אוזבקיסטן, המאוכלסת מבין הרפובליקות האסלאמיות של ברה”מ, נערכת לחילופי שלטון ראשונים מאז העידן הסובייטי. לקראת הבאות, היא מבצעת שינויים אסטרטגיים עמוקים בזיקה הבינלאומית שלה – התקרבות לסין ולארה”ב והתרחקות מרוסיה. פיתוח משק הגז מהווה את הגשר לסין בעוד שהסיוע בביצוע הנסיגה מאפגניסטן אמור לשמש כגשר לחיזוק היחסים עם האמריקנים.

אזור מרכז אסיה, שאוצרות הנפט והגז שלו נחשפים בהדרגה מאז קריסת ברה”מ, חוזר להיות מרכז של מאבקי כוחות, במה שזכה לכינוי “המשחק הגדול החדש”. זאת, כפרפראזה על “המשחק הגדול” – הכינוי של מאבקי הכוחות בין הצאר הרוסי והאימפריה הבריטית במאה ה-19, שהתרחש בחלקו גם במרכז אסיה.

שש רפובליקות מוסלמיות היו חברות בברה”מ לשעבר – קזחסטן, אזרביג’אן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, קירגיסטן וטג’יקיסטן. לאחר שקרסה ברה”מ, היו מדינות אלה לעניות ביותר, עם תשתיות מתפוררות וכלכלה מתוכננת שהתבססה בעיקר על מוצרים חקלאיים ככותנה וחיטה.

פיתוח משקי הנפט והגז באזור זה בעולם הפך חלק ממדינות אלה לעשירות. קזחסטן, שבשטחה נמצאו שדות הנפט עוד בתחילת המאה ה-20, שואבת כיום כ-1.6 מיליון חביות ביום עם שאיפה ל-3 מיליון חביות בעוד שנתיים-שלוש. היא נהנית מעתודות של 30 מיליארד חביות וכ-2.4 טריליון מ”ק גז טבעי; טורקמניסטן הפכה בשנתיים האחרונות לאחת ממעצמות הגז הגדולות בעולם. היא מחזיקה ב-11.6% מהעתודות העולמיות, כשלפניה רק רוסיה, איראן וקטאר. פיתוח התשתיות במדינה נמצא עדיין בחיתוליו; אזרביג’אן, המערבית מבין הרפובליקות השוכנת בקווקז, נהנית אף היא ממאגרי נפט וגז גדולים ומקרבה לאירופה, שמאפשרת לה לייצא בקלות רבה יותר לאיחוד האירופי דרך גיאורגיה; לבסוף, אוזבקיסטן. תעשיות האנרגיה שלה עוד צעירות יחסית והיא מתחילה לייצא כמויות גדלות והולכות של גז טבעי.

מבין שש הרפובליקות הללו קזחסטן היא הגדולה בשטח, אך אוזבקיסטן היא הגדולה מבחינת אוכלוסייה עם כ-30 מיליון בני אדם. יתרונה המספרי הוא מבין הגורמים לכך שהאוזבקים מעוניינים בעמדה של הנהגה אזורית. הדרך לאחוז בתואר זה עוברת בהשתחררות מהמעצמה הדומיננטית ביותר באזור מאז אמצע המאה ה-19 – רוסיה.

כאשר האימפריה הרוסית החלה להשתלט על אוזבקיסטן עם כיבוש טשקנט ב-1865, היא הייתה מחולקת לשלוש ממלכות. 11 שנים מאוחר יותר כבר שלטה רוסיה הצארית בכל אובקיסטן, מדינה בגודל של עיראק. מאוחר יותר השליטה עברה בירושה לידי ברה”מ. רק ב-1991, עם קריסתה של המעצמה הסובייטית, הפכה אוזבקיסטן לעצמאית.

השליטה הרוסית רבת השנים הותירה משקעים רבים מבחינת האוזבקים – הגיוס בכוח במלחמת העולם הראשונה על ידי אנשי הצאר, דרך הרעב הקשה שגבה קורבנות רבים בשנות ה-30 והטיהורים של סטאלין, שחיסל את כל האליטה הפוליטית במדינה והחליפה בנאמנים רוסים. במקביל לשליטה הצבאית, עברו רוסים רבים להתגורר במרכז אסיה, ששם האקלים והאדמה היו נוחים יותר לגידולים חקלאיים, כגון כותנה וחיטה. לאחר הטיהורים של סטאלין, עברה אוזבקיסטן תהליך של רוסיפיקציה עד שנות ה-70 שהשפיעה על השפה והתרבות המקומיות. כל אלו הותירו את רוסיה כצל מאיים ביותר גם לאחר שברה”מ נעלמה.

