הדינקה נגד הנואר

היריבות השבטית בדרום סודן מאיימת גם על השבטים הקטנים

יובל בוסתן, אלון לוין


אירועי הדמים בדרום סודן, שכבר גבו יותר מ-10,000 קורבנות וקרוב למיליון פליטים, נובעים ממאבק על משאבים כלכליים ופוליטיים שחופף לסכסוכים בין שבטיים במדינה, ובראשם הסכסוך בין שני השבטים הגדולים, הדינקה והנואר. סיבוב הדמים הנוכחי יסתיים ככל הנראה רק לאחר שתימצא נוסחה לשיתוף מחודש של הנואר בשלטון, לאחר שהנשיא סלבה קייר מהדינקה פיטר את כל הקבינט לפני חצי שנה, ובראש המפוטרים רייק משר מהנואר.

הקונפליקט הפנימי של דרום סודן, הבנוי על יריבויות שבטיות עתיקות, מקבל בשנים שחלפו מאז הכריזה המדינה הצעירה בעולם על עצמאותה ביולי 2011, משמעויות חדשות. המסגרת המדינית לאחר השחרור מסודן הערבית ומשק הנפט המתפתח, הפכו את התחרות על המשאבים בין השבטים השונים לאלימה יותר.

בסודן חיים כיום לפחות 62 שבטים או קבוצות אתניות ויש הטוענים כי המספר גבוה אף יותר. הסיבה לשוני היא בהגדרה של קבוצה אתנית שמתאימה לשיטות המחקר המערביות אך לא תמיד מתאימה למציאות בעולם השלישי ובפרט באפריקה. על כל פנים, דרום סודן עצמה מונה לפחות 62 קבוצות ובעבר אף עלתה הצעה להקים בית פרלמנט נוסף שבו נציג לכל אחד מ-62 השבטים הללו.

למרות הריבוי הגדול של השבטים במדינה שבה חיים כ-9 מיליון בני אדם, שתי קבוצות בולטות מעל כולן – הדינקה, המהווים כ-17% מהאוכלוסייה, והנואר שמהווים כ-9% מהאוכלוסייה. שתי קבוצות אלה אוחזות בגישה לכל תפקידי ההנהגה ומתוכן יוצאת האליטה המקומית. המאבק ההיסטורי בין שתי הקבוצות הללו, השפיע על כל הפוליטיקה השבטית בדרום סודן והוא המגדיר המרכזי של ההיסטוריה המקומית.

חיים סביב הבקר

שתי הקבוצות, הדינקה והנואר, הן ממוצא נילוטי. החיים של הקבוצות הנילוטיות המהוות רוב בדרום סודן, סובבים סביב הנילוס הלבן ויובליו, אזורי הביצות בעלי האדמה העשירה, ומושפעים גם מהקרבה לקו המשווה. עיקר ההשפעה מורגשת בדרום המדינה, המכתיבה את סגנון החיים על פי שתי עונות השנה – העונה הרטובה, שמאלצת את השבטים רועי העדרים לנדוד לאזור גבוה יותר הרחק מהנהר העולה על גדותיו, והעונה היבשה שבה שבים השבטים למקומם ומתפרנסים גם מחקלאות עונתית.

חיי השבטים הללו ושבטים נוספים באזור זה סובבים סביב הבקר והבעלות עליו. ממנו מפיקים בשר וחלב, את דמו שותים, בעורות שלו משתמשים ואף בהפרשות שונות עושים שימוש בצרכים פולחניים. במרכז הכלכלה הזו עומד "המוהר", התשלום עבור כלה, שיכול להתבצע אך ורק באמצעות ראשי בקר, ובמקרה של הנואר מדובר במינימום של 20 ראשי בקר. תקופות של בצורת ומחסור גוררות עימן מעשי שוד של בקר בין השבטים השונים ומשם הדרך למלחמות שבטים עקובות מדם קצרה ביותר.

