בשנים האחרונות החלו בני הנוער שגדלו בעידן הפוסט-סובייטי להגביר את מעורבותם החברתית. לאחר שבכמה מהמדינות הקומוניסטיות לשעבר זו הובילה למהפכות “צבעוניות”, הזדרז נשיא רוסיה פוטין וגייס עשרות אלפי צעירים למסגרת חדשה, על מנת להבטיח כי “ביום פקודה” הם יעמדו לצידו.

המהפכות הדמוקרטיות בשטחי הגוש הקומוניסטי לשעבר – מהפכת השושנים ב-2003 בגיאורגיה, המהפכה הכתומה בסוף 2004 באוקראינה ומהפכת הצבעוני בקירגיזסטן באביב 2005 – הדליקו נורה אדומה בקרמלין.

בתקופה זו החלו בני הדור הראשון שגדל לאחר התמוטטותה של ברה”מ להתערב בסדר היום החברתי. ברוסיה, ולדימיר פוטין ויועציו אשר זיהו את המגמה וחששו מאפשרות של התפשטותה לכיוון הקרמלין, החלו לפעול על מנת להבטיח כי כאשר יגיע הרגע, וצעירי רוסיה יגבירו מעורבותם בהוויה הציבורית, הם יעשו זאת מהצד “הנכון” של המפה הפוליטית.

במרץ 2005 הכריז וסילי יקאמנקו על הקמתו של ארגון נוער חדש בשם “נאשי” (ברוסית – “שלנו!”). יקאמנקו, שהקים במאי 2000 את תנועת הנוער הפרו-פוטינית הראשונה “הולכים ביחד”, הצהיר כי הארגון החדש יילחם בגורמים הפאשיסטים ברוסיה. “עלינו לשנות את הסדר העולמי ולהשיב את רוסיה לגדולתה” הכריז יקאמנקו בהצהרת ההקמה של הארגון.

בתוך זמן קצר התברר כי מאחורי הארגון, שמספר חבריו נאמד היום ב-120,000, עומדים יועציו הבכירים של פוטין, ובראשם – סגן ראש הסגל ולדיסלב סורקוב והיועצים הפוליטיים סרגי מרקוב, שהצהיר כי “המטרה היא ליצור אידיאולוגיה המבוססת על מסירות מוחלטת לנשיא ולדרכו” וגלב פבלובסקי, אשר נוהג להגיע לכינוסים של הארגון ולנזוף במשתתפים כי הם לא ברוטלים מספיק וכי עליהם “להיות נכונים לפוצץ הפגנות פאשיסטיות ולמנוע בכוח כל ניסיון להפר את החוקה” [1].

ב”נאשי”, החברים מחונכים להערצת המולדת, הם מקדשים ערכים שמרניים דוגמת ערכי משפחה ומסורת רוסית ובזים לכל גורם זר המנסה לפגוע באלו. במחנות הקיץ של הארגון מושם דגש על אורך חיים בריא וספורטיבי וקיום יחסי מין בין חברי הארגון זוכה לעידוד בשם המלחמה בשיעורי הילודה הצונחים. הפעילות החינוכית במחנה באה לידי ביטוי במערך שיעורים מקיף באידיאולוגיה, בהם מטשטש עד דק הגבול בין הערצה לרוסיה לבין הערצה לפוטין.

מרבית ההפגנות הפרו-פוטיניות בשנה האחרונה אורגנו על ידי חברי הארגון. בתגובה למשבר ביחסים עם אסטוניה, שביקשה להעתיק ממקומה אנדרטה לזכר החייל האדום וקברים של חיילים רוסיים שנהרגו במהלך שחרור אסטוניה מהשלטון הנאצי, יצאו פעילי נאשי לסדרת מחאות קולניות מול שגרירות אסטוניה בחודשים אפריל-מאי.

שגריר בריטניה במוסקבה, סר אנתוני ברנטון, שעשה את “הטעות” והשתתף באירוע אופוזיציוני ברוסיה, הוטרד לאחר מכן במשך כמה חודשים על ידי פעילי הארגון, שנהגו לעקוב אחריו ולגרשו בצעקות ממקומות ציבוריים.

