הקרב על המזרח

רוסיה מנסה לשמר אחיזתה במזרח אירופה

אלון לוין, יובל בוסתן


בסוף נובמבר צפוי האיחוד האירופי לחתום על הסכמי סחר עם אוקראינה, גיאורגיה ומולדובה. הסכמים אלו יעמיקו את ההשפעה המערבית באזור וידחקו בהתאם את ההשפעה הרוסית. מול האיום נוקטת רוסיה של פוטין בשיטות הידועות מהשנים האחרונות של סנקציות כלכליות, אך בהצלחה מוגבלת. במקביל, פועלים בקרמלין ליצור אלטרנטיבה בדמות האיחוד האירו-אסיאתי.

ולדימיר פוטין, שנכנס לקרמלין ב-31 בדצמבר 1999, הבטיח "להשיב את רוסיה לגדולתה" לאחר שקיבל מדינה מפוררת מכל הבחינות. את כהונתו הראשונה הקדיש רובה ככולה לשיקום הכלכלי ולגמילת הסדר השלטוני מהרפתקאות הדמוקרטיה של שנות ה-90. הלאמות בהיקף רחב של תאגידי ומשאבי אנרגיה לצד רפורמות חקיקה אגרסיביות לחיזוק הממשל בכלל והנשיא בפרט עמדו במרכז סדר היום. סיום שלב הלחימה העיקרי בצ'צניה וההתמודדות עם מתקפות טרור אכזריות שהגיעו לאחריו, עוררו מחדש את הרגש הלאומי והעניקו לפוטין רוח גבית להשקעות גדולות במודרניזציה של הצבא. אל בחירות 2004, הגיע פוטין בשיא כוחו וזכה לכמעט 72% תמיכה.

במהלך כהונתו השנייה, כבר שם פוטין את הדגש יותר על הזירה הבינלאומית. במידה רבה רק אז הוא החזיר את רוסיה לזירה זו, לאחר שנעדרה ממנה לחלוטין מאז התמוטטות ברה"מ. שינויים דרמטיים התחוללו בספירה הסובייטית לשעבר בזמן שרוסיה נעדרה ממנה – חלק מהרפובליקות הסובייטיות וכל חברות ברית ורשה לשעבר הצטרפו כבר או עמדו להצטרף לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו (יוצאת מהכלל היא אלבניה, שהצטרפה לנאט"ו רק ב-2009 וטרם השלימה את תהליך ההצטרפות לאיחוד) וב-3 רפובליקות אחרות התחוללו מהפכות נגד מנהיגים פרו-רוסים.

שנת 2004, אולי הקשה ביותר שידעה רוסיה הפוסט-סובייטית בכל האמור לאינטרסים שלה מעבר לגבולותיה, הייתה שנת המפתח עבור פוטין. רוסיה, שבשלב הזה כבר חזרה להביט החוצה, חשה מאוימת מהרחבת האיחוד האירופי וברית נאט"ו מזרחה. התפתחות זו, ביחד עם חוסר היכולת לבלום את המהפכות הצבעוניות, הביאו לגיבוש מדיניות חדשה בקרמלין, שנועדה לגבות מחיר מהיר וכבד מכל מי שיפעל נגד האינטרסים שלה [1].

תחת מדיניות זו, החלה רוסיה ב-2005 בשורה של העלאות מחירים חדות של גז טבעי לחימום למדינות מערב אירופה וגם לכל המדינות במזרח אירופה שהצטרפו למסגרות המערביות. במרץ 2006, על רקע הקצנה בשיח מול גיאורגיה ומולדובה, הטילה רוסיה חרם על ייבוא יינות משתי המדינות. הסיבה הרשמית הייתה טענה כי המוצרים מזוהמים ולא עומדים בתקני הבריאות ברוסיה, אך לכל ברור היה כי מדובר בענישה פוליטית. "נותרו עוד כמה נקודות רגישות שרוסיה עשויה לנצל נגדנו, אבל צריך להיות ברור לכולנו כי זהו חלק מהמחיר שאנו משלמים עבור החופש שלנו, וזהו מחיר שאנו נוסיף לשלם", הצהיר אז שר ההגנה הגיאורגי, אירקלי אוקרואשווילי [2]. בחודשים שלאחר מכן הטילה רוסיה חרם גם על ייבוא מים מינרלים מגיאורגיה. רק ב-2007 הסירה רוסיה את החרם מעל היינות המולדבים, אך החרם על היינות מגיאורגיה נותר ללא שינוי עד תחילת 2013, אז החלו הרוסים בהקלה הדרגתית [3].


