ערב הבחירות לנשיאות רוסיה, רב הנסתר על הגלוי בכל האמור ליורשו המיועד של פוטין, דימטרי מדבדב. מי האיש? מה מניעיו? כיצד תשפיע בחירתו על מאבקי הכוחות הפנימיים בקרמלין? מה יעשה פוטין ביום שאחרי?

12 הגברים שנפגשו במוסקבה, התיישבו אל השולחן העגול. בראש השולחן התמקם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. מימינו, התיישב יורשו המיועד, סגן ראש הממשלה ויו”ר גזפרום, דימיטרי מדבדב. הגם שהימים היו ימי סוף הקמפיין לבחירתו של נשיא חדש למדינה הגדולה ביותר בעולם, איש לא נתן דעתו להפרה הבוטה של כללי הפרוטוקול בעצם צירופו של מדבדב לפגישה – המפגש השנתי של מנהיגי מדינות חבר העמים. מדבדב אף קיבל את רשות הדיבור לעשר דקות והציג את ה”אני מאמין” שלו. בסופה של הפגישה, כסצנה הלקוחה מסצנת הסיום של הסרט הסנדק, ניצבו פוטין ומדבדב זה לצד זה בשעה ששאר המנהיגים עברו בזה אחר זה ללחוץ את ידו של הבוס החדש.

הכרזתו של פוטין על בחירתו במדבדב ב-10 בדצמבר, סיפקה מענה לאלו שהאמינו כי פוטין יתמודד על כהונה שלישית רצופה. מרגע שהפך נהיר לכל כי מדבדב יהיה הנשיא הרוסי הבא, עבר מוקד העניין לעתידו של פוטין – מה יהיה חלקו בממשל החדש? האם מדבדב יכהן באופן סמלי, בעוד פוטין ימשוך בחוטים מתפקיד ראש הממשלה? לחילופין, האם יותיר פוטין את מרכז הבמה לנשיא המכהן ויעבור לנהל תחום יחיד, דוגמת מעבר לנהל את גזפרום במקומו של מדבדב?

“לא יתבצעו שינויים מהפכנים מאחר ודימיטרי אנטולייביץ’ (מדבדב, א.ל. וי.ב.) הוא אחד ממחברי המדיניות הנוכחית”, אמר פוטין בפגישה עם המנהיגים. מדבדב הצטרף לדבריו של פוטין וציין כי הקשר למדינות חבר העמים יישאר בראש סדר העדיפויות המדיני של מוסקבה. בהזדמנות אחרת טען מדבדב כי “ארצנו הייתה ונותרה רפובליקה נשיאותית: “אין חלופה אחרת. לא יכולים להתקיים שניים שלושה או חמישה מוקדי כוח. הנשיא הוא האחראי, ועל פי החוקה הרוסית ישנו רק נשיא אחד”. למסיבת העיתונאים השנתית, האחרונה של פוטין כנשיא, הוזמנו 1,300 עיתונאים מכל העולם. פוטין ציין כי גם אם יהיה ראש ממשלה, לא ינסה לחתור תחת סמכויותיו של מדבדב. למרות זאת, היו שקראו בין השורות והסיקו כי ייתכן והממשל החדש יציג את מדבדב כנשיא המתמקד בתחומי הכלכלה והחברה, בעוד ראש הממשלה פוטין ימשיך לטפל בנושאי ביטחון וחוץ [1].

הבן המועדף

מדבדב, שחגג בספטמבר האחרון 42 שנים, נולד למשפחה משכילה באחד מפרברי סט. פטרבורג (אז לנינגרד). בשנת 1990 הוענק לו התואר דוקטור למשפטים מטעם האוניברסיטה המקומית. שנה לאחר מכן, התוודע מדבדב לראשונה לפוטין, בעת שהלה עבד בצוותו של ראש עיריית סנט פטרבורג אנאטולי סובצ’ק.

בנובמבר 1999, שלושה חודשים לאחר שמונה פוטין לראשות הממשלה, צורף מדבדב לצוות המצומצם של פוטין, שהתבסס על אנשים מהעיר סט. פטרבורג. חודש לאחר מכן כבר היה לסגן ראש הסגל בלשכה. מדבדב ניהל את הקמפיין לנשיאות של פוטין ב-2000. מאותו רגע, הדרך לפסגה מבחינתו של מדבדב הייתה מהירה. פוטין דאג שבן חסותו יצורף לדירקטוריון של גזפרום האדירה, וזה הפך לבסוף ליו”ר בעצמו.

