מט לצריח

הנייטראליות השוויצרית מתקרבת לקיצה

יובל בוסתן, אלון לוין


בעידן של המאה ה-21, נראה כי אף מדינה אינה יכולה להיוותר נייטראלית לחלוטין. בעל כורחהּ, מוצאת עצמה שוויץ מעורבת במאבקים המאפיינים את שאר העולם המערבי והאירופי בפרט. ההגירה המוסלמית, המשבר הפיננסי והקשרים עם מדינות אחרות – השוויצרים מתחילים להבין כי הישיבה על הגדר הופכת קשה משנה לשנה, בפרט נוכח ההקצנה החברתית בחברה השוויצרית.

ב-29 בנובמבר, הועמדה למשאל עם בשוויץ שאלת בנייתם של צריחי מסגדים בשוויץ. 57.5% תמכו באיסור, אשר יהפוך לתיקון בחוקה. לתיקון זה אגב, אין השלכה רטרואקטיבית. לארבעה מסגדים בשוויץ יש צריח, והם יישארו, אולם כעת לא ניתן לקבל אישור לבניית צריח בשוויץ.

כך, מה שהחל כמאבק מקומי ספק מטעמים אסתטיים, הפך לעימות בעל גוון דתי. תחילתו של הסיפור לפני ארבע שנים, עיירה צפון שוויץ בשם וואנגן בי אולטן, בה מתגוררים 4,600 תושבים. בעיירה ביקשו מהגרים טורקיים אישורי בנייה להקמת צריח בן שישה מטרים על גג המסגד שלהם. אזרחים בעיירה התארגנו למנוע את הקמת המסגד, והבנייה עוכבה. המוסלמים פנו לבית המשפט בשתי ערכאות שונות וקיבלו אישור בנייה. ביולי 2009 הסתיימה הבניה. כישלונם של השוויצרים הוותיקים למנוע את הקמת הצריח, וההבנה כי מאבקם אינו מגובה בחוק, עודדה אותם לפנות למסלול אחר הדמוקרטיה הישירה. משאלי העם בשוויץ מאפשרים להביא לשינויים חוקתיים, ורבות מההחלטות הנוגעות לחיי היום-יום בשוויץ מתקבלות במשאלי עם ולא בחקיקה.

במקביל לוויכוח הספציפי הזה, שייתכן ונבע רק מהתנגדות מקומית להקמת צריח, בעיירה הבנויה בבנייה נמוכה אשר חששה לשינוי הצביון והחזות שלה, החל המאבק בהקמת הצריחים לקבל ממד לאומי – אנשי הימין יצאו בקמפיין ציבורי שקרא לעריכת משאל עם בנושא. על פי החוקה השוויצרית, המבקשים להעמיד שאלה למבחן הציבור נדרשים לאסוף מאה אלף חתימות בתוך שנה וחצי.

הקמפיין הציבורי התלהט במהירות. חשוב להבין שהצריחים אינם עניין דתי גרידא, ולא בכל מסגד יש צריח. הצריחים מסמלים את כוחו של האסלאם הפוליטי. לכן, אופי המאבק הוא סמלי. בעיני השוויצרים-הנוצרים, מסמל הצריח את התפשטות כוחו של האסלאם בשוויץ, ותומכי הקמפיין בוחרים להבליט את עניין הפגיעה בזכויות האדם ובזכויות נשים בחברות מוסלמיות, ואת חוסר רצונם כי דפוסים כגון אלה ימצאו לעצמם משכן בארצם.

המאבק בצריח בעיירה הצפון שוויצרית, לא היה המאבק היחיד בהתחזקות הגורם המוסלמי בשוויץ. ב-2007 אסרה עיריית ברן הקמה של מרכז תרבותי אסלאמי, שהיה אמור להיות אחד הגדולים באירופה.

