יום ראשון ה-15 בפברואר, ייזכר בוונצואלה כיום גורלי. ביום זה נערך משאל עם מיוחד, שמטרתו לאפשר לנשיא הוגו צ’אבז להמשיך להתמודד על התפקיד גם בעתיד, ללא הגבלה של מספר הכהונות. על אף שאי הגבלה על משך הכהונה של מנהיג מקובלת במספר דמוקרטיות בעולם, ברור לכל כי מדובר בצעד נוסף שעושה הנשיא הססגוני, בדרך להפיכת ונצואלה לדיקטטורה סוציאליסטית, על פי מודל דומה למודל הקובני.

צ’אבז, שקיבל 54% מקולות הבוחרים במשאל העם על השינוי החוקתי, אמור היה על פי הסעיף הקודם בחוקה לפנות את מקומו בשנת 2013. ב-2007 ניסה צ’אבז לשנות את הסעיף הזה בחוקה בפעם הראשונה, לצדם של 68 תיקונים נוספים שהציע, אך נכשל.

את הידיעה על ניצחונו קידם צ’אבז כשאגרופו מונף באוויר, בעודו אומר “תחי המהפכה”. בנאום הניצחון שלו התחייב צ’אבז להילחם בפשע ובשחיתות בארצו – בעיות קשות בוונצואלה כיום אשר מעיבות על הפופולאריות שלו בקרב ההמונים [1].

מנהיג האופוזיציה, ליאופולדו לופז, הכיר בניצחונו של צ’אבז ואמר “היום גוליית ניצח”. ניצחונו של צ’אבז, בדומה להישגיו הקודמים, התאפשר לא מעט בזכות שליטתו על משאבי הטבע של ונצואלה שמימנו לו את הקמפיינים הפוליטיים השונים, ביניהם קיום עצרות ענק, והסעה המונית של מצביעים לקלפי.

צ’אבז, שלא היה מוכן להסתכן בכישלון נוסף, גייס את עובדי המדינה כדי שיסתובבו בשכונות המצוקה ויעשו לו נפשות. דיווחים רבים על ביריונים מטעמו של צ’אבז שהסתובבו בקלפיות ואיימו על אנשים, נערמו אף הם [2].

מפגיני האופוזיציה הדפיסו ציטוט של משחרר הארצות סימון בוליבר, המודל לחיקוי של צ’אבז המכנה את המהפכה הסוציאליסטית בוונצואלה “המהפכה הבוליבארית”: “דבר אינו מסוכן כמו לאפשר לאותו אזרח להישאר בשלטון למשך זמן רב”, צוטט בוליבר, ודומה כי אמירה זו סימלה את התרחקותו של צ’אבז מתוכניותיו המוצהרות בסוף המאה הקודמת.

הוגו עם מדבדב – מוביל את הקו האנטי-אמריקני באזור. צילום: הקרמלין

פולחן האישיות

מאז נבחר לשלטון ב-1999, פעל צ’אבז בכמה מישורים, במה שמכונה כיום מדיניות צ’אביסטית. במישור הראשון, הפוליטי הפנימי, פעל צ’אבז לבצר את מעמדו כשליט. השינוי בחוקה הוא הצעד הבולט האחרון, אך בוודאי שלא היחיד וכנראה שגם לא האחרון. החוקה הנוכחית נכתבה למעשה על ידי צ’אבז, שבשנת 1999 חשב ששתי כהונות בנות שש שנים יספיקו לו. במסגרת החוקה ביקש צ’אבז לבטא רעיונות אידיאולוגיים סוציאליסטיים, אולם בחלוף השנים החל לפתח גם פולחן אישיות ואהבה לתפקיד.

ב-2 בפברואר 2009, ציין צ’אבז עשור לשלטונו, והכריז על יום זה כיום חג לאומי. במסגרת פולחן האישיות שלו אף נוהג צ’אבז לשדר בתוכנית רדיו שבועית בה הוא פורס את תפיסת עולמו. רשתות תקשורת מתחרות שהעזו להביע ביקורת על עמדותיו נסגרו באופן שיטתי. צ’אבז פעל להצר את צעדי האופוזיציה בכל הזדמנות, כינה אותה בובה של ארה”ב והאשים אותה בניסיונות לא דמוקרטיים להדיח אותו מהשלטון.