ב-2003 מונה לראש הסגל הנשיאותי וב-2005 קודם לתפקיד סגן ראש הממשלה. מאז, נלחש שמו לצדו של סגן ראש הממשלה ושר ההגנה סרגיי איבנוב, כמי שמועמד להחליף את פוטין ב-2008. ב-10 בדצמבר 2007, הכריז פוטין בפומבי כי מדבדב הוא היורש המועדף עליו.

מאז, התגייסה המערכת הפוליטית-כלכלית-תקשורתית כאיש אחד לשם הפיכתו של מדבדב לנשיא רוסיה. כל המפלגות שתמכו בפוטין הכריזו על מדבדב כמועמד המועדף עליהן. התקשורת הרוסית, שברובה המכריע נשלטת על ידי הקרמלין, הציגה את מדבדב באור חיובי ואיפשרה לו חשיפה בלתי מוגבלת בעודה מתעלמת משאר המועמדים. המערכת המשפטית החלה לפסול מועמדים אחרים שנתפסו בעיני הקרמלין כאיום. כוחות הביטחון ואנשי תנועת הנוער “נאשי”, הופעלו בתגובה להפגנות אופוזיציה ובמקומות עבודה בכל רחבי המדינה נשמעו עדויות על איומים על עובדים, לבל יצביעו למישהו אחר.

קמפיין אדיר שכוון כנגד אישים שונים וכלל הפחדה ואיומים, החליש את ההתנגדות למנהיגותם של פוטין או מדבדב [2]. כך למשל, ביטלה הממשלה עצרת של קואליציית המפלגות הפרו-מערבית בראשותו של אלוף העולם בשחמט לשעבר, גארי קספארוב. זה בתגובה, ביטל את תוכניתו להתמודד לנשיאות עקב מה שכינה “חוסר יכולת לקיים כינוס בחירות בעקבות התנגדות השלטונות” [3]. חודש לאחר מכן, פסלו הרשויות את מועמדתו של ראש הממשלה לשעבר מיכאיל קסיאנוב, אחד ממועמדי האופוזיציה המובילים, בחשד לזיוף חתימות בטופס הגשת המועמדות [4].

ההתגייסות לטובתו של מדבדב נשאה פירות, ושיעורי התמיכה במדבדב נסקו אל מעבר ל-70%. על פי הסקרים, שאר המועמדים נמצאים הרחק מאחור – מנהיג הקומוניסטים, גנאדי ז’יוגאנוב, עם 15% תמיכה ומנהיג הימין הקיצוני, ולדימיר ז’ירינובסקי, עם 11% תמיכה. אנדריי בוגדאנוב, מי שנחשב למועמד הפרו-מערבי המוביל בבחירות אלה, זוכה בסקרים לאחוז תמיכה בודד.

כשפרש את השקפת עולמו במהלך מערכת הבחירות, נשמע מדבדב כמי שמקריא מהחוקה האמריקנית. הוא ציין כי ממשלו יתמקד בהעדפת החירות, חופש הקניין, עצמאות המשפט ורפורמה ליברלית במיסים, שתקדם את היזמות הכלכלית. בהתייחסו ליחסי ארה”ב-רוסיה, אמר מדבדב כי שתי האומות חולקות ערכים משותפים, ולכן הברירה היחידה העומדת בפניהן היא לשתף פעולה. דבריו ערבו אמנם לאוזניים האמריקניות, אך איש בוושינגטון לא טעה לחשוב כי המתיחות בין המעצמות עומדת לפוג. פוטין אולי יפנה את כס הנשיאות, אך רוחו והדרך שהתווה תוסיף ותוביל את רוסיה בשנים הקרובות.

פוטין ומדבדב במהלך מערכת הבחירות. צילום: הקרמלין

הסילוביקי

לבחירתו של מדבדב כיורשו של פוטין קדמה תקופה של מאבקי כוחות פנימיים במסדרונות השלטון הרוסי. אלו אפשרו להבחין בשלוש סיעות עיקריות – הסיעה הליברלית, הסיעה הטכנוקרטית וה”סילוביקי”, הסיעה הביטחוניסטית, כוללת את אנשי מערכת הביטחון של ברה”מ לשעבר ושל רוסיה[5].

את הסיעה הליברלית מוביל אלקסיי קודרין, אחד מוותיקי אנשיו של פוטין, עוד מתקופת סט. פטרבורג. קודרין כיהן עד לאחרונה כשר האוצר הרוסי, ובספטמבר 2007 קודם לתפקיד סגן ראש הממשלה השלישי. על הסיעה נמנים אנשי עסקים וכלכלנים המחזיקים בעמדות ליברליות, בעיקר בתחומי הכלכלה. מבין שלוש הסיעות המובילות, זו הסיעה החלשה ביותר.

