המרחב הלא חופשי

הצנזורה על האינטרנט בעליה - מכל הכיוונים

יובל בוסתן, אלון לוין


שנים ספורות אחרי הבום הגדול של הרשתות החברתיות והקלות חסרת התקדים להפצת תכנים, יותר ויותר חסימות והגבלות נוצרות בעת האחרונה. מאחורי ההגבלות נמצאות גם ממשלות שמחפשות להגביל התפרעויות אזרחיות והן מעצמות טכנולוגיות דוגמת פייסבוק שמוסיפות פיקוח משלהן. האם מישהי מהן טובה יותר?

ב-12 ביולי, שלושה חברים נסעו לבקר קרובים המתגוררים בכפר קטן במדינת קרנאטקה בדרום הודו. תוך כדי נסיעה בדרכים המשובשות, עברו ליד קבוצת ילדים שחזרה מבית הספר. תוך כדי נסיעה איטית, הם שוחחו איתם והמשיכו לשחייה באגם הקרוב.

דקות ספורות לאחר מכן, הותקפו בידי כ-1,000 אנשים שהאשימו אותם בחטיפת ילדים וסחר באיברים. החבורה ניסתה להימלט אך ההמון חסם את הכביש. רכבם התהפך לתעלה ומי שהצליח לצאת זכה למטר של אבנים ומקלות. עד שהמשטרה הצליחה להתערב, אחד נהרג ושניים נפצעו קשה. חקירת האירוע העלתה כי מיד לאחר שעצרו ליד הילדים, מישהו פרסם בקבוצת וואטסאפ תמונה של הרכב וטען כי מדובר בפדופילים שזוממים לחטוף ילדים. רבים מחברי הקבוצה העבירו את ההודעה לקבוצות אחרות מכאן ועד הלינץ' הדרך הייתה קצרה. המקרה החמור הזה אינו אירוע יחיד – לא פחות מ-25 הודים נרצחו בחודשים האחרונים במקרים דומים – פייק ניוז בוואטסאפ מוביל ללינץ' חסר מעצורים.

מקרים דוגמת אלו מעלים לכותרות שוב את שאלת החופש במרחב המקוון. מיום שהומצא האינטרנט, הוא סימל חופש חסר גבולות וחסר תקדים – כל אחד יכול להיחשף לכל דבר ולהשמיע את קולו בלי מתווכים ובלי הגבלה. אלא שחוסר הגבולות גרם בשנים האחרונות לא רק להחלשת אמצעי התקשורת המסורתיים אלא גם לתופעות של פייק ניוז והסתה עד כדי פגיעה פיזית כמו בהודו. בתגובה לאירועים כאלו, הפיקוח על האינטרנט הולך וגובר מן מצד מדינות ריבוניות המנסות להסדיר את המרחב החדש והן מצד חברות הטכנולוגיה המפעילות אותו.

כל חסימה לטובה

במדינות עם משטר ריכוזי, החופש המקוון מנוצל לארגון מחאות אזרחיות נגד השלטונות ותיאום גובר בין אזורים שונים בתוך כל מדינה, אזורים שהיו מנותקים האחד מהשני עד לא מכבר. באפריקה לדוגמא, מנצלים את החופש המקוון כדי למחות נגד השלטונות ואף לתאם פעולות נגדם. מחקר שהתפרסם לא מזמן ובדק ציוצים בטוויטר, מצא כי שיעור הציוצים הנוגעים לנושאים פוליטיים מכלל הציוצים, גבוה באפריקה פי 4 מאשר במערב: "דילגנו על העיתונים המודפסים והטלפון – ואנחנו ישר בטוויטר ובפייסבוק" אמר עיתונאי אחד.

השלטונות בתגובה, פועלים להשבית את האינטרנט בעת משבר – כך קורה שהאינטרנט במדינות רבות ביבשת סובל מבעיות בדיוק בימים שהאזרחים הולכים לקלפי או מנסים להתארגן למחאה חברתית. מי שלקחה את הדברים לקצה היא קמרון, שם הושבת או שובש האינטרנט ליותר מ-150 ימים במהלך 2017, כולל מקרה אחד של 93 ימי השבתה רצופים!

