בקרמלין לא מתפשרים

רוסיה דורשת את מעמדה בחזרה

יובל בוסתן, אלון לוין


ההתעקשות על צירוף אוקראינה וגיאורגיה לברית נאט"ו, הדבקות בתוכנית להציב מערכת הגנה מפני טילים במזרח אירופה והתמיכה בעצמאות הקוסוברית. מנקודת מבט רוסית, נראה כי כל מדיניות החוץ האמריקנית באזורם מכוון אך ורק נגד מוסקבה. ההתאוששות הכלכלית הנמשכת, מאפשרת לרוסיה לצאת מהקיפאון המדיני, לשדרג את הצבא ועימו את השפעתה העולמית, ולבחון דרכים שיפגעו בחזרה באינטרסים אמריקנים.

ב-15 באוקטובר 1962, חשפו גיחות צילום של מטוסי U-2 אמריקנים מעל קובה, בסיסי טילים בשלב בנייה מתקדם במדינה הקומוניסטית. ארה"ב הכריזה על מצב חירום והטילה מצור על קובה, רוסיה הגיבה בהעלאת כוננות משלה, והצדדים הגיעו אל סיפה של מלחמה גרעינית כוללת לפני שהושג הסכם לשביעות רצון שני הצדדים. משבר הטילים של קובה נחשב לנקודת השיא של המלחמה הקרה הראשונה. לאחריו, הוקם ערוץ תקשורת בין הבית הלבן לקרמלין, והצדדים החלו להידבר ישירות.

משבר הטילים של המאה ה-21 החל בפברואר 2007, בהכרזה אמריקנית רשמית על תוכנית להציב מערכת הגנה מפני טילים במזרח אירופה, על מנת לקדם התקפה אפשרית ממשטרים ראדיקליים דוגמת איראן וצפון קוריאה. התוכנית האמריקנית הביאה את המתיחות בין ארה"ב לרוסיה לשיא שלא נודע כמותו מאז סיום המלחמה הקרה הראשונה.

ברמה המעשית, הצבת המערכת האמריקנית במזרח אירופה אינה מסוגלת לפגוע ביכולות השיגור של רוסיה, שנותרו בסדרי גודל שקולים לאמריקנים גם לאחר התמוטטות ברה"מ, וזאת בהתאם להסכמי דילול מאגרי הנשק של שתי המעצמות. עיקר קצפם של הרוסים יוצא על עצם הבוטות שבה האמריקנים בוחרים להציב מערכת בעלת השלכות אסטרטגיות במה שהייתה פעם החצר האחורית הבלתי חדירה של מוסקבה.

מאז הודיעו האמריקנים על רצונם להציב את מערכת הגילוי בצ'כיה ואת מערכת הירי בפולין, הדגישו הרוסים בכל פורום אפשרי את ההשלכות הקשות שתהיינה לתוכנית, והציעו כמה חלופות, דוגמת שימוש משותף במערכי ראדר קיימים במזרח אירופה. האמריקנים דחו את כל ההצעות הרוסיות, ולא הביעו נכונות לבצע מהלך שישקיט את חששות הרוסים, מעבר לביקורים תקופתיים של נציגים רוסיים במערך הטילים שעתיד לקום.

ב-8 ביולי, לאחר שנה וחצי של מו"מ מתיש, חתמה צ'כיה על הסכם עם ארה"ב להקמת המכ"ם בשטח המדינה האירופית. הרוסים, שניסו במשך תקופה ארוכה להניע את הצ'כים מההסכם הגיבו בדרך אופיינית – שבוע לאחר החתימה על ההסכם הודיע תאגיד הנפט הממשלתי של רוסיה, טרנסנפט, על קיצוץ אספקת הנפט לצ'כיה בחצי "מסיבות כלכליות".

פולין, כאמור האופציה המועדפת להצבת הטילים, גוררת רגליים במו"מ מול האמריקנים, וזאת מחשש לפגיעה ביחסים עם רוסיה. בניגוד לצ'כים, שהעלו דרישות מינוריות, לפולנים שורת דרישות ארוכה, והם כבר הודיעו כי לא תהיה להם בעיה להמתין ליורשו של בוש בטרם יתקדמו במו"מ. שר החוץ הפולני, רודק סיקורסקי, אף שוחח בנושא עם המועמדים לנשיאות אובאמה ומק'קיין בסבב האחרון של המו"מ, בחודש שעבר [1]. בתגובה להתארכות המו"מ עם פולין הודיעו-ספק איימו בפנטגון כי אם הטילים לא יוצבו בפולין, הם יוצבו בליטא.

