עשור לאחר המהפכה הצבעונית הראשונה, משלימה גיאורגיה חילופי שלטון דמוקרטיים ושלווים לראשונה בתולדותיה. כשהיא על סף הסכם סחר משמעותי עם האיחוד האירופי, משקיעה גיאורגיה מאמצים גם בשיקום היחסים עם רוסיה, כחלק מאסטרטגיה כוללת למצוא איזון בין המעצמות הפועלות בסביבתה של גיאורגיה.

בידזינה איוונישווילי, ראש ממשלת גיאורגיה והפוליטיקאי המשפיע ביותר במדינה בשנה האחרונה, הוא טיפוס מוזר ודמות מיוחדת. האיש העשיר ביותר בגיאורגיה קנאי לפרטיותו, אוהב להתבודד וגר בטירה מחוץ לטביליסי. המון שמועות הסתובבו על אופיו ותחביביו – מספרים עליו שהוא מגדל זברות וקנגורו כחיות מחמד ונוהג לייבא במיוחד דגים מאנטרקטיקה כדי להאכיל את להקת הפינגווינים הפרטית שלו.

איוונישווילי הזמין עיתונאים ופרשנים פוליטיים בשתי הזדמנויות לפחות, לישיבה של כמה שעות, בחלק מהמקרים בביתו. בישיבות אלו נהג לעמת את העיתונאים עם פרסומים שלהם שהתייחסו דווקא לאופיו או עיוותו את העובדות לטענתו. בתגובה למבקרים שטענו כי מדובר בביקורת וניסיון להלך אימים על העיתונות, טען כי אין לו שום בעיה עם ביקורת אבל הוא עומד על כך שהיא תהיה “מבוססת על עובדות ולא על שקרים” [1].

את הונו הוא עשה בשנות ה-90 ברוסיה והוא דורג על ידי פורבס כאחד מ-200 האנשים העשירים בעולם. השווי שלו, על פי ההערכות, נאמד ב-6.4 מיליארד דולר, סכום המשתווה לכ-40% מהתוצר השנתי של גיאורגיה כולה. במשך שנים הוא סייע לממן חלק לא מבוטל מהרפורמות של הנשיא היוצא סאקאשווילי, עד שחתול שחור עבר ביניהם. לפני כשנה וחצי החליט להיכנס לפוליטיקה ולשנות את המציאות במדינתו מבפנים. לשם כך ויתר על הדרכון הרוסי שלו והחל למכור את נכסיו ברוסיה.

בבחירות לפרלמנט ב-2012 הוא הקים את קואליציית “החלום הגיאורגי” וזכה ברוב בפרלמנט, תוך שהוא מנהיג את המחאה נגד סאקאשווילי. הוא זכה בכמעט 55% מהקולות וב-85 מהמושבים בפרלמנט בן 150 המושבים. מפלגתו של סאקאשווילי לעומת זאת, צנחה מ-119 מושבים ל-65 בלבד, ואיבדה את הרוב. בתוך כך, הפך הפרלמנט בגיאורגיה לדו-מפלגתי, כשכל שאר המפלגות לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה.

איוונישווילי שם לו למטרה מוצהרת להפוך את גיאורגיה לדמוקרטיה אירופית לכל דבר ועניין והוא בטוח, אחרי שנה בתפקיד, שהוא בכיוון הנכון. בהקשר זה, אחת הרפורמות המשמעותיות שהוביל יצרה שינוי ביחסי הכוחות בין תפקיד הנשיא לראש הממשלה, לטובתו של זה האחרון.

ראש הממשלה, בידזינה איוונישווילי – מוביל את גיאורגיה לעידן חדש. צילום: ממשלת גיאורגיה

הבחירות לנשיאות

לקראת הבחירות לנשיאות והצבתו של שר המדע, גיורגי מארגוולשווילי, כמועמדו, הכריז איוונישווילי כי לאחר הבחירות ימנה לעצמו מחליף לרשות הממשלה וישוב לעסקיו הפרטיים. המועמד של איוונישווילי לנשיאות היה גיורגי מארגוולשווילי, שכיהן פעמיים כרקטור של המכון הגיאורגי ליחסי ציבור. לפני כשנה התמנה לשר החינוך והמדע בממשלתו של איוונישוולי אך הוא באופן כללי חסר ניסיון בזירה הפוליטית. דמות כזו אמנם לא נראית כמו הבחירה הטבעית להנהיג את המדינה, אך נראה כי מארגוולשווילי המתאים היטב לרצון של אווינישווילי לבחור דמויות שיוכל לשלוט בהן מאחורי הקלעים. מנגד, סאקאשווילי, השווה את המינוי הזה בבוז לקליגולה שמינה את הסוס שלו לסנאט… [2]

ממש ערב הבחירות, הכריז איוונישווילי בטלוויזיה כי אם מועמדו לא יזכה לפחות ל-60% תמיכה הוא יראה בכך פגיעה אישית. ותומכיו לא אכזבו – מארגוולשווילי זכה ביותר בכ-62% מהקולות בעוד דיוויד בקרדזה, מועמד המחנה שמנגד, הסתפק בקצת פחות מ-22%. שיעור ההשתתפות אגב ירד מ-56% ב-2008 לכ-47% הפעם. בנוסף, חשוב לציין כי משקיפים בינלאומיים ציינו שמערכת הבחירות הייתה “רגועה יותר” בהשוואה למערכת הבחירות לפרלמנט לפני שנה.

