הלפיד בדרך לבייג'ינג

סין מבססת את עליונותה האזורית

אלון לוין, יובל בוסתן


הנסיגה בדומיננטיות האמריקנית, משבר המנהיגות הנמשך ביפן ועלייתם של מנהיגים פרגמטיים ואף פרו-סיניים באוסטרליה ובטיוואן, משחקים היטב לידיה של סין בזירה האסיאתית. לאחר שישתיקו את קולות המחאה בסוגיית טיבט ויארחו בהצלחה את האולימפיאדה בבייג'ינג, יפנו הסינים למנף את רצף האירועים להישגים מדיניים.

"הזדמנות חדשה". כך כינה הנשיא בוש את נצחונו של מה יינג ג'ו מהקואומינטנג בבחירות לנשיאות טיוואן שנערכו בחודש שעבר. הנשיא הנבחר מחזיק בתפיסות מתונות באופן יחסי בנוגע ליחסים עם סין. במשאל העם שנערך ביחד עם הבחירות, תמך מה יינג ג'ו בניסיון הצטרפות לאו"ם בשם שלא יכעיס את הסינים, או בניסיון הצטרפות חלקי בלבד. מנגד, המפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית, הלעומתית כלפי סין, הציעה להצטרף לאו"ם בשם השנוי במחלוקת.

משאל העם התאפיין בעיקר בחרם שזכה לעידוד מצד פוליטיקאים תומכי הקואומינטנג, ומאחר והשתתפו במשאל העם פחות ה-50% הדרושים, הוא בוטל. גם בפרלמנט הטיוואני, אליו נערכו בחירות מוקדם יותר השנה, זכתה הקואליציה "הכחולה" – קואליציית המפלגות בראשות הקואומינטנג המתאפיינות בפרגמטיות מדינית. הקואליציה זכתה בשלושה רבעים ממושבי הפרלמנט, בעוד הקואליצייה "הירוקה", בהנהגת המפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית, זכתה בכרבע מהמושבים בלבד. לפיכך, הבחירות לנשיאות השלימו את המהפך הפוליטי ונראה כי טיוואן עומדת בפני כיוון פוליטי-מדיני-כלכלי חדש.

שמונה שנות שלטונו של קודמו של מה בתפקיד, הנשיא היוצא צ'ן שוי ביאן מהמפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית, התאפיינו במתיחות גוברת עם סין. עמדתו באשר לעצמאות טיוואנית מלאה הטרידה גם את ארה"ב ואיימה על היציבות האזורית.

מה, העומד בראש מפלגת הקואומינטנג, המפלגה הוותיקה שבראשה עמד בעבר מייסד טיוואן, צ'יאנג קאי שק, צפוי להביא להורדת המתיחות. ב-20 במאי ייכנס לתפקידו, והוא עתיד לפעול לחיזוק הקשרים עם סין, תוך אמירה ברורה כי איחוד עם סין אינו עומד על הפרק.

מנגד, נותרת סין הרשמית נאמנה למדיניות "סין אחת". על פיה, היא אינה מכירה בריבונות של טיוואן והמתנגדת, בין היתר, למאמצי העצמאות של טיבט. מדיניות זו היא התנאי המרכזי כיום ביחסי החוץ הסיניים לכינון יחסים עם בייג'ינג. נכון להיום, רק 23 מדינות מכירות בעצמאות טיוואן. כולן מדינות קטנות בעולם השלישי אשר אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים מלאים עם בייג'ינג. במהלך השנים, ביטלו מדינות רבות את הכרתן בטיוואן לאחר לחץ סיני אשר כלל גם הטבות כלכליות. לאחרונה הייתה זו מלאווי האפריקנית אשר קיבלה מענקים והלוואות בגובה של 6 מיליארד דולר מסין בתמורה לביטול הכרתה בטיוואן.

על אף המדיניות הרשמית, מקיימת סין קשרי מסחר ענפים עם טיוואן. זהו הסטטוס קוו הידוע ביחסי שתי המדינות אשר משמר את המצב הנוכחי, בו טיוואן מורשית לפעול בזירה הכלכלית באופן חופשי, אך נעדרת מן הזירה המדינית.

