שושלת קים

הדור השלישי

יובל בוסתן, אלון לוין


מותו של קים ג'ונג איל, מנהיגה של צפון קוריאה ב-17 השנה האחרונות, חתם כמעט 5 שנים של הכנות להחלפתו. בחירתו בקים ג'ונג און כמחליפו, למרות היותו הבן הצעיר, נכפתה על קים האב במידה רבה לנוכח העובדה כי בניו הבוגרים יותר היוו מקור מתמיד למבוכה למשפחה בשל הסתבכויות שנונות ונשנות שלהם. לעומתם, נתפס הבן הקטן כמודל צעיר יותר של אביו. כדי להקל על חילופי השלטון, בחר קים ג'ונג איל, בגיסו ובאחותו כדי שיחנכו את אחיינם. אולם נראה כי בסבירות גבוהה, ההחלטה הזו מהווה פלטפורמה להשתלטותם על המדינה ואות פתיחה למאבקי כוח אלימים בצמרת הצפון קוריאנית בשנים הקרובות.

בחמש השנים האחרונות, התרוצצו שמועות לגבי מצבו הבריאותי של קים ג'ונג איל, מנהיגה הכל יכול של צפון קוריאה, שמת ב-17 בדצמבר. השמועות, שהתבססו בתחילה על מיעוט ההופעות של קים בציבור ומתמונות נדירות שבהן נראה חולה וחלש, התגברו ככל שבוצעו מהלכים פוליטיים חשובים בזירה הפנימית בצפון קוריאה. כך, הצביעו מקורות דרום קוריאנים על כך שבתחילת 2009 הוחלט בשכנה הצפונית כי בנו הצעיר של קים ג'ונג איל, קים ג'ונג און, הוא היורש המיועד להחליפו. נראה כי אכן זמן קצר לפני החל תהליך הכשרתו של קים הצעיר, שהצריך היכרות מעמיקה עם ההנהגה הצבאית וההנהגה הפוליטית במדינה.

במהלך 2009 שונתה החוקה הצפון קוריאנית, מהלך דרמטי בפני עצמו, וכמה רעיונות מרקסיסטיים-לניניסטיים וכן סוציאליסטיים, הוצנעו או הוצאו מתוך החוקה. צפון קוריאה מתבססת על שתי אידיאולוגיות פרי יצירתם של שני מנהיגיה – קים איל סונג האב כינה את תפיסתו "ז'וצ'ה", וטען כי על המדינה לפעול להפוך למשק אוטרקי ככל שניתן; קים ג'ונג איל תרם את תפיסת ה"סונגאון", קדימות הצבא על פני כל מערכת אחרת בצפון קוריאה. למעשה, כשאומץ הסונגאון ב-1998, כארבע שנים לאחר שקים עלה לשלטון, היית זו אינדיקציה ברורה לסיום מאבקי הכוח ונטילת רסן השלטון על ידי קים.

התוצאה: צפון קוריאה הפכה למדינה טוטאליטרית-סטליניסטית, שעוסקת בפולחני אישיות של מנהיגיה, שבה מוכפפים כל המשאבים של המדינה למילוי הגחמות של המנהיג ולהתעצמות צבאית. בשנים 1998-2002 מתו כשני מיליון בני אדם בצפון קוריאה מרעב, כתוצאה ישירה מהפניית המשאבים להתעצמות הצבאית. צפון קוריאה, מדינה שלא מצליחה להאכיל את אזרחיה כבר שנים רבות, היא מעצמה בתחום הבאליסטי ועל פי ההערכות אוחזת בשמונה פצצות גרעיניות כיום.

