סומליה (שוב) קורסת

15 חודשים אחרי הניצחון האתיופי, מוגדישו זועקת לעזרה

יובל בוסתן, אלון לוין


בדצמבר 2006, השתלטה ממשלת סומליה על מוגדישו הבירה בסיוע הצבא האתיופי, במה שנרשם כאחד הניצחונות המשמעותיים במלחמה העולמית בטרור. 15 חודשים חלפו, והממשלה, שסיפקה לתושביה למודי הסבל של סומליה תקווה חדשה, נמצאת על סף קריסה. השתלטות מחודשת של המיליציה האסלאמית על המדינה המפוררת, נראית כיום בלתי נמנעת.

12 ימים בלבד. זה מה שלקח לצבא אתיופיה להכריז על ניצחון מול המיליציה האסלאמית שהשתלטה על סומליה, בתמיכה של הגורמים הרדיקליים באיראן, סוריה ואל קעידה. העוצמה האתיופית, יחד עם סיוע מודיעיני אמריקני לא הותירו למיליציה סיכוי, וזו איבדה כ-8,000 מאנשיה בקרבות. בסומליה ראו בכך תקווה.

אלו ששרדו, ניהלו מאז מלחמת גרילה כנגד כוחות צבא וממשלה בסומליה. על פי האומדן הרשמי, במהלך 2007 נהרגו למעלה מ-6,000 בני אדם ונפצעו כ-8,000 נוספים במוגדישו לבדה. מאז תחילת השנה, הולכת תעוזת חברי המיליציה ועולה. בסוף ינואר, הובילו עימותים בין כוחות המיליציה לצבא האתיופי לכ-20 הרוגים, מרביתם אזרחים. ב-16 בפברואר שיגרו מספר פצצות מרגמה אל עבר משרד הנשיא. זה שהה במקום בעת ההתקפה, אך לא נפגע.

בתשעת החודשים האחרונים, היה מחוז אוגדן בדרום מזרח אתיופיה לאחד ממוקדי הלחימה. מחוז מדברי זה מאוכלס בעיקר בסומלים-אתניים, והוא היווה את הזירה למלחמה ההיסטורית בין סומליה ואתיופיה בסוף שנות ה-70, ממנה לא התאוששה סומליה עד היום. ברחבי אוגדן פועלות מיליציות אסלאמיות, המשתייכות לרשימת ארגוני הטרור האמריקניים.

מטרתן של המיליציות לערער את הסדר וחלומן הוא חלומו של הדיקטטור לשעבר זיאד בארה – סומליה הגדולה. בניגוד לבארה שהיה איש צבא ולאומן סומלי, מיליציות אלה ניזונות מאידיאולוגיה דתית קיצונית. אתיופיה, מדינה הנשלטת על ידי האמהרים והטיגריים הנוצרים-אורתודוכסיים, נתפסת כמדינת אויב צלבנית.

המאבק הנוכחי, בניגוד למלחמה בשנות ה-70, אינו מתקיים בין שני צבאות סדירים, כי אם בין המיליציה האסלאמית הנתמכת על ידי אל קעידה, ה-ONLF, ובין הצבא האתיופי הנתמך על ידי שבטים מקומיים המתנגדים למעורבות אל קעידה. בחודשיים האחרונים מספר ההרוגים בקרבות חצה זה מכבר את מחסום ה-200, אשר התווספו למאות שנהרגו בחודשי הסכסוך הראשונים. על פי הגרסא של ה-ONLF, מדובר ברצח עם של ממש.

גורמים באו"ם ובתקשורת העולמית כבר הגדירו את המלחמה הזו כ"מלחמה הנשכחת בעולם". מלחמה זו אף תרמה לצמצום הנוכחות האתיופית בסומליה עצמה, על אף התפיסה כי הצלחה צבאית בסומליה תקרין גם על המהלכים הצבאיים באוגדן.

אתיופיה מצויה בשנים האחרונות במגננה. ממזרח, מתחזקים הגורמים האסלאמיים בסומליה. מצפון אורבת אריתריאה, הנחשדת בתמיכה פעילה בגורמים האסלאמיים המיליטנטיים בסומליה. באמצע חודש מרץ, התפוצץ מטען שחובר לאוטובוס, אשר הרג שמונה בני אדם ופצע עשרות בני אדם נוספים. מיקומו של הפיצוץ – צפון מערב המדינה לא הרחק מהגבול עם סודן, אך גם בקרבת מקום לאריתריאה, הוביל את הממשלה האתיופית להפנות אצבע מאשימה לממשלה היושבת באסמרה.

