יכולתו של החיזבאללה לעשות בלבנון כבשלו הייתה לעובדה במשך שנים. תוצאות מלחמת לבנון השנייה רק הגבירו את תאבונו של נסראללה לשליטה, והמחישה לאזרחי לבנון את הסכנה שארגונו מהווה לריבונות ממשלת לבנון, שעה שזה החל להפנות את כלי נשקו פנימה. מהן השלכות כניעת ממשלת סניורה לתכתיבי החיזבאללה? כיצד נסראללה עצמו ינהג בעתיד?

מלחמת לבנון השנייה הציתה מחדש את להבת המתיחות הבין-עדתית בלבנון. מחד התמרמרו בני מרבית העדות על חיזבאללה השיעי, שגרר את המדינה כולה למלחמה. מאידך, ההתמקדות הישראלית והמערבית בכוח השיעי, תוך הימנעות מוחלטת עד כדי שמירה על מעמד הממשלה, טשטשה עבור החיזבאללה את הקווים בין האויבים מבית ומחוץ. נוסף על זו, מצא עצמו החיזבאללה מתמודד עם תסיסה מהמחנה השיעי עצמו, שחייו נפגעו כתוצאה מהמלחמה. מאות אלפי פליטים והרס תשתיות נרחב הביאו את נסראללה להבטיח לבנות מחדש כל בית שנהרס ולפצות את הנפגעים. בפועל, ניכר כי המשימה התגלתה כקשה משציפה.

לאחר המלחמה, פעל חיזבאללה בשלושה ערוצים מקבילים – שיקום ושדרוג המערך הצבאי, שיקום התשתית האזרחית והגדלת השפעתו על המערכת הפוליטית. נוכח העימות עם הממשלה, הכוח הבינלאומי בדרום לבנון וצה”ל המתאושש, העדיף החיזבאללה להתמקד תחילה בשיקום המערך הצבאי של הארגון. משלוחי נשק מאיראן ומסוריה מילאו את מחסני התחמושת של הארגון ולוחמים חדשים גויסו ונשלחו לאימונים באיראן. לאחר ייצוב השורות, פנו בחיזבאללה להקמה מחדש של המערך בדרום לבנון, מתחת לאפו של הכוח הבינלאומי [1].

חיזבאללה רואה בעצמו ככוח מגן על לבנון מפני תקיפה ישראלית. העובדה כי צה”ל נכשל בניסיונו להשיג הכרעה ולוחמי החיזבאללה נותרו לעמוד עד כניסת הפסקת האש לתוקפה, קיבעה בקרב רבים את מעמדו של הארגון ככוח הלבנוני היחיד שיכול לישראל. לאחר המלחמה, ביקש נסראללה לתרגם את ההישג להשפעה פוליטית כשדרש זכות וטו על החלטות הממשלה. משנענה בשלילה, פרשו אנשי החיזבאללה מהממשלה והעבירו את המאבק לרחובות. להפתעתו של נסראללה, גם ממשלת לבנון הצליחה להוציא מאות אלפי תומכים לרחובות כמשקל נגד. בתום תקופה קצרה ומתוחה שלוותה גם בהתנגשויות מזוינות מוגבלות, נרגעו הרוחות מבלי שדרישת החיזבאללה מולאה.

היעד הבא אותו סימנו בחיזבאללה היה שמירה על מוסד הנשיאות ב”צד” שלהם. הצעד הבא מבחינת החיזבאללה היה לנצל את השותפות עם גורמים נוצריים חזקים בלבנון כמישל עאון, על מנת לשמר את מוסד הנשיאות ב”צד” שלהם. בסוף 2007 פרש הנשיא אמיל לאחוד הפרו-סורי. החיזבאללה ובני בריתו הצליחו לדחות את הבחירות לנשיאות 19 פעמים.

נחישות החיזבאללה בסוגיית בחירת הנשיא, אשר קוממה עליו את מדינות ערב המתונות, המחישה את מידת נכונותו של נסראללה להשיג את מטרותיו הפוליטיות. נסראללה הוכיח במהלך השנים את יכולתו “ללכת על הסף”. קור הרוח שהיה למפורסם, שיווה לו בקרב הציבור בישראל ובמקומות אחרים אמינות רבה. אמינות זו הייתה מהגורמים שהבדילה אותו ממנהיגים אחרים של ארגוני טרור. ההוראה שנתן ב-12 ביולי 2006 לחטוף חיילים ישראליים כוונה על פי הודאתו להביא לשחרורם של אסירים לבנונים הכלואים בישראל. לו הייתה החטיפה מובילה לעסקת חילופי שבויים אגב תגובה ישראלית נקודתית, היה נסראללה מבצר את מעמדו כמנהיג הבלתי מעורער בלבנון. התגובה הישראלית החריפה לא נחלה הצלחה ביחס ליעדים שהציבה ישראל, אך ניתן לטעון כי היא הצליחה במשימה החשובה ביותר שלא יוחסה לה – היא מנעה את השתלטותו המוחלטת של נסראללה על לבנון. המתקפה הישראלית הובילה את נסראללה עצמו להודות לראשונה כי שגה. פרק חדש בחייו של מנהיג החיזבאללה החל וזה נטש את הממלכתיות המוחצנת לטובת תדמית קיצונית יותר.