 

מרכז אסיה – המשחק הגדול החדש
הקליקו על המפה להגדלה 

רוצה להיות מעצמה אזורית

לאחר שהפכה לעצמאית, תרה אוזבקיסטן אחר דרך להשתחרר מהתלות הכלכלית ברוסיה. גילויי הגז והנפט בשנים האחרונות העניקו לאוזבקיסטן עצמאות אנרגטית ואף הכנסה גדלה והולכת מייצוא. הכלכלה האוזבקית, שעדיין מפגרת אחר מדינות מרכז אסיאתיות אחרות, צומחת במהירות. עם זאת, העובדה כי המדינה נטולת מוצא אל הים, מאלצת אותה לקשר אסטרטגי עם אחת המעצמות, כדי להבטיח את מכירת הגז שחיוני כל כך לפיתוח המדינה.

רוסיה, שהפכה את יצוא אוצרות הטבע ובראשם הנפט והגז הטבעי למנוף הכלכלי של המדינה, ניצלה את הקושי הגיאוגרפי של מדינות מרכז אסיה, שנדרשו להתחבר למערכת הצינורות הרוסית כדי לייצא את הגז שלהן לאירופה. הרוסים יכלו לרכוש כל כמות של גז שיוצרה, ולמכור את הגז לאירופה במחיר יקר יותר, ובכך למעשה גזרו הרוסים קופון במשך שנים על הגז שיוצר בקזחסטן, בטורקמניסטן ובאוזבקיסטן.

האוזבקים כל הזמן הזה המשיכו לתור אחר אלטרנטיבות לרוסיה. חלום הנחת צינור גז מתחת לים הכספי וחיבור הגז מטורקמניסטן וקזחסטן לאירופה תוך עקיפת הרוסים, קרץ לאוזבקים, שהיו חברים במסגרת העל-מדינית גוא”ם (GUAM), שכללה את אזרביג’אן, מולדובה, גיאורגיה ואוקראינה. במסגרת זו פעלו המדינות שלא צורפו לאיחוד האירופי, אך רצו להתרחק מההשפעה הרוסית.

במאי 2005, פתחו כוחות הביטחון המקומיים באש חיה לעבר מפגינים, במה שמכונה “טבח אנדיג’אן”. האירוע הצטייר כדיכוי מחאה נגד השלטון, אך מדובר היה במאבקי כוחות בין שבטים פוליטיים יריבים במדינה. בין 500 ל-1500 אזרחים נרצחו באירוע, תלוי במקור המדווח. מאות אזרחים שניסו לנוס לקירגיזסטן, נורו למוות או הושבו על ידי השלטונות הקירגיזים לאוזבקיסטן, אם כי גם היו כאלה שהצליחו לחצות את הגבול.

התגובה המערבית פגעה בתקווה האוזבקית להתקרב למערב – האמריקנים והאירופים גינו בחריפות את הפגיעה באזרחים, ובמקביל שחררו חברות SCO, ארגון לשת”פ של שנגחאי, הודעה כי הם סבורים שאוזבקיסטן הותקפה על ידי גורמי טרור ונאלצה להגיב כפי שהגיבה. מבחינת האוזבקים, הדלת המערבית נסגרה – עוד קודם לאירועי אנדיג’אן חששו האוזבקים מיוזמות הדמוקרטיה המערביות שהובילו למהפכות הצבעוניות באוקראינה, גיאורגיה וקירגיזסטן השכנה, רק חודשיים קודם לכן, אשר יפגעו ביציבות המשטר שלה.

