הרוסים כבר היו פה

על הכללים שקבעה רוסיה למתרחש, והאינטרסים הישראליים

אלון לוין, יובל בוסתן


התקיפות הנרחבות של הרוסים בסוריה הזוכות לכיסוי תקשורתי נרחב, השכיחו מעט את העובדה שרוסיה נוכחת בזירה עוד קודם לפרוץ מלחמת האזרחים, ושכללי המשחק הנהוגים במלחמה זו נקבעו בעיקר לפי האינטרסים של מוסקבה. בעוד כניסתה של מוסקבה לאזור הופכת את הדברים מורכבים יותר עבור ארה"ב והאירופאים, עבור ישראל היא מציגה הזדמנות לשיפור המצב באזור.

ברה"מ הייתה בת הברית הקרובה והחשובה ביותר של משטר אסד האב. כשקרס הענק הסובייטי, תרו הסורים אחר אלטרנטיבות. ב-1991 הם הצטרפו למלחמה בפלישה העיראקית לכווית כדי להתקרב לאמריקנים ואף הצטרפו לשיחות עם ישראל לאורך שנות ה-90 מתוך הערכה כי הדבר יעניק להם נקודות בקרב מעצמת העל היחידה שנותרה.

כשנזקק אסד הבן לתמיכה זרה, הוא מצאה אותה בטהרן. אולם הייתה זו רק ברירת מחדל והסורים פתחו את הדלת בפני הרוסים כשאלו הביעו עניין לחזור לזירה – באמצע העשור הקודם ויתרו הרוסים על 9.8 מיליארד דולר של חוב מימי ברה"מ, ובכך נסללה הדרך לטוויית יחסים חדשים בין המדינות. יתרת החוב הסורי שימשה כבסיס לדרישה הרוסית לבניית נמל בים התיכון, בעיר טרטוס ב-2009. מטרת הרוסים הייתה להשיג דריסת רגל בים התיכון שבין היתר גם אפשרה לרוסים להציב משקל נגד להתרחבות נאט"ו לתוך שטחי הגוש הקומוניסטי לשעבר.

מלחמת האזרחים בסוריה העמידה בסכנה את בן הברית אסד, לאור הפלתם של מנהיגים ערביים אחרים באזור, מבן עלי בטוניסיה, דרך קדאפי בלוב, מובארק במצרים ועד צלאח בתימן. הרוסים הצהירו מההתחלה שלא יאפשרו בשום אופן לערער את שלטונו של אסד למרות ששליטתו של זה בכל סוריה לא הייתה עניין קריטי. אדרבא, מבחינת הרוסים יש יתרונות בצמצומה של מדינת אסד הסורית לאזור החוף וסביבות דמשק. מדינת החסות הסורית עולה כסף רב והיא חשופה להשפעות זרות רבות. הגרסה המצומצמת הופכת אותה לתלויה לחלוטין ברוסיה, ובכך מנוטרלת מתנודות פוליטיות תכופות.

הכללים שקבעה רוסיה

כדי להשיג את היעד של השארת אסד בשלטון, הגם אם בשטח מצומצם שכולל כמובן את טרטוס ונקודות נוספות בעלות חשיבות אסטרטגית לרוסים, קבעו הרוסים את כללי המשחק שאותו נאלצו גם שאר השחקנים לשחק.

הכלל הראשון, נולד בין היתר כתגובת נגד למה שרואים ברוסיה כתרגיל – החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם להפיכת המרחב האווירי בלוב לאסור בטיסה – החלטה שיצרה את הבסיס לתקיפות אוויריות מערביות על משטרו של קדאפי שזירזו את הפלתו בניגוד להסכמה הרוסית רק למנוע ממטוסי קדאפי מלתקוף את אזרחיו. לפיכך התחייבו הרוסים לחסום במועצת הביטחון כל יוזמה אופרטיבית נגד סוריה – מהחלת אזור אסור בטיסה כפי שביקשו הטורקים, דרך הטלת סנקציות על המשטר ועד להחלטה על תקיפת המשטר. הרוסים אכן חסמו יוזמות כאלה ואחרות והסכימו רק לפתרונות שכללו את השארתו של אסד בתפקיד, דרישה שלה סירבו מעצמות המערב, מדינות ערב והאופוזיציה הסורית כמובן.

