ארץ חדשה

סעודיה עוברת שינוי היסטורי

יובל בוסתן, אלון לוין


השינויים מרחיקי הלכת שעוברת סעודיה מאז מינויו של מוחמד בן סלמאן ליורש העצר, והפיכתו לאיש החזק בממלכה, הם בגדר מהפכה: החל בשינוי יסודי של כלכלתה, דרך הגדרה מחודשת של אויבים וידידים ועד החייאת תעשיית הבידור. סעודיה ממציאה עצמה מחדש ולישראל יש הרבה מה להרוויח.

בשנותיו האחרונות בתפקיד של מלכה הקודם של סעודיה, הלא הוא המלך עבדאללה, התגברה בהדרגה החרדה מ"היום שאחרי". הסדר ההיסטורי בסעודיה מאז 1953 היה ששרביט המלוכה עובר בין בניו של מייסד ערב הסעודית, אבן סעוד, ולא מאב לבנו, כחלק מהפוליטיקה הפנימית שהושפעה מריבוי הנשים והילדים של אבן סעוד. עבדאללה היה בן 90 במותו והמועמדים להחליפו גם כבר הגיעו לגיל מתקדם. אולם העברת התפקיד לדור הבא איימה ליצור מלחמת אזרחים פנימית בין כל אלפי הנסיכים, מלחמה שתאיים על קיומו של בית סעוד ותביא לשינוי קיצוני של המשטר הנהוג בערב הסעודית.

מי שהחליף את המלך בסופו של דבר היה אחיו למחצה סלמן, שנהנה מאמון כל האחים האחרים ואף נהג לגשר ביניהם בסכסוכים שונים. סלמן עצמו הבין כי בגיל 80 ובריאות רעועה תחלופת המלכים תהיה מהירה אם לא יעבור התפקיד לדור הבא. 13 ילדים הביא סלמן לעולם, תשעה מהם בנים, רק שבעה מהבנים היו בחיים בעת הכתרתו. מוחמד בנו הוא השישי מבין הבנים וכנראה שהבן המועדף והמוכשר ביותר. סלמן מינה אותו בתחילה לסגן יורש העצר, תפקיד שהומצא כמה חודשים קודם לכן.

בשנתיים שלאחר מכן הקדישו סלמן ובנו מוחמד חלק ניכר מזמנם בהכנתו של מוחמד לתפקיד יורש העצר. יריבים הודחו, סמכויות רבות הועברו לידי מוחמד כולל תפקיד שר ההגנה ומי שהפך למעין המצביא במלחמה בתימן, בעוד שתפקיד יורש העצר עובר לראשונה לנסיך מהדור השלישי למייסד הממלכה אבן סעוד, מוחמד בן נאיף. מינוי זה העניק את הלגיטימציה להכתיר את מוחמד בן סלמן ליורש העצר ולהפוך אותו לאיש החזק בסעודיה.

החודש חוגג יורש העצר בן 33 – אם איש לא יחבל בתוכניותיו, אמור הנסיך מוחמד לשלוט בסעודיה כמה עשורים ולהוריש את התפקיד לבן שיבוא אחריו. לכן ההבנה של האופן שבו פועל מוחמד חיונית כדי להבין את עתידה האפשרי של הממלכה האולטרא-שמרנית.

כשעלה סלמן בן עבדול עזיז אל סעוד לשלטון בסעודיה, בינואר 2015, ניבטו להם שלושה איומים עיקריים על עתיד הממלכה: האיום האיראני, ירידת קרנו של הנפט והטרור הג'יאהדיסטי הסוני. כל אחד מהם לבדו יכול היה להביא לאביב ערבי בחצי האי ערב ולמהפכה שלטונית.