הסירוב האמריקני לכל סוג של פשרה בנושא הביא בזמנו את הנשיא הקודם פוטין לתקוף את ארה"ב במילים חריפות כל כך, שהספיקו לבדם לגרום לרבים להאמין שמלחמה קרה חדשה בפתח. משיצא פוטין ונכנס מדבדב היו שהאמינו כי עידן חדש בפתח, אך ההתעקשות הנמשכת של האמריקנים הוציאה גם את הנשיא החדש מכליו.

בנאום שנשא מדבדב ב-15 ביולי במוסקבה פני ועידת השגרירים הרוסיים, תקף הנשיא הרוסי את המדיניות האמריקניות בשפה חריפה לא פחות מזו שנקט בה פוטין. מדבדב האשים את ארה"ב בפגיעה ביחסים האסטרטגים בין המדינות והוסיף כי העצמאות הקוסוברית, על אף שזכתה בהכרה אמריקנית, אינה חוקית. על אלו, הבטיח מדבדב, תדע רוסיה להגיב בהתאם [2].

במאבק מול האמריקנים, ניצבים הרוסים בפני שני קשיים עיקריים – ראשית, תקציב הביטחון האמריקני גדול פי 15 מזה הרוסי, מה שאינו מאפשר מרוץ חימוש כבעבר. שנית, הטכנולוגיה הצבאית הרוסית מפגרת בשנים רבות אחרי זו המערבית, תולדה של שניים וחצי עשורים של קשיים תקציביים, מתחילת שנות השמונים ועד אמצע העשור הנוכחי.

נוכח קשיים אלו, נדרשת רוסיה להציג פתרונות יצירתיים להשגת איזון אסטרטגי מול האמריקנים מחד, ומאידך לפתח מערכות נשק חדשות עבור כל מערך הלחימה.


מדבדב עם פוטין – מחפשים איזון אסטרטגי. צילום: הקרמלין

איזון אסטרטגי לעניים

במאמץ להשיג איזון אסטרטגי מול ארה"ב, נרקחה בקרמלין תוכנית להציב מפציצים אסטרטגיים מעבר לגבולותיה של רוסיה ובקרבה יחסית לארה"ב, כך שאלו יוכלו לספק תמיכה לוגיסטית למפציצים ארוכי טווח, ולשגר מפציצים לעבר ארה"ב בזמן קצר יותר.

העיתון הרוסי איזווסטיה, הנמצא בבעלות התאגיד גזפרום, פרסם ב-24 ביולי, השערות בדבר תוכנית רוסית להציב מפציצים אסטרטגיים בקובה או בוונצואלה. על פי העיתון, צוותי אוויר של הזרוע האסטרטגית כבר ביקרו בקובה, ותרו אחר אתרים אפשריים שיוכלו לשמש כבסיסי תדלוק עבורם. הוא אף הצביע על מדינה נוספת היכולה לארח מפציצים שכאלה לצורך תדלוק – בת הברית האפריקנית החשובה ביותר של הרוסים, אלג'יריה [3].

גנרל פיוטר דיינקין, מפקד חיל האוויר הרוסי לשעבר, הצביעה על חשיבות הבסיסים הקדמיים: "הטיסה לארה"ב מדרום רוסיה נמשכת כ-10 שעות. גם עם שני תדלוקים באוויר, יוכלו המפציצים לשהות בסביבתה של ארה"ב רק שעה וחצי". קיצור הטווח לארה"ב, יאפשר לרוסים לאיים על כל השטח האמריקני ללא צורך בתדלוק אווירי.

בסיסי תדלוק עבור המפציצים האסטרטגיים הם עניין יקר מאוד ולא כל כך פרקטי עבור הרוסים. המפציצים האסטרטגיים מדגם הטופולב 160 והטופולב 95, עברו תהליך של מודרניזציה לאחרונה והם מצוידים בטילי שיוט בעלי טווח של 3,500 קילומטרים, עובדה המאפשרת לרוסים לאיים על האמריקנים גם בטיסה אסטרטגית מעל האוקיאנוס האטלנטי.