אל מחנה הקיץ האחרון של הארגון שנערך ביולי השנה הגיעו כל בכירי ההנהגה הרוסית ובראשם הנשיא פוטין. זה בחר להקדיש את עיקר פגישתו עם הצעירים “להרביץ בהם תורה” בנושא גאווה לאומית – פוטין התמקד במשבר עם בריטניה, שדרשה מרוסיה את הסגרתו של חשוד בהרעלתו של המרגל הרוסי ליטוויננקו. פוטין תקף את העמדה הבריטית בחריפות: “הם רוצים שנשנה את החוקה שלנו, וזה מעליב את האומה שלנו ואת אנשינו… זה המוח שלהם, לא החוקה שלנו, שדורש תיקון”.

“כל הבנות פה מסתובבות עם תמונות של פוטין ורוצות שהוא יעשה להן ילדים” זעקה נערה אל מצלמת הטלוויזיה של רשת סקיי הבריטית, שתיעדה את מחנה הקיץ של הארגון. והבנים? הם יודעים בדיוק מה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לרוסיה: “שפוטין ירוץ לכהונה שלישית” [2].

הכתבה של סקיי הייתה לראשונה שתיעדה באופן נרחב את השיעורים שעוברים במחנה הקיץ ואת הפעילות החברתית בו – כל עשרת אלפים בני הנוער שהגיעו למחנה הקיץ מחויבים להשתתף בשיעורים. מי שמפספס שיעור – מסולק מהמחנה. בשיעורים עצמם נלמדים נושאים דוגמת הסכנות שבהתפשטות האמריקנית, לצד שיעורים המפארים את מורשתו של פוטין. במחזות היתוליים שמועלים במחנה מוצגים מנהיגי האופוזיציה ברוסיה כבובות טיפשות של המערב.

המסר שעולה מהשיעורים הוא ברור – האופוזיציה היא אויבת של רוסיה ואם היא תנצח אז היא תמכור את משאבי הטבע של רוסיה למערב ותוביל שוב למצב של פשיטת רגל. אם תשאל את חברי התנועה, כל שראשי האופוזיציה מימין ומשמאל מבקשים לעשות, זה לפגוע בחוקה ובדמוקרטיה הרוסית. עבור חברי נאשי, “פאשיסטים” הם כל הגורמים המתנגדים לשלטונו של פוטין.

כדי להשלים את חינוך בני הנוער, שוכתבו בקיץ האחרון שני ספרי הדרכה למורים להיסטוריה, במטרה לשלב תוכן חדש בתוכנית הלימוד. כך, המדריך “ההיסטוריה המודרנית של רוסיה 1945-2006″, מציג את סטאלין כ”מנהיג הסובייטי המצליח ביותר בכל הזמנים”, ונמנע מלהזכיר את הטיהורים שערך המנהיג המצליח. הספר מבכה את התמוטטות ברה”מ, ומהלל ומשבח כל צעד שביצע פוטין מאז נכנס לקרמלין [3].

פוטין עם חברים בנאשי – מוכנים ליום פקודה. צילום: הקרמלין

איך זה אפשרי?

כיצד כל זה קרה? איך ייתכן שבני הנוער ברוסיה, שלפני פחות מעשור עוד חלמו דמוקרטיה, הולכים שבי אחרי פוטין, שפוגע בכמה מהזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר?

התשובה נעוצה בדיוק כאן – בכישלון הדמוקרטיה ברוסיה. בארגוני הנוער של היום חברים נערים בני 17 עד 25. צעירים אלו, שהיו ילדים בשנות ה-90 הקשות, גדלו על רוסיה ענייה, שהייתה נגועה בסמים ובשחיתות. הם השתוממו כשראו כיצד ארה”ב, האורים והתומים של הדמוקרטיה בעולם, תומכת בילצין בשעה שזה הורה באוקטובר 1993 על תקיפת הפרלמנט שנציגיו נבחרו אף הם באופן דמוקרטי. הם התביישו כשאותה ארה”ב הציגה את אותו ילצין כשיכור חסר תועלת, ולא ידעו איפה לקבור עצמם כששמן של הנשים הרוסיות הפך נפוץ בכל העולם כשם נרדף לאלו העוסקות במקצוע העתיק בעולם.

