בסוף 2006 התייצב הצבא האתיופי לצידה של ממשלת סומליה במלחמתה במיליציה האסלאמית שנתמכה על ידי איראן ואל קעידה. הניצחון האתיופי המהיר אפשר לממשלת סומליה להחיל את ריבונותה על מרבית שטחי המדינה, לראשונה זה 16 שנים. לא פחות חשוב, ניכר כי ההכרעה המהירה הביאה לשינוי אסטרטגי בקרן אפריקה, ולאחד ההישגים המשמעותיים במלחמה העולמית בטרור.

“קרן אפריקה” הוא כינויה של לשון היבשה בקצה הצפון-מזרחי של אפריקה, בה שוכנות סומליה, אתיופיה, אריתריאה וג’יבוטי. קרן אפריקה יוצרת ביחד עם חצי האי הערב את מפרץ עדן, המקשר בין הים האדום לאוקיאנוס ההודי. המפרץ מהווה ציר מרכזי לסחורות בכלל, ולמשלוחי נפט מהמפרץ הפרסי בפרט.

סומליה, השוכנת בקצה המזרחי ביותר של קרן אפריקה, הוקמה כאיחוד של מושבות קולוניאליסטיות אשר נשלטו ע”י איטליה ובריטניה ב-1960. למרות התקוות הרבות שתלו בה, השלטון במדינה מעולם לא התייצב. באוקטובר 1969 נרצח הנשיא השני, שרמרקה, ושבוע לאחר מכן התרחשה במדינה הפיכה צבאית שקטה. מפקד הצבא, זיאד בארה, תפס את השלטון.

בארה, אחד הדיקטטוריים האכזריים ביבשת, שלט בסומליה במשך 22 שנים. חלומותיו על כינונה של “סומליה הגדולה” – איחוד של סומליה עם ג’יבוטי, ומחוזות באתיופיה ובקניה השכנה מדרום, הוביל למלחמת אוגדן העקובה מדם עם אתיופיה בשנים 1978-1977.

המלחמה הסתיימה בתבוסתה של סומליה. אלפי סומלים נהרגו והצבא הסומלי הושמד כמעט לחלוטין. כתוצאה מכך, השלטון המרכזי נחלש באופן משמעותי, ובמובנים רבים לא הצליח להשתקם עד היום.

התבוסה לאתיופיה בישרה גם על שינוי במעורבות המעצמות באזור. עד המלחמה, הייתה סומליה מעין גרורה סובייטית. בארה, שהתאמן בימיו כקצין עם קצינים רוסיים, ניסה ליישם שיטות סובייטיות במדינתו. זמן קצר לפני המלחמה החליטו בריה”מ וקובה להעביר את תמיכתן למנגיסיטו, שליטה החדש של אתיופיה, שייסד משטר קומוניסטי נוקשה.

בתגובה פנה בארה לאמריקנים, שאיבדו את בעלת בריתם המרכזית באזור עם עליית מנגיסיטו. למרות שלטונו הרצחני של בארה, ניאות הממשל האמריקני להעניק לו סיוע בהיקף של מאה מיליון דולר בשנה.

בפברואר 1987 הפכה אתיופיה רשמית לרפובליקה עממית, תוך אימוץ חוקה בסגנון סובייטי. אולם, כפי שאירע גם במקומות אחרים בעולם, קריסתה של ברית המועצות הכניסה את ממשלתו של מנגיסיטו למצוקה, והוא הפך מטרה קלה. כוחות מורדים בסיוע אמריקני השתלטו על הבירה, אדיס אבבה, במאי 1991 והביאו לסיום העידן הקומוניסטי. שנתיים מאוחר יותר זכתה אריתריאה בעצמאות.

בסומליה, הודח זיאד בארה ב-26 בינואר 1991 במסגרת אירועי מלחמת האזרחים. מאז ועד היום משתוללת בסומליה מלחמת כל בכל המנוהלת ע”י מפקדי מיליציות מקומיות. במהלך המלחמה קרס השלטון המרכזי והשימוש במטבע הלאומי הופסק.