האירועים בטיבט השפיעו על מערכת הבחירות בטיוואן באופן בלתי צפוי. הדיכוי האלים של ההפגנות למען עצמאות טיבט מצד כוחות הביטחון הסיניים צפוי היה להגביר את התמיכה במפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית הנצית ביחס לסין. כשהחלו הידיעות על המהומות לזרום לתקשורת המקומית, פעלו מנהיגי המפלגה הדמוקרטית פרוגרסיבית ובראשם פרנק הסייה לקיים עצרות הזדהות עם הטיבטים. במקביל הם גינו את הקואומינטנג על שנמנעו מהבעת עמדה ברורה בנושא. מנהיג המפלגה, מה, אף ביצע טעות חמורה מבחינה פוליטית כשטען כי מוקדם לומר מי אשם במהומות, הסינים או הטיבטים.

לנוכח התגובה הציבורית הקשה על דבריו, פנה לגישה קיצונית אף יותר מזו של הסייה כשאמר כי על טיוואן לשקול את החרמת המשחקים האולימפיים, צעד אשר יביא את המתיחות עם סין לשיא. כאן טענו כלפיו אנשי הקואליצייה הירוקה כי בכך הוא יפגע רק בספורטאים המקומיים אשר המתינו לאולימפיאדה ארבע שנים. הנושא הטיבטי אם כן, נותר לבסוף בראש האג'נדה הטיוואנית לפרק זמן קצר בלבד. כך, לעומת מערכת הבחירות ב-2004, שעסקה רבות בזהותה הלאומית של טיוואן וביחסיה עם סין, התמקד הקמפיין השנה בנושאי הכלכלה והשחיתות השלטונית.


נשיא טיוואן החדש, מה יינג ג'ו – יחמם את היחסים עם סין? צילום: האתר הרשמי

לקראת האולימפיאדה

בינתיים, מצדם השני של מיצרי טיוואן, מתמרקת סין לקראת אחד האירועים הבינלאומיים החשובים ביותר – האולימפיאדה בבייג'ינג. הסינים הפעילו את כל המשאבים שעמדו לרשותם כדי לבנות תשתיות אדירות שיפארו את הישגיה של המעצמה הכלכלית החדשה. קריאות להחרמת האולימפיאדה שעלו לאחרונה ברחבי העולם על רקע יחסם הנוקשה של הסינים כלפי הטיבטים, הלחיצו את סין שהפעילה את המערך הדיפלומטי שלה על מנת לטעון כי אירועי הדמים לא היו אלא פרובוקציה של הדלאי למה ונאמניו.

לא היה זה הנושא הראשון שהביא מנהיגים בעולם לקרוא להחרמת האולימפיאדה. תמיכתה של סין במשטרים בעייתיים בתחום זכויות האדם, דוגמת המשטר הסודני האחראי לביצוע מעשי זוועה בדארפור, יצרה בעבר גל של קריאות להחרמת האולימפיאדה. בעומדם בפני הלחץ, הפעילו הסינים לחץ מסוים על הסודנים כשתמכו בהחלטת מועצת הביטחון לשלוח כוח בינלאומי מוגדל לאזור המוכה.

במערכת הבחירות הצרפתית שנערכה במאי 2007, היה זה נציג המרכז פרנסואה ביירו שהעלה את התביעה להחרים את סין לראש סדר היום שלו. אולם קריאה זו לא זכתה להיענות מצדו של הציבור הצרפתי או של מדינות אחרות.

האירועים בלהסה, שזכו לפרופיל בינלאומי גבוה בזכותם של אישים מוכרים כשחקן ריצ'רד גיר הידוע בקשריו האישיים עם הדלאי למה, הגבירו את המחאה נגד סין. נשיא צרפת סרקוזי איים להחרים את טקס הפתיחה של האולימפיאדה. לעומתו, קנצלרית גרמניה מרקל לא הסתפקה באיום והייתה בין הראשונים להכריז כי תחרים את טקס הפתיחה. גם מנהיגי פולין וצ'כיה הצטרפו למחרימים. מולם, ניצב ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, שהבטיח להגיע לבייג'ינג בכל מקרה.

למרות ההצהרות הלוחמניות ושטף הגינויים, הסיכוי להחרמה רחבה של האולימפיאדה, דוגמת החרם המערבי על משחקי מוסקבה ב-1980 או החרם הקומוניסטי על משחקי לוס אנג'לס ב-1984, נמוך עד כדי ביטול.

אוסטרליה כמתווכת אזורית?