סיעת הטכנוקרטים שבה האיש החזק הוא הנשיא המיועד דימיטרי מדבדב, וחברים בה שאר אנשי גזפרום דוגמת המנכ”ל אלכסיי מילר, שואבת את עיקר כוחה מהפרויקטים הלאומיים ברוסיה עליהם הופקד באופן אישי מדבדב בתפקידו האחרון.

הסיעה השלישית והדומיננטית ביותר בעידן פוטין, היא סיעת הסילוביקי. פירוש השם הוא שילוב בין המלים “כוח” ו-“מבנה” ברוסית, מעין שם כולל לכל זרועות הביטחון הממשלתיים. בין הבולטים באנשיה הם איגור סצ’ין, בכיר בסגל הנשיאותי, ויקטור איבנוב, יו”ר דירקטוריון חברת אירופלוט ואחד האנשים הקרובים ביותר לפוטין, וניקולאי פטרושב, שהחליף את פוטין ב-1999 כראש שירות הפס”ב.

הגרעין הקשה של הסילוביקי הם אנשי מערכת הביטחון אשר מבקשים להשיב את רוסיה לגדולתה. הדרך להגשמת המטרה עוברת, לדעת חברי הסיעה, בהלאמות נרחבות של הכלכלה, בחיבור הדוק בין המערכת הפוליטית והכלכלית ובהזרמת הון רב למערכת הביטחון הרוסית. הסילוביקי חולקים תפיסות לאומיות רוסיות, ומיעוטם אף אנטישמיים ואסלאמופוביים. הסילוביקי תומכים במשטר ריכוזי חזק, בו לסדר הציבורי שמור מקום גבוה יותר מאשר לדמוקרטיה. במדיניות החוץ המייצגת את התפיסה של הסילוביקי, ארה”ב היא האיום הביטחוני הגבוה ביותר של הרפובליקה הרוסית.

בין הסיעות מתרחשים מאבקי כוח בכמה תחומים עיקריים. הראשון נגע למרוץ להחלפתו של פוטין, בו התמודדו מדבדב וסרגיי איבנוב, סגן ראש הממשלה ומי שהיה אחראי לכל תחום התעשייה הצבאית. איבנוב, בעצמו מרגל לשעבר, אינו נחשב לאיש החזק ביותר בקרב הסילוביקי והוא אף נתפס לעתים כעצמאי. עם זאת, הוא היה ללא ספק המועמד המועדף על הסיעה. בהקשר זה פרסם לאחרונה עיתון הארץ ידיעה אודות שמועות עקשניות הטוענות כי מדבדב הוא ממוצא יהודי [6]. על אף שתחת הנהגתו של פוטין, נהנים היהודים מיחס הוגן יחסית, המילה יהודי, בוודאי כשהיא נלחשת מפיהם של הלאומנים הרוסים, מתקשרת לאוליגרכים הגדולים ולקריסתה הכלכלית של רוסיה. מאחורי המאבק הזה במדבדב, עומדים אנשי הסילוביקי, אשר מבקשים לערער את מעמדו. יחד עם זאת, הרי שההתגייסות של פוטין לטובתו של מדבדב, אילצה את הסילוביקי לבלוע את הצפרדע, לפחות לעת עתה.

תחום נוסף בו נאבקות הסיעות הוא ענף האנרגיה הרוסי, בו מתמודדים הטכנוקרטים של מדבדב השולטים בגזפרום, עם הסילוביקי של איגור סצ’ין השולטים ברוסנפט (Rosneft), חברת הנפט הגדולה ברוסיה.

מאבק כוחות נוסף מתקיים בתוך סיעת הסילוביקי. בתחילת אוקטובר 2007, עצרו שירותי הפס”ב מספר סוכנים מהרשות הלאומית למלחמה בסמים. העומד בראש הרשות, “צאר הסמים” של רוסיה ויקטור צ’רקסוב, מהבולטים שבסילוביקי ברוסיה, נחשב כמי שמסוכסך עם אישים בכירים יותר כראש הפס”ב ניקולאי פטרושב. בסוף אותו חודש הורעלו למוות שני סוכנים של הרשות למלחמה בסמים. פוטין הציב עצמו בעמדת המתווך בסכסוך, והמאבק שב מאז אל מאחורי הקלעים [7].