מספר כרזות של הקמפיין הורדו לאחר שנראה היה כי הדיון גולש לגזענות, ביניהן כרזה בה מותקף דגל שוויץ על ידי טילים בצורת צריחים, בעוד אישה מכוסה מכף רגל ועד ראש בלבוש אסלאמי מסורתי, מביטה מהצד. בכרזות אלה, ביקשו אנשי הימין לעורר את הפחדים והחששות של השוויצרים מפני האסלאם, קמפיין שהשתלב גם בקמפיין הבחירות בשוויץ, בו זכתה ב-2007 מפלגת הימין, מפלגת העם השוויצרית, ב-29% מהקולות, ההישג האלקטוראלי הטוב ביותר של מפלגה כלשהי בשוויץ ב-90 השנים האחרונות. גם העובדה שהורדו כרזות בשל חשש מליבוי שנאה גזעית או דתית, נוצלה על ידי ראשי הקמפיין נגד צריחים בשוויץ לקידום עניינם. כרזות חדשות החלו להופיע בשוויץ שטענו כי ניצחון למוסלמים בסוגייה הזאת, יוביל לצנזורה.

ההתנגדות לאיסור על בניית הצריחים, מדגימה עד כמה המאבק בצריחים הפך למאבק עממי. בקרב המתנגדים לאיסור, מצויה ממשלת שוויץ, המנסה כעת למזער נזקים בעולם המוסלמי ובקרב מדינות המערב, על מה שנתפס כצעד אנטי-ליברלי. עוד כשנקבע תאריך למשאל העם, היו בפרלמנט השוויצרי כאלו שהביעו חשש מהנזק התמידי שייגרם למדינה הפסטורלית אם תתקבל ההחלטה. ברוח זו, קיבל הפרלמנט החלטה ברוב של שני שלישים, לעם השוויצרי לדחות את המשאל. מדובר אומנם בהחלטה סמלית, אך כזו המצביעה על עמדת הממסד הפוליטי בשוויץ.

הממסד הנוצרי על שלל פלגיו, קתולים, פרוטסטנטים ואורתודוכסים, הביע התנגדות לאיסור וטען כי הדבר רק ילבה מלחמה בין-דתית, ויעודד את האסלאם הפונדמנטליסטי, טענה שהושמעה גם על ידי ממשלת שוויץ. גם הקהילה היהודית בשוויץ הביעה את התנגדותה להתפתחות הזאת, בהזכירה כי היהודים מכירים מההיסטוריה הקרובה את ההשלכות שיש לאימוץ של החלטות הפוגעות בחופש הדת. איסור על הקמת צריחים כיום, עשוי התגלגל להפרה חמורה יותר של זכויות אדם בעתיד. גם ארגוני זכויות האדם, למעט הארגונים הפמיניסטיים המתנגדים לאסלאם מקפח הנשים, הביעו ביקורת רבה על אימוץ האיסור על בניית צריחים במשאל עם.


הכרזה השנויה במחלוקת נגד בניית הצריחים

פילוח התוצאות

תוצאות המשאל עצמו, כשהן מפולחות על פי אזורי ההצבעה, מציירות תמונה מעניינת. בשוויץ ישנם 26 קאנטונים, אשר שישה מהם מכוני חצאי-קאנטונים, כך שלמעשה ישנם 23 קאנטונים בשוויץ. ב-19.5 מתוך 23 הקאנטונים, היה רוב לאיסור על הקמת הצריחים. הקאנטונים שהתנגדו למהלך, הם הקאנטונים דוברי הצרפתית המצויים במערב המדינה. רוב למתנגדים לאיסור נרשם גם בשלוש הערים הגדולות, באזל, ציריך וז'נווה, בהן ישנה אוכלוסייה מוסלמית גדולה יותר, אשר היטתה את לשון המאזניים לטובת שלילת משאל העם.