מועצת הביטחון של האו”ם הורתה על שליחת כוח סיוע וזה נחת במדינה בקיץ 1992. שנה לאחר מכן, ב-3 באוקטובר 1993, נכנס כוח אמריקני למוגדישו, בירת סומליה, במטרה ללכוד מבוקשים בכירים. המבצע הסתבך במהירות והפך לקרב הקרקעי הנרחב והארוך ביותר בו השתתפו כוחות אמריקנים מאז מלחמת וייטנאם. במהלכו, נהרגו 18 חיילים אמריקנים, נפצעו 73 ואחד נוסף נחטף. מספר הנפגעים בקרב האזרחים ופעילי המיליציה הסתכם על פי ההערכות בכ-1,000 הרוגים ו-4,000 פצועים.

תגובת הציבור האמריקני לקרב, שתועד כעבור מספר שנים בסרט “בלאק הוק דאון” הייתה קשה והביאה לנסיגה אמריקנית מוחלטת מסומליה בתוך חצי שנה ולהתפטרות מזכיר ההגנה דאז, לס אספין.

לאחר שנים ארוכות של מעורבות בינלאומית רצופה מצאה עצמה סומליה ברשות עצמה. בהיעדר שלטון מרכזי או נוכחות של מעצמה זרה, השפיע המבנה השבטי בסומליה, אחת ממדינות הלאום הבודדות באפריקה, על רצף האירועים. ברוני מלחמה שהנהיגו את השבטים האלה לחמו אחד בשני זמן רב והמשיכו לדרדר את הכלכלה הסומלית.

אל תוך הואקום השלטוני נכנסה מיליציה אסלאמית בשם “איחוד בתי הדין האסלאמיים”. היא הציעה לעם הסומלי אלטרנטיבה למלחמות השבטיות, כשפנתה לרגש הלאומי הסומלי ולזהות הדתית של תושבי המדינה. לגורמים הבינלאומיים שניטרו את המצב בסומליה, הזכירה המיליציה תנועה אחרת – הטאליבן [1].

נשיא סומליה, עבדוללאי יוסוף אחמד – עבודה רבה לפניו. צילום: ממשלתי

אפגניסטן החדשה?

אנשי המיליציה אכפו באדיקות תקנות דתיות מחמירות הנוגעות לצניעות. אלו הדליקו נורה אדומה בוושינגטון ובאדיס אבבה. המיליציה הסומלית צברה פופולאריות וזכתה לסיוע מאיראן, סוריה, לוב, מצרים, החיזבאללה ואל קעידה [2]. ביוני 2006 הצליחה המיליציה להשתלט על העיר מוגדישו, ולהשליט סדר בעיר, לראשונה מזה שנים רבות. לאחר תקופה קצרה של ביסוס השלטון בעיר, החלו מנהיגי המיליציה האסלאמית להתכונן לקראת כיבוש חלקה הצפוני של סומליה.

ממשלתה הרשמית של סומליה, שאת הלגיטימיות המפוקפקת שלה שאבה מהקהילה הבינלאומית ולא מהעם הסומלי, מצאה עצמה מתבצרת צפונית למוגדישו, כשהעיר באידואה משמשת כמעין בירה זמנית.

העוינות בין אתיופיה לסומליה מעולם לא פגה. כעת הביטו באדיס אבבה בחשש מזרחה, וראו כיצד הופכת סומליה לדגם חדש של אפגניסטן בראשות מיליציה הנתמכת על ידי גורמי הטרור הקיצוניים ביותר שיש לעולם להציע.

נפילת החלק הצפוני של סומליה בידי המיליציה פירושו אובדן המוצא לים עבור אתיופיה, אשר לה אין חופים משלה. זאת, יחד עם החלומות על “סומליה הגדולה” ששבו ועלו לסדר היום, הפכו את כוונות המיליציה לקאזוס בלי מבחינתה של אתיופיה.

במחצית השנייה של 2006 החלה אתיופיה להזרים אלפי חיילים לצפון סומליה, אשר התרכזו ברובם באזור העיר באידואה, במטרה להדוף את ההתקפה הצפויה של המיליציה האסלאמית. בתגובה הכריזו מנהיגי המיליציה על ג’יהאד נגד אתיופיה [3].

יחסי הכוחות בזירה

אריתריאה הזדרזה ושלחה כ-2000 חיילים לסייע למיליציה האסלאמית. בגבולה עם אתיופיה נרשמה מתיחות לאור חששה של אתיופיה מפני מחטף צבאי של אריתריאה.