נסראללה זכה לביקורת רבה מאיראן על האופן בו ניהל את המלחמה. על פי דיווחים שונים, האיראנים בחרו בעימאד מורנייה כמי שישקם את החיזבאללה ויכין אותו לסיבוב הקרבות הבא. כך, בכללי המשחק שנכפו עליו, לנסראללה היה מעט מאוד מה להפסיד. המשך הקיפאון הפוליטי פגע בכל חלקה טובה במדינה המוכה ומנע את השינוי שהיה נחוץ כל כך בלבנון. המשק המשיך לספוג מהלומות קשות וספק אם היה מחזיק מעמד ללא הסיוע הבינלאומי. האינפלציה הגואה ושחיקת השכר הוציאו רבים לרחובות בדרישה להעלאות שכר דרמטיות עליהן התקשתה ממשלת לבנון להסכים. בפועל, המשך הקיפאון שירת את החיזבאללה במידה רבה. הוא הציג את ממשלת סניורה באור מגוחך והעניק משנה תוקף לטענות החיזבאללה בדבר הצורך בשינוי.

נסראללה – לעת עתה, נראה כי התמודד היטב עם האתגרים. צילום: www.wa3ad.org

מהומות מאי

הקואליציה הלבנונית הפרו-מערבית בהנהגתם של ראש הממשלה פואד סניורה, חבר הפרלמנט בעל ההשפעה סעד חרירי ומנהיגם של הדרוזים וואליד ג’ונבאלט, חיפשה מוצא מהקיפאון הפוליטי. חברי הקואליציה האשימו את החיזבאללה בחתירה תחת הריבונות הלבנונית פעמים רבות. החל בחודש אפריל השנה, קראה הקואליציה לחיזבאללה לפרק את רשת התקשורת הפרטית שהקים, כמו גם את מערך המצלמות המשקיף על שדה התעופה בביירות. כחלק מפעולות הרשויות להצר את צעדי החיזבאללה, פוטר אחראי הביטחון בשדה התעופה של ביירות, אדם בעל קשרים הדוקים עם הארגון. מבחינת החיזבאללה, פיטוריו של האיש, והאיום על רשת התקשורת של הארגון נחשבו חציית קווים אדומים.

הפגנות ה-1 במאי של המפלגה הקומוניסטית הפכו בתוך ימים להפגנת כוח מצדו של החיזבאללה. צירים מרכזיים נחסמו, שדה התעופה “נכבש”, ובקרבות שהתנהלו במספר מוקדי חיכוך נהרגו עשרות בני אדם. צבא לבנון, תחת הנהגתו של הנשיא המיועד מישל סולימאן, בלט בחוסר רצונו להתערב בנעשה. נסראללה מצא עצמו מתמודד יחיד על ההגמוניה, וראש הממשלה סניורה הוצג בפעם המי יודע כמה כראש ממשלה חלש. מי שנחקק בתודעה העולמית לאחר שפרץ בבכי מול המצלמות במהלך המלחמה, מצא עצמו נלחם, ללא גייסות, בכוח הצבאי החזק בארצו.

קרבות הרחוב שניהלו תומכי החיזבאללה העניקו לסניורה ניצחון הסברתי משמעותי – לראשונה הפנה החיזבאללה את נשקו פנימה. בכך, טענתו כי הוא משמר ומשפר את כוחו הצבאי על מנת להדוף התקפות ישראליות עתידיות, התבטלה לבלי שוב. אמירותיו של נסראללה כי סניורה הוא כלי שרת בידי “האויב הציוני”, לא זכו להתייחסות מחוץ לאוכלוסייה השיעית.

