כשהוא נאבק במחלת הסרטן ובמצוקות חברתיות וכלכליות במדינתו, יוצא צ’אבז למערכת בחירות נוספת. מולו, מתייצב לראשונה מועמד צעיר וכריזמטי – הנריק קפרילס, שמצליח לאחד את שורות האופוזיציה. קפרילס הוא קתולי נלהב עם שורשים יהודיים ומשפחה שנספתה בשואה. לתומכי צ’אבז זה מספיק בשביל לנהל נגדו קמפיין אנטישמי בוטה, שצפוי להחריף ככל שנתקרב למועד הבחירות.

ב-30 ביוני 2011, אחרי חרושת שמועות, הפתיע צ’אבז את אזרחי ונצואלה, כשהכריז שהוא נאבק במחלת הסרטן. ההודעה שודרה מקובה, שם שהה צ’אבז במשך כ-3 שבועות רצופים לטיפולים. הוא נראה רזה מאוד ומותש כשתיאר את הטיפולים שעבר וכשבישר כי הגידול הוסר, מבלי לפרט באיזה סוג סרטן מדובר.

באופוזיציה מיהרו לתקוף את שהותו של צ’אבז למשך זמן רב כל כך מחוץ למדינה כ”בלתי חוקתית”, אך הודו כי אין טעם בפנייה לבתי המשפט בוונצואלה מכיוון שגם אלו מאוישים בנאמניו של הנשיא… מיד לאחר הודעתו, הופיעו בוונצואלה סגנו אליאס חאווה, כשלצידו הרמטכ”ל, שר הנפט ושרים אחרים, כולם במדים רשמיים: “זהו אינו זמן לצער… כוונתו של צ’אבז היא להמשיך ולקדם את השינוי בדרך לחברה סוציאליסטית”, הכריז חאווה [1].

באוקטובר, הכריז צ’אבז כי הוא החלים מהסרטן, אך דומה היה כי החשש לבריאותו הרופפת כבר התקבע בדעת הקהל. שורה של “מומחים” ומקורבים התראיינו באמצעי התקשורת והציעו את גרסתם למצבו של צ’אבז. היו שהעריכו כי נותרו לו “לא יותר משנתיים”.

כעבור שלושה חודשים נוספים, הודיע צ’אבז כי הסרטן מראה סימנים של חזרה לאחר שהרופאים מצאו גוש נוסף באותו אזור בו עבר ניתוח בקיץ הקודם. בחלוף מספר ימים נוספים, בישר כי עבר בשלום ניתוח נוסף וכי מצבו הפיזי מצוין.

לא כך קיווה מנהיג מהפכת “הסוציאליזם של המאה ה-21”, לפתוח את שנת הבחירות לנשיאות. במקום להתמקד באג’נדה החברתית שלו עד הבחירות באוקטובר, יצטרך צ’אבז לענות על השאלה, גם לעצמו, עוד כמה זמן יוכל להמשיך ולכהן כנשיא. בינתיים, הוא משדר “עסקים כרגיל” ואף הצהיר ערב הניתוח האחרון: “שאף אחד לא ידאג והייתי אומר שאף אחד לא ישמח, בגלל שבלי קשר לגורלי האישי, המהפכה הזו, כפי שבוליבר אמר, החלה כבר ושום דבר ואף אחד לא יוכלו לעצור אותה”.

צ’אבז במראה החדש אחרי הטיפולים – משדר עסקים כרגיל. צילום: טלוויזיה

עסקים כרגיל

כדי לשדר עסקים כרגיל, מחפש צ’אבז את המטרות הנוחות ביותר כדי להראות שכוחו עדיין במותניו – ומה קל יותר מלהתריס כנגד אינטרסים מערביים? בינואר, הוא אירח את נשיא איראן אחמדיניג’אד. השניים הפגינו חיבה עזה האחד כלפי השני: “למרות אלו שלא רוצים שנהיה ביחד, נישאר מאוחדים לנצח”, התמוגג הנשיא האיראני לצד מארחו. צ’אבז, מצידו התבדח כשאמר שהבטיח שה”גבעה ממול תיפתח ופצצה גרעינית ענקית תופיע” [2]. עם זאת, בניגוד לעבר ועל רקע המצב הכלכלי של שתי המדינות, לא הגיעו עסקאות ענק בעקבות החמימות המופגנת.