חברות השותפות המזרחית – אוקראינה, מולדובה, גיאורגיה, ארמניה, אזרבייג'ן ובלארוס
הצבעים והמפה מתבססים על מדד סיקור ממוקד מהדורת 2013. לפרטים הקליקו כאן

השותפות המזרחית עולה מדרגה

ב-28 בנובמבר, תארח ליטא, הנשיא התורנית של האיחוד האירופי, את הפסגה השלישית של פורום "השותפוּת המזרחית". מדובר בפורום שהוקם בתחילת 2009, וכולל את החברות באיחוד האירופי ואת הרפובליקות הסובייטיות לשעבר במזרח אסיה – אוקראינה, גיאורגיה, מולדובה, אזרבייג'ן, ארמניה ובלארוס.

מסגרת זו נוסדה על מנת להדק את הקשרים בין האיחוד למדינות האזור, מבלי להפר את הסטטוס-קוו מול רוסיה [4]. "רגל בדלת" כינינו את היוזמה הזו אז. אם לא יהיה שינוי של הרגע אחרון, בפסגה בנובמבר, יפתח האיחוד האירופי את הדלת הזו ויצעד צעד אחד פנימה.

על פי התוכנית, בפסגה זו יחתום האיחוד האירופי על הסכמי סחר חופשי עם 3 מהחברות במסגרת – אוקראינה, גיאורגיה ומולדובה. מדובר במהלך דרמטי, שצפוי להגביר משמעותית את השפעת האיחוד האירופי בשלוש המדינות הללו ועל פי ההערכות גם להדק את שיתוף הפעולה בין השלוש לבין עצמם. במילים אחרות – מדובר בהסכם שיפגע משמעותית ביכולתה של רוסיה להשפיע על השלוש, ויגנוז את חלומה לצרפן לאיחוד המכסים שלה.

בשבועות האחרונים, לקראת החתימה על ההסכמים, מנסה רוסיה להגביר את הלחץ על כל הצדדים הנוגעים בדבר, עם צעדים מוכרים מהעבר – ב-10 בספטמבר, שבה רוסיה ואסרה ייבוא של יינות ממולדובה "מחשש לבעיות בריאות". במולדובה ציינו בציניות כי אותם יינות שהוכנסו לרשימה השחורה ברוסיה נבדקו ועומדים בתקנים המחמירים יותר של האיחוד האירופי [5].

בתחילת אוקטובר, השעתה רוסיה ייבוא של מוצרי חלב מליטא, מארחת הוועידה, בטענה כי התגלו בעיות באיכות המוצרים. צעד זה הגיע לאחר שלכל אורך השבועות האחרונים עיכבו הרוסים סחורה מליטא במעברי הגבול, מה שהוביל להפסדים כלכליים משמעותיים ליצואנים במדינה. במקביל, הגבירה רוסיה את הבדיקות סביב מוצרי הבשר והדגים המוכנסים למדינה מליטא [6].

עוד לפני כן, בחודש יולי התחוללה סערה כשרוסיה אסרה על יבוא מוצרים של יצרן השוקולדים האוקראיני רושן והטילה מכס על מוצרים אחרים. הרוסים טענו כי מדובר בתגובה למכס שהטילו באוקראינה על יבוא מכוניות זרות כולל רוסיות. בקייב טענו כי מדובר בתגובה מוגזמת לצעד הכרחי שנועד להגן על התעשייה המקומית שסובלת מירידה של 86% בהזמנות בשנים האחרונות נוכח עלייה דרמטית בייבוא מכוניות מאירופה, יפן, רוסיה וטורקיה. העובדה כי הסנקציות הגיעו כמעט במקביל לביקור של פוטין באוקראינה במהלכו שוב ניסה לשכנע את מארחו, ללא הצלחה, להצטרף לאיחוד המכסים של רוסיה במקום להסכם החדש עם האיחוד האירופי, חיזקה את החשד שלא מדובר רק בתגובה נקודתית לצעד האוקראיני.

