הזרימה מזרחה

השלכות הגברת השימוש הסיני בגז טבעי

יובל בוסתן, אלון לוין


הסינים קיבלו בשנים האחרונות החלטה אסטרטגית מבחינה כלכלית, להגביר באופן דרמטי את השימוש בגז טבעי כמקור אנרגיה נקי, על חשבון שימוש בנפט ובפחם מזהמים. המשק הסיני, שבאמצע העשור הקודם עוד סיפק בעצמו את צרכיו, נזקק כיום לייבוא גז. הספקים הגדולים כרגע הם מדינות מרכז אסיה, שסרו מאז המאה ה-19 למרותה של מוסקבה וכיום מתחרות איתה וגורמות להורדת מחירים. תחרות זו עומדת ליצור בעתיד חיכוכים רבים בין שתי המעצמות.

כשעלה לשלטון ולדימיר פוטין, בסוף שנות ה-90, הוא השכיל למנף את אוצרות הטבע של ארצו כדי לחלץ את המשק הרוסי המקרטע ולהפכו לאחת הכלכלות הגדולות בעולם. אחת הדרכים לכך הייתה לשלוט בייצוא הגז העולמי, אם באופן ישיר באמצעות שליטה על כרבע מהעתודות העולמיות, אם באופן עקיף בהשגת דריסת רגל או אף שליטה על חלק מעתודות הגז של מדינות אחרות ואם באמצעות טוויית הסכמים ובריתות עם יצרניות גז אחרות כגון אלג'יריה.

העוצמה הזו אפשרה לרוסים להכתיב למדינות מזרח אירופה ואף לאיחוד האירופי תנאים שונים ומשונים תחת האיום בסגירת הברז, לרוב בשיא החורף. עוצמה זו אפשרה לרוסים גם לנסות ולסחוט מסין סכומי כסף גדולים ביותר עבור הגז. ברוב המקרים, היעדר אלטרנטיבה לגז הרוסי הציבה את הצרכנים במצב של חוסר ברירה.

במידה רבה, ניתן לטעון כי המדיניות הקשוחה של הרוסים האיצה הן עבור האירופאים והן עבור הסינים את המאמצים למצוא מקורות אספקה חלופיים. אזרביג'אן שבקווקז הייתה כזו עבור האירופים, וכך פרצה לה מלחמת צינורות בין נאבוקו שתוכנן כדי לספק גז אזרי תוך עקיפת רוסיה, לבין הזרם הדרומי הרוסי. מאבק זה בינתיים נוטה לטובת הרוסים שההספק בצינור שהם בונים כפול משל נאבוקו – 63 מיליארד מ"ק בשנה לעומת 31 מיליארד מ"ק, והצינור הרוסי יזרים גז כבר ב-2015, בעוד שנאבוקו לא אמור להיות מופעל לפני 2017 [1].

הפעלת נאבוקו גם כפופה להסכמה של הקונסורציום שמחזיק בשדה הגז העיקרי שעליו נבנית התוכנית – שאה-דניז שבים הכספי, שעל פי ההערכה אוצר בתוכו 1.2 טריליון מ"ק של גז ועוד 3 מיליארד חביות נפט.

סין נזקקת לאלטרנטיבה משלה, וזאת ככל הנראה, תבוא מצדן של מדינות מרכז אסיה, שנהנות מגישה לכמויות גז אדירות, ומבורמה שבדרום מזרח היבשת.


תוואי הצינורות היריבים. באדום – נבוקו, בכחול – הזרם הדרומי. איור: סמור, ויקיפדיה

המאגרים במרכז אסיה

שלוש מתוך חמש הרפובליקות האסיאתיות במרכז אסיה – קזחסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן, יוצרות מוקד כוח חזק מאוד בתחום האנרגיה, עם 13.7% מעתודות הגז העולמיות ו-2% מעתודות הנפט. סביר להניח גם כי מדובר בהערכה ממעיטה, מאחר שאוזבקיסטן רק התחילה לפתח את משק האנרגיה שלה וגם שתי המדינות האחרות עוד לא סיימו למפות את שדות הנפט והגז שבשטחן.

