בהודו מתגעגעים לבוש

אובאמה מחזר אחרי סין

אלון לוין, יובל בוסתן


מאז החלו להפשיר יחסיה עם סין בתחילת שנות ה-70, מצאה עצמה ארה"ב נאלצת לתמרן בין יחסיה עם זו לבין הברית הטבעית שלה עם הודו. בכל פעם שהתקרבה לניו-דלהי, התקררו יחסיה עם בייג'ינג, וכששמה פעמיה לסין, מצאו ההודים נחמה בזרועות הרוסים. כעת, אחרי שנים רצופות של הידוק יחסים עם ארה"ב, מוצאת עצמה הודו מול ממשל אמריקני חדש, שמעדיף בגלוי להשקיע ביחסים עם סין, אך מאמין כי יוכל לעשות זאת מבלי לפגוע ביחסים עם הודו.

בתחילת השנה, יצאה מזכירת המדינה האמריקנית, הילארי קלינטון, למסע דילוגים באסיה. החלטתה לדלג על הודו גררה ביקורת חריפה בניו-דלהי, על אף שקלינטון הסבירה את החלטתה בכך שלא רצתה כי ביקורה בהודו ערב הבחירות במדינה, יתפרש כתמיכה אמריקנית במי מהמועמדים.

עם הקמת הממשלה החדשה, הגיעה קלינטון לביקור בניו-דלהי. ביקור זה, שהגיע אחרי חודשים של הידוק יחסים בין ארה"ב וסין, אגב הצהרות אמריקניות על היותם של יחסים אלו היחסים הבילטראליים החשובים ביותר במאה ה-21, היה הצעד הראשון במאמץ האמריקני לרצות את ההודים ולשמר את היחסים ההדוקים בין שתי המדינות.

במהלך ביקור קלינטון בהודו, נחתמו שני הסכמים משמעותיים. במסגרת ההסכם הראשון, הוענקה בלעדיות לאמריקנים בבניית שני כורים גרעיניים לייצור חשמל. שווים של חוזים אלו נאמד בכ-10 מיליארד דולר. ההסכמים להרחבת שיתוף הפעולה בתחום הגרעין צלחו את המכשלות הבירוקרטיות בימי הנשיא בוש הבן, וכעת מעוניינים האמריקנים לדחוק שחקניות אחרות מתת-היבשת, ובראשן רוסיה וצרפת, שכבר חתמו עם הודו על חוזים בהיקפים שונים בתחום הגרעין.

בדרך ליישום ההסכם החדש נותרה מכשלה אחת – החברות האמריקניות המיועדות לעסוק במלאכת בניית הכורים בהודו, מסרבות לחתום על ההסכמים בטרם תבטח אותם ממשלת הודו בהיקף של 450 מיליון דולר, במקרה של תקלה בכורים שתוביל לקטסטרופה גרעינית. הסכמה זו טעונה אישור מהפרלמנט ההודי, בו נהנית מפלגת הקונגרס מתמיכה נרחבת, אל מול האופוזיציה המתנגדת להסכם הן מימין והן משמאל.

ההסכם השני, כולל את הסכמתה של הודו שלא למכור טכנולוגיות אמריקניות שרכשה, למדינה שלישית. הסכמים כגון אלה נחתמו בעבר בין ארה"ב לבנות ברית אחרות וביניהן ישראל, והם מהווים דרישת סף אמריקנית למכירת טכנולוגיות המוגדרות "רגישות" למדינות ידידותיות.

התחום הראשון בו עשויות חברות אמריקניות להציע טכנולוגיות רגישות הוא מכרז הודי, בהיקף של 12 מיליארד דולר, לאספקה של 126 מטוסי קרב. ההודים, אשר מבצעים מתיחת פנים רצינית לצבא שלהם בשנים האחרונות, מבקשים להחליף את מטוסי הקרב הסובייטים המיושנים במטוסי קרב מהדור החמישי. האמריקנים, הרוסים, הצרפתים והשבדים מתמודדים על החוזה הענקי.

על אף שמדובר לכאורה בהמשך העמקת היחסים האסטרטגיים בין הודו לארה"ב, יחסים אלו הפכו כאמור, מתוחים לאחרונה, נוכח העדפת הממשל האמריקני את סין, כמו גם המדיניות האמריקנית ביחס לפקיסטן. החלטתה של קלינטון לדלג על הודו במסע הביקורים הראשון שלה באזור, רק הוסיפה לעלבון ההודי [1].