לרוסיה, אגב, עשוי להיות קשה להמשיך עם מדיניות הענישה הזו – בניגוד לגל הענישה באמצע העשור הקודם, כיום היא חברה בארגון הסחר העולמי, שאוסר הפליה של חברות. כבר כיום מתנהלת חקירה נגד רוסיה, שמטילה מס על רכבים מיפן ומאירופה.


נשיא מולדובה, ניקולאי טימופטי – שוב נמצא תחת חרם מוצרים מצד רוסיה, אך לא נכנע ללחץ. צילום: איורדשה דראגוס

ניצחון רוסי ראשון

הראשונה שנכנעה ללחץ והכריזה כי תוותר על ההסכם עם האיחוד האירופי בתמורה להצטרפות לאיחוד המכסים עם רוסיה היא ארמניה. ההכרזה, שתפסה את בכירי האיחוד בהפתעה, הגיע לאחר ביקור של נשיא ארמניה, סרז' סרקזיאן, במוסקבה ב-3 בספטמבר. באיחוד כבר השלימו את המו"מ עם ארמניה על צירופה להסכם הסחר החדש ותכננו לחתום גם איתה בפסגה בסוף נובמבר, אך כעת ייאלצו לגנוז את ההסכם.

כיצד הצליח פוטין לשכנע את עמיתו הארמני? רמז לדברים ניתן למצוא בחודש יוני האחרון, כשהרוסים שלחו כלי נשק בשווי של כמיליארד דולר לאזרבייג'ן, שכנתה-יריבתה של ארמניה הענייה. שתי המדינות נמצאות בסכסוך ארוך שנים סביב מובלעת נגורנו-קרבאך, סכסוך שלא ייפתר ללא ההשפעה הרוסית. לפיכך, כשהם בוחרים לחמש ולחזק צד אחד, ברור כי מדובר באמצעי לחץ ישיר על הצד השני [7].

וכאילו כדי לוודא שהרמז הובן – במהלך ביקורו של נשיא ארמניה במוסקבה פרסמו הרוסים איום מפורש כלפי מולדובה שהצטרפות שלה להסכם עם האיחוד האירופי תעמיד בסכנה את האינטרסים שלה בטרנסניסטריה, חבל ארץ נוסף שבו לרוסיה יש השפעה רבה. הרוסים אמרו "מולדובה" אבל ידעו כי היא כבר אבודה מבחינתם, והתכוונו לומר "ארמניה". נשיא ארמניה הבין כי אם הוא לא רוצה לאבד את נגורנו-קראבך באופן סופי, מוטב לו שיבצע סיבוב פרסה ויחבור למחנה הרוסי כל עוד הוא יכול [8].

אזרבייג'ן עצמה, אגב, נמצאת גם היא בתהליך של מו"מ עם האיחוד האירופי על הסכם דומה במסגרת השותפות המזרחית, אך במקרה שלה ההסכם עדיין רחוק.


פוטין עם נשיא ארמניה, סרז' סרקזיאן – שכנע אותו לחזור לחיקה החם של רוסיה. צילום: הקרמלין

קייב בצהרי היום

זירת הקרב המשמעותית ביותר בכל העניין היא אוקראינה, המאוכלסת ביותר מבין הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, למעט רוסיה. הרוסים לא טורחים לעדן את האיומים שלהם כלפי הצטרפותה של קייב להסכם עם האיחוד – "אנחנו נצטרך לנקוט בצעדים להגן על האינטרסים הכלכליים שלנו אם אוקראינה תפתח את עצמה לאיחוד האירופי", הצהיר פוטין בוועידת APEC מוקדם יותר החודש.