אריתריאה עצמה, פועלת לכיוון עימות. באוקטובר האחרון גבר החשש מפני התלקחות מלחמה, לאחר שהאריתראים הגבירו את הנוכחות הצבאית שלהם בגבול המשותף. גבול זה, שנקבע לאחר שנתיים וחצי של לחימה בשנת 2000, ידע תקופת רגיעה ארוכה יחסית, אך נותר מתוח. בשבועות האחרונים התעמתו האריתראים עם 1,700 חיילי האו"ם המוצבים בגבול ככוח לשמירת שלום.

במסגרת העימות, ניתקה אריתריאה בחודש דצמבר את האספקה לכוח שהוצב באזור המפורז – רצועה ברוחב של 24 קילומטר הנמתחת לאורך גבול בן 1000 קילומטר. כתוצאה מכך, נאלץ הכוח לסגת לכיוון אתיופיה. במקביל, עיבו האריתראים פעם נוספת את מצבת הכוחות בגבולם. לטענת אריתריאה, אתיופיה הייתה צריכה להעביר לידיה את האחריות על עיר בשם בדמה (Badme), בכפוף להסכמים שנחתמו בין שתי המדינות. באו"ם חוששים כי במידה וייאלצו להסיג את כוחותיהם באופן מוחלט מהאזור, מלחמה בין שתי המדינות עשויה לפרוץ בהזדמנות הראשונה.

לנוכח התגברות בעיותיה הביטחוניות של אתיופיה, מי שסומנה רק לפני 15 חודשים כסוס מנצח מבחינת האמריקנים ממשיך המצב הביטחוני בקרן אפריקה להתדרדר. החששות מפני תסריטי אימה הכוללים מלחמה אזורית, רעב בהיקף עצום ובעיות פליטים אדירות, מתגברים.


פליטים בסומליה מביטים במסוק סיוע נוחת בשיא המלחמה הקודמת. צילום: צבא ארה"ב

הייאוש משתלט

מאז פרצה מלחמת האזרחים בסומליה ב-1991, היא גבתה את חייהם של מאות אלפים והפכה למעלה ממיליון וחצי לפליטים. הממשלה אינה מתפקדת, התשתיות האזרחיות קרסו מזמן ודומה כי התושבים המקומיים כבר אינם מוטרדים מקולות ירי ונפץ הנשמעים ללא הפסקה. אחרי שנים של עימותים אידיאולוגים, שבטיים ודתיים, נשמעים ברחובות מוגדישו הבירה קולות אחרים – קולות של ייאוש מוחלט.

חיילים ופקידי ממשל שהתראיינו לכלי תקשורת זרים מדווחים כי לא קיבלו שכר חודשים ארוכים. עד כדי כך, שאפילו החיילים נאלצים לגנוב אוכל בשווקים המקומיים. הממשלה מצידה, חסרת אונים. סקטור בנקאי רשמי לא קיים, מרבית המסחר מתנהל בחילופי סחורות בין התושבים והתוצר בנפש הסתכם ב-2007 ב-600 דולרים בלבד. נתון זה מציב את סומליה בחמישייה הסוגרת בין מדינות העולם, לצד מדינות מרוסקות כלכלית דוגמת זימבבוואה, ליבריה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

המדינה, שספק אם עדיין ניתן לכנותה ככזו, מתמודדת גם עם חוב חיצוני גבוה ועם התואר "המדינה המסוכנת ביותר בעולם לעובדי סיוע", שהוענק לה אחר כבוד על ידי נציגי תוכנית הסיוע של האו"ם.

בתנאים אלו, אין זה פלא כי הכוחות האסלאמים, אותם אלו שהוברחו מהערים הגדולות בחורף שעבר, מתקבלים היום בברכה ביותר ויותר מקומות ברחבי סומליה. פעם אחר פעם מגיעים דיווחים על התקפות טרור המבוצעות על ידי נערים, שבסך הכל ביקשו להרוויח קצת כסף למחייתם.