מישורים אחרים בהם פעל, חופפים במידה רבה את ניסיונותיו של צ’אבז להאדיר את שמו. 300 מיליארד הדולר שנכנסו לקופת ארצו על פי ההערכות בעשר השנים האחרונות מרווחי הנפט, הפכו לארנק הפרטי של צ’אבז. הוא נלחם בחורמה באליטות הישנות של ונצואלה באמצעות הלאמות, מיסוי נרחב על העושר ופגיעה בכל אפשרות להשקיע כסף במדינות אחרות ואף באפיקים לא ממשלתיים בתוך ונצואלה.

לאחרונה הפעיל צ’אבז את הצבא נגד מפעלי מזון המייצרים אורז ומוצרים אחרים בתואנה כי הפחיתו בכוונה בייצור כדי לגרום למחסור שידחוף את מחירי הסחורות למעלה. צעד זה התנגש עם מדיניותו המוצהרת של צ’אבז, להנהיג משמעת מחירים שתרסן את האינפלציה. למרות זאת, ברור לכל כי הפעולות שביצע צ’אבז בתחום החברתי אינן מיועדות לצמצום הפערים החברתיים בלבד.

אט אט עלתה בוונצואלה אליטה חדשה, צ’אביסטית, במסגרתה נהנו מקורביו של צ’אבז מהקירבה לכמויות הכסף האדירות האלה. בתים, מכוניות ושאר מותרות ניתנו לתומכיו הנאמנים שקפצו במדרגות החברה בין לילה. רפורמות סוציאליסטיות רבות, חלקן למטרת קידום העניים במדינה אולם ברובן פופוליסטיות שקנו עבור צ’אבז את התמיכה העממית לה נזקק, התקבלו בוונצואלה בעשור האחרון. בה בעת, נתוני העוני, האבטלה, האינפלציה ועוד לא השתנו לטובה, אלא דווקא החמירו.

כיום, כשמחיר חבית הנפט בשפל, נראה כי ונצואלה עומדת בפני קטסטרופה כלכלית, אלא אם שוק הנפט העולמי יתאושש במהרה. שיעור האינפלציה כיום עומד על 31% בקצב שנתי ועשוי לקפוץ בקרוב אל מעבר לסף 40%, הגבוה ביותר באמריקה הלטינית. הכלכלה המקומית, שצמחה ב-2008 בשיעור של כמעט 5%, צפויה לגדול בהיקף של 0.5% בלבד השנה.

צ’אבז לא הסתפק באהבתם של אזרחי ונצואלה. מיליארדי דולרים נשפכו על מדינות רבות בדרום אמריקה, חלק מהכספים ניתנו לפוליטיקאים שתמכו בו כגון אבו מראלס מבוליביה, רפאל קוריאה מאקוודור ודניאל אורטגה מניקרגואה, אם למנות כמה שמות. חלק נוסף הופנה למטרות הומניטאריות כגון מימון ניתוחים שניתנו בחינם לאזרחי המדינות העניות ביותר בדרום אמריקה, כאזרחי בוליביה ופרו, שנערכו על ידי רופאיה המיומנים של קובה. גם מורים קובנים נשלחו לאזורים נחשלים ביבשת, כדי להביא את בשורת הקידמה. צעדים אלה, נאצלים בפני עצמם, האדירו את שמו של צ’אבז כמגן החלשים, למגינת לבם של עניים רבים בוונצואלה שהביטו בעיניים כלות כיצד מצבם הבסיסי אינו משתנה בעוד מנהיגם מעביר מיליארדים למדינות שכנות.

צ’אבז אף הוביל ורכב על גל השנאה לארה”ב, הקיים בדרום אמריקה. הוא מיצב עצמו כמנהיג הציר הלטיני, ובמסגרת זו לחם בארה”ב ובבנות בריתה בכל חזית אפשרית כמעט, אגב הידוק הקשרים עם מדינות דוגמת איראן ובלארוס. לשיא הגיעו הדברים כשהראה נכונות לצאת למלחמה נגד קולומביה, בת בריתה המובהקת של ארה”ב בדרום אמריקה, על רקע סכסוך שנוצר לאחר שקולומביה חיסלה מנהיגי טרור על אדמת אקוודור.

מאחר וצ’אבז רגיש לביקורת המושמעת כלפיו מבית ומחוץ, הוא משקיע אנרגיה רבה במלחמה בביקורת זו, תוך הסתכנות בפגיעה ביחסים עם מדינות אחרות. במהלך ועידה בינלאומית בה השתתפו בין היתר מלך ספרד, חואן קרלוס וראש הממשלה ספאטרו, ביקר צ’אבז את ראש הממשלה הקודם של ספרד אסנאר, מה שזיכה אותו בתגובה לא דיפלומטית מצדו של המלך שיעץ לו לבלום את פיו. צ’אבז לא נותר חייב, ומשבר דיפלומטי ראשון בין המדינות נרשם. משבר נוסף החל להתוות ערב משאל העם.