בכירים בקרמלין הכחישו כי בכוונת רוסיה להכשיר את ונצואלה או קובה לנקודת תדלוק עבור המפציצים האסטרטגיים, אולם אין ספק כי פרסום ידיעה באיזווסטיה, הידוע כעיתון המשמש כצינור להזרמת מידע מהקרמלין, התבצע ב"הוראה מגבוה". נראה אם כן כי מטרת הפרסום אינה כדי לבשר על בסיס רוסי חדש בקובה, אלא על מנת ללחוץ על האמריקנים באחת הנקודות הרגישות ביותר שלהן – נוכחות זרה באמריקה הלטינית. בתוך שעות מפרסום התוכנית, הזדרז בכיר בחיל האוויר האמריקני לשגר איום ברור, על פיו הצבת מפציצים רוסיים בקובה "תחצה קו אדום" [4].

האמריקנים, שממשיכים בתוכניתם להצבת מערכת הגנה מפני טילים במזרח אירופה, פתחו מבלי משים תיבת פנדורה מבחינתם – דריסת הרגל שהשיגו במה שהייתה החצר האחורית של ברה"מ, עשויה להוביל למהלכים חד-צדדים של גורמים זרים בחצר האחורית של האמריקנים. נוכחות זרה באזור, אם וכאשר, צפויה להתממש באמצעות שיתוף פעולה בין אחת המעצמות הריכוזיות לחברות הציר הלטיני האנטי-אמריקני.

במקביל לפרסום התוכנית להצבה אפשרית של מפציצים אסטרטגיים באמריקה הלטינית, ביקר נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, במוסקבה. צ'אבז הגיע כדי לרכוש נשק נוסף מרוסיה, בהיקף של מיליארד דולר, וזאת לאחר שכבר ביצע בשנים האחרונות רכישות ב-4 מיליארד דולר. ברשימת הקניות שהציג לרוסים היו מטוסים מסוג איליושין, טנקים מסוג T-90, צוללות דיזל ומערכת להגנה אווירית.

במהלך הביקור, קרא מנהיג הציר הלטיני לכינון ברית אסטרטגית בין רוסיה לוונצואלה. בין היתר, מבקש צ'אבז להשיג מהרוסים מטרייה צבאית נגד פלישה אפשרית של ארה"ב למדינה הדרום אמריקנית. "זו הדרך היחידה של ונצואלה להסיר את האיום על ריבונותה מצד האמריקנים", טען צ'אבז. מדבדב, שאירח את צ'אבז לפגישתם הראשונה מאז נבחר לתפקיד הנשיא במאי האחרון, טען כי הברית הנוכחית בין רוסיה וונצואלה, הינה גורם חיוני בשמירה על הביטחון בדרום אמריקה, אך התמקד בתחום האנרגיה, כשהזכיר שוב את רעיון הקמת קרטל גז טבעי על פי מודל של אופ"ק [5].

סביב ביקורו של צ'אבז נפוצו שמועות בדבר מו"מ להקמת בסיס צבאי רוסיה בוונצואלה. צ'אבז האשים בתקופה האחרונה את קולומביה שכנתו כי היא מתכוונת לארח את הבסיס האמריקני שעומד להתפנות מאקוודור, צעד אותו איים צ'אבז לפרש כהכרזת מלחמה. מצב תיאורטי בו מצויים בסיסים צבאיים של שתי המעצמות במדינות הגובלות, עשוי להפוך את גבול ונצואלה-קולומביה לגן עדן לריגול, ואת שתי המדינות לכאלה המצויות תחת איום מתמשך של מלחמה.

הקמת בסיס רוסי באמריקה הלטינית יפגע באופן משמעותי באיזון האסטרטגי הנשמר באזור ב-180 השנים האחרונות, במהלכן סרבו האמריקנים לאפשר למעצמות זרות להיכנס לאזור. לעת עתה, הקמתו של בסיס כזה מוכחשת הן על ידי ונצואלה והן על ידי רוסיה.

בעוד האמריקנים מביעים חשש מהמהלך הרוסי, הם עשויים למצוא עצמם במהרה מתמודדים עם איום חמור לא פחות מבחינתם – סין. ההשפעה הסינית באזור צומחת בשנים האחרונות במהירות. בפנמה לדוגמא, התהדקו הקשרים עד כדי כך, שמנדרינית הפכה שפת חובה בבתי הספר בפנמה.