אי התערבותו של הצבא הביאה את סניורה להכרה שסיבוב הקרבות יהיה מהיר וחד-צדדי, אם מהעדר כוחות מזוינים שיתייצבו מול לוחמיו של נסראללה, ואם בשל ההערכה כי נסראללה עצמו ימנע מלצאת ממשבצת ההגנה העצמית עליה בנה את מעמדו הציבורי. ייתכן והיה זה חששו של נסראללה להצטייר ככובש שמנע את השתלטות החיזבאללה על לבנון כולה, באופן דומה למהלך החמאסי ברצועת עזה. ייתכן גם שנסראללה פשוט מעדיף ליזום מהלכים בזמן המתאים לו, ולא להיגרר לתגובות על מהלכים של אחרים. תגובתו האלימה נכפתה עליו במידה מסוימת כתגובה ללחץ הממשלתי, אולם נסראללה לא חש מוכן די הצורך לגלוש לשינויים דרמטיים בסטטוס קוו בלבנון.

עם שוך הקרבות, התכנסו הצדדים בדוחא לניסוח הסכם ליישוב הסכסוך. ההסכם הניב באופן צפוי ניצחון לנסראללה, על חשבונה של ממשלת לבנון. כל הדרישות שהציג נסראללה התקבלו בהסכם. הוא זכה למנות 11 שרים מטעמו שיקנו לו זכות וטו, זכות עליה נלחם במשך קרוב לשנתיים. שיטת הבחירות שהונהגה לאחר יציאת הסורים מלבנון ואשר סייעה בהפיכת המחנה הפרו-מערבי למנצח בלבנון ב-2005 שונתה, והיא עשויה לאפשר למחנה חיזבאללה-אמל ולתומכיו הישגים גדולים יותר בבחירות לפרלמנט בשנה הבאה. הישגים אלו עשויים להציב את החיזבאללה בעמדה בה לא יזדקק עוד לפשרות עם הגורמים המתנגדים לו. הדרישה לפרק את חיזבאללה מנשקו הוכנסה בהסכם תחת סעיף פשרני, האוסר על הארגון לעשות “שימוש פוליטי” בנשקו. בפועל, משמעות הסעיף הוא שהחיזבאללה מורשה להחזיק בתשתיות הצבאיות שלו בלבנון, כולל רשת התקשורת השנויה במחלוקת שלו. אולי חמור מכל, מבחינת המדינות התומכות בסניורה דוגמת מצרים וסעודיה – אלו מצאו עצמן נטולות השפעה כמעט לחלוטין על המתרחש בזירה הלבנונית.

חתימת ההסכם סיימה את הקיפאון הפוליטי בלבנון, לפי שעה. ההפגנות והשביתות מצד החיזבאללה, כעת שותף בכיר בקואליציה, נפסקו ומישל סולימאן נבחר לנשיא. זה הקים עליו את החיזבאללה מיד עם כניסתו לתפקיד, כשביקש להותיר את סניורה, מיריביו העיקשים של נסראללה, על כסא ראש הממשלה. טענות החיזבאללה כי מדובר בחריגה מהבנות דוחא המחישו את שבריריותו של ההסכם מחד ומאידך את הביטחון המחודש שחשו אנשי החיזבאללה לאחר ההישג לו זכו.

ארץ מפולגת

העימות עם החיזבאללה הציג אומנם את ממשלת סניורה כחלשה, ואת הצבא כמי שנזהר מעימות עם החיזבאללה. אולם על עשרות ההרוגים בקרבות מאי ברחובות לבנון, נמנים גם אנשי חיזבאללה ולא רק תומכי הממשלה. במקומות רבים, נתקל החיזבאללה בהתארגנויות חמושות רבות. חששה הגדול של לבנון מהתלקחות מלחמת אזרחים, מתדלק מצד אחד את הגורמים הרשמיים שלא להניח לדברים להתדרדר לכדי אלימות, אולם קבוצות רבות בתוך הציבור הלבנוני חוששות כי תגובה חלשה מדי כנגד שאיפות ההתפשטות של החיזבאללה, יפגעו בהן בסופו של דבר. הדרוזים וכן קבוצות אחרות כבר הוכיחו כי הם לא ייכנעו ללא מאבק אלים, וכי במקום שבו יידרשו להגן על עצמם בשל רפיון מצד ממשלת לבנון, לא יהססו לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותם.

החיזבאללה המכיר בכך, פועל בשני האפיקים ונותר רגיש לתגובות שאר הלבנונים. התהליך הפוליטי חשוב עבור החיזבאללה כדי לשמר את הלגיטימציה שלו בעיני הלבנונים. חטיפת חיילי צה”ל והניסיון לקבל עבורם את שחרורם של אסירים לבנונים ופלשתינים, מדגים את רגישותו של החיזבאללה לתדמיתו ולמגננה שחשות קבוצות מסוימות באוכלוסייה. התארכות המשא ומתן חשפה כי נסראללה עצמו נתון ללחצים לא קטנים מצדם של משפחות האסירים הלבנוניים. נאום האימים של נסראללה בו התפאר כי בידיו חלקי גופות של חיילים ישראליים, עורר שאט נפש בישראל, ולא קידם את המשא ומתן.