הבעיות האלה התקיימו בתוך שתי מסגרות בעייתיות – האחת המסגרת הפנימית שנזכרה לעיל, של בית מלוכה שמונהג על ידי קשישים גריאטריים ולכן אינו מסוגל לקבל החלטות ולבצע רפורמות עמוקות שנדרשות להמשך קיום הממלכה. מסגרת בעיתית שנייה הייתה המסגרת הבינלאומית, ממשל אובמה ליתר דיוק. אובמה ביצע מספר מהלכים שהשפיעו על הסעודים באופן דרמטי – ראשית, בחירתו לצמצם כמעט לחלוטין את הנוכחות האמריקאית במזרח התיכון בכלל ובמפרץ הפרסי בפרט אפשרה לאיראן להתחזק עוד יותר ולהותיר את סעודיה חשופה לאיומים ביטחוניים שונים. אובמה פעל גם לאשרר את הסכם הגרעין עם האיראנים, אשר אפשר לאיראנים לשמר את יכולותיהם הגרעיניות בעודם נפטרים מהסנקציות ומתחזקים כלכלית. המדיניות של אובמה הקלה גם על הטרור הסוני הג'יאהדיסטי להרים את ראשו באזור – תמיכתו במשטר מורסי במצרים, אי הסיוע למנהיגי טוניס ותימן, התעלמותו מהמתרחש בסוריה ועוד. גם ההצלחה בהורדת מחירי הנפט התרחשה בתקופתו של אובמה אם כי לא בהכרח בעידודו, ומנוף הלחץ הזה שהיה מרכזי במדיניות החוץ הסעודית נפגע.

כמה שנים קודם לכן, כיורש העצר ושר ההגנה הסעודי, פעל סלמן לביצורה של סעודיה. בין היתר, תקציב ההגנה הסעודי הגיע לסכום של 67 מיליארד דולר, גבוה יותר מזה של בריטניה. בהחלטותיו הראשונות כמלך, הציג רפורמות מרחיקות לכת בהפחתת הבירוקרטיה הממשלתית כגון איחוד או ביטול של יחידות ממשלתיות מיותרות, פעל בכמה גזרות נגד איראןוביצע חילופי גברי בעמדות מפתח בממשל הסעודי. כעת, כמלך סעודיה וכמי שמתכנן להעביר בבוא היום את שרביט המלוכה לבנו, צעד היסטורי במושגים סעודיים, היה צורך לבצע מהלכים שיחזקו את מעמדו של בנו מוחמד.

החל מנובמבר 2017, החל גל מעצרים רחב של כ-500 מבכירי הממון והנסיכים הסעודים. העילה הייתה שהללו אשמים בשחיתויות. במסגרת המעצרים גם הוקפאו חלק מנכסיהם, בהיקף של מאות מיליארדי דולרים, עובדה שהולידה את ההערכה שמטרת הטיהור הייתה למלא את קופת האוצר הסעודי המתרוקנת בקביעות מאז 2014 בשל ירידת מחירי הנפט. למרות שאין לבטל סיבה זו כלל ועיקר, נראה שיורש העצר הסעודי פעל לבצר את מעמדו בעודו מרחיק מעמדות כוח את מי שסבר שהפך חזק מספיק כדי לאיים עליו או שנתפס כלא נאמן לו. כמהלך משלים מונו 26 שופטים חדשים, כולם נאמנים ליורש העצר, ונראה שסעודיה החדשה מתעצבת לפי אישיותו של המלך העתידי.

יורש העצר הסעודי, אגב, אינו בוחל בחיים הטובים או בבזבוז כספים, כל עוד זה נוגע לחייו הפרטיים. ב-2015 הוא רכש יאכטת ענק באורך 134 מטר עמוסה בכל הפינוקים בחצי מיליארד יורו. הוא גם רכש טירה ענקית בצרפת ב-300 מיליון דולר. השמועות הן שגם על אומנות הוציא הנסיך עד כה מאות מיליוני דולרים. האשמות בשחיתות, כך נראה, לא ממש מטרידות אותו.

החזון הסעודי ל-2030

הנסיך מוחמד לא יכול היה להסתפק רק בטיהורים שביצע ובכספים שהחרים בסוף 2017. בהכירו שנכנסנו זה מכבר לעידן חדש שבו היצע הנפט בעולם גדל בעוד שמדינות רבות מעוניינות לצמצם את שימושן בנפט, המקור ל-90% מהכנסות הממשלה. תוכנית 2030 השאפתנית מיועדת לגוון את הכלכלה הסעודית, למצות את כוח העבודה ובראש ובראשונה באמצעות שילוב הנשים, למשוך השקעות זרות, לצמצם את הבירוקרטיה, לחזק את התיירות ולא רק תיירות עולי הרגל ועוד.