לפני כמה שנים האמינה רוסיה כי תוכל לשלוט בגז במרכז אסיה לחלוטין. תשתית הולכת הגז הייתה בשליטה מלאה שלה ותשתיות הפקת הגז היו במצב לא טוב במדינות השונות, שנזקקו לעזרה רוסית בפיתוח. המדינות הללו נאלצו למכור את הגז שלהן בזול לרוסים, ששיווקו אותו דרך הצנרת הקיימת תוך גזירת קופון שמן. כך שלטה למעשה רוסיה באופן מוחלט בתעבורת הגז לכיוון אירופה, הקווקז ומזרחה לסין.

פיתוח משקי הגז ושינויים פוליטיים כגון מותו של סאפארמוראט ניאזוב, הדיקטטור כל-יכול של טורקמניסטן שניסה לשמור את מדינתו מנותקת משאר העולם, וכן ההחלטה האוזבקית להשתחרר מהלפיתה הרוסית [2], הקימו לרוסים יצרני גז מתחרים במרכז אסיה.

שתי המדינות העניות במשאבי אנרגיה במרכז אסיה, טג'יקיסטן וקירגיסטן, ניסו אף הן למצוא דרך לגזור קופון בעצמן מתעשיית הגז הצומחת במהירות באזור, תוך מינוף קרבתן לסין.

הטג'יקים בחנו תוכנית להעביר צינור גז מאיראן, דרך אפגניסטן, טג'יקיסטן וקירגיזסטן לסין, אך התוכנית נותרה לפי שעה בשלב התכנוני בלבד. תוכנית אחרת, ייתכן שבעלת סיכויים טובים יותר, במסגרת תוכניות להעביר צינורות גז נוספים מטורקמניסטן, הייתה להעביר את הצינור דרך אפגניסטן וטג'יקיסטן. היתרון הוא במרחק הקצר יחסית שהצינור עובר ובכניסה דרומית יותר של הגז לסין, עובדה שתקל על תעבורת הגז בתוך סין. החיסרון הוא ההסתמכות על מעבר באפגניסטן שאינה יציבה פוליטית.

האינטרס של קירגיזסטן ברור – התוצר הקירגיזי עומד על כ-6.2 מיליארד דולר בשנה. 12% מהתמ"ג מגיע ממכרה זהב ענקי. אולם הממשלה לא רוצה להסתמך יתר על המידה על מכרה הזהב והיא מחפשת לגוון את מקורות ההכנסה שלה, בעיקר ממטבע זר. צינור גז חדש מטורקמניסטן אם ייבנה, אמור להזרים 25-30 מיליארד מ"ק בשנה. ברמת המחירים הנוכחית שבהן קונה סין גז מהטורקמנים, מדובר על 7 מיליארד דולר בשנה.

על מנת להבין את הפוטנציאל של אירוח צינור כזה בשטח הקירגיזי, נבחן דוגמא מהאזור: ב-2014 אמור להתחיל לפעול צינור גז שמקורו בטורקמניסטן והוא עובר דרך אפגניסטן לפקיסטן ולהודו. הוא יזרים בשלב הראשון 27 מיליארד מ"ק ולאחר מכן 33 מיליארד מ"ק. הגז מיועד באופן שווה להודו ופקיסטן עם כמות קטנה לאפגניסטן. כדי להעביר את הצינור דרך אפגניסטן, ישלמו הטורקמנים 8% תמלוגים. אם ישיגו הקירגיזים עסקה דומה, מדובר ב-560 מיליון דולר, כמעט 10% מהתמ"ג, וכן תעסוקה לאלפי עובדים.

לצינור זה יהיה גם יתרון פוליטי עבור הקירגיזים. מאחר שהוא מיועד להזרים גז מטורקמניסטן דרך אוזבקיסטן לקירגיזסטן ומשם לסין, יחייב הדבר את האוזבקים והקירגיזים להפשיר את היחסים שלהם, ויקשה על האוזבקים להטיל לחץ בעתיד תוך שימוש בעצירת אספקת הגז, לאור הגיוון במקורות הגז של הקירגיזים והתלות האוזבקית בהזרמה דרך קירגיזסטן ללקוחה הסינית. הסינים מצדם מעוניינים בהשכנת שלום בין המדינות באזור, כדי לשמור על כל האופציות פתוחות ולנצל את שלושת הגבולות כדי להעביר צינורות גז ובכך לחסוך בסופו של דבר מיליארדי דולרים בזכות הגיוון והפריסה התשתיתית הרחבה [3].