במהלך 2010, בין יוני לספטמבר, החלו להתרחש בצפון קוריאה במקביל שני תהליכים – הראשון, בהובלתו של קים ג'ונג איל החולה, היה לקדם את בנו קים ג'ונג און למחליפו. לאחר שכבר שנה לפני כן נכנס קים ג'ונג און לחלק ממוקדי הכוח הצפון קוריאניים, בצבא ובמפלגה, בספטמבר כבר זכה לדרגת גנרל 4 כוכבים בעוד שנושאי תפקידים בכירים אחרים מתו, פרשו או הודחו. התהליך השני היה לרומם במקביל את דודתו של קים ג'ונג און ואת בעלה, ככל הנראה בפשרה שנאלץ קים ג'ונג איל לקבל, מתוך ידיעה כי בנו עוד לא מוכן ליטול את המושכות לבדו.

קים קיונג הי בת 65, אחותו של קים ג'ונג איל ואשתו של ג'אנג סונג ת'אאק, השתייכה למעגל הפנימי של קים האב בצפון קוריאה וקיבלה דרגת גנרל 4 כוכבים ביחד עם היורש המיועד בסוף ספטמבר 2010. היא שימשה במשך שנים רבות כעוזרת האישית של אחיה, וכך שלטה על צמתי הכרעה רגישים רבים במדינה. ההערכה כאמור היא כי מאז ספטמבר 2010 החל למעשה תהליך של העברת סמכויות מסודר לקים ולבעלה ג'אנג, בעוד שבכירים אחרים בצפון קוריאה החלו "להיעלם", במקרה או שלא – כך במקרה של רי ג'ה גאנג [1], שנחשב ליריב רב של שנים של ג'אנג סנג ת'אאק ונהרג בתאונת דרכים בגיל 80 ביוני 2010, ובמקרה של ג'ו מיונג רוק [2], שמת מהתקף לב בגיל 82 חודש לאחר שמונה למספר 2 בהנהגה הצפון קוריאנית בנובמבר 2010.

דמות מעניינת אחרת היא אחותו בת ה-37 של קים ג'ונג און, קים סול סונג, מי שהייתה אחראית על אבטחתו של אביה כבר בשנות ה-90. היא אוחזת בדרגת לוטננט קולונל (מקביל לסא"ל – א.ל.י.ב) ונחשבה כל השנים לקרובה אל אביה מבין כל ילדיו. קים סול סונג נושאת גם בתפקיד בכיר בתחום הצנזורה והתעמולה בצפון קוריאה. למרות נאמנותה לאביה, נשאלת עדיין השאלה האם תהיה נאמנה גם לאחיה, או שמא לדודתה.

צ'ו יונג רים בן ה-81, נחשב למקורב מאוד למשפחת קים ונושא בתפקיד רה"מ הצפון קוריאני. קים יונג נאם בן ה-83, נושא בתפקיד מקביל לנשיא בישראל, והוא הבכיר במנגנון הפוליטי, החלש יותר מזה הצבאי – הוא מקבל כתבי האמנה של שגרירים, מארח אורחים רשמיים, שליח רשמי של המדינה באירועים בינלאומיים ועוד. תיאורטית, קים יונג נאם, לצד קים ג'ונג איל וצ'ו יונג רים כיהנו כטרויקה השלטת בצפון קוריאה עם סמכויות שוות, למרות שבפועל כמובן היה זה קים ג'ונג איל שהנהיג את המדינה לבדו.

יש להניח כי חבריו של קים לאותה טרויקה, ימצאו את עצמם מחוץ לתמונה בצורה כזו או אחרת בשנה הקרובה, כחלק ממאבקי הכוחות ומחיסול השרידים האחרונים בהנהגה של הדור שהשתתף במלחמת קוריאה.

בכיר נוסף מהדור ההוא, הוא או קוק ריול בן ה-80, שאביו היה מקורב לקים איל סונג והוא עצמו היה מקורב לקים ג'ונג איל. מדובר בגנרל לשעבר ומי שפיקד על חיל האוויר הצפון קוריאני בסוף שנות ה-60 [3].

