הגוש הנוצרי האפריקני

המלחמה הקרה השנייה ביבשת השחורה

יובל בוסתן, אלון לוין


סודן וסומליה מהוות קרקע פוריה כבר שנים רבות לייצוא טרור למדינות אחרות במזרח אפריקה וברחבי ביבשת השחורה. הקורבנות של הטרור הזה, הן מדינות נוצריות בעיקר – אתיופיה, קניה ואוגנדה, ובמידה פחותה יותר אף רואנדה ובורונדי. כולן מעוניינות להביא לשינוי בסטטוס קוו המדמם. מהמאמץ להגיע להכרעה בסומליה דרך החלום על הקמת מדינה חדשה בדרום סודן, המאבק הבין גושי באפריקה נמצא על סף התלקחות מחודשת, בין גוש המדינות הנוצריות הפרו-מערביות, ובין מדינות תומכות טרור, מוסלמיות בעיקרן.

גוש המדינות הנוצריות במזרח ובמרכז אפריקה, גוש המורכב מאתיופיה, קניה, אוגנדה, רואנדה ובורונדי, גובל ממערב ומצפון בסודן וממזרח בסומליה. העובדה כי סודן וסומליה הן מדינות כושלות השקועות במלחמת אזרחים רצחנית, וכן העובדה כי מדובר בשתי מדינות מוסלמיות, בהן פועלות תנועות דתית קיצוניות ביותר, מאלצת את מדינות הגוש הנוצרי לשלב כוחות כדי להיאבק בהשפעתן של סודן ושל המיליציות האסלאמיסטיות בסומליה.

בסומליה, תומכות מדינות הגוש הנוצרי בממשלה הסומלית הפרו-מערבית, ובארבע השנים האחרונות הן משתתפות פעילות במלחמה במיליציות האסלאמיסטיות. בסודן, עומדת המדינה בפני חידוש הלחימה בין הצפון הערבי-מוסלמי ובין הדרום הנוצרי, ונראה כי מדינות הגוש הנוצרי יבקשו לסייע לדרום סודן להתנתק מהצפון. מאבק זה אינו חף מאינטרסים פוליטיים – אריתריאה, שמחצית אוכלוסייתה היא נוצרית והאליטה הפוליטית שלה נוצרית, תומכת דווקא במיליציות האסלאמיות בסומליה, מאחר והיא מצויה ביריבות רבת שנים עם אתיופיה. ג'יבוטי המוסלמית לעומת זאת, מתחברת דווקא לגוש המדינות הנוצריות הפרו-מערביות, ויחסיה עם ארה"ב וצרפת הדוקים ביותר.

התמשכות מלחמות האזרחים בסומליה ובסודן יוצרת בעיית פליטים קשה באוגנדה, קניה ובמדינות אחרות. לצד הקמתם של מחנות פליטים גדולים, זולגים לתוך מדינות אלה גם חברים בארגוני טרור וגרילה, המעמידים את הביטחון והיציבות במדינות אלה בסכנה.

צבא ההתנגדות האצ'ולי

קניה מעבה את מערך הכוחות שלה בגבול עם אוגנדה, סודן ואתיופיה, כחלק ממבצע להחרמת כלי נשק לא חוקיים במדינה [1]. מדובר במבצע שיימשך ארבעה שבועות, אשר יוצר גלים במדינות השכנות – איזורי הגבולות הם שטחי מרעה המנוצלים על ידי רועים ממדינות שכנות, וסגירתם מקשה על הרועים שהתרגלו לגבולות "רכים".

המבצע נערך בשיתוף ממשלת אוגנדה המתמודדת עם בעיות דומות לבעיות הקניאתיות – הנשק הלא חוקי שעובר בין המדינות השונות, מוצא דרכו לארגוני מורדים ולארגוני טרור, המסכנים את יציבות המשטרים ואת חיי האזרחים. מטרה נוספת לניקוי השטח מהברחות נשק, היא תוכנית לשיפור כלכלי בגבול המשותף, כחלק מהידוק היחסים בין קניה ואוגנדה. ממשלת אוגנדה פועלת להחרמת כלי נשק לא חוקיים כבר משנת 2001, ועד כה הצליחה לשים את ידיה על כ-27,000 כלי נשק [2]. קניה הצטרפה למבצע בעקבות לחץ מצד אוגנדה שטענה כי שכנתה לא עושה את המאמצים הנדרשים כדי להילחם בתופעה.

