אירופה מחלצת את עצמה

אירוע השנה 2010

אלון לוין, יובל בוסתן


השחיקה הכלכלית הנמשכת והמשבר הכלכלי שפרץ ב-2008 לא הותירו סיכוי לכמה מהכלכלות ביבשת. חמש המדינות שנמצאות במצב הקשה ביותר זכו לכינוי הלא מחמיא PIIGS – פורטוגל, איטליה, אירלנד, יוון וספרד. המכנה המשותף לכל המדינות האלו הוא ניסיון קצר יחסית בכלכלה ליברלית.

קריסתה של יוון ברבעון הראשון של השנה, הובילה את מנהיגי האיחוד בראשות גרמניה להקים קרן סיוע בהיקף טריליון דולר על מנת למנוע התמוטטות מוחלטת של יוון ושל מדינות אחרות הנמצאות בסיכון. לקראת סוף השנה הצטרפה אירלנד לרשימה והבאה בתור, אם לא יכול מפנה דרמטי בקרוב, תהיה פורטוגל. זו אמנם מסרבת לקבל כל סוג של סיוע אך נראה כי לא תוכל להמשיך בלעדיו עוד זמן רב [1].

יוון, אירלנד ופורטוגל העמידו את האיחוד ואת מנהיגי הכלכלות הגדולות בפני ברירה בין להזרים כספים למדינות שכנות לבין להסתכן בהתמוטטות כלכלית. ההחלטה לסייע לחברות גוש האירו עלתה להם בתמיכה מבית, אך המבחן הקשה ביותר ככל הנראה עוד לפניהם – ספרד. הכלכלה הרביעית באיחוד, שב-2007 עוד נהנתה משגשוג יחסי ואחוזי אבטלה שירדו מתחת ל-8%, שיא בעידן הדמוקרטי החדש שלה, איבדה את דרכה מאז – הצמיחה נעצרה ואף צפויה להצטמצם. סיכום נתוני 2010 מצביע על ירידה של 0.3% בעוד האבטלה נוסקת לאזור ה-20%. שיעור הבלתי מועסקים בקרב צעירים אף כפול מכך [2].

התמיכה שהעניקו מנהיגי הכלכלות הגדולות באיחוד עלתה להם כאמור בתמיכה מבית, ובראש ובראשונה אמורים הדברים לגבי קאנצלרית גרמניה מרקל. הגרמנים, שזעמו על הסכום העצום – מעל 150 מיליארד אירו – שיצא מכיסיהם של משלמי המסים לשם הצלתה של יוון. אין חולק על כך כי זו לא הייתה נחלצת מהמשבר בלי הסיוע של שכנותיה. הוויכוח הניטש במדינות היבשת הוא האם, ואם כן באיזו מידה, צריכות מדינות האיחוד לסייע לחברות האחרות בו. לסוגיה זו אין תשובה מוחלטת, גם לא בקרב תומכי האיחוד המובהקים ביותר, ונראה כי היא תשוב ותעמוד על סדר היום במשברים הבאים.

מבחינת מנהיגי האיחוד נראה כי למרות המחיר הכבד, הרכבת כבר עזבה את הרציף ועל אף המחיר הפוליטי הכבד, כל מדינה באיחוד שתיקלע לקשיים תזכה לנתח מהמשאבים המדלדלים גם כך של הכלכלות הגדולות ביבשת. נוכח השחיקה הכלכלית מזה וההקצנה הפוליטית מזה, נראה כי צו השעה מבחינת מנהיגי האיחוד הוא הידוק של שיתוף הפעולה ומציאת פתרונות אינטגרטיבים שיאפשרו לכל הפחות לחברות בגוש האירו להוציא ביחד עם העגלה מהבוץ.

יחד עם זאת, יצטרכו מנהיגי האיחוד בכלל ומנהיגי גוש האירו בפרט, לבחון מחדש שורה של נושאים הנוגעים לחברות השונות: תנאי הקבלה לכל אחד מהגופים; המעקב אחר פעילות החברות והווידוא כי הן אכן עומדות בכללים; ביטול חברויות במידת הצורך; בחינה מחודשת של מדינות המבקשות להצטרף ועוד.


מרקל וסרקוזי – משלמים מחיר פוליטי כבד על הסיוע המסיבי לחברות האיחוד האירופי. צילום: אתר ה-ג'י 8

רשימה ארוכה של בעיות

הבעיות הכלכליות של האיחוד משליכות על כל תחומי החיים – גיל הפנסיה עולה, המלחמה על כל מקום עבודה פנוי מחריפה בזמן שהמצוקה הכלכלית פוגעת גם בביטחון האישי. תחושת המצוקה הובילה, באופן טבעי כמעט, להקצנה פוליטית ביבשת. מדובר במגמה עליה אנחנו מצביעים כבר מספר שנים [3], והיא הולכת ומחריפה ממשבר למשבר – הימין הקיצוני, שזכה לייצוג זניח בפרלמנטים והיה מוקצה מהשיח הפוליטי עד סוף שנות ה-90, מתחזק, כך נדמה, בכל מערכת בחירות במדינות היבשת. מנהיגי הימין הקיצוני צוברים עוד ועוד השפעה וגם מנהיגי המפלגות הגדולות מאמצים מדיניות שנחשבה פעם לקיצונית.

ביולי השנה הכריז נשיא צרפת סרקוזי על החלטה לגרש מצרפת אלפי צוענים ממוצא רומני ובולגרי. החלטה וביצועה – בחודשים הראשונים לאחר ההכרזה גורשו כבר 1,230 צוענים ונהרסו 51 מחנות שלהם – עבר בשקט כמעט מוחלט, למעט גינויים מצד מנהיגי רומניה ובולגריה. העובדה כי החלטה, שיש הרואים בה גירוש על רקע אתני בלבד, עברה באופן שקט כל כך, מעידה עד כמה הפכה היבשת אדישה לאירועים כאלו [4].

עם סיום 2010, נראה כי הימין הקיצוני מוסיף להתחזק ומפנה לא נראה באופק – בהולנד, באוסטריה, בהונגריה באיטליה, בבולגריה, ברומניה ולראשונה השנה גם בשבדיה, זוכות תנועות הימין הקיצוני לעדנה ולייצוג פרלמנטרי גדל. אליהן צפויה להצטרף השנה גם פינלנד עם מפלגת "הפינים האמיתיים" המצפים להישג גדול באפריל.

ההתחזקות הנמשכת הזו, שנהנית מקרקע פוריה של שחיקה כלכלית ועוינות בין התושבים הוותיקים למהגרים, צפויה להוסיף ולהחריף עד אשר תימצא הנוסחה שתוביל, לכל הפחות, להתייצבות כלכלית. בהיעדרה, הסיכוי למפנה דרמטי באופי המשטר באחת ממדינות האיחוד האירופי גדל בהתמדה.

הערות

1. "המשבר באירופה: גרמניה וצרפת לוחצות על פורטוגל לקבל סיוע", אנרג'י, 10/01/2011

2. Unemployment jobless rate in Spain drops fell for the first time for five months in December 2010, AFP, 28/01/2011

3. "שובו של הימין האירופי", אוקטובר 2007

4. עוד בנושא במאמר "יבשת בהקצנה", בגיליון נובמבר 2010


מאמרים נוספים