הכלל השני שקבעו הרוסים הוא שאף צבא זר לא יתערב ישירות בלחימה בסוריה. הם התחייבו שהתערבות שכזו תגרור התערבות רוסית ולאיום הרוסי הצטרפו האיראנים כשאיימו על הטורקים לבל ינצלו את המצב כדי לפלוש. לכלל זה היו שני סייגים. ישראל וטורקיה הפעילו את חילות האוויר שלהן במקרים שבהם סברו כי יש הפרה סורית של הריבונות שלהן, או במקרה הישראלי בתקיפת שיירות נשק לחיזבאללה. הרוסים הבינו כי טורקיה וישראל מחויבות לפעול ולכן אין טעם להתייצב מולן בנקודות הללו, הגם שנראה שלמוסקבה לא אכפת יתר על המידה אם שיירות הנשק האיראניות נפגעו, זה אינו אינטרס רוסי מובהק.

הכלל הזה מנע מהטורקים לפלוש כדי להפיל את משטרו של אסד ויש להניח שהם גם נרתעו מהפעלת כוח במקרה של ניסיונות העצמאות הכורדיים בסוריה. המעורבות הטורקית בסוריה הייתה בעיקר מודיעינית, ומשטרו של ארדואן תמך במורדים ובראשם דאעש, לאור שני האויבים המשותפים לטורקיה ולארגון – משטר אסד והכורדים.

הכלל הזה היה מהגורמים השפיעו על האמריקנים כנגד התערבות בסוריה. הדבר היחיד שאותו הצליחו להשיג האמריקנים היה הסכם לפירוק חלקי של הנשק הכימי בסוריה ללא התחייבות נוספת לצמצום הלחימה, הסכם שהושג בחסות רוסית, ושלבסוף הוברר כי הסורים ויתרו רק על חלק קטן מהנשק הכימי ולא היססו לעשות בו שימוש מספר רב של פעמים נגד המורדים. הפרתו של הכלל הזה, עם הגעת מטוסי התקיפה האמריקנים לבסיסי חיל האוויר הטורקיים, הובילה למהלכים דומים מצד הרוסים באוגוסט 2015.

הכלל השלישי שקבעו הרוסים הוא שאסד הוא חלק מהפתרון ולא מהבעיה בסוריה. קרי, בכל הסדר עתידי הנוגע לסוריה אסד יוסיף לשלוט בצורה כזו אחרת, לפחות על חלק מסוריה. לכלל הזה התנגדו מדינות המערב ומדינות ערב ואי ההסכמה בסוגיה זו הובילה להתארכות מלחמת האזרחים. הנטייה באירופה ובקרב מדינות ערב כיום היא לנשוך את השפתיים ולקבל את נוכחותו של אסד כדי להגיע להפסקת אש מהירה. לאחר שיושג הסדר שיביא לסוף שפיכות הדמים מאמינים כי ניתן יהיה לפתוח מחדש את הדיון על עתידו של הרודן הסורי.

הכללים הללו עיצבו את המסגרת שבה התנהלה מלחמת האזרחים הסורית עד כה. אחת המסקנות העולות מניתוח מלחמת האזרחים הסורית היא שבתהליך קבלת ההחלטות בעת ניהול הלחימה, האינטרס הרוסי – ריכוז המשאבים להגנה על החוף ואזור דמשק – גובר על אינטרסים איראניים כגון שמירת רצף טריטוריאלי מהכוחות הנאמנים לאיראן בעיראק אל האזורים שבהם שולט המשטר הסורי, או אחיזה באזורי הגבול עם ישראל. פעמיים ביצע המשטר הסורי נסיגה טקטית, בפעם הראשונה מריכוזי הכורדים בצפון ובפעם השנייה בדרום המדינה כדי לתגבר את פנים הארץ חרף אובדן שטחים שבראייה האיראנית הם בעלי חשיבות אסטרטגית.

האסטרטגיה האכזרית של משטר אסד שנוקט ב"אדמה חרוכה" במקומות מהם הוא נסגור תואם את התוכנית לשלוט רק על חלק מסוריה, אותו חלק בעל חשיבות אסטרטגית עבור מי שמעוניינים בגישה לים.

המאבק בדאעש מערער את המערכת

הצלחותיו של דאעש החל מיוני 2014 בסוריה, עד לשליטה על רוב שטחה של המדינה, הביאו בסופו של דבר לערעור על הכלל השני. מעשי הזוועה המתוקשרים של דאעש לא איפשרו לאמריקנים להעלים עין עוד והיא החלה לפעול צבאית נגד יעדים של הארגון. הרוסים, שכאמור לא יכולים להרשות לעצמם שינוי בסטטוס קוו שיסכן עוד יותר את משטר אסד, ובפרט שינוי בהובלה מערבית, בחרו להתערב צבאית בסכסוך רחוק מגבולותיה של רוסיה, לראשונה בעידן הפוסט-סובייטי.

