שש שנים מאז נכנסה בכל הכוח לאפריקה, הולכת ומתבהרת חלוקת תפקידים ברורה בין סין למדינות היבשת, לפי הנכסים שיש למדינות להציע – יצואניות נפט במערב היבשת בעיקר, ספקיות מחצבים במרכז ומדינות המארחות את נתיבי הסחר המרכזיים ממרכז היבשת למזרחה. בכל המדינות מובילה סין פעילות פיתוח נרחבת, ממנה צפויים להרוויח תושבי אפריקה בעתיד הלא רחוק.
מחסור בכבישים ובמסילות באפריקה נחשב לרעה החולה האמיתית של היבשת, זו שמותירה אזורים רבים עדיין מבודדים, זו שמכשילה הלכה למעשה רבות ממשימות הסיוע. כל הגורמים הפועלים כיום ביבשת משקיעים כספים רבים בנושא וסוללים את היבשת לאורכה ולרוחבה, מי מטעמים הומניטריים ומי מטעמים עסקיים.
הסינים, מאז קיבלו החלטה להרחיב את פעילותם ביבשת ב-2006, פועלים להדק אחיזתם בעיקר סביב מדינות היבשת שהתברכו במשאבים טבעיים. בהקשר זה, הקמתם של נתיבי סחר מודרניים – כבישים, מסילות ברזל, נמלי תעופה וים – הפכו לקריטיים על מנת לאפשר את התנועה האדירה של מחצבים אל מחוץ מאפריקה ושל סחורות פנימה. במסגרת תוכנית אסטרטגית רבת-שנים, יצאו הסינים להציע סיוע ושיקום תשתיות נרחב למדינות אפריקה, בהתאם לסחורה שכל מדינה יכולה הייתה להציע.
כך, ניתן לחלק את הקשרים של סין באפריקה לשלוש קבוצות, לפי העניין המרכזי שיש לסינים במדינות: יצואניות נפט דוגמת אנגולה וניגריה שבמערב אפריקה וסודן; יצואניות מחצבים במרכז אפריקה – הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קונגו-בראזוויל, זמביה, זימבבואה ודרום אפריקה; ומדינות מעבר לאורך חופה המזרחי של אפריקה, שבשטחן עוברים נתיבי הסחר המרכזיים מיצואניות המחצבים במרכז.
לאורך כל השנים האחרונות, העסקאות שביצעו הסינים במדינות אלו כוונו ישירות לעניין במדינות – החל משיקום והקמה של מזקקות וצינורות נפט ביצואניות הגדולות ועד הקמת מכרות ומפעלי עיבוד במדינות המרכז. בכולן, משקיעים הסינים סכומי עתק בבנייה של תשתיות תחבורה מודרניות במטרה לקצר את זמני האספקה.
יציאתה לעצמאות של דרום סודן לא הייתה בתוכניות של הסינים. מדינה חדשה, שבחפשה להתרחק מעומאר אל באשיר וסודן מצאה בארה”ב בעלת ברית מתבקשת, פגעה ברצף ההשפעה הסיני באזור. מבט אל מפת היבשת המציגה את השיוך הגושי במלחמה הקרה השנייה, ממחיש היטב כמה דרמטית היא הופעתה של דרום סודן – ציר האורך המרכזי של ההשפעה הסינית ביבשת, שהשתרע מסודן ועד דרום אפריקה, נקטע.
מי שהזדרזה וקפצה כאמור על ההזדמנות הייתה ארה”ב. גם היא הציעה סיוע בבניית תשתיות תחבורה. בחודש בספטמבר השנה, נחנכה בדרום סודן אוטוסטראדה באורך של כ-200 ק”מ בין ג’ובה, בירת דרום סודן, לנימולה (Nimule). האוטוסטרדה החדשה, שהוקמה במימון אמריקני, משדרגת משמעותית את נתיב הסחר היבשתי המשמעותי ביותר של המדינה הצעירה – לאוגנדה ומשם לקניה, עד נמל מומבסה [1].