אוזבקיסטן נדרשה כעת לתור אחר בת ברית חלופית. החיפוש אחר בת ברית שכזו הפך למהיר והכרחי עוד יותר, שלוש שנים לאחר הטבח באנדיג’אן, כשהרוסים יצאו למלחמה בגיאורגיה. המבצע ההוא, באוגוסט 2008, הדליקה נורות אדומים בקרב כל מי שהייתה בעבר תחת ההשפעה הרוסית. מדינות אלה הבינו כי רוסיה שוב כשירה לצאת לפעולות צבאיות על מנת להכתיב את רצונה ב”חצר האחורית” שלה, ואף גורם מערבי לא יקדם כוחות להתייצב מולה [1].

 

קרימוב עם שאר מנהיגי ה-SCO – שואף לבסס את אוזבקיסטן כמעצמה אזורית. צילום: הקרמלין 

הסינים נכנסים לתמונה

החשש מפני מהלכים רוסיים חדשים דחף את אוזבקיסטן, ובמידה רבה גם את טורקמניסטן, לידי הסינים. למעשה, הקשרים הביטחוניים בין סין לאוזבקיסטן התפתחו כבר מאז 2006 לפחות [2], אך רק בסוף 2011, כשחתמו שתי המדינות על חוזה לאספקת גז בהיקף של 10 מיליארד מ”ק בשנה, הפכה אוזבקיסטן לבעלת חשיבות אסטרטגית עבור סין [3].

סין היא כבר היום המשקיעה הזרה הגדולה ביותר באוזבקיסטן ושותפת הסחר השנייה בגודלה, עם כוונה להפוך לגדולה ביותר בשנתיים הקרובות. אוזבקיסטן וסין מצאו גם קרקע משותפת במאבק באסלאם הקיצוני.

בספטמבר 2012 החל הגז האוזבקי לזרום לסין, שמצדה החלה בעבודות תשתיות שכללו הנחת צינור נוסף לצינור שמחבר את טורקמניסטן, קזחסטן ואוזבקיסטן, כדי לאפשר הגדלה של זרימת הגז ב-25 מיליארד מ”ק נוספים כבר ב-2015.

אוזבקיסטן היא יצואנית גז חשובה כבר כיום, עם יצוא של 18 מיליארד מ”ק גז בשנה, והיא יושבת על מאגרים של 1.85 טריליון מ”ק גז – עתודות גדולות פי 4 ממאגר לוויתן של ישראל המיועד ליצוא גז. כיום הגז האוזבקי נמכר בעיקר לסין ולקירגיזסטן, אולם עודנה קיימת האפשרות כי אוזבקיסטן תייצא גם למערב במסגרת הצינור שמתוכנן לעבור מתחת לים הכספי.

הפרופיל הסיני במרכז אסיה גדל במהירות רבה – ב-1992 היה הסחר הכולל של סין עם חמש הרפובליקות המוסלמיות, ללא אזרביג’אן שמשויכת לקווקז, כחצי מיליארד דולר. ב-2010, הסתכם הסחר ב-30 מיליארד דולר או פי 60 ב-18 שנה. הצפי לשנים הקרובות הוא שהמסחר יוכפל.

היתרון האסטרטגי עבור סין ביחסים קרובים עם מדינות מרכז אסיה הוא ברור – בעוד שיבשת אפריקה, שגם איתה יש לסין יחסים המתבססים על רכש נרחב של חומרי גלם ומחצבים לצד מעורבות עמוקה בכלכלות המקומיות, מצויה במרחק אלפי קילומטרים מסין. לעומת זאת, קזחסטן, קירגיזסטן וטג’יקיסטן חולקות גבול משותף עם הסינים. עובדה זו מאפשרת לסינים לחסוך דרמטית בהוצאות השילוח ולפקח מקרוב על היציבות הפוליטית באותן מדינות, שמאפשרת את זרימת חומרי הגלם בחופשיות למשק הסיני הרעב להם.

העניין הוא שמאז אמצע המאה ה-19 אף מעצמה זרה זולת הרוסים לא הצליחה לחדור לאזור זה של העולם. הבריטים נעצרו באפגניסטן, אליה הגיעו כדי ליצור חיץ בינם ובין הרוסים במטרה לשמור על נתיבי הסחר עם הודו. הסינים, שכלכלתם מוסיפה לצמוח בקצב מהיר, זקוקים למשאבי אנרגיה רבים כדי לקיים את הצמיחה המהירה, ומרכז אסיה מספק עבורם אלטרנטיבה נוחה ביותר לאפריקה ולדרום אמריקה. קשה לומר שהרוסים רווים נחת מההתפתחות הזאת שבמידה רבה הביאו הרוסים על עצמם בשל המחירים המופקעים שהם דורשים מסין עבור הגז שלהם, אך עוד צפויים חיכוכים בין שתי המעצמות הריכוזיות על השליטה באזור. חיכוכים אלו עשויים להוביל לחוסר יציבות, מלחמות אזרחים ואף מלחמות בין מדינות.