ממשלת אוגנדה מתמודדת כבר קרוב לרבע מאה עם ארגון "צבא ההתנגדות של האל" (LRA), ארגון נוצרי-משיחי, המעוניין בהקמת מדינת הלכה נוצרית המבוססת על עשרת הדיברות ועל מסורות של האצ'ולי, קבוצה אתנית בצפון אוגנדה. ה-LRA עומד מאחורי מספר רב של מעשי טבח. שיטת הפעולה שלו מחרידה וכוללת פשיטות על כפרים, רצח של האוכלוסייה הבוגרת וחטיפת הילדים לשם הכשרתם כחיילים בארגון. על פי ההערכה, הארגון, המוגדר על ידי ארה"ב כארגון טרור, חטף עד היום כ-10,000 ילדים וילדות, ופעילותו נמצאת במגמת עלייה בשנתיים האחרונות [3]. ממשלת אוגנדה מצדה, הצליחה לדחוק את הארגון משטחי הפעולה המסורתיים שלו, ורבים מאנשיו פועלים כיום מתוך מדינות שכנות [4].


נשיא אוגנדה מוסבני עם מזכ"ל האו"ם – מחפש להדק הפיקוח על הגבולות. צילום: אתר הנשיא

טרור כמוצר לייצוא

בזמן שאוגנדה ומדינות אחרות מתמודדות עם פעילות גרילה וטרור המובלת על ידי אזרחיהן, סובלות מדינות רבות במזרח אפריקה מטרור שמקורו במדינות אחרות. סודן, איראן, לוב ומדינות נוספות עומדות מאחורי ייצוא הטרור הזה, וכך נדרשות המדינות הנופלות קורבן לטרור זה, בעיקרו מוסלמי, להדק את הקשרים ביניהן על מנת להיאבק בבעיה.

בחצי השנה האחרונה, שלחה ממשלת סומליה אלפי צעירים לג'יבוטי, אתיופיה, אוגנדה וקניה, לצורך אימונם לקראת מתקפה על כוחות אל שבאב האסלאמיסטים, במטרה לשבור את הסטטוס קוו במדינה השסועה מאז 1991. קרוב ל-7,000 חיילים מאוגנדה ובורונדי מסייעים לממשלת סומליה במאבק. גם כוחות של צבא אתיופיה משתתפים מעת לעת בפשיטות צבאיות.

מאחורי הקלעים פועלים האמריקנים כבר שנים כדי לסייע לממשלה הסומלית להשיב את הסדר למדינה – מאחר והממשלה הסומלית היא חילונית, ההימור המערבי הוא ברור. סומליה הפכה בעשור האחרון למקלט עבור אנשי אל-קעידה, ובשנה האחרונה, עם השגת אחיזה יציבה של הארגון בתימן ששוכנת מצדו השני של הים האדום, איום הטרור על נתיב סחר מרכזי הפך למוחשי עוד יותר.

מעבר המחבלים מתימן לסומליה ובחזרה, כבר כונה על ידי בכיר סומלי כ-"תוכנית חילופים (על משקל חילופי סטודנטים, א.ל.וי.ב) של אל קעידה" [5]. פעילות הפיראטים הסומלים בים האדום, המחוברים לארגוני הטרור האחרים, כבר גרמה לאובדן של חיי אדם ולנזק במיליארדי דולרים, ומדינות רבות מנסות לפעול כנגד הפיראטים [6]. מי שעומד בראש הכוחות של הממשלה, הוא גנרל ג'לה (Gelle), ששירת בצבאו של זיאד בארה, הדיקטטור ששלט במדינה עד 1991, ונחשב לאחד מטובי הקצינים בהיסטוריה הסומלית.

המטרה האמריקנית, בדומה לתוכנית באפגניסטן, היא להביא להכרעה סופית של המיליציות האסלאמיות השונות בסומליה כדי להשליט את שלטון הממשלה הפרו-מערבית על כל המדינה. הבעיה היא שעצם הביטוי "כל המדינה" הוא בעייתי, לנוכח העובדה כי מחוזות צפוניים דוגמת סומלילנד מנהלים בהצלחה יחסית כבר שנים אוטונומיה, ומבקשים להתנתק באופן פורמלי ממדינת האם.

קושי גדול להשגת המשימה, נוסף לצורך להכריע ארגונים המונעים מאידיאולוגיה דתית קיצונית שאינם נרתעים מלהקריב אלפי בני אדם, הוא האתגר שבחיבור חברה כה שבטית לכדי חברה לאומית. זיאד בארה הצליח במידה רבה לעשות זאת, ולצורך כך לא היסס להפעיל דיקטטורה נוקשה על אזרחיו, אולם לאחר 20 שנה של כאוס סומלי, ייתכן ומשימה שכזו תחת שלטון דמוקרטי תהיה בלתי אפשרית. עבור המדינות הנוצריות, זהו קרב שהן לא יכולות להרשות לעצמן להפסיד בו, מאחר והמשך הכאוס בסומליה והתבססות כוחות אל קעידה, מעמיד את ביטחונן בסכנה.