הזוג ג'אנג משתייכים לדורו של קים ג'ונג איל, שחוו בצעירותם התפתחות כלכלית מהירה בתקופה שבה נחשב הצפון לעשיר משכנתו הדרומית. כשקים ירש את השלטון, היו בני הדור הזה בשנות ה-50 לחייהם, בשלים לתפוס בעמדות שלטוניות, על חשבון הדור הקודם. כעת, הם מוצאים עצמם במאבק עם הדור הצעיר בצפון קוריאה, הדור שחי רוב חייו תחת שלטונו של קים ג'ונג איל, ואשר חווה את שנות הרעב הקשות, כחוויה מעצבת.

ב-31 בדצמבר הודיעה צפון קוריאה באופן רשמי כי קים ג'ונג און הוא המנהיג העליון של הצבא הצפון קוריאני, ובכך למעשה אשרר מוקד הכוח העוצמתי ביותר בצפון קוריאה את מנהיגותו של קים הבן. הצבא הצפון קוריאני מונה 1.2 מיליון חיילים באופן קבוע, עם יכולת גיוס של קרוב ל-4 מיליון חיילים נוספים, ובכך הוא נחשב לאחד מחמשת הצבאות הגדולים בעולם במושגים של מספר חיילים.

המינוי הוסכם בכינוס של המעגל הפנימי של הפוליטביורו הצפון קוריאני, מעגל קבלת ההחלטות החשוב ביותר בימי מייסד השושלת קים איל סונג, אשר הועם זוהרו בימי קים ג'ונג איל. בהודעה הרשמית נמסר כי ההחלטה בוצעה בהתאם לצוואה שנכתבה על ידי קים ג'ונג איל ב-8 באוקטובר [4].

בנוסף, לקראת תחילת 2012, השנה שבה יציינו בצפון קוריאה 100 שנה להולדתו של קים איל סונג, הצהירו מנהיגי הצבא והמפלגה על נאמנותם המוחלטת לקים ג'ונג און ואת נכונותם להקריב את חייהם למענו [5].

בכך למעשה, מסתיימים שבועיים שבהם הפעילו כלי התקשורת את כל עוצמתם כדי להכתיר את קים ג'ונג און כיורשו הרשמי של אביו, קים ג'ונג איל שמת ב-17 בדצמבר.


קים ג'ונג איל – סוף עידן. צילום: הקרמלין

מסרים סותרים

מאז 2009, המסרים המגיעים מצפון קוריאה הם לכאורה סותרים בצורה קיצונית. באותה שנה ערכה צפון קוריאה ניסוי גרעיני שני שבניגוד לניסוי הראשון שהוכיח שיש לה יכולת גרעינית, היה זה ניסוי שכל מטרתו הייתה לעשות שרירים מול המערב. בסוף מרץ 2010 הטביעה צפון קוריאה אוניית מלחמה דרום קוריאנית על כ-50 מלחיה. גם הניסויים הבאליסטיים התכופים שמבצעת צפון קוריאה, כולל ירי טילים מעל יפן, כוונו לכך. מצד שני, לקראת 2011 כבר הגיעו מסרים אחרים בדבר נכונותה של צפון קוריאה לחדש את השיחות הרב צדדיות על פירוק הגרעין או על השעיית התוכנית הגרעינית. במקרה אחר הציעו הצפון קוריאנים להפסיק להעשיר אורניום בתמורה לסיוע במזון מהאמריקנים.

למעשה, מדיניות "המקל והגזר" הצפון קוריאנית ביקשה להרתיע כל ניסיון חיצוני להתערב בתהליך העברת השלטון לידי קים ג'ונג און, וככל שקים ג'ונג איל נחלש יותר, גם החלו יוזמות של התמתנות לכאורה, במטרה להשיג הישגים כלכליים שיקלו על המעבר השלטוני. סיבה נוספת למסרים השונים נובעת מעובדה שאליה נצטרך להתרגל בשנים הקרובות, בהנחה שצפון קוריאה תישאר מדינה עצמאית – צפון קוריאה היא לפי שעה ישות מדינית דו ראשית, ובמסגרת מאבקי הכוחות הפנימיים, עשויה לדבר בשני קולות.