מזכירת המדינה קלינטון עם ראש ממשלת הודו סינג, בביקור המדובר. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

פערים נוספים

חילוקי הדעות בין ארה"ב להודו רבים, והחתימה על ההסכמים החדשים לא הצליחה להסתיר זאת. מעבר למתיחות סביב יחסי ארה"ב-סין, מקדם ממשל אובאמה יוזמות נוספות שאינן מתקבלות בעין יפה בניו-דלהי. כך לדוגמא, מבקש אובאמה לקדם הסכם שיחליף את פרוטוקול קיוטו הנוגע לצמצום פליטת גזי החממה. נוכח הצמיחה החדה בסין והודו, שהובילה את שתי האחרונות לגידול משמעותי בפליטת גזי החממה, ההבנה במערב כיום כי לא תהיה משמעות רבה לחתימה על פרוטוקול חדש ללא צירופן של השתיים.

ההודים כמו גם הסינים, הפועלים בתקנים מיושנים שאינם מגינים על הסביבה, מסרבים להסכים להיקף צמצום הגזים בשל החשש לפגיעה קשה בכלכלה הצומחת שלהן, דבר המהווה מקור למתיחות בינם ובין ארה"ב. במהלך ביקורה של קלינטון, העיר השר לאיכות הסביבה ההודי ג'אירם ראמש, כי "אין כל סיבה ללחץ הקשה בו אנו נתונים לצמצום גזי הפליטה בהתחשב בעובדה כי היקף הפליטה שלנו בממוצע לנפש, הוא מהנמוכים בעולם". ההודים והסינים גם טוענים כי האמריקנים טרם הציגו יעדים מספקים משלהם לצמצום פליטת גזי החממה.

בתגובה ציינה קלינטון כי על אף שהמספרים שהציג השר נכונים, העובדה היא כי היקף פליטת גזי החממה בהודו במספרים מוחלטים עולה בדרמטיות, ועל כן הטיעון שלו עתיד להפוך ללא רלוונטי בזמן הקרוב. בפגישה עם ראש ממשלת הודו, מנמוהאן סינג, הוסכם כי ד"ר סינג יגיע לוושינגטון כדי להיפגש עם נשיא ארה"ב ברק אובאמה בנובמבר הקרוב [2].

ההודים אינם מרוצים גם מהמדיניות האמריקנית בפקיסטן, בלשון המעטה. במשך תקופה ארוכה, העלימו האמריקנים עין מהתחזקות הטאליבן וגורמים קיצוניים אחרים בפקיסטן, כמו גם מאוזלת ידה של הממשלה החדשה בהנהגת עלי אסיף זארדארי, מאחר והאמריקנים ביקשו לחזק את שלטונו הרעוע. עם התקדמות הטאליבן בתוך פקיסטן, העלו האמריקנים דרישה מהממשלה הפקיסטנית להסיר את הכפפות, בעוד שהאמריקנים עצמם סייעו בתנועת מלקחיים מצדו האפגני של הגבול עם פקיסטן.

הודו מתנגדת לפרשנות האמריקנית לגבי המתרחש בקשמיר – האמריקנים סבורים כי המקור לטרור הקשמירי נוגע לאירועים באפגניסטן, ואילו הודו מבקשת להטיל את האחריות כולה על פקיסטן. זכר הפיגועים במומבאי, אשר הצטרפו לשורה ארוכה וקטלנית של פיגועים בשנים האחרונות, פיגועים אשר גורמים פקיסטנים עמדו מאחוריהם ללא ספק, ייצרו דרישה אדירה בדעת הקהל ההודית לנקום. ההנהגה ההודית, שביקשה לשמר על מערכת היחסים הקרובה עם האמריקנים, בחרה באיפוק לא פופולארי. כיום, ההודים עדיין ממתינים לשינוי במדיניות האמריקנית, כזה שיכפה על הממשל הפקיסטני לשנות את דרכיו ולפעול נגד כל הגורמים הרדיקליים הפועלים בשטחו.