ההיסטוריה של דרום סודן מורכבת אם כן ממלחמות שנבעו משוד של בקר, מחטיפות הדדיות של ילדים כדי למכור לעבדות ומיחסים מורכבים עם מעצמות זרות – הדינקה נטו באופן מסורתי ליחסים קרובים לבריטניה ואילו הנואר היו קרובים לטורקים ולמצרים. השבטים הקטנים יותר בחרו לחבור למעצמות זרות או לאחד משני השבטים, בהשאירם את התחרות על המשאבים העיקריים לשני שבטים אלה.

בשנים בהן דרום סודן הייתה חלק מסודן הגדולה, התקיימו שתי מלחמות אזרחים בין הדרום הנוצרי לצפון המוסלמי ובהן נטו השבטים השונים להתאחד על פי רוב נגד האויב המשותף, תחת הנהגת הדינקה. "אבי" דרום סודן, ג'ון גאראנג', מי שהקים את ה-SPLA, צבא השחרור העממי של סודן שהיה הכוח העיקרי במאבק לעצמאות מסודן הערבית, השתייך לדינקה וכך גם יורשו והנשיא הנוכחי סלבה קייר. בת הברית הקרובה של תנועת השחרור הדרום סודנית היה משטרה הקומוניסטי של אתיופיה בהנהגת קולונל מנגיסטו, שהיה יריב מר לסודן האסלאמיסטית. מעריכים כי כ-70,000 דרום סודנים עברו הכשרה צבאית באתיופיה לאורך השנים, זאת בנוסף לסיוע בנשק ובאספקה מצד האתיופים.

במאי 1991, עם נפילת משטר מנגיסטו, היה גאראנג' שהטיל את כל יהבו על הברית הזו בפוזיציה חלשה ביותר בארגון, וסגנו רייק משר (Mashar) וכן מפקדים נוספים בארגון הקימו סיעה מתחרה, שזכתה לכינוי "הצבא הלבן". הוויכוח הפנימי נבע מכך שגאראנג', שהושפע מרעיונות מרקסיסטיים, לא רצה לפרק את סודן לשתי מדינות אלא ביקש שותפות זהה לדרום הנוצרי-אפריקני עם הצפון הערבי-מוסלמי, ואילו משר לחם למען עצמאות מלאה של הדרום וכך גם השבטים שחברו אליו.

ב-15 בנובמבר 1991, ביצעו כוחותיו של משר טבח בעיר בור שבה חיים בני הדינקה. בתוך יממה נרצחו 2,000 בני אדם. הטבח לווה בביזה נרחבת שגרמה לאחר מכן לרעב נרחב בקרב בני הדינקה ולמותם של 25,000 בני אדם נוספים. לימים התוודה משר על אחריותו לטבח בדמעות, אולם בני הדינקה מעולם לא סלחו לנואר על הטבח ההוא, ויורשו של גאראנג', הנשיא הנוכחי סלבה קייר נוהג להזכיר את האירוע ההוא מעת לעת.

20 שנה לאחר מכן, ביולי 2011 זכתה דרום סודן לעצמאות. הפעם הכלכלה הדרום סודנית כבר הייתה שונה בתכלית, ובעלת פוטנציאל לשינוי עמוק אף יותר. תגליות הנפט בצפון מזרח המדינה, בעיקר באזורים שבהם הנואר הם הרוב והדינקה מיעוט, זיכו את המדינה בהון חדש. למעשה, 98% מהכנסות הממשלה מגיעות מהנפט, שיעור ללא אח ורע בעולם כיום. התחרות על הבקר פינתה את מקומה אם כן לתחרות על משרות פוליטיות במדינה החדשה ולתחרות על גישה לתמלוגי הנפט שמביאים בתורם לפיתוח לא שווה של המדינה, ממנו נהנים בדרך כלל הדינקה והנואר על חשבון שאר השבטים.


דרום-סודן: סכסוך שבטי עתיק מתפרץ שוב. צילום: סטיב אוואנס

הסכסוך הנוכחי

עד יולי האחרון היה רייק משר, היריב ההיסטורי, סגן הנשיא של קייר. מינוי זה נקבע כחלק מרצון לחלוק את השלטון בין שני השבטים הגדולים במאמץ להימנעות ממלחמות פנימיות. מאז העצמאות נאבק הצבא הדרום סודני במרידות שבטיות כל הזמן, מרידות שמקורן בשבטים הקטנים יותר שכאמור לא נהנים מגישה שווה למשאבים. אולם ביולי האחרון הודיע קייר כי הוא מפטר את כל הקבינט שלו, כולל משר, בצעד שנתפס כניסיון של קייר לכונן דיקטטורה, ומזווית הראייה של הנואר, כניסיון לכונן דיקטטורה של בני הדינקה.