קים ג'ונג און, כמי שסובל מצד אחד מהיעדר ניסיון והיכרות עם האינטריגות במערכות השלטון הצפון קוריאניות, אולם מצד שני כמי שנהנה מלגיטימציה מצד ההמונים בשל היותו נצר לשושלת שזכתה להאלהה בצפון קוריאה, עשוי למשוך לכיוונים אלימים יותר כדי להוכיח כי הוא קשוח כמו אביו ובעל הבנה צבאית. שיגור הטיל יום לאחר ההודעה על מותו של קים האב, נתפס כאירוע שמיועד להוכיח את קשיחותו של הבן וכן להרתיע את המערב מלנצל את המצב החדש.

דודו של קים, ג'אנג ודודתו קים, אשר נושאים בתפקידים בכירים עוד מימי שלטונו של קים הסב, נהנים מכל היכולות והתובנות הפוליטיות הנדרשות להם כדי לנהל את צפון קוריאה, אך נטולים לגיטימציה ציבורית הנתונה כרגע לקים הבן. בשל כך, הם עשויים דווקא למשוך למדיניות מתונה יותר באופן יחסי של צפון קוריאה, בזמן שהם מובילים מסע טיהור בצמרת הצפון קוריאנית, לכאורה כדי לסלול את דרכו של קים הבן להנהגה.

אחד המהלכים שניסה קים ג'ונג איל לבצע כדי לסייע לבנו ליטול את השלטון, היה לנסות ולהחיות את המפלגה הקומוניסטית, כדי שזו תשמש כמוקד כוח נוסף לצבא, ואשר תקיים מעין תחרות עם הצבא על השפעה בזמן שהבן יצבור ניסיון. ב-2010, לאחר 17 שנות הפסקה, חזרו להתקיים דיונים מפלגתיים במסגרות שהוקפאו זמן קצר לפני מותו של קים איל סונג.

הוועדה המרכזית

הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית בצפון קוריאה מונה 300 חברים לערך. היא אמורה להתכנס אחת לחצי שנה. בפועל, בין דצמבר 1993, זמן קצר לפני מותו של קים איל סונג, ל-28 בספטמבר 2010, כשנה לפני מותו של קים ג'ונג איל, לא נערך כינוס שכזה, בשל מדיניותו של קים ג'ונג איל לחזק את הצבא ולהפכו לגוף החזק היחיד, וזאת על חשבון המפלגה.

הוועדה המרכזית אחראית על בחירת הוועדה הפנימית של הפוליטביורו, מעגל מקבלי החלטות החשוב במפלגה. כאמור, לאחר שקים ג'ונג איל אימץ את המדיניות המעמידה את הצבא בראש, הפכה הוועדה ואיתה גם הפוליטיביורו על אגפיו, לגופים נטולי כל השפעה, בניגוד לתקופת של שלטונו של קים איל סונג. כעת, ייתכן שיוחזרו למפלגה חלק מהסמכויות על חשבון הצבא, כדי שתהווה מוקד כוח חליפי כאמור, אולם אין אינדיקציה מיוחדת לכך לפי שעה.

התחרות על השלטון בצפון קוריאה עשויה לארוך חודשים, או אפילו כמה שנים, כפי שהיה בתקופת העברת השלטון לקים, שנמשכה כ-4 שנים. הזוג ג'אנג מעוניין בהמשך שלטונו של קים, כשהם מנצלים את הלגיטימציה הציבורית ממנה הוא נהנה כדי להנהיג את המדינה מאחורי הקלעים. במקביל, הם יפעלו להסיר כל מי שייתפס כאיום עליהם או על קים. גורמים אחרים מתוך המפלגה ומהצבא ינסו לפעול נגד הזוג ג'אנג ולתמוך בקים הצעיר. בסופו של דבר, אם צפון קוריאה לא תקרוס כלכלית, יוכרע המאבק הזה לטובת אחד מהצדדים, קים או ג'אנג, ולאחר מכן ניתן יהיה להתייחס לעמדה צפון קוריאנית עדכנית לגבי איחוד הקוריאות או כל סוגיה אחרת.