בשוויץ כולה, על פי מפקד אוכלוסין מ-2007, ישנם כ-4.3% מוסלמים. בניגוד למדינות אחרות, בהן אוכלוסיות של מהגרים בוחרות להתרכז באזור מסוים, בשוויץ ישנו פיזור שוויוני של אוכלוסיית המוסלמים, ועל כן באף קאנטון לא מהווה האוכלוסייה המוסלמית יותר מ-8% מהאוכלוסייה הכללית, ונדיר למצוא יישוב בשוויץ בו חיים יותר מ-10% מוסלמים.

מבחינה אתנית, שונה האוכלוסייה המוסלמית מאוכלוסיות דומות בשאר אירופה. 56% מהמוסלמים לערך, מוצאם ממדינות יוגוסלביה לשעבר, והם החלו להגיע לשוויץ בעקבות המלחמות בבלקן בעשור הקודם. מדובר בבוסנים, מקדונים וקוסוברים בעיקר. המאפיין של אוכלוסייה זאת, זו העובדה כי מבחינה אתנית הם קרובים יותר לאירופה, וכן שבשל העובדה כי חיו תחת שלטון קומוניסטי במשך שנים רבות, שהממד המוסלמי בתודעתם הוא קטן בהשוואה לאוכלוסיות מהגרים ממדינות ערביות לדוגמא. 20% מהמהגרים הם טורקים, אשר בדרך כלל מצליחים להתערות בחברה האירופית טוב יותר מאשר מהגרים ממדינות ערביות. על-כן, מהומות מהגרים בשוויץ על רקע דתי הן נדירות יותר.

כך מצטיירת תמונה מרתקת בשוויץ הנוגעת להתמודדות עם שאלת ההגירה מהעולם השלישי ובעיקר מהעולם המוסלמי – ההנהגה השוויצרית והממסד השוויצרי בכללו, תומכים באינטגרציה ובקבלתם של מהגרים באופן כללי, וכן בשמירה על זכויותיהם של אלה שכבר היגרו ונקלטו, ואילו הציבור השוויצרי, ובעיקר הציבור החי ביישובים הפריפריאליים, מתנגד לכך וחושש לצביונהּ של שוויץ.

שרת החוץ השוויצרית, מישלין קאלמי-ריי, נחשבת למקורבת למדינות מוסלמיות ובעיקר לאיראן. ב-2008 ביקרה השרה באיראן ונפגשה עם הנשיא האיראני מחמוד אחמדיניג'אד. לפגישה הגיעה קאלמי-ריי עם כיסוי ראש, וספגה על כך ביקורת רבה מאוד, בעיקר מכיוונם של הארגונים הפמיניסטיים, שטענו כי השרה בגדה בכך בנשות איראן ובמאבק בדיכוי האשה בעולם המוסלמי. קאלמי-ריי טענה להגנתה כי פעלה כך בכפוף לכללי הפרוטוקול, אך היה זה נדבך נוסף בהתרחקות בין הממשלה בשוויץ ובין הציבור השוויצרי בסוגיית הקשר עם העולם המוסלמי.

שרת החוץ הייתה השושבינה הראשית של עסקת גז עם איראן בהיקף של מיליארדי דולרים, ופעמים רבות הגנה על יחסיה הקרובים של שוויץ עם מדינות דיקטטוריות. כשנודעו תוצאות משאל העם, התקשר שר החוץ האיראני מנושאר מותאקי לעמיתתו השוויצרית להביע את מחאת על התוצאות [1].

היחס המרוכך של הממשלה השוויצרית אל מנהיגי העולם המוסלמי, הוא אחד הגורמים לביקורת הציבורית בשוויץ נגד האסלאם. מי שעוד אפשר לזקוף "לזכותה" את סערת הרוחות הציבורית היא לוב, שהתנהלותה לאחרונה תרמה ככל הנראה להצלחת משאל העם.