פרויקט נוסף שנוגע לקירגיזסטן, הפעם בתחום הנפט, הוא צינור בן 110 קילומטר שייצא מקזחסטן ויעבור בשטח הקירגיזים בדרך לסין. על פי ההערכות, ירוויחו הקירגיזים מהפרויקט בנפט מוזל כ-30 מיליון דולר בשנה.

סיכומו של דבר, מגוון היצואניות באזור פוגע לרוסים בכיס, ובצורה קשה. כך לדוגמא, הרוסים תכננו לגבות מסין מחיר של 350-400 דולר ל-1,000 מ"ק של גז טבעי, בדיוק כמו שהם גובים מאירופה. טורקמניסטן מוכרת מצדה לסינים במחיר של 200-250 דולר ל-1,000 מ"ק ובכך בעצם כל גידול ביכולת הזרמת הגז של הטורקמנים תוכל סין לרכוש, על חשבון קנייה מהרוסים.


מרכז אסיה – המשחק הגדול החדש
הקליקו על המפה להגדלה

שוק הגז הסיני

במשך שנים רבות מנסים הרוסים לסגור על עסקת ענק עם סין לאספקת 68 מיליארד מ"ק בשנה, יותר מכל מדינה אחרת, בפרויקט שעלותו מוערכת ב-14 מיליארד דולר וכולל הנחת שני צינורות ענק. 68 מיליארד מ"ק בשנה מתורגמים ל-24-27 מיליארד דולר, ההכנסות שעליהן בונים הרוסים במחיר שהם מציעים. אולם הסינים דורשים מהרוסים שישוו את המחיר למחיר הגז שהם רוכשים מטורקמניסטן. סוגיה נוספת שטרם נפתרה היא דרישת הרוסים שהסינים יממנו כ-40% מעלות הנחת הצינורות, המוערכת בלמעלה מ-5 מיליארד דולר [4].

כמה נתונים על משק הגז הסיני כיום. הצריכה הסינית ב-2011 עמדה על 131 מיליארד מ"ק, והכוונה הסינית היא להגיע לצריכה של 200 מיליארד מ"ק לפחות עד סוף העשור. הגידול אינו נובע רק מצרכי האנרגיה הגדלים והולכים של סין, כתוצאה מהצמיחה המהירה שלה, אלא גם ממדיניות ממשלתית להפחית משימוש בפחם, שעליו מבוסס כ-70% ממשק החשמל הסיני, ולעבור לגז הטבעי שמייצר אנרגיה נקייה.

על פי התחזיות הסיניות, הצריכה השנתית של גז טבעי תאמיר ל-450-550 מיליארד מ"ק ב-2030, כך שגם אם התסריט הממעיט והפחות סביר יתגשם, וגם אם סין תגביר את הייצור המקומי שלה ב-50%, היא עדיין תזדקק לייבא 300 מיליארד מ"ק של גז טבעי.

התוכניות הסיניות להגברת השימוש בגז טבעי כוללות על פי הערכה גם תוכנית לקיצוץ השימוש בנפט עד 840 אלף חביות ביום ב-2030, מה שיוביל לירידה במחיר הנפט [5].

כיום מייצרת סין, שלה עתודות גז בהיקף של 3.1 טריליון מ"ק לפחות, כ-100 מיליארד מ"ק בשנה. כדי לגשר על הפער, מייבאים הסינים דרך מערך צינורות ממרכז אסיה 25 מיליארד מ"ק מטורקמניסטן ו-5 מיליארד מ"ק מאוזבקיסטן. כבר היום ניתן להזרים בצינורות 10 מיליארד מ"ק נוספים בהתאם לצרכים. צינור נוסף, שלישי, שיפעל מ-2015, יוכל להוביל 25 מיליארד מ"ק נוספים של גז, כך שבסיכומו של דבר משלושת הצינורות יזרמו 50 מיליארד מ"ק שמקורם בטורקמניסטן, בעוד שאוזבקיסטן תורמת 10 מיליארד מ"ק וקזחסטן 5 מיליארד מ"ק נוספים. תוכנית להנחת צינור רביעי נמצאת בשלב התכנון.