קריצה לאמריקנים

במקביל להתקרבות המהירה לסין, שיפרה אוזבקיסטן את מעמדה הבינלאומי והאזורי כשהציעה לארה”ב, שיחסיה איתה היו מעורערים מאז 2005, להיעזר באוזבקיסטן כמסדרון נוח להסגת הכוחות האמריקנים מאפגניסטן ב-2014. האוזבקים דרשו בתמורה לכך שחלק מהציוד האמריקני יישאר בידיהם. מבחינת האמריקנים מדובר בהצעה נוחה ומשתלמת, מאחר שעלות השינוע של פריטים רבים בחזרה לארה”ב גבוהה יותר משווי הפריט עצמו.

גם מצד שכנותיה זוכה אוזבקיסטן להכרה ולהתקרבות – קזחסטן, העשירה מקרב הרפובליקות האסיאתיות של ברה”מ לשעבר, הגדירה את יחסיה עם אוזבקיסטן ברמה של שותפות אסטרטגית [4].

במקביל להתקרבות לסין ולארה”ב, הודיעה ביוני 2012 אוזבקיסטן כי היא פורשת מה-CSTO, ארגון לשיתוף פעולה ביטחוני בין רוסיה לחלק מהרפובליקות של ברה”מ לשעבר – ארמניה, בלארוס, קזחסטן, קירגיסטן וטג’יקיסטן. לאחר שהקפיאה חברותה בארגון בעבר, חזרה אוזבקיסטן לחברות מלאה ב-2006, לאחר אכזבתה מהמערב בפרשת אנדיג’אן. אולם אוזבקיסטן המשיכה להיות הגורם בארגון שמבקש לשמר את המסגרת כרופפת – האוזבקים התנגדו ליוזמות רוסיות לאפשר לכוחותיהם “להתערב” בשטח של המדינות החברות בעת הצורך, או להציע כוחות לשמירת שלום עבור חברות הארגון. האוזבקים חשדו כי זו הדרך הרוסית להשיב לעצמה שליטה צבאית של ממש במרכז אסיה ובמקומות אחרים ברחבי ברה”מ לשעבר. יציאתם האחרונה מהארגון אושרה רשמית בדצמבר 2012 והרוסים כבר הזדרזו להכריז כי לא יקבלו את אוזבקיסטן שוב בקלות כמו בפעם שעברה [5].

 

קרימוב עם נשיא סין לשעבר, הו ג’ינטאו – סין בדרך להיות שותפת הסחר הגדולה ביותר של אוזבקיסטן. צילום: ממשלת אוזבקיסטן 

מיישמים את מודל הלחץ הרוסי

אוזבקיסטן וטג’יקיסטן מצויות ביריבות כבר שנים רבות. אוזבקיסטן, שסייעה להנהגה הטג’יקית בשנות ה-90 בהתמודדות עם מרד נגד השלטון שגבה את חייהם של 50,000-100,000 איש נוהגת בטג’יקיסטן באופן דומה לאופן שהו נהגה רוסיה עם אוקראינה, גיאורגיה ומדינות נוספות. קרי, היא עושה שימוש נרחב בתלות בגז הטבעי כדי להשיג הישגים פוליטיים. בפעם האחרונה הפסיקו האוזבקים את הזרמת הגז באפריל 2012, ובכך הידקו את המצור הכלכלי על טג’יקיסטן.

הסכסוך בין אוזבקיסטן לטג’יקיסטן נסב סביב חדירה של מחבלים מטג’יקיסטן, רצונה של טג’יקיסטן בהקמת מפעלים מזהמים בגבול עם אוזבקיסטן וכן ויכוחים על שימוש במים ועל שורה ארוכה של נושאים. האוזבקים הם ספקי האנרגיה הכמעט-בלעדיים של טג’יקיסטן. הטג’יקים זקוקים ל-1.2 מיליארד מ”ק גז בשנה כדי לספק את צרכי יצור החשמל במדינה, אולם האוזבקים מוכרים להם רק עשירית, ובמחירים כמעט “אירופיים” – 300 דולר ל-1,000 מ”ק.

