דבר העורך

צעד אחד יותר מדי

יובל בוסתן, אלון לוין


מאז ניסיון ההפיכה הכושל ביולי לפני שנתיים נראה שהכל שיחק לטובת ארדואן – האופוזיציה ששרדה את מסע הטיהור לא מעיזה לפצות פה, זרם הפליטים מסוריה יצר קלף מיקוח מול האיחוד האירופי וגם הקשרים עם רוסיה נהנו מתנופה. שנתיים חלפו, וההתערבות הטורקית בסוריה, התמיכה בקטאר מול העולם הערבי והמתיחות המחודשת עם ברית נאט"ו ורוסיה, מציבה את ארדואן בפני מאבק משמעותי על מעמדה האזורי של טורקיה.

הפלת ה-F16 הישראלי ב-10 בפברואר התקבלה בחגיגות בדמשק ובהלם בישראל, הלם שהתחלף במהרה בהתפכחות. הציפיה לשמירה על העליונות האווירית ממחישה כיצד הצלחות טכנולוגיות מציבות רף ציפיות גבוה ולעיתים לא ריאלי. הצורך להתמודד עם הציפיות הללו מתחזק בעידן הנוכחי בו הישגים בלחימה אינם ברורים כבעבר.

לבסוף, גל המנהיגים הצעירים ששוטף את העולם, מאוסטריה ועד ניו-זילנד, מעורר תקוות לשינוי ומשווק לא אחת על ידי התקשורת כ"גל חדש" של מנהיגים ליברלים שוברי-מוסכמות שיערער את הסדר הקיים. אך האם באמת כך פני הדברים? עד כמה ניתן לזהות מכנה משותף בין המנהיגים הצעירים מלבד גילם? והאם באמת יצליחו להוביל שינוי?

קריאה נעימה.

סיקור ממוקד – עכשיו גם בטלגרם.


מאמרים נוספים