רוסיה אמורה להבטיח את שאר צרכי הגז הסיניים עם אספקה ל-30 שנה של 68 מיליארד מ"ק, אך בשל המחיר המו"מ נגרר לאורך שנים רבות. לבסוף, הוסכם כי הרוסים יתחילו לספק מ-2018 כמות של 38 מיליארד מ"ק, אולם גם עתה עוד לא הגיעו הצדדים להסכמה על מחיר. במקביל חתמו שני הצדדים על אספקה נוספת של נפט רוסי לסין.

הסינים כאמור, לא רוצים להיות תלויים ברוסיה באופן שבו תלויה בהם אירופה. עתודות הגז הסיניות בקצב הניצול הנוכחי יספיקו ל-30 שנה, אולם הסינים מתכננים להגדיל את הכמויות, בין היתר באמצעות שימוש במאגרים של פצלי גז שהפקתם יקרה ומזהמת יותר. לשם הפקה יעילה יותר, זקוקים הסינים לידע ולטכנולוגיה אמריקניים.

האמריקנים מפיקים כיום 20% מהגז שלהם מפצלים אלה, ובכך זוכים בעצם לעצמאות בתחום הגז הטבעי, עניין שמשפיע על השוק העולמי. ההערכה היא כי פוטנציאל הגז הסיני בפצלי גז הוא 30 טריליון מ"ק, כמות שהייתה הופכת את סין לבעלת העתודות השלישית בגודלה בעולם אחרי רוסיה ואיראן, ואשר תוכל להתמודד עם צרכי המשק הסיני לעשרות השנים הבאות. אך יחלפו שנים לא מעטות בטרם הפוטנציאל הזה ימומש.


שִי עם פוטין – עד כמה יצליחו לשמור על יחסים תקינים נוכח המתיחות הגוברת? צילום הקרמלין

ההשלכות האסטרטגיות

לפתיחת התחרות על מכירת גז לסינים בין רוסיה למדינות מרכז אסיה יש השלכות אסטרטגיות כבדות משקל, מעבר לרווחה הכלכלית היחסית הצפויה לסינים מרכש של אנרגיה זולה יחסית ונקייה. הכניסה הסינית לתוך שטחי החצר האחורית הרוסית המסורתית לא תוכל לעבור ללא מענה מצד הרוסים בשתי חזיתות – ראשית, מול מדינות מרכז אסיה ובעיקר טורקמניסטן ואוזבקיסטן שמקפידות על מדיניות שמתרחקת מהרוסים. שנית, יבקשו הרוסים לאזן את המצב באמצעות העמקת החדירה שלהם במקומות שנחשבים לחצר האחורית הסינית, ובעיקר דרום מזרח אסיה. רוסיה משמרת כבר שנים על יחסים קרובים עם וייטנאם, יריבה מסורתית של סין. מדינה אחרת אליה הרוסים מתקרבים היא בורמה, שבמשך שנים הייתה תלויה רבות בסין, שותפת הסחר הגדולה שלה עד היום.

ככל שהבורמזים מתקרבים אל הדמוקרטיה בשנים האחרונות, כך הם מבקשים להתרחק מהסינים, אם כי הדבר נעשה בהדרגה. לתוך החלל הקטן שנוצר נכנסים הרוסים, שדאגו כל השנים לשמור על יחסים קרובים עם בורמה כולל הטלת וטו במועצת הביטחון נגד סנקציות שכוונו על החונטה הצבאית במדינה. כך, מקדמים הרוסים עסקאות נשק נוספות עם בורמה, לאחר שנשק רוסי כבר נמצא בשימוש הצבא וסייע במאבק במיעוטים אתניים שונים במדינה [6]. תקשורת הרוסית פרסמה עוד כי בכוונת הבורמזים לרכוש בעתיד 70 מטוסי קרב מרוסיה, עסקה בשווי של 1.3 מיליארד דולר.

בחודש מאי יתחיל לעבוד צינור גז שיעביר מבורמה עד 12 מיליארד מ"ק לסין בשנה, וצינור נפט בין המדינות שיופעל במקביל, אמור להזרים כרבע מיליון חביות ביום, שתי עסקאות שאמורות להזרים למשק הבורמזי 10-12 מיליארד דולר בשנה, ב-30 השנה הקרובות. עבור משק שייצר 54 מיליארד דולר ב-2012 וצפוי להגיע ל-77 מיליארד ב-2014, אין ספק שמדובר במינוף כלכלי אדיר וביצירת תלות הדדית בין בורמה ובין סין.