נכון לכתיבת שורות אלו, טרם חשף איוונישווילי את זהות מחליפו בתפקיד ראש הממשלה, אך הסכים לומר כי מדובר באחד מהשרים המכהנים בממשלתו. הוא עצמו אינו רואה פסול ברצון שלו למנות ראש ממשלה ולעבור לפקח על העניינים מאחורי הקלעים, למרות שברור כי התנהלותו רחוקה מזו המתאימה למשטר דמוקרטי כמשטרים שבהם רואה איוונישוולי דוגמה.

כרזה נגד פוטין בהפגנה למען שלמות גיאורגיה. צילום: האקאן הנריקסון

שאלת רוסיה

מבקריו של איוונישווילי אומרים שהשנה שלו בשלטון הייתה אסון פוליטי, כלכלי ודיפלומטי, בעיקר בכל האמור להתקרבות המחודשת אל רוסיה. איוונישווילי עצמו הצהיר לא פעם כי הדרך לשיקום כלכלי ויציבות עוברת ביחסים תקינים עם רוסיה: “אני בטוח שאפשר לשקם את היחסים עם רוסיה ולנהל יחסי שכנות נורמליים”, הצהיר לא מכבר.

למעשה, הסרת הסנקציות הכלכליות שהטילה רוסיה על גיאורגיה בעידן סאקאשווילי היא הכרחית לשיפור המצב הכלכלי והעלאת רמת החיים במדינה. ואכן, מאז נבחר איוונישוולי לראשות הממשלה התרחשה התחממות הדרגתית ביחסים בין המדינות, שכללה הסרה של חרם בן 7 שנים של רוסיה על יין גיאורגי ופתיחה של מעברי הגבול.

מנגד, ברוסיה חידשו ואף האיצו עבודות לבניית גדר גבול בדרום אוסטיה, המובלעת שעליה לא ויתרו בטיביליסי. כ-80% מהגדר שנבנתה מאז תחילת השנה הושלמה, איתות ברור לרצון הרוסי לקבוע עובדות בשטח עוד לפני הבחירות לנשיאות בגיאורגיה [3].

ברוסיה אולי היו מעדיפים לראות באיוונישווילי מנהיג פרו-רוסי אך לא כך הם פני הדברים. למעשה, איוונישווילי מחפש את דרך המלך שמצא ויקטור ינוקוביץ’ באוקראינה – יחסים קרובים עם המערב, עד כדי חתימה על הסכם סחר חופשי בחודש הבא, ומנגד יחסים הדוקים וחיזורים מצד הקרמלין [4].

איוונישווילי הצהיר כי הוא לא מתכוון לוותר על אבחזיה ודרום אוסטיה. גם על רעיון ההצטרפות לאיחוד האירופי ולברית נאט”ו הוא אינו מוכן לוותר, ואף הביע תקווה כי יצליח להשלים את המהלך בתוך כארבע שנים. הוא גם הבטיח כי הביקור הראשון שלו כראש ממשלה מחוץ לגיאורגיה יהיה בארה”ב, אך בסופו של דבר דחה את הביקור ונפגש דווקא עם מדבדב בינואר האחרון, פגישה שזמן קצר אחריה הוסר החרם על היין הגיאורגי.

סאקאשווילי עם קונדוליסה רייס – המלחמה עם רוסיה סיימה הלכה למעשה את נשיאותו. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

מורשת סאקאשווילי

איך קרה שסאקאשווילי, שסחף את ההמונים למהפכת הוורדים ב-2003, הראשונה במהפכות הצבעוניות, עוזב את משרד הנשיא כשהוא מושמץ ואף צפוי לעמוד לדין? אין חולק על כך כי כהונתו הראשונה ותחילת השנייה היו סיפור הצלחה – הוא ניער את המנגנון הסובייטי המיושן, התוצר צמח ב-6% בממוצע בכל שנה והוא זכה לשבחים מגופים בינלאומיים על מלחמתו בשחיתות וקיצור הבירוקרטיה. הוא פיטר פוליטיקאים, שוטרים ואנשי מנגנון ללא היסוס ושיפר משמעותית את תנאי ההעסקה של עובדי המגזר הציבורי כאמצעי נוסף למנוע התדרדרות לשחיתות. הוא השקיע משאבים רבים בשדרוג תשתיות ובמלחמה במעלימי מס.

