סעודיה החדשה

הממלכה נערכת להתמודד עם המצב החדש

אלון לוין, יובל בוסתן


אחרי עשרות רבות של שנים שבהן זכתה לעושר רב וחסות אמריקנית הודות למאגרי הנפט האדירים שלה, נערכים בסעודיה ליום שאחרי. תוכנית הבראה שאפתנית והידוק קשרים עם מעצמות אחרות עומדות במרכז סדר היום בריאד, כשברקע מתקרב מאבק ירושה. כל אלו עשויים לערער את היציבות הפנימית, ואולי אף לאיים על אופי המשטר עצמו.

מוחמד בן סלמן, סגן יורש העצר הסעודי וככל הנראה האיש החזק ביותר במדינה, חשף ב-25 באפריל את "סעודיה 2030". תוכנית זו היא למעשה מפת הדרכים השאפתנית ליום שאחרי – היום שבו ידידה הטוב ביותר של הממלכה, הנפט, כבר לא יוכל להחזיק את הכלכלה המקומית. לצורך כך גיבשו אנשי חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי תוכנית חירום לאומית. על הפרק – ייעול המנגנון הממשלתי; הפרטה של 5% מחברת הנפט הלאומית הענקית ארמקו, לפי שווי של 2.5 טריליון דולר; הקמת קרן עושר בהיקף 2 טריליון דולר; צמצום השימוש בכוח עבודה זר; הגדלת שיעור ההשתתפות של הנשים הסעודיות בשוק העבודה; גיוון הכלכלה באמצעות פיתוח ענפים אחרים כגון תעשייה צבאית; צמצום משמעותי של סובסידיות, בעיקר דלק ומים; תמיכה במיזמים עסקיים קטנים ובינוניים כשהיעד הוא שיתרמו 35% מהתמ"ג בעתיד.

בן סלמן, שמכהן גם כשר ההגנה וכן כאיש שאחראי על מדיניות האנרגיה הסעודית, מקים כעת מעגל פנימי שיורכב מנאמניו, בדרך להפוך למוקד כוח אדיר, כשהמטרה היא לממש את התוכנית ביעילות. חילופי הגברי הבולטים ביותר בהקשר זה, הם פיטוריו של שר הנפט הוותיק עלי אל נעימי, שמונה בתקופת המלך פאהד ב-1995 והיה מזוהה עם המלך הקודם עבדאללה, וקידומו של יו"ר חברת הנפט הלאומית הסעודית, ח'אליד אל פאליח' למשרת שר הנפט במקומו, שאף הורחבה כדי לכלול את תיק החשמל.

אל נעימי, כך פורסם בעבר, ביקש כבר לפני כמה שנים למצוא לעצמו יורש – הוא אחד האנשים הוותיקים ביותר בתעשיית הנפט העולמית לאחר שהצטרף לחברת ב-1947 כשהיה בן 12, אולם נראה כי הוא ובן סלמן לא רואים עין בעין את מדיניות הנפט הרצויה לסעודיה. האסטרטגיה הסעודית בשנתיים האחרונות מאז החל מחיר הנפט להתרסק ומשהובהר שמדובר במציאות קבועה, הייתה לתרום להתרסקות הזאת באמצעות הצפת השוק בנפט. בכך ביקשו הסעודים להפוך את הפקת הנפט מפצלי שמן בארה"ב, המתחרים של הסעודים, ללא כדאית, ולהשיב את שוק הנפט לרמות המחירים של העבר. סיבה נוספת להצפת השוק הייתה החשש בריאד לאבד לקוחות בכל מקום שבו הנפט הסעודי יקוצץ. כך, במסגרת המלחמה על כל לקוח בחרו הסעודים בשאיבה מוגברת. הסעודים איבדו חלק מדריסת הרגל שלהם בשוק הסיני, כשהרוסים הפכו ליצואן המוביל של נפט לסין על חשבונם.

לאי-פעולה בזמן צניחת מחירי הנפט יש תקדים מר מבחינת הסעודים. הנפט, שנסחר ב-1980 ב-37 דולר בממוצע, צנח לרמה של 14.5 דולר בממוצע ב-1986. בין לבין ניסה שר הנפט המיתולוגי, זכי אל ימאני, מאדריכלי משבר הנפט ב-1973, לאושש את הנפט באמצעות קיצוץ חד צדדי של ייצור הנפט הסעודי. התוצאה הייתה שיצרניות אחרות כיסו על המחסור כדי להגדיל את ההכנסות שלהן והסעודים הפסידו לקוחות בעוד שמחיר החבית מוסיף לרדת. גם ניסיון כושל מאוחר יותר להגביר את השאיבה כדי לרסק את המחיר ולהעיף את הנפט הבריטי היקר להפקה מהשוק כשל. למעשה, חלפו 20 שנה בדיוק, ורק ב-2005 מחיר החבית חזר מבחינה ריאלית לרמות של 1985. ימאני פוטר בשל כך ואל נעימי רשם לעצמו את הלקחים.