צעד חשוב בעניין היה ביקורו של מוחמד במשך שבועיים וחצי בארה"ב, שם נפגש בבית הלבן עם הנשיא טראמפ וחתם על עסקת נשק גדולה בהיקף 12.5 מיליארד דולר; נפגש עם גדולי יזמי ההייטק האמריקאים; נפגש עם כוכבי הוליווד במסגרת רצונו לחזק את תדמיתה של ארצו כמדינה מזמינה תיירותית.

אחת מהבדיחות הידועות על העושר הסעודי מספרת על נסיך סעודי שלומד בארה"ב ונבוך מכך שהוא מגיע ללימודים בלמבורגיני חדשה בעוד שחבריו לספסל הלימודים משתמשים ברכבת. אביו ששומע את הבעיה בשיחת טלפון מזדהה מיד ומציע לו כמה מיליארדי דולרים כדי שירכוש לעצמו רכבת… יורש העצר הסעודי אכן התעניין ברכישת רכבת במסעו בארה"ב, או ליתר דיוק ההייפרלופ, המיזם שהוא החזון של אלון מאסק ומושקעות בו חברות שונות. אם יקרום עור וגידים בהתאם לתוכנית, יוכל ההיפר לופ לשנע נוסעים וסחורות במהירות על קולית של עד 1220 קמ"ש, מהר יותר ממטוסי הנוסעים והתובלהשפעילים כיום, ובכך לשנות את פני התחבורה הציבורית בעולם. כיום אורכת נסיעה בין עיר הבירה ריאד, לעיר ג'דה, שתי הערים הגדולות בסעודיה שבהן חיים שליש מאוכלוסיית המדינה, עשר שעות נסיעה.בטיסה ישירה ניתן לגמוא את המרחק ב-95 דקות.ההייפרלופ עשוי לקצר את זמן הנסיעה ל-76 דקות בלבד.

הממלכה הסעודית רעבה להשקעות ולטכנולוגיה מערבית והחזרה ליחסים חמים בין ארה"ב לסעודיה כפי שהיה לפני האביב הערבי, היא נדבך מרכזי בתוכנית הסעודית שמבקשת לעצב את הכלכלה הסעודית מחדש בדורות הבאים.

היחסים עם ארה"ב בעידן טראמפ עברו שינוי חד לטובה בעיניים סעודיות, בהשוואה לעידן אובמה. בימי הממשל הקודם התפיסה הייתה שהאינטרסים האמריקאים באזור נשענים במידה רבה על איראן שיכולה הייתה לפתור בעיות רבות עבור האמריקאים באזור. טראמפ בתורו רואה את האינטרס האמריקאי במזרח התיכון באמצעות משקפת מיוחדת – עדשה אחת ישראלית והשנייה סעודית, ובמספר נושאים כמו האיום האיראני והאיום הג'יאהדיסטי הן נותנות תמונה זהה לנשיא האמריקאי.

הנסיך עושה שימוש במאות המיליארדים שעומדים עדיין לרשות השלטון הסעודי כדי להשקיע בשורה ארוכה של מיזמים כלכליים, אולם עיקר מטרתו היא למשוך כסף זר וכן ידע זר כדי להקים ענפים כלכליים נוספים בממלכה. בהקשר זה ניתן להבין גם את הרפורמות המרחיקות לכת במושגים סעודיים בכל הנוגע לזכויות האזרח של נשות הממלכה, כגון ההרשאה להוציא רישיון נהיגה או לצפות במשחק כדורגל באצטדיון, התוכניות לצירופן של הנשים לשוק העבודה, וכן רפורמות אחרות כגון פתיחת בתי קולנוע וניסיון למשוך תיירים מערביים למדינה, כל אלה במגמה לחזק ולגוון את הכלכלה הסעודית. סעודיה גם ביטלה סובסידיות רבות וזכויות יתר רבות לאזרחי הממלכה ולאלפי הנסיכים, עניין שאמור לחסוך מיליארדי דולרים לממלכה.

אירוע שהעיב על גל הרפורמות הוא ניתוק היחסים עם קנדה לאחר ששרת החוץ הקנדית קראה לשחרור שני אסירים פוליטיים בסעודיה. הנסיך הורה להפסיק את הטיסות בין המדינות, קרא לסטודנטים הסעודים שלומדים בקנדה על חשבון הממלכה לעבור ללמוד במדינה אחרת, גירש את השגריר הקנדי והחזיר את שלו. הסעודים אף איימו כי התערבות קנדית נוספת בענייני הממלכה תגרור התערבות סעודית בקנדה. בכך ניתן היה לראות שהרפורמות שמבוצעות בסעודיה אינן קשורות לקו ליברלי אלא לרצון לחזק את הכלכלה הסעודית בעידן הפוסט-פוסילי.