פשיטת הרגל הממשלתית באוגוסט 1998 וסיוע החרום מהמוסדות הפיננסיים המערביים הייתה לאחת מנקודות השפל הקשות והמשפילות בתולדותיה של רוסיה – יותר מהמצוקה הכלכלית אליה נקלעו המיליונים שאיבדו את חסכונותיהם ואת מקור פרנסתם, ראו הילדים את ארצות הברית של אמריקה מתייחסת אל רוסיה כאל קבצן נחשל הזקוק לסיוע ולרחמים.

מתוך תחושת ההשפלה ההיא נולדה הכמיהה לשיקום הגאווה הלאומית. “אנחנו רוצים שרוסיה תהיה מדינה שאזרחיה יהיו גאים בה ושבעולם יכבדו אותה” הכריז פוטין בנאום ההשבעה שלו במאי 2000. אמר, והתכוון לכל מילה.

בין קומסומול לפוטין-יוגנד

רבים ברוסיה משווים כיום בין “נאשי!” לבין הקומסומול – ליגת הנוער המרכזית בעידן ברה”מ ששימשה את המפלגה הקומוניסטית להשרשת ערכים סוציאליסטים לדור הצעיר.

על פי ההערכות, כשני שלישים מהאוכלוסייה הבוגרת של רוסיה כיום היו חברים בקומסומול בעבר. אלו בוודאי מכירים בעובדה כי התארגנות של בני נוער היא דרך מצוינת לשפר את חוש האקטיביזם החברתי ובמקרה של נאשי, כמו במקרה של קומסומול – לשפר גם את סיכוי ההשתלבות במשרות בכירות בשירות הציבורי.

הבוטים יותר מקרב האופוזיציה מרחיקים לכת ומכנים את הארגון “פוטין-יוגנד”, על שם תנועת הנוער הנאצית שעסקה בפולחן אישיות לפיהרר.

למתבונן מהצד נראית השוואה זו במבט ראשון כמוגזמת והיסטרית. עם זאת, בחינה של פעילות הארגון בחודשים האחרונים, שאין דרך טובה להגדירה מאשר “שטיפת מוח”, מעלה חשש אמיתי כי “נאשי!” הפכה לכת קיצונית, ממומנת על ידי הקרמלין, שמחזיק כעת באמתחתו קבוצה של 120,000 חברים אותם יוכל לשגר לכל משימה “חברתית”, דוגמת פיצוץ כנסי אופוזיציה או מצור על שגרירות זרה.

יוזמות החקיקה של פוטין המקשות על פעילות האופוזיציה, בצוותא עם הפגיעה האנושה בחופש העיתונות, עלולות להפוך את תנועות האופוזיציה ברוסיה להערת שוליים בתוך שנים ספורות, ללא קשר לשאלת הישארותו של פוטין בתפקידו.

בה בעת, הקיטוב המתעצם בין רוסיה לבין מדינות הגוש הדמוקרטי ולרפובליקות הסובייטיות לשעבר שבחרו בדרך הדמוקרטיה המערבית, צפוי להוסיף ולהעמיק בשנים הקרובות.

לאור זאת, קיים חשש אמיתי כי הקיצוניות המתגברת של בני הנוער המעורבים בפוליטיקה ברוסיה תתמקד החל בזמן הקרוב במחאות כנגד כל סממן של נוכחות זרה. היעדרו המדאיג של גורם מרסן עלול להוביל את חברי הארגון לאמץ שיטות חשוכות, בדומה לארגונים הקיצוניים ביותר מהעבר.

הערות

1. פוקוס, 02/04/2007, עמ’ 172-174

2. Alex Rossi, “Putin Youth are taught America is ‘Evil'”, Sky News, 26/07/2007

3. “Vladimir Putin rewrites Russia’s history books to promote patriotism”, Shaun Walker, 20/08/2007, the Independent