חיילים מצבא הצפון צופים דרומה – צפויים צעדים תוקפניים לביסוס השלטון החדש. צילום: צבא ארה"ב

שש שחקניות בזירה

השיחות הרב צדדיות המתקיימות שנים רבות בנושע לפרויקט הגרעין הצפון קוריאני, שיחות שהוקפאו ב-2009 באופן חד צדדי על ידי צפון קוריאה, לאחר שהושתו עליה סנקציות נוספות בעקבות הניסוי הגרעיני, מייצגות את 6 בעלות העניין העיקריות למתרחש בחצי האי הקוריאני – ארה"ב, יפן ודרום קוריאה הדמוקרטיות; סין, רוסיה וצפון קוריאה הריכוזיות.

העמדה האמריקנית מצדדת באופן מסורתי בפירוק הגרעין הצפון קוריאני, ובאימוץ רפורמות כלכליות ופוליטיות כחלק מתהליך איטי שבסיומו תאוחד קוריאה. מאחר שהאיחוד אמור ליצור מדינה פרו מערבית לנוכח הדומיננטיות הכלכלית הבולטת של דרום קוריאה ובכפוף לכך שפירוק הגרעין הצפון קוריאני יותיר מדינה זו ללא שום קלף מיקוח, מדובר בתוצאה רצויה מבחינת האמריקנים כמובן. לכך נוסף שיקול נוסף מהשנים האחרונות – המשבר הכלכלי החמור בארה"ב, מאלץ אותה לבחון קיצוצים נרחבים בתקציבה, ובכלל זה בתקציב ההגנה האמריקני העצום. האמריקנים מחזיקים נוכחות בקוריאה כבר 60 שנה, ואיחוד הקוריאות יאפשר להוציא את הנוכחות האמריקנית מהאזור.

מבחינת היפנים, צפון קוריאה הגרעינית מהווה איום ישיר עליה. ההיסטוריה המשותפת ליפנים ולקוריאנים כוללת כיבוש יפני אכזרי בשנות ה-30 וה-40 שזכרו עדיין נוכח היטב בפוליטיקה הלאומית הן ביפן והן בקרב שתי הקוריאות. העובדה כי יפן היא היחידה שנפגעה עד היום מנשק גרעיני והיכולת הגרעינית המוכחת של צפון קוריאה, בשילוב רגשי נקמה ושיגורי טילים צפון קוריאניים מעל שטחה של יפן, מגדירים היטב את החרדה היפנית מצפון קוריאה. אי לכך, היפנים מעוניינים במטרייה גרעינית אמריקנית כל זמן שהנשק הגרעיני הצפון קוריאני לא פורק. איחוד אפשרי בין הקוריאות, ידחוף גם את היפנים לפתוח את הארנק ולסייע, כחלק מהתליך שבו מעוניינת ארץ השמש העולה.

הציבור בדרום קוריאה מעוניין באיחוד הדרגתי עם הצפון, כשהזווית הכלכלית היא המדאיגה ביותר – הפערים העצומים בין המדינות – פי 15-20 בתוצר לנפש למשל בין הדרום העשיר לצפון העני, מבשרים על כך שדרום קוריאה תזדקק למאות מיליארדים כדי לבצע את האיחוד. סיוע אמריקני ויפני הוא הכרחי, אך גם איתו תמצא עצמה דרום קוריאה בתקופות כלכליות לא פשוטות.