המלחמה האתיופית נגד המיליציות האסלאמיות בסומליה ב-2007, הייתה כל כך יעילה ומוצלחת, שהיא הביאה לחיסול הארגונים ששלטו בסומליה, וליצירת ואקום שלטוני. לתוך הואקום הזה נכנסו ארגונים חדשים, ולמרבה הפרדוקס, נאלצו האתיופים לעזוב את סומליה אחרי שנתיים בלי שהתרחש שינוי של ממש במצב המדינה. למעשה, כל עוד נמשכת הבחישה של מדינות וארגוני טרור בינלאומיים בענייניה של סומליה, תתקשה כל ממשלה לייצב את המצב הביטחוני.


ראש ממשלת אתיופיה, מלאס זנאווי – חובר לאוגנדה וקניה במאבק בטרור. צילום: טלוויזיה

הבעיה הגדולה – דרום סודן

ב-11 באפריל, ילכו אזרחי סודן לבחור נשיא ופרלמנט. סודן מעולם לא הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית, וגם הבחירות הקרובות לא אמורות לספק מענה דמוקרטי לבוחר הסודני. תנועות האופוזיציה הגדולות והחשובות כבר הודיעו כי יחרימו את מערכת הבחירות, בשל שורה ארוכה של אי סדרים המעידים, כך טענתם, על חוסר הרצון של ממשלת חארטום להעניק דמוקרטיה לאזרחים. נראה כי בחירות אלה יהוו את אות הפתיחה לחידוש מלחמת האזרחים בין הדרום והצפון, הנמשכת בהפסקות מאז קמה סודן ונחשבת לאחת הרצחניות בהיסטוריה [7].

הזירה הפנימית בסודן עברה שינויים רבים מאז הושג הסדר להפסקת הלחימה בין הצדדים הנצים ב-2005. במסגרתו התחייבה הממשלה לערוך בחירות חופשיות ולכונן משאלי עם שיבחנו האם מעוניינים אזרחי הדרום ואזרחי מערב המדינה (דארפור) להמשיך ולהשתייך לסודן. נראה כי לממשלה הסודנית בהנהגתו של עומר אל באשיר לא הייתה כל כוונה מלכתחילה להיענות להבטחות האלה, והיא ביקשה רק להרוויח זמן ולהתארגן לסיבוב הלחימה הבא.

מאז 2005, עברו כידוע מוקד הלחימה מהדרום למערב. המערכה שניהלה ממשלת סודן באמצעות מיליציות הג'אנג'וויד בדארפור הגיעה לרמה של רצח-עם, עם כ-400,000 הרוגים, 2.5 מיליון פליטים ופגיעה רבה לתשתית ולסביבה.

בשנים אלו, העמיקה סין את מעורבותה בסודן, סייעה לה בהקמת תשתיות אזרחיות, בפיתוח הצבא שלה, בפיתוח שדות הנפט, זיקוק הנפט ושינועו. שדות הנפט מצויים ברובם בדרום ועצמאות דרום סודנית משמעותה אובדן מקור הכנסה עיקרי לממשלה הסודנית, ומקור אנרגיה חשוב עבור סין. הקשר בין סין לסודן מהווה אינטרס מרכזי במאבק של השלטון הסודני המרכזי נגד כל ניסיון בדלנות.

חידוש המלחמה בין הצפון והדרום, יתאפיין ברף אלימות גבוהה אף יותר מכפי שהיה בעבר, לנוכח הכניסה של אינטרסים כלכליים, אינטרסים מעצמתיים ונשק מתקדם לזירה. עבור גוש המדינות הנוצריות מדובר בקרב מפתח – ניתוקו של הדרום הנוצרי מהצפון המוסלמי, יביא להחלשת ממשלת חארטום, בעיקר מבחינה כלכלית, עד שהיא תתקשה לתמוך בארגוני גרילה וטרור באוגנדה, אתיופיה ומדינות אחרות.

הגוש הנוצרי מצידו, מקווה לזכות בבת ברית בעלת אוצרות טבע אשר תוכל להיות לנכס חשוב. העובדה כי לדרום סודן אין מוצא אל הים, תחייב את הדרום-סודנים, במידה ואכן יצליחו להתנתק מהצפון, להגיע להסדר כלכלי-תשתיתי עם קניה או ג'יבוטי לצורך ייצוא הנפט, הסדר שבוודאי יניב רווח כלכלי ופוליטי עבור אחת משתי האחרונות.