האיומים החיצוניים

איראן הייתה ונותרה האיום החיצוני המרכזי מבחינת הסעודים. מלחמת הפרוקסי שמנהלות השתיים מתנהלת בכל רחבי המזרח התיכון. בתימן, החות'ים שנתמכים על ידי איראן ושולטים במערב ובצפון המדינה, יורים רקטות לעבר סעודיה וככלל מצליחים להעביר מעת לעת את הלחימה בארצם גם אל מעבר לגבול. בסוריה, אחרי שנים של תמיכה סעודית כבדה במורדים הסורים כגון צבא סוריה החופשית בתחילת הלחימה או חזית א-נוסרה בהמשך, נאלצו הסעודים להוריד פרופיל בסוריה ולהביט בעיניים כלות כיצד איראן עם מטרייה אווירית רוסית מצליחה לתפוס עבור אסד ולמעשה עבורה, חלקים נרחבים ממה שהייתה פעם המדינה הסורית.

בזירה הפלסטינית, מתנגדים הסעודים לחמאס שזוכה לתמיכה איראנית הולכת וגדלה, אך הם גם ביקורתיים כלפי יו"ר הרשות אבו מאזן ואנשיו.הדים נוספים למאבק הסעודי-איראני ניתן היה לשמוע בשנים האחרונות גם באפגניסטן, שם תמכו הסעודים בטאליבן באופן מסורתי לעומת קשר איראני לחלק מהקבוצות האתניות היריבות לטאליבן; ניגריה, פקיסטן, לוב ומדינות נוספות הושפעו מהמאבקים.

הנסיך הסעודי מנהל מדיניות שניתן לכנותה באופן יחסי הפרו-ישראלית ביותר מאז קום המדינה. זה מכבר אמר שלישראלים זכות למדינה משלהם. שר החוץ של בחריין הצטרף לגל הזה, כשבתגובה לתקיפה האיראנית הכושלת בגבול הצפון שנענתה בתגובה קשה ביותר של ישראל, אמר שלישראל יש זכות להגן על עצמה. הדברים היו בלתי נתפסים לפני כמה שנים. עבור בחריין הזעירה שבה רוב שיעי לצדד בישראל מול איראן זו התאבדות של ממש אלמלא ידעו שם שהם מגובים לחלוטין על ידי הסעודים והאמריקאים.

בשיחה עם מנהיגים יהודים בארה"ב, הביע יורש העצר הסעודי ביקורת חריפה ביותר כלפי הרשות הפלסטינית והעומד בראשה אבו מאזן, והגדיר אותם כמי שאחראים לפספוס שורה ארוכה של הזדמנויות לשלום לאורך השנים.

הסכסוך הסעודי-איראני בזירה הפלסטינית מקבל את ביטויו גם בהפגנות שנערכות מדי שישי על הגדר העזתית. ראש הלשכה המדינית של החמאס אסמעיל הנייה מצדדת בעמדה הפרו-איראנית של המשך ההפגנות וחימום הגזרה עם ישראל, חרף האבידות וחוסר ההצלחה לרתום את כלל העזתים למאבק. מהצד השני של המתרס, מנהיג החמאס בעזה יחיא סינוואר שפועל להתקרב למצרים ומכאן שגם לעמדות הסעודיות, מתנגד להפגנות הללו. כך פועלת סעודיה במסגרת האינטרסים שלה, גם לטובת האינטרסים הישראליים.

הקשרים החשאיים בין ישראל לסעודיה רק מוסיפים להתהדק, והדברים הגיעו לידי כך שחברת התעופה של הודו אייר אינדיה הורשתה לטוס מישראל להודו דרך המרחב האווירי הסעודי. ההתחממות הזאת ביחסים נובעת מכך שלישראל יש זהות אינטרסים בכל הנוגע למאבק באיראן ובמאמצי הגרעין שלה, וכיום לישראל ולסעודיה יש יריבים משותפים נוספים כגון נשיא טורקיה ארדואן, שאותו כורך הנסיך הסעודי יחד עם האיראנים ועם תנועות הג'יאהד הסוניות כמשולש הרשע. נראה שעל ההגדרה הזאת יחתמו רוב אזרחי ישראל.

