדרך לשם עוברת בהשקעה בתשתיות ובהפרטת המשק ככל שניתן, אך המנוף העיקרי של הודו הוא כמובן כוח האדם ההודי שנמצא בפריפריה ואינו משתתף במשחק הכלכלי. לכן הודו תצטרך להשקיע מאות מיליארדי דולרים בחינוך, בחיבור פריפריה לערים הגדולות וביצירת התנאים המתאימים ליזמות שתוכל לייצר את מאות מיליוני מקומות העבודה שיידרשו.

במקביל להתפתחות הכלכלית תתמודד הודו עם כמה אתגרים ביטחוניים הנובעים מהיחסים עם פקיסטן ועם הודו, ולראשונה יהפוך הקול ההודי למעניין ומשפיע בזירה העולמית. ראש ממשלת פקיסטן כיום הוא נוואז שריף, מי שעמד בראש הממשלה הפקיסטנית ב-1997-1999, בשנים שבהן ביצעו הודו ופקיסטן ניסויים גרעיניים ואף התעמתו במסגרת מלחמת קרגיל שבה ניצחה הודו ובעקבותיה הודח שריף על ידי פרווז מושארף, מי שבסוף מרץ 2014 הועמד לדין בעוון בגידה.

השילוב של מודי ושריף לאור ההיסטוריה של השניים מבטיח כי יחסי הודו ופקיסטן עומדים בפני התדרדרות. לכך יש להוסיף התפתחויות אזוריות נוספות כגון הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן, חיזוק הברית בין הודו לאפגניסטן והתמיכה הפקיסטנית בטאליבן, שיוצרים לפחות שתי זירות חמות להתנגשות בין הודו לפקיסטן לפחות באמצעות פרוקסי – אפגניסטן וחבל קשמיר. סין, כיריבה היסטורית של הודו שתומכת גם בפקיסטן, עשויה להיות מעורבת מאחורי הקלעים במתרחש, אולם כאמור יחסי הודו וסין מורכבים מאוד ומתאפיינים בעליות ומורדות ולכן עיקר העימותים בתקופת כהונתו של מודי יהיו עם פקיסטן.

בעיה נוספת שעשויה להתעורר בהודו היא היחס של הרוב ההינדי למיעוט המוסלמי, כתזכורת למהומות שהתרחשו ב-2002 בגוג'אראט. המיעוט המוסלמי בהודו צפוי להיות רגיש יותר למדיניות שתיתפס כאנטי-מוסלמית ואילו הרוב ההינדי ובעיקר לאומנים הינדים עשויים להפעיל אלימות רבה כלפי המוסלמים בעתות של מתיחות ביטחונית עם פקיסטן.

רמז לצפוי בהיבט הזה נשמע כשנדרש מודי במהלך מערכת הבחירות לסוגיית הפליטים מבנגלדש, ומדובר במיליונים שחצו את הגבול לאורך השנים. כמו בישראל, גם בהודו תופסים וכולאים חלק מהפליטים במתקני מעצר ומודי הביע מורת רוח מהעניין והבטיח לסגור את מתקני המעצר, עם הסתייגות אחת שנויה במחלוקת – ראש הממשלה המיועד של הודו טען כי אין לעצור פליטים הינדים מבנגלדש או פקיסטן אלא לאפשר להם להישאר כיוון שלהודו "אחריות מוסרית כלפי כל ההינדים בעולם". באותה נשימה, הוא קרא לגרש את כל הפליטים המוסלמים שהסתננו למדינה [8].

מעבר לכך, צפוי הידוק של היחסים בין הודו המחפשת לצמוח במהירות לבין ארה"ב והאיחוד האירופי. במקביל, ייתכן שינוי בדפוס היחסים בין ניו דלהי למוסקבה – בהנחה שרוסיה והמעצמות המערביות ימשיכו להחליף סנקציות ביניהן בזמן הקרוב, תעלה חשיבותן של יחסיה של רוסיה עם בנות בריתה הנותרות בכלל ועם הגדולות והמשפיעות בהן בפרט. היחסים עם סין צפויים מטבע הדברים לעמוד בראש סדר היום הרוסי, אך גם הקשר עם הודו יקבל תשומת לב מיוחדת. מצדם של ההודים, תהיה זו שעת כושר לנצל את התלות המוגבלת של רוסיה בהם, ולהשיג עסקאות פיתוח תשתיות ומחצבי אנרגיה בזול יחסית, כמו גם עסקאות נשק.

מדינה גדולה יכולה להפוך למעצמה הודות למנהיג הנכון ברגע הנכון. האם מודי הוא המנהיג הזה? יש שמכנים אותו כבר כיום "פוטין של הודו" – מנהיג חזק, לא אהוד במיוחד במערב, שמגיע לשלטון במטרה לנער את מערכות השלטון ולהשיג צמיחה כלכלית מהירה.

הערות

1. Sruthi Gottipati and Rajesh Kumar Singh, "India set to challenge U.S. for election-spending record", Reuters, 09/03/2014

2. Victor Mallet in and Barney Jopson, "US to end boycott of India’s Narendra Modi ahead of election", Financial times, 11/02/2014

3. Sanjeev Miglani, "If Modi wins election, neighbours can expect a more muscular India", Reuters, 30/03/2014

4. Sruthi Gottipati, "Modi says China must drop "mindset of expansionism" over Arunachal Pradesh", Reuters, 22/02/2014

5. Sutirtho Partanobis, "Chinese media downplays Modi's remark on Arunachal", Hindustan Times, 26/02/2014

6. Palash Ghosh, "India 2014 Elections: BJP Leader Narendra Modi's Bromance With Japan's Shinzo Abe", International Business times, 10/03/2014

7. Palash Ghosh, "India 2014 Elections: Narendra Modi, Israel's Best Friend In South Asia", International Business times, 17/03/2014

8. Palash Ghosh, "India’s 2014 Elections: Narendra Modi Says Some Illegal Immigrants From Bangladesh Are Better Than Others", International Business times, 11/03/2014


מאמרים נוספים