השיטה הזו, בניגוד למה שניתן אולי לחשוב, אינה פטנט אפריקאי ומרבית ההשבתות בשנה האחרונה אירוע דווקא באסיה. לפי דוח מיוחד של פרידום האוס, נרשמת ירידה במידת החופש באינטרנט בעולם כבר שבע שנים ברציפות. סין כמובן מככבת בכל הקשור לצנזורת אינטרנט באזור, אך השם המפתיע ביותר ברשימה הוא המדינה שאחראית למספר ההשבתות היזומות הגדול ביותר – הודו.

הודו הדמוקרטית, המונהגת על ידי נרנדרה מודי שדוחף לפיתוח טכנולוגי וממשל זמין במדינת הענק, חוסמת את האינטרנט במקומות מסוימים בלי למצמץ – בין מאי 2017 לאפריל 2018 נרשמו לא פחות מ-82 השבתות אינטרנט במדינה. אמנם מחצית מהמקרים נרשמו בחבל קשמיר הבעייתי, אך גם בלעדיו מספר ההשבתות בשאר הודו יותר מכפול ממספר ההשבתות שנרשמו בפקיסטן השכנה.

בממשלה ההודית, שכאמור חווה בחודשים האחרונים את הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן להסית המון נגד אנשים חפים מפשע בשניות ממש, רואים בניתוקים או חסימות נקודתיות של שירותי אינטרנט אמצעי לגיטימי לשליטה על הסדר הציבורי.

מדינות אחרות לא פונות להשבתה כללית של האינטרנט, אלא לצנזור של המרחב המקוון. באפריקה, דרך פופולרית היא להטיל מיסים שהופכים את הגישה לאינטרנט ליקרה ואפשרית רק לשכבות הבינוניות והגבוהות. ברוסיה, לעומת זאת, הולכים דווקא על חסימת אתרים מסיבית. ב-2017 לבדה נרשמו מעל 100,000 מקרים של צנזורה מקוונת. הוסיפו לכך חוק חדש המחייב לשמור את כל הפעילות המקוונת של כל המשתמשים למשך 3 שנים, ועליה בלתי מוסברת בתקיפות פיזיות נגד אנשים שפועלים נגד הממשל באינטרנט, ותקבלו סביבה שמצליחה להעביר את הפחד מהרחוב למרחב המקוון.

כך קורה, אם כן, שהחופש באינטרנט מוביל במדינות דמוקרטיות להגבלות על חופש הביטוי, ובמדינות לא דמוקרטיות מנגד, הוא מצמיח ניצנים של מחאה המונית בעד חופש ונגד שליטיים ריכוזיים.

מעצמות העל הטכנולוגיות

הדומיננטיות של השיח המקוון בחיינו, מגדילה באופן טבעי את השפעתן של חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם – גוגל מפעילה את מנוע החיפוש הגדול בעולם ויודעת הכל על הרגלי החיפוש שלנו, ופייסבוק מארחת מעל 2.2 מיליארד משתמשים בכל חודש ברשת החברתית שלה, ומעל 1.5 מיליארד משתמשים בוואטסאפ שגם בבעלותה. אין זה פלא כי רבים מתארים את חברות הענק כמעצמות העל החדשות – השפעתן חובקת עולם ובמידה רבה הן קובעות את החוקים לעצמן.

אלא שעם כוח גדול באה גם דרישה לאחריות גדולה – במספר גדל והולך של מדינות גוברת הקריאות כלפי חברות כמו פייסבוק לאכוף סדר וכללים במרחב הדיגיטלי, בדיוק כמו במרחב הפיזי. ואין מדובר רק בניסיון למנוע לינץ' נוסף כמו בהודו –  בכמעט 20 מערכות בחירות, כולל בארה"ב, נרשמו מניפולציות מקוונות שנועדו להסיט את דעת הקהל ולהשפיע בכך על תוצאות הבחירות. ממש לאחרונה, 4 חודשים לפני בחירות האמצע שתיערכנה בנובמבר בארה"ב הודיעה פייסבוק כי זיהתה התארגנות למניפולציה סביב מערכת הבחירות. וזה אחרי שמחקה חצי מיליארד חשבונות פיקטיביים.