האיחוד מייצר מספר הזדמנויות כלכליות עבור הדרום ובכך עבור קוריאה המאוחדת – אוכלוסייה צעירה יותר והומגנית בצפון, תוכל לשמש ככוח עבודה זול לתעשייה הדרום קוריאנית המפותחת. כיום, יצרנים גדולים רבים העבירו את הייצור למדינות זולות יותר כגון תאילנד ווייטנאם, ואין ספק שייצור בצפון קוריאה יהיה זול משמעותית, הן בשל כוח העבודה הזול והן בשל המרחקים

פרויקט להעברת התעשייה הדרום קוריאנית לצפון, שיכלול השקעה בתשתיות, יסייע בהפיכתה של קוריאה המאוחדת לאחת המדינות החזקות והעשירות בעולם בתוך עשור או שניים מתחילת האיחוד. הדור הצעיר בדרום קוריאה, שלא זכה להכיר את קרובי המשפחה בצפון, נלהב פחות באופן יחסי מאפשרות האיחוד, בשל המחיר הכלכלי אותו הוא זה שיידרש בעיקר לשלם. פתרון ביניים עבור דרום קוריאה אם כן, עשוי להיות דחיפה לרפורמות כלכליות בצפון קוריאה עם דגש על תשתיות, עוד בטרם מתבצע איחוד, כדי "לאפשר" לצפון לספוג חלק מעלויות העתידיות של האיחוד.

עבור הסינים, מדובר בתמונה מורכבת ביותר. מצד אחד, צפון קוריאה מהווה מזה 60 שנה ויותר כמדינת חיץ בין סין למערב. בזמן מלחמת קוריאה, כשהאמריקנים נחלו הצלחות בשלב מסוים והצבא האמריקני התקדם צפונה, היה זה האות עבור הסינים להזרים מאות אלפי חיילים, רבים מהם ללא הכשרה בסיסית, כדי לחסום את ההתקדמות האמריקנית.

סיטואציה שבה קוריאה מתאחדת וארה"ב ממשיכה להישאר בזירה אינה מקובלת על הסינים, והם יעשו הכל כדי למנוע תסריט שכזה. מצד שני, נפילת המשטר הצפון קוריאני עשויה לגרום לזרם של מאות אלפי פליטים קוריאנים מורעבים אל עבר הגבול הארוך והנגיש יחסית, בהשוואה לגבול בן 17 הקילומטרים עם רוסיה, או הגבול הממוקש ביותר בעולם עם דרום קוריאה. סין לא מעוניינת להגיע לנקודה כזו ולכן היא מסייעת כל השנים לשמר את המשטר הצפון קוריאני בחיים. לכך כדאי להוסיף שקוריאה מאוחדת, שתשלב טכנולוגיה וידע מתקדמים של הדרום, עם כוח עבודה זול אף מזה הסיני בצפון, עשויה להוות תחרות של ממש לתעשייה הסינית.

הסנקציות בשנים האחרונות שהידקו את טבעת החנק על הכלכלה הצפון קוריאנית המקרטעת ממילא ולעומת זאת ההתנהגות האלימה של צפון קוריאה בזירה האזורית, מקשים על הסינים להמשיך ולהגן על צפון קוריאה, וסבלנותם פוקעת.

מבחינת רוסיה, צפון קוריאה אמנם משמשת כמעין מדינת חיץ עם המערב, אולם מדובר עדיין בגבול קצר ומרוחק שקל להגן עליו, ולכן הרוסים פחות מודאגים משינויים בצפון קוריאה. בנוסף, בעוד שהכלכלה הסינית מבוססת על ייצור מוצרי צריכה, הרוסים מתפרנסים מייצוא מחצבים בעיקר. כיום דרום קוריאה, הנחשבת לצרכנית גדולה של אנרגיה, רוכשת יותר ויותר גז טבעי, ונראה כי הספקיות הקבועות וביניהן אוסטרליה ואינדונזיה, לא יוכלו לעמוד בדרישות הדרום קוריאניות לאורך זמן. כך, יכול להפוך הגבול הרוסי למקור נוח וזול לאספקת גז. במציאות שבה התעשייה הכבדה, עתירת הידיים והאנרגיה, תתמקד בצפון, הרי שתהיה זו תשתית קצרה יחסית של צינורות שיאפשרו לרוסים להגדיל את ייצוא הגז באופן משמעותי בזמן קצר יחסית. מצד שני, ייבוא של טכנולוגיה ושל מוצרים מקוריאה מאוחדת יהפוך לזול יותר ולכדאי עבור הכלכלה הרוסית, על חשבון ייבוא מיפן וממקומות אחרים.