קייר, מצידו, הכריז בדצמבר כי חשף ניסיון לבצע הפיכה מצד משר. כמה ימים לאחר מכן נחשף כי הדינקה של קייר נטלו את נקמתם על הטבח בבור ב-1991 – על פי טענת האופוזיציה, נרצחו על ידי הצבא כ-2,000 בני אדם משבט הנואר ביום אחד.

מאז, הלחימה מתנהלת בעיקר בצפון מזרח המדינה ולאורך הנילוס, ביישובים עשירים יחסית בנפט, בעיר בור, בעיר הנפט מאלאקאל, ובעיר הבירה ג'ובה שבמרכז האזור הדרומי של המדינה. ניסיונות שונים להשיג הפסקת אש בתיווכה של אתיופיה נכשלו עוד בטרם החלו, מאחר שממשלת דרום סודן מאמינה כי תצליח להכניע את המורדים ומנגד אין כוונה בקרב המורדים להניח את נשקם עד שלא תהיה חזרה לסטטוס קוו. בני הנואר, נכון לכתיבת שורות אלו, מוסיפים להתייצב מאחורי הנהגתו של רייק משר כך שהממשלה לא תוכל להגיע להסדר ללא משר. המשמעות היא שהמלחמה עוד רחוקה מלמצות את עצמה.

מעניין לציין כי שבטים קטנים יותר שמרדו בממשלה לאחר הקמת דרום סודן בשל התחושה כי הם אינם זוכים למענה לצרכים שלהם, החלו להניח את נשקם ולהגיע להסדר עם הממשלה. הסיבה לכך היא שהצבא הדרום סודני פועל למעשה כקבוצת גרילה אתנית רצחנית ומבצע מתקפות על כפרים המזוהים עם שבטים יריבים במסווה של מאבק במרד. אלפי מקומיים כבר איבדו את חייהם או את כפרם לאחר פשיטות של הצבא. כך שהמאבק בין שני השבטים הגדולים הופך לאט לאט למאבק שנוגע גם לשבטים קטנים רבים ומפצל את כל המדינה לשני חלקים.

הבריחה של מעל 900,000 בני אדם מאזורי הקרבות, נעשתה על פי מפתחות אתניים ויישובים רבים המזוהים עם שבטים יריבים לממשלה הפכו ליישובי רפאים. אין זה אומר שהמורדים בממשלה אינם מעורבים בעצמם בהפרות של החוק הבינלאומי ביחסיהם למיעוטים השונים, אך בשורה התחתונה, לאור העובדה כי עוד אין מתווה ברור להכרעה, קיומו של ממד האתני בולט במאבק הסוחף חלק גדול מהקבוצות במדינה לקונפליקט. על רקע בעיית הפליטים הגדלה במהירות, והמגמה המסתמנת כי ממשלת הדינקה אכן מכוון להקמת דיקטטורה, נראה כי המאבק עומד להימשך עוד זמן רב.


סגן הנשיא לשעבר, רייק משר, משבט הנואר – שום הסדר לא ייתכן בלעדיו. צילום: חנה מקניש

מעורבות זרה

"כמיטב המסורת" בסכסוכים אתניים באפריקה, סביר כי התהליך יהיה רצוף הכרזות על הפסקות אש שבריריות וקצרות, במהלכן יגלו הצדדים כי לא יוכלו להשיג יציבות ממושכת ללא עזרה חיצונית. אלא שמטבעו של סכסוך כזה, התערבותן של מדינות נוספות רק הופכת את הסכסוך למורכב יותר.