כמה ימים לפני משאל העם, מצא עצמו פוליטיקאי ספרדי במכונית דוהרת בדרך לנמל התעופה. חבר הפרלמנט האירופי, לואיס הררו, העריך בקול כי צ’אבז יפעל במרמה במהלך משאל העם כדי לנצח ואף כינה את צ’אבז “דיקטטור”, אמירה שהובילה לגירושו מוונצואלה. הררו שהה בוונצואלה בשל הזמנה שקיבל מהאופוזיציה בוונצואלה להגיע למדינה כמשקיף לזמן משאל העם. בתגובה לגירוש הביעה ממשלת ספרד מחאה רשמית בפני שגריר ונצואלה במדריד, ומכתב נשלח גם לשר החוץ של ונצואלה. לטענת האופוזיציה בוונצואלה, הררו לא קיבל שהות לאסוף את חפציו האישיים כולל דרכונו.

צ’אבז – קשרים הדוקים עם איראן. צילום: אייג’נסיה ברזיל

מדיניות אמריקנית חדשה?

מחלקת המדינה האמריקנית, הידועה כיונית בהשוואה לקונגרס ולפנטגון, מתייחסת לצ’אבז באמביוולנטיות. מצד אחד, דו”ח שפרסמה לאחרונה מצביע על הפרות זכויות אדם חמורות בוונצואלה ועל מעורבות עמוקה בסחר הסמים בדרום אמריקה. מחלקת המדינה אף האשימה את ונצואלה בפוליטיזציה של מערכת המשפט, בהטרדת האופוזיציה והתקשורת ועוד. דו”ח זה העלה את חמתו של צ’אבז, שהאשים את ארה”ב בהפרת זכויות אדם בעצמה. לקראת ועידה של מדינות אמריקה שאמורה להתכנס בטרינידד וטובגו אליה יגיעו צ’אבז ונשיא ארה”ב ברק אובאמה, אמר צ’אבז כי אין לו ציפיות מאובאמה ובעיניו דבר לא השתנה בארה”ב [3].

מצד שני, אמר דובר מחלקת המדינה, גורדון דוגיד, לאחר משאל העם בוונצואלה, כי התהליך הפוליטי היה דמוקרטי לחלוטין. הדובר התייחס לתהליך ההצבעה עצמו, ואמר שעל אף דיווחים ספוראדים בדבר איום על מתנגדיו של צ’אבז, ניתן לומר כי מדובר בבחירה חופשית על פי כל כללי הדמוקרטיה. דוגיד הוסיף ואמר כי ארה”ב תמשיך לחפש אחר דרכים לשתף פעולה עם ונצואלה [4].

יש להניח כי ההתייחסות האמריקנית כיום לסוגיית משטרו של צ’אבז, אשר הטיח ביקורת בארה”ב בכל הזדמנות, נובעת לא מעט מחילופי הגברי בבית הלבן. בזמן ממשל בוש גובשה תפיסה תקיפה כלפי ונצואלה, וארה”ב, הגם שהחלה להתייחס לאיום מצדו של צ’אבז מאוחר יחסית, פעלה בכל מישור אפשרי כדי לנסות ולהצר את צעדיו של צ’אבז ולמנוע ממנו להתחזק פוליטית כולל בזירה הבינלאומית. כספים רבים הושקעו לצורך כך, וגם האמריקנים בחרו להתערב בחלק ממערכות הבחירות באמריקה הלטינית, לטובת מועמדים פרו-אמריקנים. לעומת בוש, הביע הנשיא אובאמה את רצונו לקיים דיאלוג עם כל מנהיג בעולם שיחפוץ בכך, כולל מנהיגים שהוגדרו בעבר כיריביה ואף אויביה של ארה”ב, וזכה לביקורת נוקבת מצד חוגים שמרניים בתוך הממשל.

ההתבטאות באשר לתקינות מהלך הבחירות מצד פקיד אמריקני, מהווה קול יוצא דופן בהתגוששות התקשורתית הנמשכת בשנים האחרונות בין ארה”ב וונצואלה. לא מן הנמנע כי מדובר באיתות מהממשל החדש כי ניתן יהיה למצוא שפה משותפת בין וושינגטון לקראקס.