לשם השוואה, חברת החשמל תשלם כ-5.5 דולר למיליון BTU למאגר תמר, שמתורגמים לכ-200 דולר ל-1,000 מ”ק. עלות ההפקה הצפויה היא 44 דולר ל-1,000 מ”ק בישראל אגב. באוזבקיסטן, שם עלות העבודה שלה נמוכה, תשתית ההולכה שלה פעילה והיא אינה שואבת בלב ים, יש להניח שעלויות ההפקה נמוכות יותר משמעותית.

כשהתקשתה טג’יקיסטן לשלם את חובותיה על הגז לאוזבקיסטן, ניתקו האוזבקים את המדינה מהגז. האוזבקים גם שיבשו את תנועת הרכבות לתוך טג’יקיסטן ואת תנועת הסחורות, מעין סגר כלכלי שהקשה על הענייה מבין 15 החברות לשעבר בברה”מ, לתפקד.

הפתרון שביקשו הטג’יקים לממש, בניסיון להשתחרר מהלפיתה האוזבקית, היה להקים מפעל הידרו-אלקטרי ענקי, בהקמת סכר רוגון, שיספק חשמל למדינה. האוזבקים מטבע הדברים התנגדו להקמת המפעל והגבירו את הלחץ על הטג’יקים.

כמו אוזבקיסטן, גם טג’יקיסטן ביקשה להתקרב לסין בשנים האחרונות, בזכות הגבול המשותף של שתיהן. אולם בניגוד לאוזבקים, לטג’יקים אין מה להציע לסינים בתחום הכלכלה. הטג’יקים אפילו אינם מחוברים לרשת צינורות הגז שמובילה גז ממרכז אסיה לסין, ובכך גם למיקומם הגיאוגרפי אין יתרון מסוים. עם זאת, הציעו הטג’יקים לסינים אפשרות להניח צינורות בעתיד שיעברו דרכם.

העובדה כי שני הגבולות המדיניים הנוספים של טג’יקיסטן, לצד סין ואוזבקיסטן, הם עם אפגניסטן וקירגיזסטן העניות והלא-מפותחות בעצמן, מוסיפה לתלות הטג’יקית בגז האוזבקי מצד אחד, ובסיוע חוץ מהסינים מצד שני. 40% מהתמ”ג הטג’יקי מבוסס על משכורות שפועלים טג’יקים, בעיקר ברוסיה, שולחים הביתה. לפיכך, הסינים בעיקר מעוניינים שטג’יקיסטן הענייה תשמור על יציבות, כדי שלא יצטרכו להתמודד עם תסיסה בגבולם המערבי, אך לא ישקיעו בה יותר מדי.

ההתקרבות האוזבקית לסין, שמעדיפה יחסים קרובים עם אוזבקיסטן מאשר עם טג’יקיסטן, מאלצים את הטג’יקים לתור אחר אלטרנטיבות משלהם. זמן קצר לאחר הודעת אוזבקיסטן כי תפרוש מ-CSTO, הודיעו בטג’יקיסטן כי חתמו עם מוסקבה על חוזה להארכת החכירה של בסיס צבאי רוסי שנמצא בשטחם, ב-49 שנה. הטג’יקים שהתקשו אף הם להשתחרר מהלפיתה הרוסית, הבינו כי יהיה עליהם לחזור לחיק החם של אמא רוסיה, על רקע המתיחות עם אוזבקיסטן מצד אחד, ותוכניות הנסיגה האמריקניות מאפגניסטן השכנה מצד שני. החשש הרוסי והטג’יקי המשותף מכאוס באפגניסטן לאחר הנסיגה, שיוביל להגברת יצוא הסמים והטרור לתוך השטח הטג’יקי בדרך לרוסיה, זירז את חתימת ההסכם, שהיה אמור לפוג ב-1 בינואר 2014.