באוקראינה עצמה, כמעט כל המפלגות תומכות בחתימה על ההסכם עם האיחוד האירופי, כולל מפלגת השלטון של ינוקוביץ', שנחשב לפרו-רוסי עד לא מכבר. ינוקוביץ' תופס את עצמו כפטריוט אוקראיני ולא כ"שתול" של הקרמלין. הוא מבין שמבחינה כלכלית עדיף לאוקראינה להיצמד לאיחוד האירופי אבל מאותה בחינה גם אסור לאוקראינה להפנות גב לרוסים. לכן, גישת מדיניות החוץ שלו היא "אוקראינה ניטראלית". דהיינו, מחפשים כרגע אחר מעמד מועדף אצל האיחוד בהקשר של סחר ואצל נאט"ו כבת ברית, ומצד שני משמרים יחסים טובים עם מוסקבה. נראה גם כי באוקראינה כולה, שם הרוסים במיעוט, יש רוב למהלך.

"החתימה על ההסכם הזה תהיה כמו שהייתה נפילת חומת ברלין עבור גרמניה". כך, לא פחות, תיאר שגריר אוקראינה לבריסל, קוסטיאנטין יליסייב, את חשיבותו של ההסכם המתקרב עבור האוקראינים. שדרוג הקשרים הכלכליים עם האיחוד האירופי, שהפך זה מכבר לשותף הסחר הגדול ביותר של אוקראינה עם 27% מהייצוא ו-34% מהייבוא, יוכל להביא לא רק להרחבת הייצוא מאוקראינה הענייה מערבה, אלא לשדרוג של התעשייה המקומית על ידי חברות מערב אירופיות.

בבריסל מודעים היטב לחשיבות ההסכם המתקרב, ועוקבים בדאגה אחרי צעדיה של רוסיה – "מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים זה לחץ ברוטאלי נגד מדינות השותפוּת מהסוג שלא ראינו באירופה כבר הרבה מאוד זמן", ציין בחודש שעבר בדאגה שר החוץ של שבדיה, קארל בילדט [9].

על אף החשיבות שבהסכם עם אוקראינה, יש קולות באיחוד האירופי שקוראים שלא לחתום עליו אם לא תושג פשרה בסוגיית יוליה טימושנקו – ראש הממשלה הקודמת של אוקראינה שנכלאה כחלק ממאבקים פוליטיים במדינה. בגרמניה, בבריטניה ובצרפת קוראים לחון אותה, או לכל הפחות לאפשר לה לנסוע לקבל טיפול רפואי נחוץ במערב אירופה. בשבועות הקרובים הלחץ בסוגיה זו צפוי להתגבר מצד האיחוד האירופי ואין לדעת אם טימושנקו תשוחרר לבסוף. עם זאת, ניתן להניח כי הסכם הסחר עם אוקראינה יאושר כל מקרה, נוכח חשיבותו לשני הצדדים.

סימן נוסף לנחישות האוקראינית להתרחק מההשפעה הרוסית הגיע בסוף ספטמבר בדמות הסכם עם סין, להחכרת שטח עצום לגידולים חקלאיים עבור סין. על פי חלק מהדיווחים, יוכל השטח המדובר להגיע עד 5% משטח אוקראינה, שטח השווה בגודלה לשטחה של בלגיה כולה! [10] החברה האוקראינית שחתמה על ההסכם, אולי בניסיון למתן את הלחץ הציבורי, הכחישה כי מדובר בהסכם מרחיק לכת כל כך, ובהחלט ייתכן כי לחץ כזה יביא לגניזתו בסופו של דבר. עם זאת, ברור כי הסכם ארוך טווח עם סין בעיתוי הזה, מאותת לרוסים כי לאוקראינה אין בעיה למצוא שותפות כלכליות מגוונות, לא רק ממערב אלא גם ממזרח.