היום שאחרי

ניצחונו הצפוי של מדבדב, וכניסתו לתפקיד, ילוו בחשדנות רבתי בעולם. בקרב מדינות הגוש הדמוקרטי מדבדב אינו מוכר מספיק, ועל אף גישתו החיובית בנאומים כלפי שיתוף פעולה עם המערב, העובדה כי הוא יו”ר גזפרום, קושרת את שמו עם השימוש הפוליטי שעשתה רוסיה בשליטתה בתחום הגז הטבעי מול אוקראינה, בלארוס, גיאורגיה ואחרות.

בזירה הפנימית, יעמוד מדבדב תחת עיניהם הבוחנות של הסילוביקי. במידה וידבק במדיניות שהוביל פוטין וימצא את הדרך לחיות בשלום עם אנשי מערכת הביטחון הרוסית, יהפוך מדבדב למקובל על המחנה הביטחוניסטי כמעט כמו פוטין. במידה וינסה להצר את צעדיהם, ההשלכות לכך עשויות להיות רבות, מחיסול אנשים בעמדות השפעה המקורבים למדבדב ועד ערעור על שלטונו.

פוטין, המכיר בכוחם של הסילוביקי, המתין ככל שיכל עם ההכרעה בדבר זהותו של המועמד הבא לתפקיד הנשיאות. בספטמבר הוא מינה את מקורבו, ויקטור זובוקוב, לראש הממשלה. בעשותו כן, הרחיק את המאבק בין שלוש הסיעות מכסא ראש הממשלה, והותיר אותו לחלוטין “מחוץ למשחק” כשרמז שהוא עשוי לתפוס את התפקיד עם השבעתו של מדבדב, בחודש מאי. עוד בטרם יעזוב את הקרמלין, הצהיר פוטין כי הוא אינו פוסל התמודדות מחודשת ב-2012, כפי שמאפשרת לו החוקה הרוסית. במידה ומדבדב יתקשה לתפקד, החוקה עשויה לשחק תפקיד משמעותי לטובתו של פוטין. במידה והנשיא אינו מסוגל לתפקד או פורש מרצונו, ראש הממשלה הופך לנשיא בפועל. ב-31 בדצמבר 1999 הפעיל ילצין את הסעיף הזה ופינה את הקרמלין לטובתו של פוטין.

איש אינו מעלה על דעתו כי מדבדב יבחר לפרוש מרצונו. עם זאת, השגשוג הכלכלי ושיקום מעמדה של רוסיה בזירה העולמית, מזוהים עם פוטין ומותירים למדבדב נעליים גדולות במיוחד. ייתכן בהחלט כי פוטין יציב עצמו בעמדת ראש הממשלה על מנת להיות זה שיירש את מדבדב במידה וזה לא יצליח להתמודד עם הציפיות.

כיצד תיראה רוסיה בעידן מדבדב כנשיא ופוטין כראש ממשלה? מעבר למאבקי הכוחות הפנימיים, נראה כי הקו הפוטיני הנוכחי, השואף להשיב את רוסיה למשבצת שננטשה על ידי ברה”מ בסוף שנות ה-80, יימשך. על אף הרטוריקה המתונה של מדבדב, הופעתו הנינוחה והתמקדותו בנושאים כלכליים במקום בנושאים מדיניים, מדובר במשפטן מבריק ומוערך, שאינו נרתע ממדיניות תקיפה ומעריפת ראשים כשצריך. בסיכומו של דבר נראה כי רצונם של הסילוביקי לחזור לימיה העליזים של המלחמה הקרה, רצון שהלך והשתלט על מדיניות החוץ הרוסית ככל שהלך פוטין והתקדם בכהונתו, הוא שינווט את המעצמה הריכוזית גם בשנים הבאות.

הערות

1. Lilia Shevtsova, “Russians should prepare for the unexpected”, The Guardian, 20/02/2008

2. Clifford J. Levy, “Putin’s Iron Grip on Russia Suffocates Opponents”, New York Times, 24/02/2008

3. “Russia’s Kasparov won’t run for president”, AP, 13/12/2007

4. Conor Sweeney, “Putin foe barred from Russian election”, Reuters, 27/01/2008

5. Ian Bremmer and Samuel Charap, “The Siloviki in Putin’s Russia: Who They Are and What They Want”, The Washington Quarterly, Winter 2006-07

6. Anshel Pfeffer, “Rumors that Putin’s successor is Jewish has community worried”, Haaretz, 22/02/2008

7. Brian Whitmore, “Russia: Uncertainty Over Putin Succession Fuels ‘Siloviki War'”, RFE/RL, 09/11/2007