הראשונה שנכנסה לתוך הקלחת הדרום סודנית היא אוגנדה בהנהגת יוארי מוסבני, הרואה בסלבה קייר בן ברית אסטרטגי. הקשרים של אוגנדה ודרום סודן סבוכים ביותר. כבר כיום, אוגנדה היא שותפת סחר חשובה של דרום סודן, ובעוד כמה שנים תהפוך לשותפה החשובה ביותר לצד קניה של הכלכלה הדרום סודנית. פרויקט נמל לאמו בקניה ופיתוח התשתיות הנרחב מסביבו בעלות כוללת של כ-30 מיליארד דולר, יביא לכך שלפחות צינור נפט אחד, באורך 2,000 ק"מ, יימתח בין דרום סודן לנמל לאמו שבים האדום, כשהוא יעבור בדרך בשטחה של אוגנדה.

לדרום סודן יש עתודות מוכחות של כ-4 מיליארד חביות נפט ולאוגנדה יש עתודות של כ-3.5 מיליארד חביות. לשתי המדינות אין גישה אל הים ולא בתי זיקוק, ובברית המשולשת הזאת תספק קניה את הצרכים הללו. כיום דרום סודן תלויה בסודן הערבית בכל מה שקשור לייצוא נפט ולזיקוקו ולכן היא נאלצת לעתים להסכים לתמלוגים גדולים שדורשת סודן, תמלוגים שסביבם כבר נערכו התנגשויות צבאיות בין המדינות והפסקה מוחלטת של ייצור הנפט בדרום סודן לכמה חודשים. מדינות אלה הן חלק מהגוש הנוצרי באפריקה, ובחלק מהפרויקטים הנוספים יעורבו גם מדינות נוצריות נוספות – אתיופיה תיטול חלק בהקמת נמל המים העמוקים בלאמו שעתיד לארח מכליות נפט ענקיות, ברואנדה יעבור צינור נפט נוסף המתוכנן להגיע לנמל מומבאסה הדרומי יותר ועוד. אוגדה ודרום סודן אגב, משתפות פעולה גם במאבק בארגון הטרור והגרילה "צבא האל" בפיקוד ג'וזף קוני.

תמיכה נוספת בקייר מגיעה מכיוון סודן הערבית. יחסי סודן ודרום סודן מורכבים וכוללים יותר מ-2 מיליון בני אדם שנהרגו במלחמות האזרחים, רובם מהדרום. כיום, מבוססת הכלכלה הסודנית על רווחי הנפט (בידי סודן נותרו כ-25% מעתודות הנפט לאחר היפרדות הדרום – א.ל.י.ב) ועל התמלוגים מהדרום עבור השימוש בצינור הנפט, בבתי הזיקוק ובייצוא מנמל פורט סודן, תמלוגים שבעתות שלום מגיעים לכ-7.5 מיליארד דולר בשנה, ואשר מהווים מקור עיקרי לתקציב הממשלה.

לאחר סכסוך ב-2012 על גובה התמלוגים שהוביל להפסקת השאיבה בדרום, הבינו בשתי המדינות כי האינטרס המשותף בשלב הזה הוא לשמור על יציבות בין המדינות. נשיא סודן עומאר אל באשיר אף נפגש מספר פעמים עם סלבה קייר כולל בג'ובה שבדרום, והעניק לו גיבוי בקונפליקט הפנימי בדרום סודן. האתיופים מצדם, כמי שמשמשים בתפקיד היו"ר הזמני של האיחוד האפריקני, מנסים לתווך בין שני הצדדים ואף מתחו ביקורת על המעורבות של אוגנדה במתרחש בדרום סודן, מאחר שהם תופסים מעורבות זו כלוחמנית ומזיקה.

מדינה נוספת שמעוניינת בהפסקת הקרבות היא סין, המדינה שהשקיעה עד כה מיליארדי דולרים בפיתוח משק הנפט של סודן. סודן הייתה תחת סנקציות אמריקניות בשל הרקורד הבעייתי שלה בתחום זכויות האדם, הן בפעילותה בדארפור והן בפעילותה נגד הדרום טרם העצמאות. לתוך הוואקום הזה נכנסה סין שסייעה לסודן לפתח את משק הנפט – צינורות חדשים הונחו, שדות נפט פותחו, בתי זיקוק הוקמו ועוד – והפכה ללקוחה הגדולה ביותר שרכשה כשני שלישים מהנפט הסודני.