הפגנה בציריך נגד תוצאות משאל העם. בשלט כתוב: "השתלבות במקום דחיקה לשוליים". צילום: מקאויגליה, ויקיפדיה

לוב זועמת

ביולי 2008, נעצר חניבעל קדאפי, בנו של המנהיג הוותיק של לוב, מועמר קדאפי, על ידי משטרת שוויץ. קאדפי הצעיר נעצר ביחד עם אשתו, באשמה כי הזוג היכה את המשרתים שלהם, אשה טוניסאית וגבר מרוקאי. זוג המשרתים התלונן במשטרה ונתן את האות לזעם לובי. קדאפי הצעיר ואשתו שוחררו בערבות של חצי מיליון דולר, ועלו על המטוס הראשון ללוב. הנקמה לא איחרה לבוא – הפגנות בלוב מול שגרירות שוויץ; ממשלת לוב החליטה למשוך שבעה מיליארד דולר, סך חשבונותיה, מהבנקים בשוויץ [2]; נציגויות של חברות שוויצריות בלוב נסגרו; משטרת לוב עצרה אנשי עסקים שוויצרים בתואנה שפגה אשרת השהייה שלהם ואף שפטה שנים מהם ל-16 חודשי מאסר [3]; האספקה של נפט לובי לשוויץ, המהווה כמחצית מהנפט המיובא למדינה, נפגעה אף היא [4].

כל אלו, כפי שהיו השוויצרים עתידים לגלות, היו רק המתאבנים בדרך למנה העיקרית שתכנן עבורם שליט לוב. בזמן כינוס ה-G8 ניסה קדאפי לעורר רעיון חדש – שוויץ, טען, היא מדינת מאפיה אשר מיצתה את עצמה. קדאפי אמר כי הגיעה העת לפרק את שוויץ לשלוש מדינות על פי החלוקה הלשונית הפנים-שוויצרית. המערב דובר הצרפתית, בו חיים כ-20% מהשוויצרים, יימסר לצרפת. המרכז והצפון דוברי הגרמנית, שם חיים כ-70% מהשוויצרים יימסר לידי גרמניה, ואילו הדרום דובר האיטלקית, בו חיים כ-6% מהשוויצרים, יימסר לידי איטליה. גם כשנאם מול העצרת הכללית של האו"ם השמיע את יוזמתו [5].

בזמן המשבר אף הגיעו בכירים שוויצרים וביניהם הנשיא כדי להתנצל בפני הלובים ולנסות ולהגיע לפשרה. קדאפי נותר בעיקשותו, והשוויצרים חשו עצמם מושפלים. מאחר ולוב נושאת כיום בתפקידים רשמיים באו"ם – היא חברה במועצת הביטחון מאז 2008 ועד תחילת השנה והיא מכהנת כנשיאת העצרת הכללית. קדאפי עצמו מכהן גם כיו"ר האיחוד האפריקני, גוף שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות.

אין תימה כי האיסור על בניית צריחים בשוויץ, עורר את קדאפי מחדש. המנהיג הלובי אמר כי האיסור הזה מעודד גורמי טרור כאל-קעידה שכעת יאמרו "אמרנו לכם שאירופה היא אויבתנו" והדבר יוביל לגיוס של טרוריסטים חדשים ולגל של פעולות טרור באירופה [6].

בינתיים, לא רק העולם המוסלמי מגנה את החלטת השוויצרים. שר החוץ הצרפתי ברנארד קושנר כינה את ההחלטה "שערורייתית", ואמר כי היא סותרת את מגילת זכויות האדם האירופית [7]. גם הוותיקן צירף גינוי להחלטה בקובעו כי ההחלטה "מגבירה את הבעיות של חיים בשיתוף בין תרבויות ודתות" [8]. מנגד, השמיעו קולם גורמים בימין האירופי באוסטריה, הולנד ובמקומות אחרים אשר בירכו על ההחלטה ואמרו כי הם מצפים לצעדים כגון אלה גם בארצם [9].

ממשלת שוויץ שוקלת קיום משאל עם מחודש, שישנה את החלטת משאל העם האחרון, בטענה כי עצם השאלה שהועלתה מנוגדת לחוקה השוויצרית [10].