נשיא איראן הוא לא המנהיג היחיד שמוחרם במערב וזוכה לחיבוק מצ’אבז – בזמן שבמערב מגנים ומחרימים את נשיא סוריה אסד, הודיע צ’אבז על משלוחי דלק כסיוע למנהיג הסורי. כשנשאל האם הוא אינו חושש כי הדלק ישמש את צבא סוריה במלחמת האזרחים, ענה צ’אבז, שמייצא נפט גם לארה”ב: “האם שאלנו במקרה גם את ארצות הברית מה היא עושה עם הדלק שאנחנו מוכרים לה?” [3].

הוא אירח ועידת פסגה של פורום “האלטרנטיבה הבוליבארית” (ALBA), בו חברות עם ונצואלה גם שאר חברות הציר הלטיני – קובה, בוליביה, אקוודור וניקרגואה. בכינוס הפורום, איים צ’אבז על בריטניה כי במקרה של התנגשות צבאית בין ארגנטינה לבריטניה באיי פוקלנד, צבא ונצואלה יחוש לעזרת שכניהם. בנוסף, הסכימו המדינות החברות לאסור עגינה בנמליהן של כל כלי שיט שינוע תחת הדגל של איי פוקלנד [4].

צרות של ניהול מדינה

מעבר לכל הגינונים הרגילים של צ’אבז, גם הוא צריך לזכור בסוף כי מדובר במדינה לנהל, ויש בה לא מעט בעיות – הפשע, השחיתות והאינפלציה משתוללים, וביותר ויותר מקומות במדינה מורגש מחסור במזון. כשמנגד מתעקש צ’אבז לשלוח סיוע למנהיגים שנויים במחלוקת כמו הנשיא הסורי אסד, הביקורת הציבורית כלפיו גוברת.

אולי הבעיה המטרידה ביותר מבחינתנו אלו הפסקות החשמל שהופכות דחופות וארוכות יותר לאורכה ולרוחבה של המדינה. העובדה כי מדובר במדינה עשירה כל כך במחצבי טבע, מעמידה את השלטונות באור לא חיובי כשהפסקות חשמל, מתוכננות ולא מתוכננות, הופכות לעניין שבשגרה. הוסיפו לכך את העובדה כי צ’אבז הלאים את ענף האנרגיה כולו ומינה שר מיוחד לענייני חשמל, וקשה שלא לראות בו אחראי למצב.

בממשלה, כך נראה, אובדי עצות. בתחילה האשימו את הזינוקים בביקושים בשנים 2004-2008. לאחר מכן, את הבצורת ותופעת אל ניניו שהורידה את מפלס המים במפעלים ההידרואלקטריים. אותה תופעת טבע גרמה כבר ב-2009 למשבר מים שהביא את הממשלה לפנות למשטר הקצבות. תליית האשם בטבע בוודאי תתקבל בהבנה, אך באופוזיציה מיהרו להזכיר כי הכלכלה בהאטה, הביקושים בירידה והשנה האחרונה הייתה דווקא די ברוכה בגשמים. ההסבר האחרון של צ’אבז למחדל? צריכה בלתי מבוקרת של הציבור ופעילי האופוזיציה, אשר מחבלים בתחנות הכוח כדי לגרום לצ’אבז להיראות רע… [5]

באופוזיציה, לעומת זאת, תולים את האשם במצב תשתיות רע ותכנון גרוע, שלא מאפשרים עוד להחזיק את רשת החשמל בקיבולת מלאה בלי הפרעות. אחת הסיבות לחוסר ההשקעה, מזכירים באופוזיציה, היא התעקשותו של צ’אבז לסבסד את מחיר החשמל, בדומה למחיר הדלק. המחירים הנמוכים שגובה הממשלה מבטלים מקור הכנסה חשוב למדינה. בנוסף, ההעדפה לייצא את כל תוצרי הנפט במקום להשקיע בגיוון משק החשמל הוונצואליאני, שמושתת ברובו על תעשייה הידרואלקטרית, הביאה למצב שתחנות הכוח נמצאות היום ב-40% מכושר הייצור המלא שלהן.

בחודשים האחרונים, האיצו בוונצואלה תוכניות, ובמהלך 2012 יגדל כושר הייצור בכ-2,000 מגוואט, אך הזעם הציבורי בנושא רב

צ’אבז עם אחמדיניג’אד – מתרפקים אחד על השני, אבל מוגבלים כלכלית. צילום: אייג’נסיה ברזיל

מנהיג חדש לאופוזיציה

הביקורת הגוברת נגד צ’אבז עוררה גם את האופוזיציה – אחוזי השתתפות גבוהים נרשמו בבחירות המקדימות לנשיאות, כשבאופוזיציה בחרו מועמד – לא פחות מ-3 מיליון הצביעו, הרבה מעבר למה שציפו בחוגי השלטון. מי שנבחר לעמוד בראש האופוזיציה ולהתמודד ראש בראש מול צ’אבז בבחירות הקרובות הוא הנריק קפרילס (Capriles). משפחתו של אביו הולנדית, בעוד שהורי אימו היו יהודים שהיגרו מברה”מ ופולין בזמן מלחמת העולם השנייה. חלק ממשפחתו נספתה בטרבלינקה. קפרילס כיהן במשך 8 שנים כראש עיר קטנה בשטח המטרופולוני של קראקס, וב-4 השנים האחרונות כמושל מדינת מירנדה (Miranda), אחת מ-23 המדינות המרכיבות את ונצואלה.

