ארגון החמאס עומד כיום מול תנועת מלקחיים מצרית-ישראלית – בעוד המצרים בונים חומת פלדה אשר עשויה לחסל את תעשיית המנהרות ותמנע באופן כמעט מוחלט מעבר של סחורות מחצי האי סיני, מצמצמת ישראל את רשימת הדברים המותרים במעבר לתוך הרצועה. הקושי להשיג תמיכה מהמשטר האיראני הטרוד בבעיות משלו, מותיר את החמאס ברשות עצמו ואם צורך גובר לשנות את הסטטוס-קוו – האם לנסות ולהשיג אחדות לאומית עם הפת”ח, או שמא ליזום התנגשות נוספת עם ישראל?

בחודש דצמבר החלה מצרים בבניית חומת פלדה באזור רפיח, כדי לחסל את תעשיית ההברחות באמצעות מנהרות. לאחר שנים בהן ביקשה ישראל ממצרים להתערב ללא הצלחה, הבינו המצרים כי סגירת הגבול מהווה הכרח גם עבורם. תאי הטרור שהתגלו במצרים והופעלו על ידי החיזבאללה, תאי טרור אחרים, ככל הנראה של אל קעידה שפעלו בסיני נגד תיירים ופריצת מעבר רפיח על ידי פלשתינים בתחילת 2008, הביאה למסקנה כי מצרים עשויה לאבד שליטה על הנעשה בעזה באופן שיסכן את ביטחונה הלאומי.

החמאס, שהתבסס עד כה על סיוע הומניטארי מצומצם שהגיע מישראל, פעילות של אונר”א בתוך הרצועה ותעשייה משגשגת של מנהרות, על פי הערכות כ-1,200 מספרן, ניצב בפני איבוד אחד המרכיבים הכלכליים ומרכיבי העוצמה שלו, לנוכח ההתקדמות בבניית החומה.

במקביל החלה ישראל בעבודות להקמת גדר גבול חדישה עם מצרים, גבול אשר דרכו עוברים פליטים, חלקם עשויים להיות מחבלים במסווה, כמו גם זונות, נשק וסמים. המשך הסגר ההומניטארי של ישראל ביחד עם הקמת החומה המצרית, יגביר את הלחץ על החמאס בחודשים הקרובים. המטרה של ישראל היא להגיע לנקודה שבה אוכלוסיית עזה מקבלת רק מוצרי יסוד, ובכך להבטיח כי ההתעצמות של החמאס תיפסק, אולם החמאס מנסה לגייס את דעת הקהל העולמית כדי להטיל לחץ על ישראל בעניין זה.

מבצע עופרת יצוקה הצליח לייצר הרתעה מול רצועת עזה, לראשונה מאז פרוץ האינתיפאדה האחרונה. ירי הקסאמים צנח בעשרות אחוזים והחיים בעוטף עזה שבו למסלולם. בשנה האחרונה השקיע החמאס מאמצים רבים לשקם את כוחו ואף להגדילו. אמצעי לחימה משופרים בהשוואה למה שהחזיק הארגון לפני עופרת יצוקה, מצאו דרכם לרצועה, ביניהם נשק נ”ט חדיש, טילי כתף נגד מסוקים, רקטות בעלות טווח מוגדל המסוגלות להגיע לתל-אביב ועוד. כלי הנשק הללו, על אף שאינם מסוגלים כמובן לייצר מאזן אסטרטגי עם ישראל, ישמשו את החמאס בבוא העת כדי לפגוע במטרות איכותיות, אשר יעוררו את העורף הישראלי, כך מקווים בחמאס, נגד המלחמה. בעזה חולמים על פגיעות אשר יובילו לסיום האופנסיבה נגדם ויעניקו תהילת מנצחים לאנשי החמאס.

עופרת יצוקה – לקראת מהדורה חוזרת? צילום: תנועת הסולידריות הפלשתינית

האיראנים רוצים מלחמה

איראן, הנמצאת תחת לחץ גובר מבית ומחוץ, מעוניינת בהתלקחות בזירה העזתית. לאיראנים מספר מטרות בהתלקחות שכזאת – ראשית, שינוי הסטטוס-קוו, ברצועה, אשר נוטה כיום לטובת ישראל. הגברת המצור על שלטון החמאס עשויה להוביל למרידה של אנשי עזה נגד שלטון זה, ולאובדן המאחז שהשיגו לעצמם האיראנים על הגבול הישראלי, כה קרוב לתל-אביב. מטרה שנייה מבחינת האיראנים, היא להסיט את דעת הקהל ומעצבי המדיניות במערב, מין המתרחש באיראן על כל המשתמע מכך, אל עבר רצועת עזה. בעימות צבאי שכזה, יודעים האיראנים כי יוכלו בנקל להציג את ישראל כפושעת מלחמה, בדומה להתהליך שהתרחש לאחר עופרת יצוקה.