בסוף 2007, ביקר נשיא אקוודור, רפאל קוריאה, בסין. במהלך הביקור הוא הציע לסינים להשתמש בבסיס שיפנו האמריקנים ממדינתו כתחנת עיבוד ושינוע של חומרי גלם מאמריקה הלטינית. הסינים, שוודאי ינהגו כמו מעצמות אחרות וישתמשו בתחנה באזור אסטרטגי כמו אמריקה הלטינית לאיסוף מודיעין, קיבלו את היוזמה בזרועות פתוחות. בתגובה לניסיונות השכנוע האמריקנים להאריך את רישיון הפעלת הבסיס באקוודור, הכריז קוריאה כי יסכים לכך בתנאי אחד: שהאמריקנים יאפשרו לאקוודור לבנות בסיס בפלורידה… [6]


המפציצים הרוסיים חוזרים לטוס. צילום: משרד ההגנה האמריקני

הצבא הרוסי החדש

באמצע שנות התשעים, שנות השפל הכלכלי של רוסיה הדמוקרטית, נדמה היה כי דבר לא נותר מהצבא האדום המפואר. גנרלים שהיו מזוהים עם המנגנון הישן הודחו, בעוד יורשיהם נותרו להתמודד עם תקציבים מדוללים שלא אפשרו תחזוקה נאותה ובוודאי שלא שדרוג. רבים עזבו את הצבא, אחרים מכרו בשוק השחור ציוד שהיה באמתחתם. רוסיה מצאה עצמה עם צבא מתפורר.

נוכח ההתאוששות הכלכלית באמצע העשור הנוכחי, ועוד לפני העימות הנוכחי עם הגוש הדמוקרטי, החליטו בקרמלין כי הגיעה העת לשקם את הצבא ולהתאים את יכולותיו למציאות החדשה, קרי – להגנה על גבולות המדינה ולמלחמה בארגונים בדלניים ובמבריחי סמים. בד בבד, ביקשו הרוסים לשמר יכולות מן העבר, יכולות השמורות למעצמת-על, ובראשן היכולת לשגר כוחות לכל נקודה בעולם.

בינואר 2007, הכריזו הרוסים על תוכנית להחלפה או שדרוג של כל מטוסי חיל האוויר עד שנת 2020. נוסף על כך, מטוס הקרב החדש של רוסיה, הסוחוי T-50, שמיועד להתחרות ב-F-22 וב-F-35 האמריקנים, נכלל ברשימת השדרוגים הצפויים בצבא הרוסי והוא צפוי להמריא לטיסת הבכורה שלו לקראת סוף השנה. חודש לאחר ההחלטה על שדרוג חיל האוויר, הקצו הרוסים 189 מיליארד דולר להחלפת כמחצית מכלי הלחימה של הצבא הרוסי בחדשים, בתקופה של שמונה שנים. במסגרת זו, החלה רוסיה בפיתוח דגם חדש מסדרת הטנקים T-90, בבניית 6 נושאות מטוסים גרעיניות ו-8 צוללות לנשיאת טילים בליסטיים [7].

כיום ישנה נושאת מטוסים רוסית אחת בשימוש המונעת בדיזל, לעומת 11 נושאות מטוסים אמריקניות גרעיניות, מתוך צי עולמי של 22 נושאות מטוסים. לקראת סוף העשור הבא, אם אכן ישלימו הרוסים את בנייתן של נושאות המטוסים הצפויה להתחיל בעוד ארבע שנים לערך, תהפוך רוסיה למעצמה הימית השנייה בחשיבותה בעולם.

ההשקעה בצוללות חשובה לא פחות לרוסים. צי הצוללות הרוסי מצוי עדיין תחת הרושם הקשה שהותיר אסון קורסק – באוגוסט 2000 טבעה הצוללת קורסק על 118 מלחיה, טרגדיה שאיימה לפגוע בקריירה הפוליטית של הנשיא פוטין שאיחר להגיב על המתרחש. הרוסים החליטו כאמור לשדרג את צי הצוללות במהירות האפשרית. בחודש פברואר הושקה הראשונה מבין מספר צוללות גרעיניות המתוכננות להצטרף לצי הרוסי המונה כיום כ-50 צוללות גרעיניות, חלקן בשירות למעלה מ-30 שנה. בנייתה של הצוללת החדשה, "יורי דולגורוקי" שמה, החלה עוד ב-1996, אולם הופסקה בשל מחסור במימון, ובנייתה חודשה רק בימיו של פוטין. השקתה הייתה הראשונה של צוללת גרעינית מאז קריסת הגוש הקומוניסטי.

