חמש שנים וחצי חלפו מאז נרצח ראש ממשלת לבנון, ראפיק אל חרירי. תהפוכות רבות פקדו את ארץ הארזים מאז – מלחמה בין חיזבאללה לישראל והתחזקות מעמדם של השיעים בעקבותיה, בחישה של איראן, סעודיה, סוריה וטורקיה במערכת הלבנונית הפנימית ופיוס היסטורי בין סעד חרירי, בנו של ראפיק שנרצח וראש הממשלה הנוכחי, עם נשיא סוריה אסד. שינויים אלו יעמדו למבחן אולי כבר בשנה הבאה, אם ישלימו האמריקנים את נסיגתם המתוכננת מעיראק.
אחד המקומות בהם מצפים דווקא לנסיגה האמריקנית הוא באיראן, שם מצוקת השלטון הולכת ומחריפה עם כל סיבוב סנקציות נוסף. אובדן המטריה הדיפלומטית שסיפקו הרוסים בעשור האחרון עשוי להתברר בחודשים הקרובים כהתפתחות דרמטית בניסיונות הגוש הדמוקרטי ללחוץ על משטר האייתוללות. מנגד, אותו לחץ בדיוק עשוי לעורר את הענק הסיני משנתו ולצאת להגן על האינטרסים הכלכליים הרבים שלו באיראן.
לא רק למפרץ הפרסי עשויה סין להידרש בקרוב, אלא גם לים סין הדרומי, שם עשויה מחלוקת ארוכת שנים על ריבונות להוביל לסיבוב קרבות נוסף עם וייטנאם, שמצידה הולכת ומתחמשת במהירות. מבחינת הסינים, התדרדרות בכל אחת מהזירות הללו, ועוד יותר מכך בשתיהן, תאלץ את בייג’ינג לגבש אסטרטגיה חדשה בכל האמור לשמירה על האינטרסים הסינים בעולם.
לבסוף, אמריקה הלטינית. יש הרואים בצ’אבז דמות צבעונית, קומית כמעט, שאחראי לכמה מההצהרות הפרובוקטיביות ביותר ששמענו בשנים האחרונות. העימות האחרון שלו עם קולומביה, שכבר הביא אותו לנתק את היחסים עם שכנתו הפרו-אמריקנית, עשוי להוביל הפעם למלחמה בהיקף מלא עם המדינה שכבר כינה “ישראל של אמריקה הלטינית”. מה תהיינה ההשלכות למלחמה כזו – בהרחבה במאמר בגיליון.
קריאה נעימה.