כתוצאה מהלחץ, הודיעו בפייסבוק ובגוגל כי ישקיעו מאות מיליוני דולרים על מנת להפוך את המרחב הדיגיטלי לבטוח יותר ולצמצם את תופעות הפייק ניוז ומניפולציית ההמונים. אך מה משמעות הדבר בפועל? כדי לזהות ולטפל בפייז ניוז בהיקפים האדירים של הרשת החברתית צריך להסכים קודם מהו פייק ניוז. אלא שאנשים שונים מפרשים מידע בדרכים שונות, ופרסומים שנראים בעיתיים לאחד יהיו לגיטימיים לאחר.

מנגנון צנזור התמונות של פייסבוק לדוגמא, מתבסס בין היתר על מעבר אנושי על תמונות כשלכל תמונה מוקדשת שניה ולפעמים פחות. גם אלו שעוברים על התמונות, באופן טבעי, יכולים להעדיף צד אחד ולפסוק בחומרה נגד צד אחר. בכל אחד מסבבי הלחימה האחרונים של ישראל נרשמו מקרים בהם תמונות של נפגעים ישראלים צונזרו בעוד תמונות דומות של נפגעים פלשתיניים נשארו ברשת החברתית והופצו ברחבי העולם.

לצד זאת, אין לטעות ולחשוב שפייסבוק או גוגל הן לוחמות החופש החדשות – לשתי החברות הללו, כמו לאחרות, אינטרס כלכלי מובהק בכל המתרחש ברשת שלהן. כבר כיום הן בעצמן מצנזרות תכנים שלא מתאימים להן – בישראל לדוגמא נחסמו לא פעם דפי פייסבוק פופולאריים מסיבות שונות שהקשר ביניהן לחופש ביטוי מאולץ במקרה הטוב.

בנוסף, האלגוריתם שלהם מבוסס על "עקרון הרלוונטיות", על פיו הרשת מציגה למשתמש תכנים שמתאימים להעדפותיו או להעדפות חבריו. מארק צוקרברג, מייסד הרשת החברתית צוטט בעבר כאומר ש"סנאי שגוסס מול הבית שלך עשוי להיות יותר רלוונטי עבורך מאשר גוססים באפריקה". משמעות הדבר היא כי גם אם ניתן לפרסם דברים ללא הפרעה בפייסבוק, תפוצתם תוגבל על ידי המערכת אם לא יתאימו לאווירה הכללית וכך למעשה יצונזרו בפועל. כך לדוגמא, בזמן שקיץ 2014 שלט ברשת "אתגר הקרח" להעלאת מודעות ל-ALS, הוצנעו באופן דרמטי פוסטים שנגעו למהומות האלימות הגדולות והשנויות במחלוקת בפרגוסון, מיזורי.

שאלה של ריבונות

המאבק על השיח במרחב הדיגיטלי מעורר כמה סוגיות חדשות, ושתי המרכזיות שבהן נוגעות לריבונות ולחופש ביטוי. לגבי ריבונות הדילמה היא ברורה – אם אדם יושב בתל אביב וגולש בפייסבוק, אילו חוקי חופש ביטוי חלים עליו – אלו של ישראל או אלו של הפייסבוק? בפועל, קל יותר לאכוף את חוק הפייסבוק אלא שמדינות רבות למדו כי השתת קנסות באמצעות הרגולטור היא דרך יעילה מאוד להביא את הרשת החברתית לשתף פעולה לפי חוקים מקומיים של כל מדינה. ומה לגבי חופש ביטוי – האם חופש ביטוי בלתי מוגבל הוא באמת זכות אוניברסלית? הרי המין האנושי לא הצטיין במיוחד כשנחשף לאידיאולוגיות פוליטיות קיצוניות בעבר, אז מדוע לא להגביל אותו כעת?

אל הסוגיות החשובות האלו ניגשים הצדדים מאינטרסים שונים – האזרחים והדרג הפוליטי מחפשים את האיזון בין חופש ביטוי לבין אובדן שליטה, ובמקביל מעצמות העל הטכנולוגיות מחפשות עבור אותן סוגיות להבטיח את הרווח הכלכלי שלהן לטווח ארוך. המאבק הזה מוביל אותנו בדרך כזו או אחרת להגדלת הפיקוח על המרחב הדיגיטלי ולהגבלות חדשות על פרסום והפצה של תכנים ברשת.

בסופו של דבר, נקבל מרחב דיגיטלי מפוקח הרבה יותר וחופשי הרבה פחות ממה שהורגלנו אליו בשנים האחרונות. אך האם הוא יהיה בטוח יותר? לא בהכרח.


מאמרים נוספים