בשנים האחרונות פועלות מדינות הגוש הנוצרי כדי לסייע לדרום להתכונן לחידוש הלחימה. כך לדוגמא, המסחר בין דרום סודן לאוגנדה צמח באופן משמעותי בשנים האחרונות [8]. באוקטובר 2008 דווח כי סודן זימנה את שגריריהן של קניה ואתיופיה כדי למחות בפניהם על הסיוע שמדינות אלה מעניקות לדרום המדינה. המדובר היה במשלוח של טנקים מאוקראינה שנתפס במקרה על ידי פיראטים סומלים בים האדום, ושוחרר על ידי הקניאתים לאחר תשלום של 3.5 מיליון דולר כופר עבור 33 טנקי T-72, הנחשבים חדישים יחסית לזירה הסודנית. במקרה אחר, היה זה מטוס תובלה עמוס בנשק שהיעד שלו היה אף הוא הדרום [9].

בדיווח אחר, בו צוטט המגזין היוקרתי ג'יינס דיפנס וויקלי, הובעה ההערכה כי הדרום הצליח לאגור כבר 100 טנקים חדשים, כמות העשויה להוות שוברת שוויון מול הצפון, המחזיק במספר מעט גדול יותר של טנקים, אך חלקם מיושנים [10].

הרכש המסיבי על ידי הדרום בחמש השנים האחרונות, אינו יכול להיעשות על בסיס משאבים מקומיים בלבד, ונראה כי כסף מערבי עמד מאחורי הרכישה. גם השערות לגבי מעורבות כלשהי של גורמים ישראליים, הופרכה לאוויר [11].


נשיא סודן, עומאר אל באשיר – עומד לגרור את ארצו למלחמת אזרחים נוספת? צילום: צבא ארה"ב

המלחמה הקרה השניה באפריקה

לאחר שנים רבות בהן מצויות המדינות הנוצריות במזרח אפריקה תחת איום מתמשך של טרור חיצוני, הן פועלות בשיתוף פעולה תוך הסתייעות בארה"ב, ישראל ומדינות מערביות נוספות, כדי להביא לשינוי אסטרטגי במערך הכוחות באזור. פירוקה של צפון סודן, איחודה של סומליה תחת הממשלה החילונית והפרו-מערבית, סגירה הדוקה יותר של הגבולות והגברת שיתוף הפעולה הכלכלי והמודיעיני בין המדינות הנוצריות השונות נמצאים כולם ברשימת המטרות של הגוש הנוצרי, בתקווה להביא לשינוי יסודי בזירה.

ההתארגנות של הגוש הנוצרי במזרח אפריקה מציגה גם מגוון של הזדמויות עבור ישראל – ראשית, המאבק בטרור וסגירה יעילה של הגבולות, יקשו בעתיד על הברחת נשק מאפריקה לרצועת עזה. שנית, הצלחת המאבק בפונדמנטליזם תסייע לפיתוחה של אפריקה ויביא להפסקת זרם הפליטים. שלישית, החלשתה של סודן כמדינה תומכת טרור, תפגע במעמד האיראני באפריקה שהתחזק בשנים האחרונות. רביעית, יצירתה של מדינה חדשה, נוצרית, אשר הסתייעה בעבר בישראל, בעלת אוצרות נפט ובעתיד גם עם גישה לים האדום, תפתח עבור ישראל אפשרות נוספת לפתרון המחסור בתחום האנרגיה.

מעבר לעניין הישראלי, מצטרף מאבק זה למאבק הבין גושי בין סין וארה"ב על השפעה באפריקה. גוש המדינות הנוצריות, התומך ונתמך על ידי ארה"ב, מבקש להכות באינטרסים סיניים מובהקים באפריקה, וההשלכות לכך ברורות. האמריקנים מצידם, מבקשים להחליש את ההשפעה הסינית באפריקה ואת ההשפעה של אל-קעידה ואיראן. לתוצאות המאבק הזה תהיינה השפעה ישירה על היציבות באפריקה ובמזרח התיכון.

הערות

1. Reuben Olita, "Uganda: Kenya Begins Disarmament, Guards Borders", All Africa.com, 04/04/2010

2. שם

3. "More than 300 killed in raid in DR.Congo: HRW", AFP, 28/03/2010

4. שם

5. Jeffrey Gettleman, "U.S. Aiding Somalia in Its Plan to Retake Its Capital", New York Times, 05/04/2010

6. עוד על סומליה במאמר סומליה (שוב) קורסת, בגיליון אפריל 2008 של סיקור ממוקד

7. עוד על המצב בסודן במאמר "פעמיים סודן", בגיליון נובמבר 2009 של סיקור ממוקד

8. David Mugabe ,"Uganda: South Sudan, Country Establish Trade Unit", All Africa.com, 21/02/2010

9. "Sudan summons Kenyan, Ethiopian envoys over arms", Reuters, 13/10/2008

10. "South Sudan is building up tank numbers", Reuters, 10/07/2009

11. יוסי מלמן, "ספינת נשק שנחטפה בידי פיראטים נמצאת בבעלות ישראלית", הארץ, 13/01/2009


מאמרים נוספים