פרשת סודיות הבנקים

כאילו שהמאבק בלובים, והכעס על שוויץ בעולם המוסלמי לא היה מספיק, נאלצת שוויץ להתמודד בשנה האחרונה עם בעיה קשה ביותר, המסכנת את הביטחון הכלכלי שלה. על רקע המשבר העולמי, מוצאת עצמה שוויץ כמטרה לביקורת מצד מדינות רבות בשל מדיניות הסודיות המפורסמת שלה, בכל הנוגע למידע על חשבונות בנק. בכפוף לסודיות הזאת, מאפשרת שוויץ שנים רבות של העלמת מיסים בצורה מאורגנת. ארה"ב ומדינות אחרות החליטו להיאבק בתופעה ולדרוש שקיפות מצד השוויצרים. לאחר מאבק בן כמה חודשים, ולאחר שארה"ב איימה בהטלת סנקציות על שוויץ, הגיעו הצדדים לפתרון הסוגיה [11].

למרות שלא נודעו פרטים מדויקים על העסקה, התמקדו האמריקנים במידע של רשות המיסים הפדראלית, ה-IRS האמריקנית, שביקשה פרטים על 52,000 חשבונות החשודים כי בעליהם העלימו מיסים. אין מידע מדויק לגבי היקף הכספים המוחזקים בחשבונות אלה, אך ברור כי מדובר במיליארדים רבים. ההערכה היא כי הפשרה שהושגה בין שוויץ לאמריקנים, בהנחה ואכן הניחה את דעתם של האמריקנים, תביא לחשיפתם של מעלימי מס רבים, ותפגע באופן בלתי הפיך באמינות הסודיות של הבנקאות השוויצרית.

נוכח ההתפתחויות, לא מן הנמנע כי בשנים הקרובות זרים רבים יבקשו למשוך את כספם מהבנקים השוויצרים, ולהעבירו למקלטי-מס אלטרנטיביים. החלטה זו עשויה להיות מכה אנושה לכלכלה השוויצרית, שהבנקאות היא אחד הענפים המרכזיים שבו. למרות זאת, החלופה של סנקציות מצדה של ממשלת ארה"ב ואולי גם מממשלות אחרות, לא הותירה לשוויצרים ברירות.


אובאמה עם שרי החוץ ובהם השרה השוויצרית, קאלמי-ריי – הופעתה בטהרן עוררה סערה. צילום: הבית הלבן

קץ הניטרליות

הלחץ בתחום הפיננסי מהווה המחשה אחת ולא יחידה לשוויצרים, כי מה שהיה לא יהיה עוד. כך גם בתחום המדיני – העולם היום שונה בתכלית מההסדרים שאפשרו לשוויץ לשמור על נייטראליות. למעשה, ביקשו השוויצרים לשחק מעין משחק כפול במשך שנים. הם קשרו קשרים עם מדינות הנחשבות למפירות זכויות אדם ודיקטטוריות, תוך הטיעון כי הם מעוניינים ביחסים טובים עם כל העולם. הם אירחו ועידות בינלאומיות רבות, אך ביקשו שיתייחסו אליהם כאל מדינה שנושאים אלה אינם נוגעים לה.

השוויצרים מחזיקים בצבא מקצועי ויש בשוויץ שירות חובה, עובדה שאפשרה להם גם לפתח תעשיית נשק. השוויצרים שמרו את עצמם מחוץ למלחמת העולם השנייה, בזמן שקיימו קשרים כלכליים עם גרמניה ההיטלראית. הניסיון הזה של אי-נקיטת עמדה מצד אחד, וניסיון להפיק מכך את מירב הרווחים מצד שני, דומה שאינו מתאים למציאות של המאה ה-21.