מערכת היחסים בין ארה"ב וסין מושתתת בעיקרה על מסחר. כפועל יוצא מכך, כל גורם המטה את המאזן לטובת אחד הצדדים, דוגמת הגרעון המסחרי העצום לטובת סין ומדיניות המטבע שמנהיגה בייג'ינג, גורם למתיחות בין המעצמות. מנגד, יישוב מחלוקות, מדיניות ואחרות, מביא לא פעם לשגשוג כלכלי המיטיב עם הצדדים. התגובה האמריקנית החיובית לבחירתו בטיוואן של נשיא שאינו עוין את סין, ונכונותו של מנהיג סין, הוּ ג'ינטאו, לחדש את המשא ומתן עם טיוואן, מדגימה את רצון המעצמות בריכוך המשקעים שאינם נוגעים במישרין ליחסי שתי המדינות.

בהקשר זה, המהפך הפוליטי שארע באוסטרליה בסוף 2007 מיטיב עם יחסי ארה"ב-סין. את מקומו של ג'ון הווארד השמרני, אחד מבני הברית הקרובים ביותר של הנשיא בוש, תפס קווין ראד מהלייבור. ראד הוא "סינולוג" מוערך, אשר שירת כדיפלומט בסין ודובר מנדרינית שוטפת. בימים אלו הוא נמצא בעיצומו של מסע ביקורים עולמי, שכלל פגישות עם הנשיא בוש, פגישה בלונדון עם ראש הממשלה בראון והשתתפות בפסגת נאט"ו ברומניה. לסיום, יגיע ראד לביקור בסין, שם ייפגש עם הוּ.

בארה"ב, זכה ראד לאירוח לבבי, על אף החלטתו להוציא את הכוחות האוסטרליים מעיראק עד תחילת הקיץ. בוש כינה את ראד "איש הפלדה", כינוי לו זכה בעבר האוורד, שהיה, כאמור, ביחסים קרובים עם בוש. בוש הגדיר את ראד כמומחה גדול לענייני סין, והעביר את המסר כי הוא רואה בראש ממשלתה החדש של אוסטרליה אחד הגשרים בין ארה"ב לסין. בוש הביע באזני עמיתו את הדאגה האמריקנית מאירועי טיבט, ודן איתו בנושאים שונים הנוגעים ליחסי ארה"ב ואוסטרליה וליחסי ארה"ב וסין.

ראד מצידו, לא הסתיר את השאיפות הגבוהות של ארצו מבחינה מדינית עולמית. במהלך שהותו בניו יורק הציג בפני מזכ"ל האו"ם את רצונה של אוסטרליה לזכות במושב זמני במועצת הביטחון של האו"ם.

חיזוק הפרופיל הבינלאומי של אוסטרליה, וניסיונו של ראד למצב את ארצו כמתווכת בין ארה"ב וסין, יוצר מתיחות מסוג שונה עבור האוסטרלים, אשר לפי שעה רק מפעפעת מתחת לפני השטח. ארה"ב היא בת הברית החשובה ביותר עבור אוסטרליה, אולם לאוסטרליה ישנם קשרים אסטרטגיים חשובים עם מדינה דמוקרטית נוספת באזור – יפן.

ההתקרבות האוסטרלית לסין, בהתאם למדיניותו של ראד, מלחיצה את היפנים אשר ראו באוסטרליה בת ברית אשר תסייע בחסימת ההשפעה הסינית הגוברת באזורי אסיה והפאסיפיק. שנה בלבד חלפה מאז הייתה אוסטרליה למדינה השנייה בלבד, אחרי ארה"ב, שחתמה על ברית אסטרטגית עם יפן. בעת ביקורו של הווארד ביפן במרץ 2007, סיכמו מנהיגי המדינות לשתף פעולה בשורה רחבה של נושאים, מהמלחמה העולמית בטרור ועד מתן סיוע לאזורים מוכי אסון. רק שנה חלפה, וראש הממשלה האוסטרלי בוחר לפסוח על יפן במסע הבינלאומי המשמעותי הראשון שלו.


בוש עם ראש ממשלת יפן, יאסו פוקודה. משבר המנהיגות ביפן נמשך. צילום: הבית הלבן

טוקיו מדשדשת

השנים האחרונות לא היטיבו עם יפן. בד בבד עם התקרבות האוסטרלית לסין, ממשיכה זו האחרונה להתעצם והיא סוגרת במהירות את הפער מהמשק היפני, השני בגודלו בעולם. יפן מתמודדת עם אוכלוסיה מזדקנת במהירות והחשש במערכת הפיננסית מפני השלכותיה של האטה עולמית, גובר. מעל כל אלו בולט משבר המנהיגות החמור הפוקד את ארץ השמש העולה מאז ספטמבר 2006, עת פרש מרצונו ראש הממשלה הפופולארי ביותר שידעה יפן מאז מלחמת העולם השנייה, ג'וניצ'ירו קויזומי. כשפרש, החליף אותו שינזו אבה בראשות המפלגה והממשלה, ללא בחירות כלליות. אבה החזיק בתפקיד שנה בלבד והוחלף על ידי יאסו פוקודה באותו אופן.