על אף יהדותו, קפרילס מגדיר עצמו כ”קתולי נלהב”, לא משהו יוצא דופן במדינה קתולית כמו ונצואלה. עם זאת, הוא שומר על יחסים חמים על הקהילה היהודית במדינה, המונה כיום בין 12 ל-16 אלף בני אדם. הקהילה היהודית במדינה קמה בתחילת המאה ה-19. יהודים אף השתתפו בתנועת השחרור של הגיבור הלאומי, סימון בוליבר.

תומכי צ’אבז מנצלים עובדה זו כדי לצבוע את הקמפיין נגד קפרילס בגוונים אנטישמיים. מיד עם ניצחונו במירוץ למועמדות האופוזיציה לנשיאות, הוא כונה בתקשורת שנמצאת בשליטת צ’אבז ב”מחמאות” דוגמת “סוכן ציוני”, “אימפריאליסט” ו”הומוסקסואל”. למעשה, קפרילס נמצא “על הכוונת” של צ’אבז כבר 10 שנים – ב-2004, נכלא קפרילס ל-4 חודשים באשמת השתתפות בניסיון ההפיכה שבוצע נגד צ’אבז שנתיים קודם לכן.

בקמפיין האחרון, האשימה אותו התקשורת שנמצאת בשליטת צ’אבז כי הוא חבר ב”בורגנות היהודית-ציונית”, פרסמו תמונות שלו עם ציורים של מגן דוד והיו אף מפגינים שכינו אותו “נאצי”: “הם באו הנה וכינו אותי נאצי, כשסבתא שלי הייתה בגטו ורשה… סבי סבותיי נספו במחנה ריכוז… סבא וסבתא רבא שלי ניספו בטרבלינקה”, תקף בחזרה קפרילס [6].

בקהילה היהודית, וגם בקרבתו של קפרילס, חוששים כי ככל שמועד הבחירות יתקרב, כך יתגבר הגל האנטישמי וישטוף את ונצואלה, שגם כך ידועה בחוסר חיבתה ליהודים בעידן צ’אבז. “הציונות היא בלי שום ספק אידיאולוגיה של טרור”, “הציונים שקפרילס מייצג היום… אחראיים ל-90% מהעוני בעולם ולמלחמות האימפריאליסטיות”, אלו רק כמה מהמחמאות שפורסמו באמצעי התקשורת בוונצואלה בשבועות האחרונים, והטונים, כך נראה, צפויים רק לעלות ככל שמועד הבחירות יתקרב.

קפרילס – סוחף אחריו את כל האופוזיציה, אך האם זה יספיק? צילום: האתר הרישמי

השלטון מתגייס

שבעה חודשים לפני הבחירות לנשיאות, אם כן, והמתח בוונצואלה גואה. מצד אחד, המנהיג הבלתי מעורער ב-13 השנים האחרונות חולה, המצב הכלכלי והחברתי הולך ומחמיר והתשתיות הלאומיות, כך נראה, קורסות, מנגד, אחרי שנים ארוכות שבהם התקשו להתאחד ככוח אחד מול השלטונות, עלה מועמד פופולארי דוגמת קפרילס, שמסוגל לסחוף אחריו את כל האופוזיציה ומייצג אלטרנטיבה אמיתית לשינוי.

הוא כבר הספיק להצהיר כי המודל לחיקוי שלו הוא נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ששילב בהצלחה בין רפורמות סוציאליות שהקטינו את הפערים בחברה לבין קידום רפורמות שעודדו את הכלכלה בשוק החופשי. מיד לאחר שייבחר, הבטיח קפרילס, הוא יבחן מחדש את כל ההסכמים עליהם חתם צ’אבז, כולל ההסכמים עם רוסיה וסין, וישאיר על כנם רק את אלו “שישרתו את האינטרס של ונצואלה, הבטיח במהלך מערכת הבחירות המקדימות.