לאחר עצמאות הדרום ב-2011 מצאה עצמה סין בקונפליקט נאמנויות. היא הצליחה לשמר יחסים קרובים עם שתי הסודניות, אולם בסכסוך של 2012 נאלצה לבחור בצד. באותם ימים הגיע קייר לביקור בסין שאמור היה להימשך חמישה ימים. קייר רצה שהסינים יקחו על עצמם את פרויקט הנחת צינור הנפט החלופי, פרויקט בעלות של כ-3 מיליארד דולר שבסיומו עשוי להותיר את כל התשתית שבסודן הערבית מיותמת. הסינים, שמעורבים בנגזרות אחרות של פרויקט לאמו סירבו להשתתף בהנחת הצינור, שכאמור תפגע בהשקעה הנוכחית שלהם ותפגע ביחסים עם ח'ארטום. קייר הפגוע קיצר את הביקור בצעד חסר תקדים עבור מנהיג של מדינה קטנה. שנה לאחר מכן נודע כי חברת בת של טויוטה היפנית היא זו שתבצע את הפרויקט הזה [1].

בינואר 2014, ביקר ראש ממשלת יפן שינזו אבה בשלוש מדינות אפריקניות – במוזמביק שממנה מעוניינת יפן לרכוש גז טבעי ובחוף השנהב ואתיופיה שם התחייב שארצו תעביר לאפריקה סיוע של 320 מיליון דולר. אבה, המוביל מדיניות שונה מקודמיו שכוללת התאוששות כלכלית אך גם התעוררות לאומית ביפן, הביע עניין גם במתרחש בדרום סודן ואף הציע סיוע לדרום סודן. מאז שנת 2000 השקיעה סין 75 מיליארד דולר בסיוע לאפריקה והסחר השנתי שלה עם היבשת חצה מזמן את רף ה-100 מיליארד דולר. יפן אינה מתכוונת להשתוות להיקף הסיני ביבשת, אך סגירת הכורים הגרעיניים מאלצת את טוקיו לחפש אלטרנטיבות. בהקשר הזה, נתח מהעוגה הדרום סודנית משתלב בתוכניות היפניות.


נשיא דרום סודן, סלבה קיר – קיבל כתף קרה מהסינים. צילום: הבית הלבן

סיום הקונפליקט

המורדים בהנהגת משר דורשים מקייר שישחרר את כל האסירים הפוליטיים כצעד ראשון, והם מבקשים פרופיל דמוקרטי יותר למדינה, שבשפה המקומית הפירוש הוא שותפות של הנואר ובני בריתם בחלוקת המשאבים. קייר מבחינתו רוצה לשבור את ההתנגדות של משר והוא עשוי לגרור את המאבק לזמן רב יותר. הדם הרע בין שני השבטים הגדולים מבטיח כיום שגם הפסקת אש בין הצדדים תותיר עדיין אווירה של מתיחות במדינה שתתורגם לאלימות מחודשת אם לא תהיה התחשבות בשבטים האחרים מצד קייר והדינקה.

דרום סודן כמדינה צעירה, מצויה במצב נוראי מבחינת תשתיות. ברוב המדינה אין כבישים, האוכלוסייה ברובה מורכבת מרועי בקר נודדים החיים בבתים ארעיים, אין חשמל ומים זורמים למעט לשכבה מסוימת בערים הגדולות ועוד, בדומה למדינות אחרות באזור. הפרויקטים שעל הפרק, כולל פרויקטים חקלאיים שונים ובהם גם מעורבות ישראלית, עשויים למצות את הפוטנציאל הרב של דרום סודן ובכך גם להקל מעט על היריבות הבין-שבטית. אולם לאורך זמן, רק שיתוף של שני השבטים הגדולים בגישה למשאבים ובשלטון יוכל לייצר את השקט שלו משוועת דרום סודן. אם תבחר הממשלה לנסות ולהכריע את המורדים, דרום סודן תיגרר למלחמת אזרחים ארוכה ואכזרית שתפרום את המארג השבטי העדין ממילא שמרכיב את המדינה.

הערות

1."Toyota Tsusho to lead pipeline project for S. Sudan, Uganda, Kenya", Kyodo, 12/09/2013


מאמרים נוספים