עד כה נראה כי הרוסים מרכזים את התקיפות האוויריות שלהם בצפון סוריה, באזורים הקרובים לגבול הטורקי, ובלב סוריה במטרות של דאעש. הרוסים רואים בארגון הג'יאהדיסטי אויב, אולם מקדישים לו פחות תשומת לב מאשר לארגונים שהתנחלו בצפון מערב המדינה ומאיים ישירות על לטקיה. מלבד הטעם של עצירת התקדמות המורדים לכיוון ארץ העלווים, השליטה בצפון מערב המדינה תייצר רצף טריטוריאלי בין העלווים והכורדים, תוך חסימת הטורקים ובכך תתאפשר הלחימה במורדים ביתר קלות.

ישראל צריכה למנף

הפיכתה של רוסיה לשחקנית המרכזית בזירה הסורית דרשה התאמה מצד השחקנים האחרים, והללו אכן נהרו למוסקבה כדי לתאם מהלכים עם הנשיא הרוסי פוטין. גם רה"מ נתניהו והרמטכ"ל אייזנקוט הגיעו לבירה הרוסית כדי לוודא שמטוסים ישראליים ורוסיים לא ימצאו את עצמם במשחקי מלחמה מסוכנים. ישראל ביקשה להבהיר שהיא שומרת לעצמה את הזכות להתערב במקרים שבהם ביטחונה עומד על הכף, כגון במקרה של שירות נשק שובר-שוויון, ונראה שהרוסים אכן לא יתערבו במקרים שכאלה.

האינטרס החשוב ביותר של ישראל מונח בדמותה העתידית של סוריה, או ליתר דיוק דמותו העתידית של המרחב הסורי, לאור ההנחה שסוריה תחולק למספר מדינות ככל הנראה. כרגע הגבול הישראלי-סורי נשלט מצדו השני על ידי ג'יאהדיסטים, מציאות שאינה רצויה מבחינת ישראל. קשה מאוד להרתיע ארגון טרור ג'יאהדיסטי או לגבות ממנו מחיר, ולכן ישראל תצטרך להקדיש את עצמה למלחמת בט"ש. לעומת זאת, קל יותר להרתיע גוף מסודר שיתפוס את אזור הגבול. בין האפשרויות לשליטה עתידית בגבול הסורי שישרתו את האינטרס הישראלי – ישות אוטונומית דרוזית, מובלעת ישראלית, שובו של משטר אסד לגבול או הקמת מדינה סונית בדרום סוריה. בכל מקרה ישראל צריכה להתנגד בתוקף לישיבה של האו"ם בגבול הסורי.

עניין נוסף הוא ניתוק או החלשת הקשר בין החיזבאללה לבין פטרוניו באיראן ובסוריה. ארגון החיזבאללה תלוי במימון, אימונים וחימוש באיראן, כשסוריה שימשה בעבר כמתווכת. דחיקתה של איראן מתוך סוריה או צמצום התפקיד שתיטול בסוריה לאחר המלחמה למינימום האפשרי יהיו הישג לישראל. בהקשר הזה, הופעת הרוסים עשויה לסייע בדחיקתם של האיראנים מהזירה הסורית, מאחר שהרוסים אינם מעוניינים בפרובוקציות נגד ישראל.

אינטרס ישראלי שלישי הוא הנשק הכימי בסוריה. כל זמן שהוא מצוי בידי משטר אסד, אין חשש לשימוש בנשק כימי נגד ישראל. אולם נפילתו לידי המורדים עשויה להפנות אותו לידי ישראל. פירוק הנשק הכימי של משטר אסד בסיום המלחמה יכול להיות יעד, או לפחות צמצומו. רוסיה היא היחידה כיום שיכולה לערוב למהלך שכזה, שלא צלח בפעם הקודמת.

אם ינותק הקשר בין החיזבאללה וסוריה ובין איראן, הסורים יפורקו מנשק כימי והגבול יישלט על ידי כוחות אמינים, תוכל ישראל בתיווך הרוסים להתקרב ללבנון ולמדינה העלווית וכן לכורדיסטן הסורית, בברית בעלת יתרונות רבים כגון המאבק בג'יאהד העולמי.

בשורה התחתונה, לאור העובדה שהאמריקנים מצמצמים את נוכחותם באזור, ישראל תמצא עצמה בעמדה נוחה מאוד אם תשמור על ערוצים פתוחים עם הרוסים.


מאמרים נוספים