אולם בעוד שמחלקת המדינה בעידן אובאמה עדיין עסוקה בגיבוש המדיניות שלה, נראה כי בזרועות המודיעין הדעה באשר לצ’אבז לא השתנתה. דניס בלייר, ראש קהילת המודיעין האמריקנית המאגדת 16 גופי ביון שונים, פרש בקונגרס האמריקני בחודש שעבר את מערכת האיומים העולמית במסגרת הערכה שנתית של גופי המודיעין. בהתייחסו לוונצואלה, טען כי היא משמשת כגשר להשפעה איראנית באמריקה הלטינית באמצעות קשריה של קראקס עם מדינות לטיניות אחרות, מעניקה מקלט לאנשי ה-FARC מקולומביה ועסוקה עד מעל לצוואר במסחר בסמים.

אחת מהדוגמאות להשפעה האיראנית ולסיוע של ונצואלה, היא האחיזה המשמעותית לה זוכה ארגון החיזבאללה באזור, בחסותה של ונצואלה. ישנם אזורים בדרום אמריקה שתושביהם בחרו להתאסלם ולהפוך לשיעים. אנשי החיזבאללה נהנים מחופש תנועה מסוים באזורי ההשפעה של ונצואלה, ומגישה לנשק באמצעות השגרירויות האיראניות. החיזבאללה מורגש כיום גם באזור הגבול בין ונצואלה וקולומביה, וגם באזור משולש הגבולות ארגנטינה-ברזיל-פראגוואי הידוע מזה שנים כמקלט לסוחרי סמים ואף לפושעים נאצים שנמלטו מגרמניה. בלייר אף הזכיר את מעורבותה הגוברת של סין במסחר הנשק עם ונצואלה בשנים האחרונות. לסיכום אמר מנהל המודיעין, שהתייחס לאיום הטרור והסמים גם במכסיקו, בוליביה, אקוודור וקולומביה, כי על ארה”ב להגביר את מעורבותה באמריקה הלטינית באופן משמעותי, לנוכח ההתפתחויות הללו [5].

מקרה בודד או תופעה?

אחד המאפיינים הבולטים של הציר הלטיני בו חברות לצד ונצואלה וקובה, גם בוליביה, אקוודור וניקרגואה, הוא שמנהיגי מדינות אלה נוטים לאמץ לאחר זמן את קווי המדיניות של צ’אבז. במדינות אלה, בעיקר באקוודור ובוליביה, הולאמו מרבית התשתיות ואוצרות הטבע הלאומיים, יחסיהן עם המערב ובעיקר עם ארה”ב נפגעו קשות, חוקות חדשות וסוציאליסטיות אומצו, התנהל מאבק חריף עם האופוזיציה השמרנית ועוד.

כעת עולה השאלה האם אבו מוראלס, רפאל קוריאה ודניאל אורטגה ינסו לשנות את החוקה פעם נוספת, באופן שיאפשר להם להנהיג את מדינותיהם למשך זמן לא מוגבל. האם מקרה צ’אבז הוא ייחודי, או שמא תמשיך הדמוקרטיה בדרום אמריקה להתדרדר לאחר שנים של הצלחות בתחום הדמוקרטי?

המשבר הכלכלי הנותן את אותותיו ועומד להשפיע בצורה חריפה ביותר על מדינות דרום אמריקה, בעיקר על מדינות כמו ונצואלה, אקוודור ובוליביה התלויות במחירי המחצבים והאנרגיה בעולם בו מחירים אלה משיגים מיום ליום שפל חדש. בבוליביה המציאות הפוליטית רעועה ממילא, ומשטרו של מוראלס נמצא תחת איום האליטות ממוצא אירופי במדינה.

עוד נכונו לדרום אמריקה ימים קשים של אי שקט פוליטי אשר עשויים ליצור דיקטטורות בסגנון הצ’אביסטי-קובני, ואולי אף לדרדר מדינות מסוימות לתוך כאוס ומלחמת אזרחים.

הערות

1. Patrick Markey, “Venezuela’s Chavez wins vote to allow re-election”, Reuters, 16/02/2009

2. Tyler Bridges, “Venezuela expells Spaniard who called Hugo Ch vez dictator”, Miami Herald, 14/02/2009

3. “Chavez clashes with US on human rights”, AP, 27/02/2009

4. “US Official: Venezuela Referendum ‘Fully Democratic’ “, VOA News, 17/02/2009

5. עוד על הקשר בין ונצואלה לאיראן, במאמר “הציר האיראני-לטיני” בגיליון יולי 2008 של סיקור ממוקד