הצבע שדהה

סופן של המהפכות הצבעוניות

אלון לוין, יובל בוסתן


חמש שנים אחרי מהפכת הצבעוני שהביאה לחילופי שלטון בקירגיזסטן, שוב סוערת הרפובליקה המרכז-אסייאתית העניה והנשיא המכהן נמלט על נפשו מזעם ההמונים. בכך, הקיץ הקץ על שלטונו של המנהיג האחרון שעלה לשלטון בסדרת המהפכות הצבעוניות שריגשו את המערב באמצע העשור הקודם, בזמן שרוסיה, כך נראה, מסמנת את אחד ההישגים הגדולים של השנים האחרונות.

במרץ 2005, זמן קצר לאחרי בחירות לפרלמנט בקירגיזסטן, יצאו תנועות אופוזיציה מקומיות למחאות ספוראדיות נגד הנשיא הוותיק אסקר אקייב ברחבי המדינה. האווירה ההיסטורית שיצרו מהפכת השושנים בגיאורגיה (נובמבר 2003-ינואר 2004) ובאוקראינה (נובמבר 2004-ינואר 2005), דחפו את הרצון לשינוי בקרב האופוזיציה, ומנגד העלו את מפלס הלחץ בקרב המנהיגים הוותיקים ששלטו על הרפובליקות הסובייטיות לשעבר. גם בקרמלין נלחצו מהאפשרות של התפשטות צורה זו של מחאה עממית ולא אלימה למדינות נוספות [1].

המהפכה הצבעונית של קירגזיסטן נבדלה מהמהפכות הצבעוניות שקדמו לה בשני היבטים עיקריים – אופי המנהיג המודח והמנהיג הנבחר מזה, ובמידה פחותה דפוס הפעולה של האופוזיציה. בשתי המהפכות הראשונות, הוחלף מנהיג אוטוריטארי פרו-סובייטי, במנהיג דמוקרטי באופן יחסי ובעל נטייה פרו-מערבית. לא כך קרה בקירגיזסטן – הנשיא המודח, אסקר אקייב, היה דמות יוצאת דופן במרכז אסיה וברחבי הרפובליקות הסובייטיות שהתבססו בעצמאותן.

אקייב נבחר ב-1990 לנשיא הרפובליקה הקירגיזית הסובייטית. כעבור שנה נבחר לנשיא הראשון של קירגיזסטן העצמאית, שבחוקתה נקבעה מגבלה של שתי כהונות לנשיא. למרות זאת, הוא נבחר שוב לנשיאות ב-1995 וב-2000, הודות לפסיקה של בית המשפט החוקתי של קירגיזסטן, שקבע כי לצורך הספירה בחירות 1995 הן הראשונות. אקייב הצהיר בפומבי כי אין בכוונתו להתמודד שוב לנשיאות ב-2005 והיה מנוי וגמור עימו לפנות את השלטון לאחר הבחירות [2].

על פי התכנון המקורי, הבחירות לפרלמנט נקבעו לפברואר 2005, והבחירות לנשיאות לאוקטובר אותה שנה. בבחירות לפרלמנט זכו מפלגות שתמכו באקייב בניצחון סוחף. אחיזתם החזקה בפרלמנט והפופולאריות של בקייב בקירגיזסטן ומחוצה לה, ביחד עם ספקנות כלפי נכונותו של אקייב לפנות את השלטון מרצונו באזור שמעולם לא ידע אירוע כזה, שכנע רבים כי אקייב לא יוותר על השלטון וייזום תיקון כלשהו בחוקה על מנת להתמודד פעם שלישית על הנשיאות.

כך, ניצחונן הסוחף של התנועות שזוהו עם שלטון אקייב גררו טענות על זיופים והוציאו אלפי בני אדם לרחובות. היד הקשה בה נתקלו מצד כוחות הביטחון הגדילה את מספר המפגינים לעשרות אלפים, במדינה המונה כ-5.5 מיליון בני אדם.

להבדיל משתי המהפכות הראשונות, שם התאחדו תנועות האופוזיציה תחת מנהיג מוסכם כנגד השלטון הוותיק – מיכאל סאקאשווילי בגיאורגיה וויקטור יושצ'נקו באוקראינה – בקירגיזסטן לא נמצא בתחילה מנהיג כזה ותנועות האופוזיציה יצאו למחאות לא מאורגנות. תגובות קשות של כוחות הביטחון הביאו את תנועות האופוזיציה לשתף פעולה נגד הממשלה, בהנהגת שניים – ראש הממשלה לשעבר, קורמנבק בקייב, ושרת החוץ לשעבר, רוזה אוטונבייבה.

כשהתקרבו המפגינים לבירה בישקק, נפוצו דיווחים על עריקות רבות מקרב כוחות הביטחון והצטרפותם לכוחות האופוזיציה. כשאלו התקרבו לבית הלבן, משכנו של נשיא קירגיזסטן, נמלט אקייב על נפשו לאוזבקיסטן ולאחר מכן לרוסיה, שם הוא מעביר את ימיו כפרופסור באוניברסיטת מוסקבה.