הצוללות החדשות, מדגם בּוריי, מיועדות להוות את עמוד השדרה של צי הצוללות ב-30 השנים הקרובות. הצוללות החדשות תצוידנה בדגם חדש של טילים בין יבשתיים בעלי יכולת נשיאה גרעינית. לטענת הקרמלין, הדגם, בולאבה-M, צפוי להפוך למבצעי בסוף השנה, ולהיות חסין מפני כל מערכות ההגנה הקיימות [8].

מפקד חיל הים הרוסי, האדמירל ולדימיר ויסוצקי, ביקר בסוף מאי בקירגיזסטן, אתר הניסויים המיוחד שנבנה עוד בתקופה הסובייטית עבור הצי הרוסי. באתר זה נעשו בעבר ניסוים בטילים בעלי יכולת להטביע נושאות מטוסים. בביקורו, ביקור ראשון של מפקד חיל הים הרוסי במדינה, ביקש האדמירל לעמוד מקרוב על פיתוחים חדשים בתחום הנשק הימי, העשויים להעניק לרוסים עליונות ימית במצב מלחמה [9].

בחודשים ינואר ופברואר קיימו הרוסים תמרונים ימיים נרחבים בים התיכון ובאוקיאנוס האטלנטי, שתי זירות שהופקרו על ידם במשך שנים רבות. בתמרונים אלה השתתפו גם 40 מטוסים המוצבים על נושאת המטוסים הרוסית "האדמירל קוזנצוב". על פי מפקד חיל הים הרוסי, רוסיה מתעתדת לבצע מעתה שני תמרונים ימיים גדולים בשנה בכל זירה בה לרוסיה יש עניין אסטרטגי.

מדיניות החוץ "החדשה"

בנאומו באמצע חודש יולי, הציג מדבדב את עקרונות מדיניות החוץ החדשים שלו – יצירת סדר עולמי חדש, חיזוק יסודות המשפט הבינלאומי במסגרת היחסים הבינלאומיים, חיזוק הביטחון הבינלאומי, חיזוק הכלכלה העולמית ושיתוף פעולה מוגבר בתחום איכות הסביבה ובתחום זכויות האדם.

מדבדב ממשיך את הקו שהתחיל בו פוטין קודמו – רוסיה, על אף היותה חלשה יותר בהשוואה לברה"מ, היא עודנה מעצמה עולמית, וככל ששאר הגורמים יקדימו לתפוס אותה ככזו, כך תושג יציבות עולמית מהר יותר.

הרוסים מכירים כיום בנחיתותם ביחס לאמריקנים בתחומים רבים. רוסיה תידרש להשקעה רבת שנים במערכת הביטחונית שלה, הגם שזו עברה שינויים רבים ונמצאת בעיצומן של רפורמות מרחיקות לכת, כדי ליצור מאזן צבאי קונוונציונלי מול ארה"ב. בזירה הכלכלית ובזירת יחסי החוץ, נהנים האמריקנים מיתרון בולט על הרוסים לפי שעה; בתחום המשפט הבינלאומי יכולה רוסיה להטיל לחץ רב על מדינות המערב ובעיקר על מדינות אירופה, המקפידות הקפדה יתרה על קיום אמנות בינלאומיות. הרוסים עצמם מעמידים בדרך כלל את קיום האמנות האלה בתחתית רשימת האינטרסים הלאומיים.

יחסי הכוחות במועצת הביטחון של האו"ם נותרו כשהיו במלחמה הקרה הראשונה, כשלכל מעצמה גרעינית זכות וטו. על רקע קריאות רבות לרפורמה במבנה החברות במועצת הביטחון, קורא מדבדב לחזק את מעמדו הבינלאומי של האו"ם תוך שימת דגש על תפקידו כרגולטור של היחסים הבינלאומיים ושיתוף הפעולה הגלובאלי. במסגרת זו, מעוניין מדבדב שחמש המעצמות הקבועות במועצת הביטחון של העולם תשמורנה על מעמדן, בעוד שהמועצה תהפוך לגוף חזק יותר מכפי שהוא כיום. בכך רוצה רוסיה לחסום למעשה את כניסתן של מעצמות חדשות למועצה, ובראשן ברזיל, הודו, יפן וגרמניה, כולן מדינות דמוקרטיות המקורבות לארה"ב.