לבסוף, צפון קוריאה היא מדינה המדברת לפי שעה בשני קולות כאמור לעיל. הוויכוח הפנימי הנוגע לענייני חוץ, הוא רק באימוץ גישה מתונה מול גישה קיצונית. אולם בשני המקרים, מדובר לפי שעה בשימור המשטר כפי שהוא כיום. אולם בעוד שקים ג'ונג און יבקש לבודד את ארצו בשנים הקרובות כדי להקל על עצמו להשתלט על המדינה, יבקשו הזוג ג'אנג להיפתח קמעה החוצה כדי לאמץ רפורמות כלכליות נחוצות. הם מודעים לכך שהמערב נמצא היום במשבר קשה ואילו סין מתחילה לגלוש לכיוון משבר שכזה. בשנים הקרובות יקשה על הצפון קוריאנים להשיג סיוע חיצוני מהמערב ומסין ולכן, ללא רפורמות כלכליות המצב הפנימי עשוי להתדרדר לרעב נוסף.


קים בביקור ברוסיה עם מדבדב – הרוסים לא מתרגשים מהשינוי. צילום: הקרמלין

מבט להמשך

מתוך כך, נכונו לנו כמה שלבים בפעילות המעצמות: בשלב הראשון שיארך כמה שבועות, הן ייאלצו להעניק שקט זמני לצפון קוריאה כדי לאפשר לה לעסוק בייצוב השלטון. שקט זה יכלול הקלה מסוימת של הסנקציות, סיוע במזון והפחתה של התמרונים הצבאיים באזור. צפון קוריאה עשויה לפעול בצורה מאיימת כלפי שכנותיה בשלב זה, ומכאן נובע הרצון לשקט תעשייתי.

לאחר מכן, יתחיל לחץ על צפון קוריאה לפתוח את הכלכלה כדי לשפר את המצב הכלכלי במדינה. הזוג ג'אנג הוא בהחלט פרטנר לעשייה כזאת, אך זו תקופה שתלווה בעשיית שרירים מצד השלטון. כחלק ממאבקי הכוח בצמרת. זה עשוי לכלול ירי טילים ואולי אף ניסוי גרעיני שלישי.

פעולות אלה מהוות פלטפורמה לקראת מהלך שיבשיל בשנים הבאות – פירוק הדרגתי של הנוכחות הצבאית הקרקעית האמריקנית באזור, לצד פעולות לנורמליזציה בין שתי הקוריאות.

סין יכולה לחיות עם קוריאה מאוחדת בעוד עשור וללא נוכחות אמריקנית, בהנחה שהכלכלה שלה תהפוך לתחרותית יותר, כך שמבחינת כל השחקנים, פעולה הדרגתית להשגת יעד כזה היא דרך הפעולה המועדפת.

הערות

1. עוד בנושא המאמר "מתיחות קוריאה", בגיליון יוני 2010 של סיקור ממוקד

2. "Jo Myong-rok, Envoy to U.S From North Korea, Dies at 82", AP, 08/11/2011

3. ראו בהרחבה על המהלכים לקראת חילופי השלטון במאמר "צל גרעיני", בגיליון יוני 2009 של סיקור ממוקד

4. "North Korea names Kim Jong-un top military commander", Reuters, 30/12/2011

5. "North Korea vows to defend Kim Jong Un 'unto death'", AP, 31/12/2011


מאמרים נוספים