ביולי 2005, נבחר קורמנבק בקייב לנשיא השני של קירגיזסטן העצמאית עם כמעט 90% מהקולות. על פי ה-OSCE, הייתה זו מערכת הבחירות החופשית ראשונה שידעה מרכז אסיה.


הנשיא המודח בקייב – ממהפכת הצבעוני לשלטון ריכוזי. צילום: צבא ארה"ב

המהפכה של פוטין

לתומכי המהפכה הצבעונית של קירגיזסטן, שחלמו על דמוקרטיה ומודרניזציה, נכונה אכזבה – בקייב עשה הכל מלבד להתקדם אל עבר הדמוקרטיה – רציחות פוליטיות, מצוקה כלכלית, התערבות במשק והשתלטות על התקשורת – אלו היו מאפייני שלטונו של בקייב. במהרה, יצאו תנועות האופוזיציה שוב לרחובות, אך לא הצליחו להשיג יותר מהסכמה של בקייב למסור לפרלמנט חלק קטן מסמכויתיו [3].

המחאה נגד בקייב הלכה וגברה, והגיעה לשיא בעקבות המשבר הכלכלי של 2009. לקירגיזסטן יכולת כלכלית מוגבלת. להבדיל משכנותיה שהתברכו במאגרי טבע עשירים, הכלכלה הקירגיזית מסתמכת על חקלאות דוגמת כותנה וטבק, ויצוא זהב, כספית ואורניום. המשאב החשוב ביותר של הרפובליקה, המשפיע ביותר על גורלה, הוא מיקומה הגיאוגרפי. קרבתה לאפגניסטן הביאה את ארה"ב להשקיע בקירגיזסטן על מנת להחזיק במדינה בסיס אווירי. זה בתורו, הביא את הרוסים שחשו מתוסכלים מהתקרבותה של קירגיזסטן לארה"ב, להשקיע גם על מנת לשכנע את בקייב לבטל את ההסכם עם ארה"ב.

בתחילת חודש מרץ, דיווחה התקשורת בקירגיזסטן על בניית מרכז אימונים למלחמה בטרור בשיתוף עם ארה"ב. באותו הזמן, בקייב, שרק באוגוסט האחרון הכריז על הרחבת שיתוף הפעולה על רוסיה [4], סרב לאשר בנייתו של בסיס רוסי נוסף במדינתו.

כעבור שבוע, ב-18 במרץ, הורו השלטונות על סגירתם של מספר אמצעי תקשורת בגין העלבת בקייב ובנו מקסים. בזה אחר זה נסגרו עיתוני אופוזיציה וגם סניפים מקומיים של סוכנויות ידיעות דוגמת ה-BBC. מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, שביקש את בקייב בתחילת אפריל, נזף בו על התנהלותו ועל הפגיעה בזכויות אדם [5]. תומכי האופוזיציה החלו לצאת לרחובות.

המערכה בין בקייב ואנשיו לבין אמצעי התקשורת והאופוזיציה, הביאה להתערבות מהירה של גורם שלישי שחיכה חמש שנים לשעת כושר – רוסיה. אמצעי התקשורת הרוסיים, וחברות רוסיות השולטות באמצעי התקשורת בקירגיזסטן, פתחו בקמפיין ענק נגד בקייב, פרסמו נגדו תחקירים על שחיתות, מעילות והעדפת קרובים. הנשיא הקירגיזי, שחסם בקלות את אמצעי התקשורת של האופוזיציה, חסר את היכולת לבלום את אמצעי התקשורת הרוסיים [6].

בחלוף ימים ספורים, הודיע פוטין על ביטול מעמד הסחר המועדף של קירגיזסטן, מהלך שפירושו הטלת מיסים על ייצוא מוצרי אנרגיה למדינה הענייה, וזינוק מיידי צפוי של 30% במחירי הנפט והגז הטבעי. באופן רישמי, הסביר פוטין כי הסיבה למהלך נעוצה בשינוי הכרחי בתקנות הייצוא של רוסיה לקראת הקמתו בקיץ הקרוב של איחוד מכסים עם קזחסטן ובלארוס [7].

ב-7 באפריל, התפוצצה חבית הנפץ – אלפי מפגינים שטפו את רחובות הבירה וצרו על הבית הלבן הקירגיזי [8]. התנגשויות אלימות עם כוחות הביטחון ומעצר של מנהיגי האופוזיציה, הוציאו אנשים נוספים לרחובות. במהלך היום נפוצו דיווחים כי שר הפנים הוכה למוות על ידי המפגינים. בסוף אותו היום, נמנו כ-75 הרוגים ו-1,400 פצועים. הנשיא בקייב מצא מסתור בדרום המדינה בעיר הולדתו, משם התראיין לכלי תקשורת רוסי והצהיר כי על אף שאינו מחזיק בשלטון עוד, הוא אינו מתכוון לוותר [9].