בתחום הביטחון הבינלאומי, מדבדב הודיע כי יקרא לכל המעצמות הגרעיניות לדון בצמצום מספר כלי הנשק הגרעיניים שברשותן. כמו כן, יפעלו הרוסים לוודא כי האמנה הבינלאומית למניעת ניסויים גרעיניים תיכנס לתוקף ותיאכף בקפידה. הרוסים מתנגדים לחידוש מרוצי חימוש למיניהם, הציעו ביחד עם סין לנסח אמנה למניעת מלחמות בחלל, אך האמריקנים נמנעו עד עתה מלהצטרף ליוזמה.

בסוגיית היחסים עם מדינות מזרח אירופה, מעוניין מדבדב להמשיך את פעילותו של פוטין בתחום ניסיון האיחוד עם בלארוס, כשקזחסטן אמורה להפוך לחברה נוספת באיחוד המכסים המתוכנן. בעניין תוכניות הגרעין של איראן וצפון קוריאה, לדעת מדבדב יש לפתור את המשברים האלה באמצעים דיפלומטיים בלבד. אחד ממוקדי הביקורת נגד מדיניותו של הנשיא פוטין, היה הטענה כי עשה שימוש באמצעים תוקפניים כניתוק מקורות האנרגיה, כדי ללחוץ על מדינות המסוכסכות עם רוסיה. מדבדב הבטיח כי רוסיה תחפש תמיד אחר פתרונות דיפלומטיים לסכסוכים בין מדינות חבר העמים.

הרוסים רוצים גם בברית הדוקה עם האיחוד האירופי – האיחוד האירופי מהווה את שותפת הסחר הגדולה ביותר של רוסיה. הוא גובל ברוסיה בחמישה מקומות שונים, והוא הבטן הרכה של הגוש הדמוקרטי, לפחות מבחינת היכולת להשפיע על תחומים כלכליים וחברתיים באיחוד. בביקורו בברלין בחודש יוני, העלה נשיא רוסיה מדבדב הצעה לשנות את המסגרת הארגונית של נאט"ו, באופן שישלב את הרוסים בעשייה כפרטנרים שווים ויסיר את תפיסת האיום שמציגה הברית האטלנטית על הביטחון הלאומי של רוסיה [10].

אמירות אלו כולן מכוונות כדי להרגיע את המערב וכדי ליצור לרוסיה תדמית של מדינה רודפת שלום, למרות שתוכניותיו של מדבדב אינן שונות בהרבה משל פטרונו הפוליטי וראש ממשלתו בהווה.


מדבדב עם שאר מנהיגי ה-BRIC. רוסיה דורשת הכרה כמעצמה. צילום: הקרמלין

עדיין מעצמה עולמית

עיקר החיכוך בין הגוש הדמוקרטי והגוש הריכוזי, מתרחש בין שתי מעצמות העל הגרעיניות, ארה"ב ורוסיה. האמריקנים ניצלו את קריסת הגוש הקומוניסטי כדי להתוות את מסגרת הסדר העולמי החדש בו רצו, המתבסס על עליונותה הבלתי מעורערת של ארה"ב כמעצמת-על יחידה. רוסיה, שנזקקה לכמה שנות התאוששות לאחר כהונתו האסונית מבחינה כלכלית של בוריס ילצין כנשיא, נאלצה להבליג זמן רב על כרסום בהבנות האסטרטגיות, הרשמיות והלא רשמיות, שהושגו בתחילת שנות ה-90.

בדיוק עשור חלף מאז ההתמוטטות הכלכלית. הרוסים נהנו ב-2008 מהשנה התשיעית ברציפות בה המשק צומח בקצב של 6.5% לפחות. רוסיה צפויה להפוך עד 2020 לאחת מחמש או שבע הכלכלות הגדולות בעולם על פי הערכות שונות. המשאבים העומדים לזכות הרוסים, הנהנים הגדולים ממחירי האנרגיה המאמירים בעולם, מאפשרים למוסקבה לעצור את הסחף האסטרטגי, ואף להציג אתגר עבור מקבלי ההחלטות בוושינגטון בתחום הביטחון הלאומי.