בתמורה להארכת הסכם החכירה, ידאגו הרוסים לספק חלפים ונשק חדש לצבא הטג’יקי. ההסכמה הרוסית לסייע לטג’יקיסטן בחימוש, עוררה באוזבקיסטן את ההערכה כי מדובר בצעד נגדי לצעד האוזבקי לפרוש מה-CSTO ולהתקרב ליריבותיה של רוסיה בזירה הבינלאומית. כך מתקרבות אוזבקיסטן וטג’יקיסטן צעד נוסף לקראת התפרצות אלימה בין השתיים.

במקביל ליחסים המתוחים עם טג’יקיסטן, מצויה אוזבקיסטן במתיחות רבה גם עם שכנה אחרת שלה, קירגיזסטן. אוזבקיסטן, שביצרה את הגבול של עם הקירגיזים כדי למנוע הברחות וחדירות של חוליות טרור, הגיעה לכדי התנגשויות מקומיות בין חייליה לבין החיילים הקירגיזים בגבול בכמה הזדמנויות, התנגשויות שבהן נהרגו מספר חיילים. האוזבקים מפעילים לחץ כלכלי גם על קירגיזסטן בעיקר בחלק הדרומי שלה, שם חיה אוכלוסייה אוזבקית גדולה שעשויה לתסוס נגד השלטון הקירגיזי המרכזי. הדרום גם תלוי במידה רבה בכלכלה האוזבקית כולל הגז האוזבקי, מה שמגביר את יכולתם של האוזבקים להפעיל שם לחץ כרצונם.

קירגיזסטן וסין בוחנות אפשרות לשווק גז טורקמני ואוזבקי דרך השטח שלהן. אם הדיונים ייצאו לפועל, יוביל הדבר להורדת התלות הקירגיזית בגז האוזבקי והדבר יפתח פתח לחימום היחסים בין קירגיסטן לאוזבקיסטן.

 

קרימוב (עם מדבדב) – מתכנן פרישה? צילום: הקרמלין 

אסלאם קרימוב עומד לפרוש

באפריל האחרון הכריזו האוזבקים על פיצול שלוש מערכות בחירות שהיו מתוכננות לחול באותו יום ב-2015 – הבחירות לנשיאות, לסנאט ולבית התחתון, על פני שלושה תאריכים שונים. מדובר בהכרזה חסרת תקדים מבחינת אוזבקיסטן. פיצול מערכות הבחירות וההכרזה על כך שלוש שנים מראש, על רקע ההערכה כי הנשיא הכל-יכול אסלאם קרימוב בן ה-75, השולט במדינה מאז 1990 חולה, עשויים להצביע על כך שאוזבקיסטן תרה אחר יורש. הבחירות לשני בתי הפרלמנט ייערכו חודשים לפני הבחירות לנשיאות ויאפשרו לבנות יורש בהדרגה, אלא אם קרימוב יחשוף אותו קודם לכן [6].

רמז ליורש אפשרי יתקבל אם באוזבקיסטן ימונה בשנתיים הקרובות יו”ר חדש לסנאט – התפקיד הפוליטי שעל פי החוקה האוזבקית הוא הראשון בשרשרת הירושה של הנשיא. אם קרימוב חשב על יורש, ויש להניח שכך הדבר כמקובל במשטרים מסוג זה, היו”ר הבא יהיה היורש או מי שיהיה מעורב בהכשרתו. אחד השמות האפשריים לרשת את קרימוב חשוך הבנים הוא אקבאר עבדולאייב, אחיין של אשתו של קרימוב ומי ששמו מזרה אימים ברחבי אוזבקיסטן משום אופיו הרצחני. עבדולאייב הוא מושל אחד המחוזות במדינה ועושה במחוז זה כבשלו. לפני שנתיים, בעת חגיגת 20 שנה לעצמאות אוזבקיסטן, הוא ואמו ישבו קרוב לקרימוב על הבמה, אקט סמלי ביותר שסימן אותו כיורש אפשרי.