מנהיגי האופוזיציה מצידם הכריזו כי השלימו את ההשתלטות על מוסדות השלטון והקימו ממשלה זמנית [10]. לראשות הממשלה הזמנית מונתה רוזה אוטונבייבה, שהובילה ביחד עם בקייב את מהפכת הצבעוני והפכה מאז למבקרת הגדולה ביותר שלו. למחרת היום, הביע פוטין תמיכה בממשלה הזמנית שהוקמה, שוחח עם אוטונבייבה והציע לה סיוע הומניטארי [11].


התנגשויות אלימות בקירגיזסטן – האם הפעם יזכו לדמוקרטיה? צילום: טלוויזיה

מנקים שולחן

שנים ספורות אחרי שלושת המהפכות הצבעוניות שבישרו, כך האמינו במערב, עידן חדש לאזור, ואלו נותרו רק בדפי ההיסטוריה. גיאורגיה שחלמה דמוקרטיה, ספגה מתקפה חזיתית מרוסיה בקיץ 2008, ונוכחה לדעת עד כמה מוגבלת תמיכת המערב בה; באוקראינה, מנהיגי המהפכה הכתומה הודחו ובמקומם עלה לשלטון ויקטור ינוקוביץ' הפרו-רוסי. העובדה כי זה נבחר בבחירות דמוקרטיות וחופשיות וחילופי השלטון התבצעו בצורה תקינה לחלוטין, היא נחמה פעוטה עבור אלו במערב שכבר חלמו על הצטרפותה של קייב לאיחוד האירופי או לנאט"ו.

קירגיזסטן, כמו לפני חמש שנים, מציגה מקרה שונה – כיום מחזיקה בשלטון אחת ממנהיגות המהפכה מלפני חמש שנים, הנחשבת חסידת דמוקרטיה נלהבת. קירגיזסטן, שבעידן אקייב חוותה עדנה דמוקרטית, צפויה לחזור למשטר חופשי תחת שלטונה של אוטונבייבה. עם זאת, אירועי השנים האחרונות ובעיקר החודש האחרון, ודאי יביאו אותה לשקול היטב כל מהלך שעשוי לפגוע באינטרסים רוסים. מקרה זה מדגיש עוד יותר את חוקי המלחמה הקרה השנייה, במסגרתם עשויה ארה"ב לתמוך במשטר דיקטטורי ורוסיה במהפכה דמוקרטית, במידה ואותה מדינה בוחרת להשתייך "לגוש הנכון".

השינוי במדיניות המכסים שביצע פוטין בתחילת אפריל, מציב את המנהיגה החדשה של קירגיזסטן בעמדת נחיתות מול רוסיה, בזמן שהקרמלין, בלי מאמץ כמעט, הבטיח לעצמו אס ביד מול אחת המדינות הבעייתיות מבחינת הרוסים, המוסיפה לאפשר נוכחות צבאית אמריקנית בשטחה.

שנים ספורות אחרי שלוש המהפכות הצבעוניות, הצליחה רוסיה "לנקות את השולחן", ולבסס במידה ניכרת את אחיזתה במרבית הרפובליקות הסובייטיות לשעבר. במציאות בה ארה"ב והאיחוד האירופי מחפשות כל דרך להבטיח את שיתוף הפעולה של רוסיה מול איראן, מזהים בקרמלין שעת כושר. סגירת הבסיס האמריקני בקירגיזסטן, כך נראה, יהיה רק הראשון בשורה של מהלכים שצפויים הרוסים לבצע באזור בעת הקרובה.

הערות

1. עוד על התגובה הרוסית למהפכות הצבעוניות, במאמר "היה נכון", בגיליון ספטמבר 2007 של סיקור ממוקד

2. Bruce Pannier, "Rethinking Kyrgyzstan's Tulip Revolution", RFE/RL, 25/04/2009

3. Leila Saralayeva, "Kyrgyz opposition stages large rally against embattled president", AP, 12/04/2007

4. "Russia trumps U.S. with new Central Asia army base", Reuters, 01/08/2009

5. David Trilling, "KYRGYZSTAN: UN HEAD CHIDES BAKIYEV AS MORE MEDIA OUTLETS BLOCKED", 05/04/2010

6. Erica Marat, "Russian Mass Media Attack Bakiyev", Eurasia Daily Monitor Volume: 7 Issue: 63, 01/04/2010

7. David Trilling andd Chinghiz Umetov, "KYRGYZSTAN: IS PUTIN PUNISHING BAKIYEV?", Eurasianet.org, 06/04/2010

8. Peter Leonard, "Violence erupts at Kyrgyzstan opposition rallies", AP, 07/04/2010

9. "Runaway Kyrgyz leader says has no real power, but refuses to resign", RIA Novosti, 08/04/2010

10. Clifford J. Levy, "Upheaval in Kyrgyzstan Could Imperil Key U.S. Base", New York Times, 07/04/2010

11. "Russia throws weight behind provisional Kyrgyz govt", RIA Novosti, 08/04/2010


מאמרים נוספים