ראיית הטרור הג'יאהדיסטי הסוני כאיום ואתגר נוסף הביאה את הנסיך להכריז ב-2017 כי לאחר עשרות שנים של תמיכה בתנועות סוניות רדיקליות מטעמים שונים, הגיעה העת לשנות את המגמה ולהילחם בקבוצות הללו. כבר שנים שסעודיה רואה באחים המוסלמים, בארגוני ג'יאהד ובדאעש איום. הארגונים הללו מבקשים לבצע מהפכות במזרח התיכון, כל ארגון והדוקטרינה שלו, וכולם בסופו של יום מאיימים על המשך השלטון המלוכני של בית סעוד. בגזרה הזאת ביצעו הסעודים מספר מהלכים חשובים – ראשית, הסעודים מחזיקים בחיים את משטרו של א-סיסי באמצעות הזרמת מיליארדים של דולרים ונשק בשווי דומה למצרים מדי שנה. מצרים עומדת בחזית כמה מהמאבקים בטרור הסוני – המאבק בדאעש בחצי האי סיני והמאבק באחים המוסלמים. מצרים בהיותה הגדולה במדינות ערב, היא יעד חשוב עבור הסעודים. מצרים היא גם המקור לחלק ניכר מהאידיאולוגיות השונות של ארגוני הטרור הסונים, ולכן למשטרו של א-סיסי יש חשיבות רבה. בין סעודיה למצרים יש מחלוקת כיום בכל הנוגע ליחס לסוריה. המצרים נוטים להעדיף את המשך שלטונו של אסד החילוני ואילו סעודיה רואה באסד בובה איראנית ולכן מתנגדים. אך בנוגע למאבק בג'יאהד הסוני מצרים וסעודיה שותפות. אין זה פלא שמשטרו של א-סיסי, בשל האינטרסים המשותפים, נחשב כיום לידידותי ביותר בתולדות היחסים בין ישראל למצרים, ויחסים אלה מאפשרים בדרך כלל מאבק יעיל בחמאס בעזה.

צעד מדיני נוסף שעשתה סעודיה בהובלת הנסיך, בחודש שבו הפך ליורש העצר, הייתה להפוך את קטאר למדינה מצורעת במרחב הערבי ובמידה רבה של הצלחה. קטאר נתפסה זה מכבר כאחת התומכות העיקריות של טרור סוני, כמו גם כמי שמסכנת את היציבות הערבית באמצעות הסתה לאלימות ברשת אל ג'זירה שבבעלותה. הסעודים גייסו את כל בנות בריתם ברחבי המזרח התיכון כדי לבודד את הקטארים שמצאו עצמם עם תמיכה מצד איראן וטורקיה, כאשר האמריקאים מנסים מעת לעת להביא לפתרון הסכסוך.

הסעודים חוו החל מ-2015 גם עליית מדרגה בטרור הדאעשי בתוך הממלכה. הסכנה הגיעה קרוב מאוד לשלטון הסעודי, ולכן הפך הטרור הסוני, שבעבר סעודיה הייתה גדולת המממנים והמטפחים שלו, לאיום קיומי.

ביום שבו יעלה לשלטון יורש העצר באופן רשמי, ויש להניח שבהזדמנות הראשונה מבחינה פוליטית ימנה ליורש עצר את אחד מבניו, קצב הרפורמות בממלכה יואץ, ומבחינת ישראל עשויות להיפתח הזדמנויות חדשות. הנינוחות הסעודית מהימים שבהם הנפט זרם כמים והצבא האמריקאי היה נכון להסיר כל איום מהממלכה, מוחלפת בימים אלה במדיניות שמתמקדת בצרכים המיידיים של הממלכה. בכך נפתח הפתח גם להעמקת היחסים בין ישראל לסעודיה בשורה ארוכה של מיזמים ועסקאות, שבהם ישראל מביאה את הידע והניסיון במקום הוויתורים שנדרשה לעשות בעבר בתמורה לנורמליזציה עם העולם הערבי והמוסלמי.


מאמרים נוספים