הכלכלה העולמית מאמצת דפוסים של גלובליזציה. מהפכת המידע הפכה את העולם לכפר גלובאלי קטן. הלקח מסיפור החסיון על חשבונות הבנק, על רקע משבר עולמי קשה, מלמד עד כמה המחשבה השוויצרית באשר לניתוק מתהליכים עולמיים אינה עומדת עוד במבחן המציאות. תגובת העם השוויצרי להשפעה הגוברת של האסלאם בארצם, מלמדת כי גם שוויץ, המדינה בה נכתבו פרקים מהחשובים ביותר בכל הנוגע לזכויות אדם, עשויה להפר כללים אלה כשהיא חשה מאוימת.

העולם כולו מבקש להתכנס בתוך מסגרות רב-לאומיות. לצד האו"ם וגופים עולמיים אחרים, פועלים כיום האיחוד האירופי, יונאסו"ר בדרום אמריקה, נאפט"א בצפון אמריקה, האיחוד האפריקני ועוד שלל ארגונים שונים, המורכבים ממדיניות קטנות כגדולות המכירות ביתרונות ההתאגדות. שוויץ, השוכנת בלב אירופה, מנסה להמשיך ולשמור על הייחודיות שלה, בעוד ש-22% מאוכלוסייתה, הם עובדים המגיעים מחוץ לשוויץ, בעיקר מהאיחוד האירופי.

הניסיון השוויצרי שלא לנקוט עמדה בעולם בו מתנהלת מלחמה בין-גושית, בין הגוש הדמוקרטי ששם מקומה הטבעי של שוויץ ובין הגוש הריכוזי איתו מקפידה שוויץ לשמור על יחסים טובים, מסתבר אף הוא ככזה שאינו עומד במבחן המציאות. המאבק המוזר שמנהלת לוב בשוויץ הוא הוכחה לכך, כמו גם האיומים בדבר גל של פיגועי טרור בתגובה על אימוץ האיסור על בניית צריחים.

אין זה אומר כי שוויץ תצטרך לוותר על הנייטראליות שלה בכל הנוגע למלחמות של ממש, אולם ברור הוא כי בעולם שבו ניכרת ההשפעה של תהליכים במקום אחד על אזור אחר של העולם, לא תוכל שוויץ להישאר מחוץ לגופים בינלאומיים. כך לדוגמא, הצטרפות לאיחוד האירופי, אפשרות שעמדה מחוץ לקונצנזוס במשך שנים, זוכה למחשבה שנייה בקרב מספר גדל והולך של אנשים.

השנה האחרונה פגעה בכלכלה השוויצרית, ועוד מוקדם מכדי להעריך את עומק ההשפעה של הפגיעה בחיסיון הבנקים או של הקרע עם העולם המוסלמי. כך או כך, שוויץ תיאלץ בקרוב לקבל החלטות דרמטיות הנוגעות למודל המדיני-פוליטי שפועל בה מאות שנים.

הערות

1. "Iranian FM Slams Swiss Minaret Ban, Warns of Rising Islamophobia", Jerusalem Post, 05/12/2009

2. "Libya to Withdraw Assets From Swiss Banks: Report", AFP, 11/10/2008

3. "Swiss Businessmen Are Jailed on Visa Offences", AFP, 02/12/2009

4. "Libya 'Halts Swiss Oil Shipments'", BBC News, 24/07/2008

5. Ian Sparks, "Now Colonel Gaddafi Wants to 'Abolish' Switzerland: Dictator Files Bizarre Motion With the U.N", daily Mail, 03/09/2009

6. "Swiss Minaret Ban Reversal Vote in Pipeline", Reuters, 06/12/2009

7. "Condemnation Follows Swiss Voter Approval of Minaret Ban", VOA News, 30/11/2009

8. "Vatican and Muslims Condemn Swiss Minaret Ban Vote", BBC News, 30/11/2009

9. שם

10. שם

11. "U.S., Swiss Nail Deal on Secret Bank Accounts", AP, 12/08/2009


מאמרים נוספים