סיבה שלישית לרצון האיראני בהתלקחות היא שמבצע ישראלי נוסף בעזה יביך את מצרים, אחת מיריבותיה הקשות של איראן. המצרים החוסמים את רצועת עזה, נתפסים בעולם הערבי מזה זמן כמשתפי פעולה עם ישראל. ימים אחדים לפני תחילת עופרת יצוקה, ביקרה שרת החוץ ליבני בקהיר. חובבי הקונספירציות נהגו להציג ביקור זה כקבלת אור ירוק ממצרים להילחם בחמאס. העובדה שבתחילת המבצע הצבאי הביעו המצרים ביקורת קשה כנגד החמאס והאשימו אותו בהתלקחות האלימה, הוסיפה כמובן שמן למדורה. מאז, מקימה כאמור מצרים חומת פלדה אשר מסייעת בלחץ על החמאס ומונעת כל מעבר של סחורות במעבר רפיח או במנהרות שמתחתיו. להביך את מצרים, אם כן, נמצא אף הוא ברשימת היעדים האיראנים.

עושה דברם של האיראנים, חאלד משעל שנמצא בדרך כלל בדמשק, הוא האיש הנחשב למנהיג האמיתי של החמאס. משעל הוא זה שדואג למימון עבור הארגון, בעודו מדלג ממדינה אחת לאחרת, והוא ככל הנראה הקובע הסופי באשר למדיניות החמאס. בימים אלה אמור משעל להגיע לביקור רשמי במוסקבה. נראה כי הסיבה לכך היא ההצטרפות של רוסיה למצעד המדינות המטילות לחץ על איראן בסוגיית הגרעין. האיראנים חוששים כי הפעם יוטלו עליהם סנקציות קשות ביותר, והמשמעות לכך מבחינת החמאס, היא סגירת ברז המימון באופן סופי. משעל הצליח לקשור קשרים טובים במוסקבה וכבר ביקר שם כמה פעמים, גם בזמן שהחרם המדיני על החמאס היה יעיל ביותר.

נראה כי גם משעל, כמי ששייך לחמאס-חו”ל, מעוניין בהתלקחות ביטחונית ברצועת עזה. התלקחות שכזאת עשויה לערער את הסטטוס-קוו, ונראה כי לחמאס יש פחות ופחות מה להפסיד במבצע שכזה. נראה כי זו גם הסיבה לכך שעסקת השבויים לשחרורו של גלעד שליט אינה יוצאת עדיין אל הפועל. גלעד שליט נותר קלף המיקוח האחרון עבור החמאס, והוא מסייע להשאיר את הארגון בכותרות.

עד לאחרונה, יכלו גם אנשי החמאס לצאת מהרצועה דרך עזה ומשם לקהיר ולהסתובב בעולם. סגירת הגבול על ידי מצרים הגבילה באופן משמעותי יכולת זו, וייתכן ואף חיסלה כליל את האפשרות הזאת. הפלשתינים איבדו בין 2,000-3,000 אנשים מאז נחטף גלעד שליט, ועל כן אינם יכולים להרשות לעצמם פחות מאשר עסקה שתעניק לאבידות שלהם משמעות.

עסקה כזו, גם אם תעניק לחמאס הישג תדמיתי, תציב את הארגון בסופו של דבר באותו המקום, חסר קלף מיקוח אסטרטגי. גם שחרורם של בכירים מהפת”ח יעניק לחמאס נקודות בהתחלה אך ישמש כבומרנג לאחר מכן – שחרורם יציג את החמאס כמי שמגן על זכויותיהם של כל הפלשתינים, אולם אם ברשימת המשוחררים יכללו מנהיגים דוגמת ברגותי, יחזק השחרור את הפת”ח המצוי בעימות מתמשך עם החמאס, מאז גורשו אנשיו מהרצועה או נרצחו באכזריות.

החיסרון מבחינת החמאס בחימום הגזרה, הוא החשש מפני השפלה נוספת, אשר תנפץ סופית את תדמיתו ברצועת עזה. החמאס, שנותר מחוץ למעגל קבלת ההחלטות הרשמי בימיו של ערפאת, זכה להילה של ארגון לא מושחת אשר עוסק בצדקה ואינו מקיים קשרים עם ישראל השנואה. מאז ניצחונו בבחירות לרשות הפלשתינית בינואר 2006, וגירוש אנשי הפת”ח מהרצועה שנה וחצי לאחר מכן, איבד החמאס מתדמיתו בעיניי הפלשתינים עצמם. המלחמה שהכריז על נוצרים פלשתיניים, והפעלת משמרות הצניעות המזכירות את איראן או סעודיה, פגעה בפלשתינים רבים, בעיקר מהמעמד הבינוני או כאלה המגדירים עצמם חילוניים. רשימת הפלשתינים המפללים לקץ שלטונו של הארגון, אם כן, הולכת ומתארכת.