המתיחות גואה

בארה"ב מתקיים ויכוח ער ביותר באשר לעתיד היחסים עם הודו. מצדו האחד של המתרס דורשים השמרנים להשקיע זמן רב יותר בטיפוח היחסים עם הודו, בזמן שהליברלים מגבים לפי שעה את מדיניותו הפרו-סינית של אובאמה. ההודים, האוחזים במעמד של משקיפים בוועידה לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO), דנו עם הרוסים והאיראנים לגבי מדיניות משלהם למלחמה בטאליבן, לאחר שנואשו מהצעדים שנוקטים האמריקנים באפגניסטן ופקיסטן.

החלטתו של אובאמה, כחלק מההתמודדות עם המשבר העולמי להגביל ויזות עבודה, הביאה להחרפה נוספת ביחסי ארה"ב והודו, מאחר והודים רבים המועסקים בענפי ההיי-טק השונים, נעזרו בויזות הללו לצורך עבודה, והכלכלה ההודית נהנתה מכך, הן בזכות המשכורות שנשלחו ברובן להודו, והן בזכות הידע שרכשו ההודים בתחום. תעשיית מיקור החוץ (אאוט-סורסינג) בהודו נפגעה אף היא כתוצאה מהצעדים הכלכליים שנקטו האמריקנים. בתגובה, קראו גורמי אופוזיציה בהודו לפגוע בחברות אמריקניות הפועלות בהודו.

נוכח המתיחות בין המדינות, השהו האמריקנים במשך כמה חודשים את בחירת השגריר החדש לניו-דלהי, במטרה למצוא את המועמד המתאים ביותר לסיטואציה שנותרה. לבסוף נבחר טימותי רומר, מומחה בתחום אי-הפצת הנשק הגרעיני, והוא אמור להיכנס לתפקידו החודש. הסוגיה הגרעינית רגישה במיוחד עבור ההודים, אשר קיוו לזכות בהכרה של מעצמה גרעינית עוד בעידן בוש, מעמד ממנו נהנות רק ארה"ב, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה. הצהרותיו של אובאמה בדבר רצונו לצמצם את תפוצת הנשק הגרעיני בעולם, מחזקת את החשדנות ההודית בנושא.

כאילו לא היה די בקשיים הנערמים על היחסים בין שתי המדינות, נחשפה בחודש שעבר פרשה מחודש אפריל, עת נשיא הודו לשעבר אפ"ג עבדול קלאם, עבר בדיקה ביטחונית מקיפה על ידי חברת תעופה אמריקנית, חשיפה שעוררה זעם ציבורי רב לנוכח הפופולאריות של קלאם בהודו [3].


סינג עם מדבדב – האם הודו תפנה לחיזוק הקשרים עם רוסיה? צילום: אתר ועידת הג'י 8 באיטליה

ההשלכות האזוריות

מטרתו של ממשל אובאמה, היא להדק את היחסים עם סין, ולשמור על מערכת יחסים קרובה עם הודו. על פי ההצהרות מכיוון מזכירת המדינה קלינטון, הודו נתפסת כשותפה אסטרטגית של ארה"ב, הן בשל היותה כלכלה הצומחת במהירות – ההערכות המקובלות כיום הן שבתוך 15 שנה תהיה הודו אחת מחמש הכלכלות הגדולות בעולם – והן בשל התפקיד החשוב שהיא יכולה למלא במלחמה בטרור העולמי בתור דמוקרטיה חיונית אשר נאבקת בטרור כבר שנים רבות. מנגד, הכלכלה ההודית, שנחשבת למתוחכמת יותר מהכלכלה הסינית בשל החלק שההיי-טק ממלא בצמיחה שלה, מהווה תחרות מסוימת עבור הכלכלה האמריקנית, תחרות המורגשת כיום בשל גלי הפיטורים הגדולים, ששלחו אנשי היי-טק רבים למעגל האבטלה האמריקני.

לצד חשיבותה של הודו, הצורך הדחוף לצלוח את המשבר הכלכלי העולמי, דוחף את האמריקנים להתקרב לסינים – יתרות המט"ח האדירות של סין, נצר של שלושה עשורים של צמיחה דו-ספרתית ועודף מסחרי גדול, משמשים ככלי מרכזי במאבק במשבר הכלכלי. סין הפכה לחלופה עבור מדינות רבות בעולם השלישי לבנק העולמי, והיא מסייעת בהלוואות ומענקים לכלכלות המעוניינות להזרים כסף למשק שלהן. הסינים מבקשים כמובן למנף את היתרון הכלכלי שלהם לצורך השגת רווחים פוליטיים, אך מבחינת האמריקנים, המשוועים לפתרון לבעיות בהווה, השלכות היתרון הכלכלי הסיני ימתינו לעתיד.