נשיא אוקראינה ינוקוביץ' – מצליח להתקרב לאירופה ועדיין לשמור על יחסים תקינים עם רוסיה. צילום: הקרמלין

האיחוד האירו-אסיאתי מתקרב

מול האינטגרציה האזורית ממערב לה, מגבירה רוסיה מאמצים לבסס אלטרנטיבה. איחוד המכסים שהקימה עם בלארוס וקזחסטן עומד בפני שדרוג משמעותי וצפוי להפוך לאיחוד האירו-אסיאתי (Eurasian Union). מדובר בשאיפה רוסית חדשה-ישנה לאחד את כל הרפובליקות הסובייטיות לשעבר במודל דומה לזה של האיחוד האירופי עם "הערכים הטובים ביותר של ברית המועצות" כדברי פוטין עוד ב-2011.

מזכירת המדינה האמריקנית קלינטון, הכריזה על רקע התקדמות בבניית המסגרת החדשה: "לא יקראו לזה ברית המועצות. יקראו לזה איחוד מכסים, או איחוד אירו-אסיה, אבל שלא נטעה – אנחנו יודעים מה המטרה ואנחנו מחפשים אמצעים יעילים להאט או למנוע אותה" [11].

אל שלוש החברות באיחוד המכסים כבר צפויות להצטרף טג'יקיסטן, קירגיזסטן וכאמור, ארמניה שקפצה על העגלה בחודש שעבר. על פי התכנון, צפויה המסגרת לבסס את מוסדותיה הפוליטיים דוגמת נציבות האיחוד (המקבילה לזו של האיחוד האירופי), עד שנת 2015 לכל המאוחר.

להשיג מצטרפות נוספות לאחר אלו לא תהיה משימה קלה. למעשה, כמו שקורה לא פעם כששתי מסגרות מתחרות, טעות של מסגרת אחת יכולה לדחוף מדינה מסוימת לכיוון השני. קרי, אם האיחוד האירופי יסגור את הדלת בפני אחת מהמדינות המצפות לחברות מלאה או לכל הפחות להסכם סחר חופשי, סביר להניח כי אותה מדינה תצטרף כמעט מיד לאלטרנטיבה הרוסית. נסיגה של האיחוד מההסכם עם אוקראינה או כישלון בהשגת הסכם עם אזרבייג'ן הם דוגמאות לאירועים שיוכלו לדחוף מדינות חדשות למסגרת האירו-אסיאתית.

רוסיה כמובן לא מתכוונת לשבת ולחכות שאירועים כאלו יקרו, אלא לנסות ולזרז אותם. במקרה של אזרבייג'ן באמצעות הבטחות כלכליות וסיוע צבאי. במקרה של אוקראינה, עשויה רוסיה לחפש דרכים לקדם את הרעיון החדש-ישן של פיצולה של אוקראינה לשני חלקים, ופריסת חסות על החלק הרוסי-מזרחי.

הערות

1. עוד על אירועי התקופה, במאמר "הדב הרוסי מקיץ משנתו", בגיליון ספטמבר 2007 של סיקור ממוקד

2. "Okruashvili Speaks of Wine Row", Civil Georgia, 23/04/2006

3. "Russia Clears 36 Georgian Winemakers to Resume Imports", RIA Novosti, 06/03/2013

4. עוד על האירועים אז, במאמר "השותפות המזרחית", בגיליון אפריל 2009 של סיקור ממוקד

5. "Russia bans Moldova wine ahead of EU summit", Nikolaj Nielsen, euobserver.com, 11/09/2013

6. "Russia halts Lithuanian dairy imports before EU summit", Reuters, 07/10/2013

7. עוד על ההיסטוריה של נגורנו-קרבאך במאמר "מובלעות בכל מקום", בגיליון ספטמבר 2007 של סיקור ממוקד

8. "Russia threatens Moldova over its EU relations", AP, EurActiv, 03/09/2013

9. Luke Baker and Justyna Pawlak, "Insight: As Ukraine looks west to Europe, Russia's shadow looms", Reuters, 01/10/2013

10. Alex Spillius, "China 'to rent five per cent of Ukraine'", Telegraph, 24/09/2013

11. Naira Hayrumyan, "Failed reset?: United States decries “sovietization” of former USSR states", Armenianow.com, 10/12/2012


מאמרים נוספים