בזמן שהסינים מבצרים את משק הגז שלהם ממקורות זולים ומגוונים יותר מאשר רוסיה, הרוסים מגלים עניין הולך וגובר בגז הבורמזי: חברות רוסיות אמנם פעילות לפחות מאז 2008 בחיפושי גז בבורמה [7]; ענקית הגז גזפרום, שבשל חשיבותה וההיסטוריה שלה מסמנת את הקו הרוסי הרשמי, החלה להביע עניין בשנתיים האחרונות, במקביל לשיחות התקועות על מכירת הגז לסין והזרמת הגז ממרכז אסיה.

הבורמזים מצדם מעוניינים להתרחק מהסינים ככל שתאפשר להם המציאות. ההחלטה ההיסטורית של החונטה הצבאית בבורמה לאמץ רפורמות דמוקרטיות, החלטה שפתחה את המדינה למערב והתניעה תהליך של הסרת הסנקציות על המדינה, מציעה לבורמזים מגוון חדש של אפשרויות בזירה הבינלאומית. לצד חיזוק היחסים עם מדינות דרום מזרח אסיה ובראשן תאילנד היריבה, מחזקים הבורמזים את יחסיהם עם הרוסים, מוכרים רישיונות חיפוש של נפט וגז לחברות ממגוון מדינות ובהן הודו ואף מעוניינים לפתח את ענף התיירות שמכניס כסף רב לשכנות ובראשן, גם כאן, תאילנד.

עתודות הגז המוכחות של בורמה הן 283 מיליארד מ"ק, ולדברי ממשלת בורמה למדינה יש אף 640 מיליארד מ"ק. בכל אופן, גם אם מתחשבים בייצוא הגז לתאילנד שמספק 25% מהתצרוכת התאילנדית, לא צפויה בעיית אספקה מצד בורמה בעשור הקרוב. הבורמזים מוכרים רישיונות חיפוש לעשרות חברות זרות, ולפי מידת העניין והכסף הרב שזורם לתוך המדינה, יש להניח כי בשנים הקרובות יימצאו עוד שדות גז ונפט רבים שיגדילו את המאגרים המוכחים של המדינה, ואף יאפשרו לה לייצא כמויות גדולות יותר של גז.

הרוסים מעוניינים אם כן לגבות מחיר מהסינים על המעורבות הגדלה במרכז אסיה באמצעות חיזוק הפרופיל הרוסי בדרום מזרח היבשת.

התחרות בין המעצמות במרכז אסיה גוברת. הסינים רואים בגישה הנוחה והזולה יחסית לגז טבעי הזדמנות להפחית מהתלות הגוברת בנפט כחלק מהניסיון להפחית מזיהום האוויר במדינה. הרוסים, מנגד, חוששים ממעורבות של מעצמות זרות בחצר האחורית שלהם; האמריקנים מצידם, שמחים על העמדה העצמאית יחסית שמציגות טורקמניסטן ואוזבקיסטן. התחרות הזאת תביא לפיתוח מהיר של האזור ולעלייה ברמת החיים של המדינות השונות, כמו גם לחיכוך בין הסינים והרוסים, הרוסים והאמריקנים וכו'. הרוסים מצדם ילחצו לצרף כמה שיותר מדינות לאיחוד האירו-אסיאתי שהם מקימים, ואילו הסינים ישקיעו מיליארדי דולרים בתשתיות כדי להבטיח את האספקה הקבועה של גז זול לכלכלה הרעבה לאנרגיה.

הערות

1. עוד בנושא במאמר "נאבקים על הקווקז", בגיליון ספטמבר 2009 של סיקור ממוקד

2. ראו בהרחבה במאמר "שינוי אסטרטגי" בגיליון זה

3. עוד על המתרחש בין אוזבקיסטן לקירגיזסטן במאמר "שינוי אסטרטגי בטשקנט", בגיליון זה

4. "Russia China Gas Talks Stymied", Eurasian Energy Analysis, 21/01/2013

5. Chen Aizhu, "China's natural gas drive may cut oil demand by a tenth", Reuters, 28/02/2013

6. David Stout, "As arms sales sag, Russian envoy boosts defence ties with Burma", Democratic Voice of Burma, 08/03/2013

7. Sudha Ramachandran , "Russia targets China's clout in Myanmar", Asia Times, 08/11/2011


מאמרים נוספים