סעודיה עמדה מאז תחילת המשבר תחת לחץ אדיר מצד יצרניות אחרות שלא היו שותפות לאסטרטגיה ושיוועו לרווחים כמו רוסיה, ונצואלה וקטאר. הארבע הגיעו להסכמה על קיצוץ ברמות הייצור שלהן כדי להקפיץ את מחיר הנפט, אולם המשנה ליורש העצר בן סלמן סירב לאשרר את ההסכם מאחר שהאיראנים סירבו להצטרף לעסקה. בן סלמן הבין שהאיראנים יהיו המרוויחים הגדולים מההסכם, משום שיוכלו למכור כמות גבוהה של חביות בעוד שהמחיר יטפס, והורה לשר הנפט אל נעימי, שהיה מעורב בטוויית ההסכם, לבטל הכל. כאן כבר יכול היה אל נעימי להבין שמבחינת בן סלמן הוא כבר מיצה את התפקיד.

לא רק מחיר הנפט מהווה בעיה

הסעודים ספגו שלוש מכות אסטרטגיות בשנים האחרונות אשר מכריחות אותם לשנות את הדוקטרינה הקיימת: הצניחה במחירי הנפט, אובדן החסות האמריקנית והיריבות עם איראן.

בשנת 2015 תרם הנפט 72% מהכנסות המדינה. הצניחה במחיר הנפט היתרגמה מבחינת הסעודים לאובדן הכנסות של כמעט 400 מיליארד דולר באותה שנה. כתוצאה מכך, לראשונה מאז 1991 אף נדרשו הסעודים לגייס הון בשווקים בהיקף 10 מיליארד דולר. הסעודים מעוניינים אם כן להפחית מהתלות שלהם בנפט, וזה עומד להיות קשה מאוד על אף התוכנית, אולי אפילו בלתי אפשרי. כדי שיוכלו לעמוד בתוכנית ובפרק הזמן הנדרש, הם זקוקים לשינוי חברתי עמוק ביותר. ראשית, שילוב נשים בשוק העבודה בחברה שעדיין לא מאפשרת להן להוציא רישיון נהיגה, עשוי לזעזע את יסודות החברה וכתוצאה מכך אולי גם את יציבות השלטון.

בנוסף, במסגרת הפחתת הסובסידיות, התייקר הנפט בשוק המקומי ב-50% בנובמבר האחרון וגרם לזעם ציבורי. הגיעו הדברים לידי כך ששר המים אולץ להתפטר, לאחר שפורסם בסקר ש-86% מהסעודים דורשים שהסובסידיות יימשכו, ומפגינים הפגינו נגד העלאת מחירי המים. בסוף 2015, הדלק זינק מ-16 סנט לליטר (60 אגורות) ל-24 סנט (90 אגורות), העלאה שאמנם מותירה את סעודיה בקרב המדינות הזולות בעולם, אך גורמת למרמור, וזאת כשצפויות העלאות מחירים בהמשך.

שנים של סובסידיות ומחיר נפט זול כל כך עודדו את הסעודים לבזבז כמויות אדירות ונטולות פרופורציה לרמת הפיתוח של המשק הסעודי. בכך, נפגע הייצוא הסעודי וההכנסה הלאומית ירדה. לפי נתוני ה-CIA, סעודיה ממוקמת במקום השביעי בעולם בצריכת נפט עם 3 מיליון חביות ביום, למרות שהתמ"ג שלה רק במקום ה-19 בעולם. לשם השוואה, הכלכלה הגרמנית הגדולה פי 5, צורכת 2.4 מיליון חביות נפט בלבד.

הפתרון הסעודי אם כן משולב – בטווח הקצר הם פועלים להציף את השוק בנפט מתוך כוונה לרסק את המתחרים. בטווח הארוך, הם שמים את האסימונים על תוכנית "סעודיה 2030"

הבעיה השנייה מבחינת הסעודים היא אובדן בן הברית האסטרטגי האמריקאי, שרואה בסעודים עוד מדינה ולא את אחד מהעמודים שעליהם נשענת הדוקטרינה האמריקאית במזרח התיכון. זוהי תוצאה מתבקשת כמעט מהרצון של הממשל הנוכחי לצמצם מעורבות באזור, ומצמצום התלות בנפט לייבוא, שמפחית מחשיבות היצרניות.

בשנים האחרונות ובשנתיים האחרונות בפרט, הסעודים מהדקים את יחסיהם עם הצרפתים עם עסקאות נשק במיליארדי דולרים, ועם סין, שעסוקה בבניית בתי זיקוק בסעודיה כדי להגדיל את כושר הייצור הסעודי. המנהיג הסיני שי ג'ינפינג אף ביקר בסעודיה וביריבתה איראן בינואר האחרון, תוך שהוא חותם על חוזים כלכליים ואף מנסה לגשר בין שתי היריבות. בעוד שהיחסים עם סין וצרפת מתחממים, עם האמריקאים מצויים הסעודים ביריבות גוברת. הקונגרס האמריקאי פועל כדי לאפשר לתבוע את סעודיה על אחריותה לפיגועי 11 בספטמבר, בזמן שהסעודים מצדם מאיימים לממש נכסים בשוק האמריקאי בהיקף 750 מיליארד דולר.