כמה מהחברות האירופיות בברית נאט"ו סיכלו לעת עתה את התוכנית האמריקנית לצרף את אוקראינה וגיאורגיה לברית, אך הרוסים אינם מתכוונים להמתין בשתיקה לסיבוב הבא. הם מוסיפים להחזיק בנוכחות צבאית בחבלי המריבה בגאורגיה – אבחזיה ודרום אוסטיה, ויוכלו להבעיר אותם בהחלטה של רגע [11]. בעניין אוקראינה, התבטא בכיר רוסי שנותר בעילום שם, כי צירופה של המדינה הנחשבת בעיני רוסים רבים כחלק מרוסיה ממש לברית בהובלה אמריקנית, תהיה פריצה בוטה לתוך החצר האחורית הרוסית. רוסיה, איים אותו בכיר, "לא תכבד את הריבונות האוקראינית כבעבר".

משבר הטילים הנוכחי מצטייר יותר ויותר כטיפוס על עץ גבוה מדי עבור האמריקנים. הצבת המערכת יצרה אופוזיציה קשה בציבור הצ'כי והפולני, החוששים מתגובת מוסקבה. זמן רב חלף מרגע ההכרזה הראשונית על התוכנית האמריקנית, ועד לחתימת ההסכם עם צ'כיה, הגם שהוא עצמו טעון אישור סופי. מאז תחילת התוכנית האמריקנית, הספיקה צפון קוריאה להרוס את הכור שלה ביונגביון והיא בדרך לצאת מרשימת "ציר הרשע" האמריקנית. איראן נותרה כאיום בודד, והמיקום של המערכת בצ'כיה ובפולין אינו מחוייב המציאות מבחינה גאוגרפית. לדעת הרוסים, הצבת המערכת דרומה יותר, באחת הרפובליקות הסובייטיות לשעבר במרכז אסיה תהיה עדיפה.

האמריקנים מצדם טוענים כי לא ייתכן שעשרה טילים נגד טילים יכולים להיתפס במוסקבה כאיום על ביטחוני הלאומי, בהתחשב בעובדה כי הארסנל הגרעיני הרוסי מונה כ-16,000 כלים, מתוכם 6,000 שמישים. אולם רוסיה, החשה מושפלת מזה שני עשורים, ואשר ספגה כבר מכה השנה בדמות הכרזת העצמאות של קוסובו, אינה מוכנה עוד לוותר במאומה על תדמיתה כמעצמה עולמית.

חדירה אמריקנית לחצר האחורית הרוסית חייבת מבחינת הרוסים לזכות במענה דומה. הקמת בסיס צבאי רוסי באמריקה הלטינית, במקביל לשדרוג היכולות הצבאיות הרוסיות, יעביר היטב את המסר עבור האמריקנים. בדומה למשבר הטילים הקודם, ייתכן כי צעד זה ידחוף את האמריקנים לבחון מחדש את מדיניותם, ואולי אף לשנותה במידה כזו שתוריד את רמת המתיחות בין המעצמות.

הערות

1. Judy Dempsey, "Poles visit U.S. for crisis talks on missile shield", 07/07/2008

2. Luke Harding, "Russia: Medvedev's missiles hard line dismays west", The Guardian, 16/07/2008

3. "Russia could place bombers in Latin America, N.Africa – paper", RIA Novosti, 24/07/2008

4. "U.S. general warns against Russian bombers in Cuba", Reuters, 22/07/2008

5. Anne Barnard, "Russia and Venezuela Will Coordinate on Energy", New York Times, 23/07/2008

6. Stephen Kinzer, "East confronts west in Latin America", The Guardian, 24/07/2008

7. Gethin Chamberlain, Tim Shipman and Nick Holdsworth, "Vladimir Putin rearms his Cold War military", Telegraph, 20/08/2007

8. "Russia to rejuvenate its navy", Reuters, 27/07/2008

9. "Russian navy chief to visit weapons test site in Kyrgyzstan", RIA Novosti, 29/05/2008

10. Fred Weir, "Russia's plan to avert second cold war", The Christian Science Monitor, 29/07/2008

11. עוד על המצב באבחזיה, במאמר "אבחזיה מתלהטת" בגיליון זה


מאמרים נוספים