בתחום המלחמה בטרור, האסטרטגיה האמריקנית היא להגדיל את מצבת כוח האדם באפגניסטן על חשבון עיראק, ולהכריע את הטאליבן. לצורך עמידה במטרה, תלויים היום האמריקנים בסיוע פקיסטני יותר מאשר בימיו של מושארף. ההנהגה הפקיסטנית הנוכחית, בשל חולשתה הרבה, מוכנה הייתה להשלים עם אוטונומיה טאליבנית בארצה, על כל המשתמע מכך כולל החלת השריעה האסלאמית בגרסתה הקיצונית ביותר באזורים מסוימים, כדי לשרוד. האליטה הצבאית בפקיסטן אינה רואה בנשיא הנוכחי שותף, וללא האיום הטאליבני אף הייתה רואה בו אויב. על כן, הצטרפו כוחות הצבא למאבק אמיתי בטאליבן רק לאחר לחץ אמריקני, ולא בשל החלטה של ממשלת זארדארי.

על אף הלחץ שהפעילו האמריקנים על ממשלת פקיסטן, מערכת היחסים האמריקנית-פקיסטנית מתאפיינת בעדינות רבה, מאחר והאמריקנים היו אלה שעמדו מאחורי המהלך להדחתו של מושארף, ולהמלכתה של בנאזיר בהוטו. לאחר שנרצחה, הפך בעלה, הנשיא הנוכחי, לבן הברית האמריקני, כמי שמעוניין להשיב את פקיסטן למסלול דמוקרטי.

גם הודו קיבלה מבחינתה את הצורך בחיזוק זארדארי, בו לא ראתה אחראי ישיר לתמיכה הפקיסטנית רבת השנים בטרור, ואפילו ראתה בו קורבן. אולם זארדארי, שהודה באחד הראיונות כי לפקיסטן הייתה מעורבות בביצוע פיגועים נגד הודו בעבר, לא התגלה כשותף אמיתי למאבק בטרור בשל חולשתו הפוליטית. החולשה של זארדארי, בשילוב המיקוד האמריקני בצפון מערב פקיסטן, בגבול הפקיסטני-אפגני, העביר את המיקוד מהמתרחש בקשמיר אל זירות הלחימה החדשות-ישנות.

קשמיר עשויה לשוב לכותרות בחודשים הקרובים – בחבל הארץ השנוי במחלוקת בין הודו ופקיסטן, מנצלות תנועות טרור מקומיות את היעדר תשומת הלב הבינלאומית בתקופה האחרונה על מנת להגדיל את כוחן. עם המשך מדיניות ההבלגה הכפויה על ידי האמריקנים, תגבר התעוזה של הטרוריסטים הקשמיריים, והודו לא תוכל להבליג יותר.

יציאה הודית לפעולה צבאית בקשמיר, עשויה לדחוף את פקיסטן צעד נוסף לכיוון "בלקניזציה" של המדינה, ותחייב בחינה מחודשת ומדוקדקת, הן של המדיניות האמריקנית באזור, והן של המדיניות ההודית באזור, כשברקע ירחף כל העת הארסנל הגרעיני של פקיסטן.

האמריקנים ממשיכים לאבד נקודות בהודו, אחת המדינות הבודדות בעולם בהן מתגעגעים המקומיים לימי נשיאותו של בוש הבן. נוכח המצב המתוח בין הודו ופקיסטן והמדיניות האמריקנית החדשה, לא מן הנמנע כי מי שנכנס למהלך צבאי באפגניסטן כדי למגר את הטאליבן, עשוי למצוא עצמו בלב מלחמה בין שתי מעצמות גרעיניות כהודו ופקיסטן, בזמן שהרוסים והסינים יפעלו אף הם בזירה, על פי האינטרסים שלהם.

הערות

1. "Secretary of State Clinton 'On the Record' from India", Fox News, 22/07/2009

2. "US, India agree to widen ties, ease defense sales", AP, 20/07/2009

3. Ashok Sharma, "US airline probed after ex-Indian pres searched", AP, 21/07/2009


מאמרים נוספים