אין ספק כי במדינה דמוקרטית, היינו צפויים לקרב צמוד וככל הנראה גם חילופי שלטון היו מתבקשים. אך ונצואלה, כידוע, אינה דמוקרטיות. חופש פוליטי, חופש העיתונות וחירויות אזרח נמצאים כולם בנסיגה מתמדת מאז השתלט צ’אבז על המדינה. הוא שולט בצבא, שולט בתקשורת ושולט במערכת המשפט.

מיד לאחר הבחירות המקדימות שערכה האופוזיציה, פסק בית המשפט העליון כי על הצבא לאסוף את רשימת השמות של כל אלו שהצביעו בבחירת מועמד האופוזיציה. מדובר בצעד קיצוני אך לא תקדימי בוונצואלה – בשנת 2004, נאספו חתימות שקראו לעריכת משאל עם על המשך כהונתנו של צ’אבז כנשיא. משאל אמנם נערך וצ’אבז זכה, אך מיד לאחר מכן פרסם חבר פרלמנט הנאמן לו את רשימת כל החותמים על העצומה המקורית שהביאה לעריכת משאל העם. מאז, שורה ארוכה של אנשים שהופיעו ברשימה פוטרו או העידו כי הרשויות התנכלו להם במידה כזו או אחרת. מנגד, מפרסם הרשימה מעולם לא הועמד לדין משום שנהנה מחסינות פרלמנטרית.

בבחירות המקדימות השנה, הסיפור איים לחזור על עצמו – השלטונות ביקשו את רשימת השמות, באופוזיציה התנגדו ובית המשפט העליון פסק, שלא במפתיע, לטובת השלטונות. כוחות צבא נכנסו בכוח למטות הבחירות בניסיון רק כדי לשמוע כי הרשומות כבר הושמדו. במהומות שפרצו לאחר מכן נהרג פעיל אופוזיציה.

בתנאים כאלו, אם כן, לא צפויה מערכת בחירות חופשית שתיתן סיכוי הוגן למועמד האופוזיציה, שסקרים לא נותנים לו יותר מ-40% תמיכה כרגע. גם אם יזכה במרב הקולות, כלל לא בטוח כי תוצאות אלו יראו אור יום, וגם אם יתפרסמו בדרך כזו או אחרת, תמיד יהיה את הצבא שיתייצב מול כל מי שיקרא תיגר על צ’אבז, בין אם זכה במרב הקולות ובין אם לאו.

הנעלם הגדול של מערכת הבחירות ובכלל של השנים הקרובות בוונצואלה הוא בריאותו של צ’אבז. אם זו תאפשר לו להמשיך ולהנהיג ביד רמה, וכלל לא בטוח שכך הדבר, הרי שהוא צפוי לצלוח גם את מערכת הבחירות הקרובה, הודות לשליטתו בכל מוקדי הכוח ולהטבות נדיבות שהוא מעניק בחודשים האחרונים לבני המעמד הנמוך, המהווים את עיקר תומכיו.

מנגד, אם בריאותו תתערער במידה שלא תאפשר לו להמשיך ולשלוט, תהיה שאלת עתידה של ונצואלה תלויה במאבק הירושה – במידה ויצליח להכתיר יורש מוסכם, יוכל זה ליהנות מנקודת התחלה טובה בהרבה מכל מועמד אופוזיציה. מנגד, מאבק ירושה, לדוגמא אם צ’אבז לא יתעורר מאחד מהניתוחים התכופים שהוא עובר לאחרונה ומבלי שהכתיר רשמית יורש, עשוי להביא למאבקים בין מספר גורמי כוח בשלטון. במקרה כזה, מי שיזכה בנאמנות הצבא יזכה לעדיפות. כך או אחרת, דמוקרטיה בוונצואלה תתאפשר רק כאשר יסכים הצבא לוותר על מעמדו, מה שלא צפוי להתרחש בתקופת חייו של צ’אבז.

הערות

1. Simon Romero, “Chavez Says a Cancerous Tumor Was Removed”, New York Times, 30/06/2011

2. Andrew Cawthorne and Brian Ellsworth, “Iran’s Ahmadinejad, Venezuela’s Chavez Joke About Atomic Bomb”, Reuters, 09/01/2012

3. William Neuman, “s Others Isolate Syria, Chavez Ships Fuel to It”, New York Times, 22/02/2012

4. “Chavez threatens Britain with Falklands pledge”, The New Zealand Herald, 06/02/2012

5. John Otis, “Venezuela darkened by power outages”, Global Post, 18/06/2011

6. Palash R. Ghosh, “Venezuela: Hugo Chavez’ Anti-Semitic Election Campaign”, International Business Times, 24/02/2012