לעומת אריתריאה, התגייסו אוגנדה וקניה הנוצריות לסייע לממשלה הסומלית ולאתיופיה. אוגנדה הציעה סיוע של 3500 חיילים וקניה, שכבר סבלה מטרור, התכוננה לתרחיש שזרם הפליטים המטפטף מסומליה יתגבר.

המיליציה האסלאמית העבירה את חודשי ההמתנה בהתחמשות ובאימונים. דו”ח מיוחד של האו”ם טען כי כ-700 לוחמי המיליציה לחמו לצד החיזבאללה וכנגד חיילי צה”ל במלחמת לבנון השנייה [1].

ממשלת ארה”ב, המפעילה מרכז פיקוד למלחמה בטרור בג’יבוטי הסמוכה, סיפקה לאתיופיה סיוע צבאי רב. האמריקנים אף הפציצו יעדים של אל קעידה בסומליה ובמהלך המלחמה פטרלו מטוסי מעקב מעל אזורי הקרבות.

הכרעה מהירה והתשה בעקבותיה

ב-20 בדצמבר 2006 ניתן האות למתקפה האתיופית על ריכוזי המיליציה. מטוסי חיל האוויר האתיופי הפציצו מטרות אסטרטגיות, ותחת חסותה של ארטילריה כבדה יצאו כוחות קרקע אתיופים וכוחות הממשלה הסומלית להתקפה. הבליץ בוצע באופן מזהיר והצליח להמם את אנשי המיליציה. רבים מהם נטשו את שדה הקרב וניסו להימלט מסומליה.

בתוך 12 ימי לחימה בלבד הכריזו האתיופים על תום השלב הצבאי, ועל השלטת מרותה של הממשלה הסומלית על כל שטחי המדינה. כ-250 חיילים אתיופים וכמספר הזה מכוחות הממשלה הסומלית, נהרגו במלחמה, בעוד שהמיליציה האסלאמית ספגה כ-8,000 אבדות.

אלו מקרב המיליציה שנותרו בסומליה, הכריזו על מלחמת גרילה כנגד הנוכחות האתיופית במדינה, ובמהלך החודשים הראשונים של 2007, הצליחו לבצע סדרה של פיגועים כנגד מטרות צבאיות וממשלתיות.

לרשימת הצרות בסומליה התווספו בחודשים האחרונים בצורת, שיטפונות ומכת ארבה. כל אלו, לצד אי היציבות הפוליטית המתמשכת, העצימו את בעיית הפליטים במדינה, עד להיקף של מאות אלפי בני אדם.

התקווה הגדולה

שנים ארוכות של מלחמות בסומליה הותירו מדינה מפוררת לחלוטין. לממשלה הסומלית נכונה עוד עבודה רבה, ארוכת שנים, בשיקום המדינה. המלחמה הנמשכת בטרור רק תוסיף ותקשה על כך.

על אף הקשיים בהשגת יציבות ביטחונית בסומליה, נחשב הניצחון האתיופי לאחד האירועים המוצלחים במלחמה העולמית בטרור. לולא הושג, היו ארגוני הטרור חולשים כיום על מפרץ עדן החשוב כל כך לסחר הימי.

המלחמה האתיופית בסומליה, הייתה למלחמה קלאסית במסגרת המלחמה הקרה השנייה. המיליציה האסלאמית, כגוף הנתמך על ידי איראן, סוריה, החיזבאללה ואל קעידה, נלחמה בממשלה הסומלית ובאתיופיה אשר נתמכו בעיקר על ידי ארה”ב.

מלחמה זו הצטרפה לרשימת הזירות במלחמה העולמית בטרור, לצד אפגניסטן, עיראק ומלחמת לבנון השנייה. בניגוד לאלו הראשונות, בקרן אפריקה השיגה המדינה הפרו-אמריקנית ניצחון מהיר ומרשים.

הערות

1. A Somali Taliban?, Wall Street Journal, 03/07/2006

2. Column Lynch, “U.N. Report Cites Outside Military Aid to Somalia’s Islamic Forces”, Washington post, 15/11/2006

3. “Somali militia declares jihad against Ethiopia”, Herald Tribune, 09/10/2006