קסאם משוגר מעזה אל ישראל – האם הירי יתרחב בקרוב? צילום: טלוויזיה

פיוס פלשתיני נטול סיכוי

פתרון לבעיית המצור של החמאס בעזה, יכול לבוא בדמות הפיוס הלאומי עליו עמלים המצרים, הסעודים וגורמים אחרים בעולם. החמאס אינו מעוניין לוותר על הכוח שצבר עד כה. ניצחונו המפתיע בבחירות לרשות הפלשתינית, קיבעו את העובדה כי החמאס הוא הפלג הפופולארי ביותר בקרב הפלשתינים, אף אם נפגעה תדמיתו בארבע השנים האחרונות. כל הסכם על ממשלת אחדות לאומית, יצטרך להעניק לחמאס עדיפות בחלוקת הכוח במערכת הפוליטית. היתרון בחיבור לפת”ח מבחינת החמאס, הוא בכך שאנשי הפת”ח הנהנים מדלת פתוחה ברוב בירות העולם, יסייעו בהסרת המצור על רצועת עזה, אולם המטבע שהחמאס מוכן לשלם, הוא רק בכפוף להשארת אנשיו בעמדות בהן הוא שולט על המשאבים.

ישראל אינה מעוניינת במבצע צבאי נוסף כרגע. היא עדיין מנסה להתמודד עם דו”ח גולדסטון אשר השחיר את תדמיתה בעולם, ויציאה למבצע נוסף תותיר את הדו”ח ואת הביקורת כנגד ישראל בצד השלילי של הכותרות בעולם. מבחינת ישראל, הסטטוס-קוו הנוכחי, למעט העובדה כי גלעד שליט נמצא עדיין בשבי החמאס, הוא מצב חיובי המשחק לטובתה. השקט בדרום נשמר למעט הפרות ספוראדיות ; מערכת ההגנה הראשונה מרקטות אמורה להתפרס מול הרצועה בקיץ; מצרים הצטרפה זה מכבר לקואליציה נגד החמאס, והאזור כולו מתמקד בשאלה האיראנית ולא בשאלה הפלשתינית.

בשל הקושי בלהגיע להסדר, נוצרה עבור הפלשתינים והחמאס בראשם בעייה חדשה. הזמן החוקי של הפרלמנט הפלשתיני כבר הגיע לסיומו, וככל שחולף הזמן ולא נערכות בחירות, עולה סימן שאלה האם החמאס יסכים לקיים בחירות שכאלה. כמי שהתגאו בניצחונם בבחירות “הדמוקרטיות ביותר בעולם הערבי”, אנשי החמאס מסתכנים בפגיעה נוספת בפופולאריות שלהם. אולם מאחר וגם אנשי הפת”ח אינם ממהרים להסכים על קיום בחירות, מתוך חשש לאיבוד כוח נוסף לחמאס, הקיפאון הפוליטי יהודה, שומרון ועזה יימשך. בכל אופן, החמאס הוא זה שהודיע ראשון כי יחרים את הבחירות ויפגע במי שיהיה מעורב בבחירות שכאלה ברצועת עזה. כך ממשיך החמאס לנתק את עזה מיהודה ושומרון.

מתיחות צבאית קרבה

כל הסימנים מראים על כך שמבחינת החמאס, האופציה הצבאית תישאר כאופציה יחידה. מנותק מכל ספקי החמצן שלו – ישראל, מצרים, איראן ומדינות המערב, מאבד החמאס את כוחו הפוליטי ברצועת עזה. הניתוק של תושבי הרצועה מתושבי יהודה ושומרון, למרות שנעשה מבחירה של החמאס, מעצים אף הוא לבידוד הארגון.

אפשרות החיסול הקרוב של תעשיית ההברחות באמצעות מנהרות, ועצירת זרימת הכסף והנשק מאיראן, מחייבים את החמאס לשבור את הסטטוס-קוו באופן היחיד שהוא אפשרי מבחינתו – התנגשות אלימה. יש להניח כי העיתוי למבצע יהיה קשור גם לאיראן, אם כי ככל שזרם הכסף מאיראן נחלש, כך גם כוחם של האיראנים להשפיע על החמאס. הלחץ על החמאס יחייב אותם לנקוט בצעדי ייאוש, כמו להמשיך ולהתעמת עם המצרים בתקווה לעורר על המצרים ביקורת קשה יותר בעולם הערבי, ולבסוף, ניסיון למשוך את ישראל למבצע צבאי נוסף, כשהפעם יפיקו אנשי החמאס לקחים מעופרת יצוקה וינסו לשפר את הביצועים שלהם מול צה”ל.

הדרך היחידה העומדת בפני החמאס היא ירי של רקטות על יישובים ישראליים, ואולי ניסיון נועז לחטיפה נוספת בסמוך לגבול עם הרצועה. אם צה”ל יפתח במבצע צבאי נוסף, עשויים גם תושבי גוש דן למצוא עצמם תחת מתקפה של רקטות מהרצועה. האם קיימת אפשרות לעצור את ההתדרדרות הביטחונית הזאת? נראה כי הדבר יתאפשר רק עם הסרת הסגר מהרצועה, אך זהו מהלך שישראל מסרבת לעשות עבור שחרורו של גלעד שליט. לפיכך, נראה כי הכוחות נעים בנתיב תחום וידוע מראש, שסופו בעימות צבאי נוסף.