בשנה שעברה, הבנק העולמי דירג את גיאורגיה במקום ה-9 ברשימת המדינות שקל לעשות בהן עסקים, לעומת מקום 126 ב-2006 וזה אולי גדול הישגיו. ישראל, אגב, מדורגת במקום ה-38 ברשימה ובכלל זה סביב המקום ה-140 בעולם בכל האמור להוצאת רישיונות בנייה ורישום נכסים בטאבו [5]. בסקר שנערך בגיאורגיה בשנה שעברה, הצביעו 25% מהנשאלים על שחיתות כבעיה משמעותית בממשלה, לעומת 52% שהצביעו על כך בסקר דומה ב-2007. בסך הכל, התוצר לנפש יותר מאשר הכפיל את עצמו בשנות שלטונו של סאקאשווילי.

לצד הנתונים הכלכליים המרשימים, כבשה גיאורגיה של סאקאשווילי את הפסגה ברשימה סימפטית קצת פחות – מספר האסירים לנפש הגבוה ביותר ביבשת. גם כישלון לבצע רפורמה במערכת בתי המשפט המושמצת במדינה שהסיכוי בה לצאת זכאי הוא אפסי, ניצב בצמרת רשימת הכישלונות של הנשיא היוצא.

במידה רבה, קו פרשת המים של סאקאשווילי ושל גיאורגיה כולה היה מלחמת 5 הימים נגד רוסיה, בקיץ של 2008. תדמיתו והבטחותיו של סאקאשווילי התנפצו כתוצאה מהפצצות הצבא הרוסי, ולא התאוששו עוד. ההאשמות בריכוזיות שלטונית, היעדר שקיפות ובהתעללות בפעילי אופוזיציה שבאו לאחר מכן כבר היו מסמרים בארון השלטון שלו.

ערב הבחירות, הזהיר סאקאשווילי כי פוטין רוצה אותו “מת או בכלא” וביקש מארה”ב לסייע לבלום את “התחזקות ההשפעה הרוסית בגיאורגיה” אך גם בכך לא היה כדי למנוע מהגיאורגים לפנות לדרך חדשה.

המהפכות הצבעוניות – סיפור הצלחה?

אי אפשר לסיים דיון על שינוי פוליטי באזור מבלי להתייחס למהפכות הצבעוניות, 10 שנים אחרי הראשונה שבהן בגיאורגיה. יש הטוענים כי האירועים, שעוררו תקוות רבות כל כך לשינוי תרבותי אמיתי בשטחי ברה”מ לשעבר, הובילו בסופו של דבר למפח נפש ולחזרה לאחור. אך האם כך הם באמת פני הדברים? גיאורגיה היום, כמו אוקראינה ב-2010, מבצעת החלפת שלטון דמוקרטי בצורה מרשימה וחסרת תקדים עבורה, כשמפלגת השלטון מפנה את מקומה לאופוזיציה. זה כשלעצמו הישג מהדהד.

מנגד, אין להתכחש לעובדה כי כהונתו השנייה של סאקאשווילי הועידה את גיאורגיה לכמה “שנים מבוזבזות”. בנאומו האחרון על במת האו”ם, בחודש שעבר, הודה סאקאשווילי וסיים את תקופתו כנשיא: “במאמץ שלנו ליצור מציאות חדשה, מול איומים מבית ומחוץ, עיגלנו פינות ובהחלט עשינו שגיאות. לפעמים הלכנו רחוק מדי ולפעמים לא רחוק מספיק. אני מכיר לחלוטין באחריותי לכישלונות אלו” [6].

באיחוד האירופי ובארה”ב ממשיכים להסתכל על האזור בקפידה, ולא מתכוונים להותיר אותו לחסדיה של מוסקבה. הסכמי הסחר החופשי עם אוקראינה, גיאורגיה ומולדובה שצפויים להיחתם בסוף נובמבר הם שינוי בקנה מידה דומה להתרחבות האיחוד מזרחה ב-2004 ולמהפכות הצבעוניות.

וברוסיה? שם יעשו הכל על מנת לוודא שפיאסקו ההתרחבות של האיחוד לכיוונם לא יתרחש שוב. אפס נכונות לפשרה סביב המובלעות בגיאורגיה ומולדובה; סנקציות כלכליות ודיפלומטיות נגד המדינות שתעדפנה את ה-FTA עם האיחוד האירופי על פני האלטרנטיבה הרוסית וריכוז מאמץ מול אזרבייג’ן, המדינה המרכזית שעוד נותרה “במשחק”, צפויים לעמוד במרכז סדר היום הרוסי באזור בתקופה הקרובה, ועד ההכרזה על הפיכתו של איחוד המכסים האירו-אסיאתי של רוסיה למסגרת פוליטית, ב-2015.

הערות

1. Shaun Walker, “Georgia’s billionaire PM wants to give up office, but will he relinquish power?”, The Guardian, 19/10/2013

2. “Saakashvili Comments on GD’s Presidential Candidate”, civil.ge, 12/05/2013

3. Andrew Connelly and Jacob Baltzani Loov, “New fences worry Russia’s neighbour”, AL Jazeera, 14/10/2013

4. עוד על ההסכם עם האיחוד האירופי במאמר “הקרב על המזרח”, בגיליון זה

5. http://www.doingbusiness.org/rankings

6. Clarie Bigg, “Mikheil Saakashvili’s Polarizing Legacy “, RFE/RL, 24/10/2013