משוועים לסיוע

הממשל האמריקני הביע לא פעם דאגה מהשתלטות כוחות קיצוניים על סומליה. האמריקנים סיפקו סיוע פעיל לאתיופיה במלחמתה האחרונה בקרן אפריקה ואף הפציצו בעצמם מספר יעדים בסומליה בחודשים האחרונים. בפעם האחרונה, בתחילת חודש מרץ, הותקף יעד בו אמור היה לשהות סלאח עלי סלח נבהן, המבוקש על חלקו בפיגוע בנובמבר 2002 במומבסה, קניה.

בחודש פברואר הכריזה ארה"ב על המיליציה אל-שאהבאב כארגון טרור, הכרזה שהתקבלה בגאווה בקרב חברי המיליציה. מחלקת המדינה אף טוענת כי אנשי המיליציה התאמנו ונלחמו כתף אל כתף עם פעילי אל קעידה באפגניסטן. ההכרזה האמריקנית זכתה לקיתונות של ביקורת מצד פוליטיקאים בארה"ב ובאירופה. יו"ר תת-הוועדה לנושאי אפריקה ובריאות עולמית בסנאט האמריקני, דונלד פיין, קבע כי "אנו עושים בגדדיזציה של מוגדישו וסומליה… אנו דוחפים אנשים לעמדות קיצוניות יותר"[1]. מעצם העובדה כי ארה"ב בעיצומה של שנת בחירות, היה מי שטרח לציין כי אותו פיין נמנה על המפלגה הדמוקרטית, שנציגיה תוקפים את מדיניות הממשל הרפובליקני בכל הזדמנות כמעט.

שאר הגורמים הבולטים בקהילה הבינלאומית, אדישים למתרחש בסומליה. הבטחת האיחוד האפריקני לשלוח למדינה אלפים רבים של חיילים טרם מומשה במלואה, והכוח המוצב במדינה מונה רק 2,600 חיילים. הורדת הפרופיל האתיופית בסומליה, מוסיפה לכאוס. בדומה לימים שקדמו להשתלטות המיליציה האסלאמית בסומליה, במאי 2006, הכוח הצבאי מתפזר כיום לא מעט בין ברוני מלחמה מקומיים, המפיקים ממון רב מהמציאות, בעודם נלחמים ביניהם.

בניסיון לעורר את דעת הקהל העולמית, פרסמו לפני כשבוע 40 ארגוני סיוע בינלאומיים אזהרה על המצב ההומניטארי המתדרדר בסומליה [2]. על פי הפרסום, נמצאים כיום בסומליה מלמעלה ממיליון פליטים ומספרים גדר בעשרות אלפים מדי חודש. באו"ם כבר כינו את המצב בסומליה כמשבר ההומינטארי החמור ביותר באפריקה. למרות זאת, בעוד שבנוגע למשבר בדארפור כבר קיבלה מועצת הביטחון החלטות, הרי שהטיפול בסומליה בשנים האחרונות אינו זוכה לעדיפות.

למעשה, סומליה סובלת מ"עומס" המשברים העולמי, המותח את כוח האדם של צבאות המערב עד הקצה. מזכ"ל האו"ם באן קי-מון הציע זה מכבר לשלוח כוח בין 27,000 משקיפי שלום לסומליה, אך קשה לראות מאיפה אלו יגיעו, במיוחד לאור העובדה שלקח למדינות האיחוד האירופי והאיחוד האפריקני חצי שנה להרכיב כוח קטן יותר לדארפור. מועצת הביטחון, שהאריכה זה מכבר את משימת האיחוד האפריקני לאזור, צפויה לדון בנושא במהלך החודש.

לכל נהיר כי רק התערבות בינלאומית משמעותית תוכל להביא לסיום הקרבות בסומליה ולביסוסה מחדש של המדינה. באם יימנעו המעצמות העולמיות, ובראשן ארה"ב והאיחוד האירופי, מלפעול, הן עלולות למצוא עצמן מתמודדות עם מדינת טרור קיצונית, החולשת על אחד מנתיבי הסחר הימיים המרכזיים בעולם.

הערות

1. Jeffrey Gettleman, "Somalia’s Government Teeters on Collapse", New York Times, 29/03/2008

2. Derek Kilner, "Relief Groups Warn of Worsening Humanitarian Situation in Somalia", Voice of American, 26/03/2008


מאמרים נוספים