הבעיה השלישית היא היריבות הגוברת עם איראן. אם זה בסוריה, בתימן, בעיראק ובמקומות אחרים. בית המלוכה הסעודי אף חש באיום קיומי ממשטר האייתוללות, והסעודים מוכנים להשקיע משאבים רבים כדי להחליש את האיראנים. לאור העובדה שאין כרגע מעצמה שתילחם עבור הסעודים כפי שעשו האמריקאים בעבר, הפכו הסעודים לאקטיביים יותר מבחינה צבאית עם המבצע הצבאי בתימן, והמעורבות בסוריה ובעיראק. הסעודים תומכים בארגוני גרילה וטרור רבים שאמורים לפגוע באיראן ובבני בריתה ואף הפשירו מעט מהאיבה שלהם כלפי ישראל, משום שלשתי המדינות אויב משותף.

סעודיה 2016

הסעודים פועלים לבצע הסתגלות למצב החדש – החלפת החברות עם האמריקאים בחברות עם מעצמות אחרות; רפורמה כלכלית עמוקה ופעילות צבאית אקטיבית יותר. מדובר בהימור מסוכן מבחינת הממלכה. ערב הסעודית בסופו של יום היא מדינה ששייכת למשפחה, משפחת סעוד, שביססה את היציבות שלה על קניית הנאמנות האזרחית באמצעות שפע כלכלי וברית קרובה עם ארה"ב. השינויים שהחברה הסעודית אמורה לעבור כדי להתמודד עם האתגרים הללו יערערו את היסודות שעליהם נשענת הממלכה. אם כל זה לא מספיק, הרי שבעתיד הלא רחוק עומדת להיות מלחמת ירושה לא פשוטה בממלכה. המלך סלמן חולה ואינו מתפקד באופן מלא. בנו מוחמד הוא מועמד חזק לרשת אותו, אך גם יורש העצר הנוכחי, מוחמד בן נאיף, הוא בעל עוצמה בפני עצמו. שניהם צפויים להיות דמויות מרכזיות במאבקי הירושה שיהיו לאחר מותו של המלך, כשלראשונה מאז 1953 יעבור השרביט לאחד מנכדיו של איבן סעוד, מייסדה של סעודיה, לאחר שבמשך 66 שנה הכתר עבר מאח לאח.

עתידה של סעודיה לוט בערפל אם כן. הרפורמות שמאיימות על המרקם החברתי; האיום האיראני; הזעזועים האזוריים ועוד, דורשים מההנהגה הסעודית לרכז את כל המאמצים שלהם בחיסול הטרור מבית, בניצחון על איראן ובמציאת מקומם במזרח התיכון שמתהווה מחדש. עומק השינויים שסעודיה צריכה לעבור ישנו את פניה באופן קיצוני ואולי אף את אופי המשטר שלה.

שינוי רדיקלי באופי המשטר הסעודי אמור להביא בטווח הארוך להחלשה משמעותית של הגורמים הרדיקליים בעולם המוסלמי. סעודיה היא המממנת הגדולה של הרדיקליזם הסוני בפרשנותו הוואהבית. אין מדובר רק בארגוני טרור חמושים, אלא גם במערכת של מסגדים ובתי ספר עולמית, מפקיסטן ועד בריטניה, מאינדונזיה ועד לצרפת, שמחדירה את הרעיונות הרדיקליים ואת הפרשנות הפונדמנטליסטית של האסלאם לראשי המאמינים. החינוך הזה כבר מתפוצץ בפרצופם של הסעודים – הן בדמות הטרור מבית שהוא תוצר של החינוך הסעודי למרבה האירוניה, והן בפגיעה ביחסים עם בני ברית כגון האמריקאים, שכאמור מעוניינים לתבוע את הסעודים על 11 בספטמבר, כעת כשאין הם תלויים עוד בנפט הסעודי.

נוסף על כך, כחלק מהאידיאולוגיה הסעודית, האקדמאים הסעודים רובם ככולם למדו לימודי אסלאם ופסחו על לימודי מדעים, הנדסה או כלכלה. כעת, כשהסעודים מעוניינים לגוון את הכלכלה, הם יצטרכו לפתוח את האוניברסיטאות לסוג כזה של הכשרה שיבוצע על ידי מורים מקצועיים, בזמן שמספר הסטודנטים ללימודי הדת יפחת.

השאלה שתעמוד בחלל האוויר היא האם הלכידות החברתית בסעודיה תעמוד במבחן השינוי הזה, או שמא הסדר החברתי יקרוס וסעודיה תמצא את עצמה במציאות דומה לזו של מדינות אחרות במזרח התיכון  להן היא מעולם לא רצתה להידמות.


מאמרים נוספים