ב-1 ביוני העבירה ישראל ללבנון את נסים נאסר, אזרח ישראלי שריגל למען החיזבאללה. במקביל, וללא תיאום מראש, הפתיע החיזבאללה כשהעביר ארון ובו חלקי גופות של חיילי צה”ל שנפלו במלחמת לבנון השנייה. בארגון טענו כי מדובר בחלק מעסקת השבויים אך טענה זו הוכחשה על ידי ישראל באופן פומבי. המהלך של חיזבאללה התפרש כמחווה שנודעה לזרז את המשא ומתן על החזרת שני חיילי צה”ל שנותרו בלבנון, והמחיש את החשיבות שמייחס נסראללה להשלמת העסקה.

על נסראללה להוכיח לעם הלבנוני כל העת כי הוא פועל למען רווחתו ובטחונו. משבר האמון בין החיזבאללה והעדות הלא-שיעיות עשוי להתרכך להשקפתו של נסראללה באם יעמוד לצדו בעצרת ההמונית הקרובה סמיר קונטאר, בן העדה הדרוזית בלבנון ומי שזכה למעמד של סמל לאומי זה מכבר.

כוונות ארגון החיזבאללה, להשתלט על המרחב הפוליטי בלבנון כמעט ונאמרות בפה מלא. נסראללה בוחן את הגבולות בהם מותר לפעול. ההתקפות על ישראל לאחר הנסיגה הצה”לית מלבנון, הקמת התשתיות הצבאיות בכל רחבי המדינה, הדרישה להשיג זכות וטו והנכונות להפעיל אמצעי לחץ קשים ומגוונים כנגד ממשלת לבנון, משרטטים מפעם לפעם גבולות פעולה חדשים עבור החיזבאללה, בכולם המגמה היא אותה המגמה – הארגון שפעל עד שנת 2000 בעיקר בדרום לבנון, מרחיב את תחומי ההשפעה שלו ובתוך כך חושף את ערוות הכוחות האחרים בלבנון.

לוח זיכרון נוסח חיזבאללה. בארגון מקפידים על קשרים עם משפחות הפעילים שנהרגו או נשבו. צילום: ברטיל וידט

חוקי המשחק החדשים

נסראללה אינו נתפס עוד בארצו כמגן לבנון מפני ישראל, כי אם אדם בעל אג’נדה ברורה ליטול חלק פעיל בשלטון הלבנוני, וכמי שלא יבחל באמצעים אלימים על מנת להגשים את מטרותיו. ממשלת לבנון הוכיחה פעם נוספת כי היא חוששת מעימות גלוי וישיר עם החיזבאללה והאירועים האחרונים המחישו גם לאחרוני הספקנים כי הציר האיראני-סורי הוא הגורם החיצוני המשפיע ביותר על המתרחש בלבנון, על אף ניסיונות ההתערבות מצד המצרים והסעודים.

הסטטוס קוו החדש מציג את החיזבאללה ככוח משמעותי בממשלה, וכזה שיכול לפרק אותה בכל רגע נתון. ביום שנסראללה יחליט על כך, המערכת הפוליטית בלבנון תמצא עצמה בפני אתגר חדש, שבכל תרחיש יתפתח לטובת החיזבאללה. במידה והממשלה תיכנע לתכתיבי הארגון, תימשך המשוואה שהחיזבאללה מנסה לקבע, קרי בכל פעם שהחלטה מסוימת מתקבלת בניגוד לדעתו, הוא מפעיל את אופציית המחאה והאלימות ומשיג לבסוף את רצונו. לעומת זאת, סירוב לדרישות החיזבאללה יוביל בקלות להתנגשות אלימה בהבדל משמעותי אחד – בכל סיבוב קרבות נדרש מחיר גבוה יותר על מנת לרצות את החיזבאללה.

מאחר ונסראללה אוהב ללכת על הסף ומתחזק בדרך כלל תוך כדי התהליך, יש להניח כי מדובר במגמה שתתמשך כל עוד ירצה בכך הציר האיראני-סורי, או לחילופין כל עוד לא יופעל כוח משמעותי כנגדו מצד הצדדים התומכים בממשלת סניורה, או מצדה של ישראל.

הערות

1. Amos Harel, “IDF says Hezbollah Katyushas, missiles back in S. Lebanon”, Haaretz, 10/02/2008