"אצל קויזומי כל זה לא היה קורה" מאמינים רבים. קויזומי דאג לתחזק את יחסי ארצו עם ארה"ב באופן כזה, שהמדיניות האמריקנית העמידה את היחסים עם יפן בסדר עדיפות גבוה בכל מגע עם הסינים. ביחסי יפן עם אוסטרליה, אשר היו להדוקים ביותר בימי שלטונו של ג'ון האוורד, לא התקיים כלל החשש כי אוסטרליה תפעל לחמם את היחסים עם סין על חשבונם של היפנים.

החולשה הזו דוחפת את היפנים לנסות ולהדק בעצמם את היחסים עם סין. בימים אלה דנים ראשי מערכות הבטחון הסיניות והיפניות בטיוואן. מדיונים אלו מסתמן קונצנזוס סיני-יפני בסוגיות רבות. בסוף השנה מתוכננים בכירי הצבא הסיני להגיע לביקור ביפן, וביקורי גומלין מתוכננים אף הם. המטרה המוצהרת של הביקורים היא בנייה של מנגנונים קבועים אשר ייעודם הוא מניעה של התדרדרות ביטחונית בין סין ויפן. היפנים מעוניינים במנגנון שכזה לנוכח ההתחמשות הסינית הדרמטית בשנים האחרונות. הסינים מצידם, מביעים את חששותיהם לנוכח שינויים שעבר הצבא היפני בשנים האחרונות כולל הקמתו של משרד הגנה, גידול בתקציב הביטחון ומהלכים לשינוי החוקה הפציפיסטית של יפן.

גולת הכותרת ביחסי סין-יפן היא ביקורו הצפוי של נשיא סין ביפן ב-6 במאי השנה, הביקור הראשון מסוגו מאז 1998. במרכז סדר היום של הביקור הסיני הממלכתי תעמודנה סוגיות הנוגעות למסחר בין שתי המדינות, לצד יישוב נקודות חיכוך מתמשכות דוגמת טענות יפניות בדבר ייבוא של מזון מורעל מסין שפגע בעשרה אנשים, ניצול של שדות גז ימיים וניסיון למצוא את הנוסחה שתאפשר שיתופי פעולה במגוון נושאים. הו, שיפגוש גם את הקיסר היפני וכן את יו"ר הפרלמנט המקומי, ידון עם ראש הממשלה פוקודה גם בנושאים מדיניים כמובן, חלקם נוגעים ליחסי שתי המדינות, חלקם נוגעים לסוגיות של זכויות אדם כמו האירועים בטיבט.

הזדמנות לסינים?

המערכת הפוליטית במזרח אסיה עוברת זעזועים בתקופה האחרונה. ההתחזקות הסינית אשר סודקת את הקשת הדמוקרטית האסיאתית – יפן, הודו, אוסטרליה, דרום קוריאה ובמידה פחותה טיוואן, מתרחשת לא מעט בשל השינויים הפוליטיים באזור, ובראשם משבר המנהיגות ביפן, המהפך באוסטרליה, ולהבדיל המתיחות הנמשכת בחצי האי-הקוריאני. אל אלו מצטרפת הנסיגה במעמד ארה"ב, הנובעת מהמלחמה העולמית בטרור השנויה במחלוקת, משנת הבחירות בארה"ב ומהחששות הגוברים מפני מיתון כלכלי.

הסינים, נאמנים לתפיסת "ההתעצמות השקטה", מבקשים לשמר את השקט התעשייתי לפחות עד תום האולימפיאדה. לכשזו תסתיים, צפוייה סין להפוך לאקטיבית יותר באופן משמעותי בזירה הבינלאומית.

שינוי זה עשוי לפגוע באינטרסים של הגוש הדמוקרטי במזרח אסיה. היעדרותה היחסית של ארה"ב מהאזור בעקבות מערכת הבחירות והמלחמה הנמשכת בטרור, תקשה עליה לסור באופן פעיל לעזרת בנות בריתה, ועשויה להניע את סין לפתור את אחד הסכסוכים המקומיים המטרידים אותה באמצעות שימוש בעוצמתה הצבאית.


מאמרים נוספים