מועמדת אחרת שהוזכרה לתפקיד נשיא אוזבקיסטן הבא היא בתו של קרימוב, גולנארה, בת 41, הבכורה מבין שתי הבנות שלו מנישואיו השניים. גולנארה נחשבת לכוכבת של ממש באוזבקיסטן וככל הנראה היא האוזבקית המוכרת ביותר מחוץ לגבולות המדינה – ז’ראר דפרדייה הצרפתי הסכים לככב בסרט שהיא כתבה; סטינג הגיע להופעה באוזבקיסטן על פי בקשתה; היא דמות מוכרת בתצוגות אופנה בפריז ובניו יורק; היא כיהנה כשגרירת ארצה בספרד ובאו”ם; היא ניסתה לפתח קריירה של זמרת ויש לה חגורה שחורה בקראטה.

עוד הוזכרו בבורסת השמות של המועמדים להחליף את קרימוב, רה”מ מאז 2003 שאבקאת מיזריוייב, המשתייך לשבט של סמארקאנד שאליו משתייך גם קרימוב, והסגן הראשון של מיזריוייב, רוסטאם אזימוב.

נערכים לבאות

ההערכה ש-2015 עומדת להיות שנה קריטית, אולי השנה שבה יוחלף קרימוב, מעניקה ממד חדש לאירועים שנסקרו לעיל. אוזבקיסטן, המעוניינת להיות מעצמה אזורית, בוחרת בהתקרבות לסין ולארה”ב על חשבון יחסיה עם רוסיה, אם כי אינה מתנתקת מהרוסים לחלוטין. בנוסף, מפעילים האוזבקים לחץ רב על שכנתם טג’יקיסטן, ואף מוכנים לצאת למלחמה של ממש עם דושנבה לא תיישר קו עם טשקנט. גם קירגיזסטן כאמור, נמצאת ביחסים מתוחים עם האוזבקים, שמצדם מחזקים את יחסיהם עם המדינות החזקות יותר באזור, קזחסטן וטורקמניסטן.

האם קרימוב, שמנהיג ביד ברזל את המדינה מזה 22 שנה, מכין את ארצו ליום שאחרי? האם המהלכים שמבצעת אוזבקיסטן לאחרונה הם המהלכים שיאפיינו את המדינה בדור ההנהגה הבא במדינה? ייתכן בהחלט שכן. אוזבקיסטן נכנסת אם כן לתקופה דרמטית מבחינתה. קרימוב, שזכה לכינוי “המרתיח” על שום מנהגו לחסל את יריביו הפוליטיים באמצעות מים או שמן רותחים, עומד לפרוש בשנים הקרובות, ואת מקומו יתפוס יורש או יורשת, שמשתייכים לדור אחר, דור שגדל תחת שליטה רוסית רופפת יחסית ואשר חווה עצמאות במרבית שנות חייו.

קרימוב מבקש להכין לארצו “אליבי” למקרה שחילופי השלטון יהיו אלימים – היחסים עם סין מצד אחד ועם ארה”ב מצד שני אמורים להותיר את האופציות פתוחות ולהתמודד עם ביקורת ולחץ בינלאומי אם יבואו. בנוסף, המטרה של קרימוב למצב את אוזבקיסטן כמעצמה אזורית, נשענת על כמה גורמים – יחסים טובים עם כל המעצמות הגדולות; הפעלת כוח כלפי השכנות החלשות; חיזוק הצבא בציוד אמריקני; שיפור הכלכלה האוזבקית באמצעות פיתוח מאגרי הגז הגדולים. בנוסף, כמי ששותפה לנסיגה האמריקנית מאפגניסטן, מוכיחה אוזבקיסטן את יכולתה לשמש כבורג חשוב בתהליכים בעלי השפעה וחשיבות עולמית.

הערות

1. עוד על השפעות המלחמה הרוסית בגיאורגיה, במאמר “סדר במגרש הרוסים”, בגיליון ספטמבר 2008 של סיקור ממוקד

2. “China, Uzbekistan to Strengthen Military Relations”, Xinhua, 26/04/2006

3. D. Azizov, “Uzbekistan, China to sign declaration on strategic partnership”, trend.az, 02/06/2012

4. “Kazakhstan considers Uzbekistan as strategic partner in Central Asia – Nursultan Nazarbayev”, USAID.org, 07/09/2012

5. Richard Weitz, “Global Insights: Uzbekistan’s CSTO Withdrawal Highlights Russia’s Dilemma”, World Politics Review, 10/07/2012

6. Alyssa Meter, “Uzbekistan’s President Karimov Sets His Departure Date?”, Al-Farabi News, 10/04/2012