אין להמעיט במשמעות של עסקאות הסיוע ופעילות הפיתוח במדינות אפריקה מצד סין, ארה”ב או כל מעצמה אחרת. עסקאות כאלו מובילות לקשרים ארוכי שנים עם המעצמה הזרה, ופעמים רבות לעדיפות על פני המעצמות האחרות.
השיוך הגושי במלחמה הקרה השנייה – ציר האורך הסיני בולט במרכז היבשת.
הקליקו על המפה להגדלה
סין והגוש הנוצרי
עם פיצולה של סודן וקטיעתו של ציר האורך הפרו-סיני במרכזה של אפריקה, טבעי היה עבור הסינים להבטיח את המשך השפעתם באזור באמצעות הרחבת ההשקעות במדינות שמסביב לדרום סודן הצעירה. ממזרח, מדובר בקבוצת המדינות שאותן אנו מכנים “הגוש הנוצרי” – קניה, אוגנדה, אתיופיה, רואנדה ובורונדי. המדינה החשובה ביותר מבחינה גיאוגרפית ושליטה על נתיבי הסחר בקבוצה זו היא קניה, מעצם היותה היחידה בגוש עם מוצא לים, בחופה המזרחי של אפריקה. קניה נמצאת בתנופת בנייה ומיישמת תוכנית רב-שנתית לשיקום התשתיות במדינה, בהשקעה של כמה עשרות מיליארדי דולרים. גולת הכותרת הוא פרויקט לאמו (Lamu), על שם עיר הנמל הקנייתית לשם יתנקזו נתיבי תחבורה מאתיופיה וצינור נפט מדרום סודן. הפרויקט הושק על ידי מנהיגי שלוש המדינות מוקדם יותר השנה.
במאמר “פעמיים סודן” בגיליון נובמבר 2009, הערכנו כי המדינה העתידית דרום סודן, שיצאה לעצמאות ביולי 2011, תבקש לייצא את הנפט שלה בנתיב חלופי לנתיבים היבשתיים הקיימים בסודן, קרי דרך פורט סודן בצפון.
הבנייה, בהשקעה של 23 מיליארד דולר ובמימון שלוש המדינות, תהפוך את קניה לצומת סחר מרכזי לא רק עבור אתיופיה ודרום סודן, אלא גם עבור בורונדי, רואנדה ואוגנדה. כולן, תסתייענה בתשתיות תחבורה חדישות ומתקדמות: “אין לי ספק שיום זה ייזכר בהיסטוריה כאחד מהרגעים המכריעים ביותר – כשעשינו צעד משמעותי לקשר את אזרחינו להזדמנויות סוציו-אקונומיות רבות הממתינות בהמשך הדרך”, הצהיר בחגיגיות נשיא קניה קיבאקי במעמד חתימת ההסכם [2]. הפרויקט הזה מציב אמנם את אתיופיה ודרום סודן בעמדת תלות כלפי קניה, אך הן זקוקות לה – אתיופיה זקוקה לנתיב חדש לים כחלופה לג’יבוטי וכאופציה לייצא נפט אם יתגלה בכמויות מסחריות באוגדן שם מחפשים כיום; דרום סודן תזכה בנתיב ייצוא לנפט שלה, עצמאי לחלוטין מסודן שמצפון לה.
סין, שפועלת כל העת לגוון את נתיבי הסחר שתחת השפעתה, הצליחה להשיג מוקדם יותר השנה דריסת רגל חשובה בקניה. בשנה שעברה, הקימו הסינים אוטוסטראדה של 16 נתיבים בסמוך לניירובי הבירה [3]. זמן קצר לאחר מכן, זכו בחוזה להרחבת שדה התעופה הלאומי ובחוזה לשדרוג קו הרכבת מניירובי הבירה למומבסה, שם שוכן הנמל המרכזי של קניה. עלות הנחת מסילת הברזל לבדה מוערכת בכ-2.6 מיליארד דולר [4].
העסקה הזו נוגעת לא רק לקניה, אלא כאמור גם לאוגנדה, בורונדי ורואנדה שעושות שימוש בנמל במומבסה לייבוא וייצוא סחורות. הקמת מסילת הברזל על ידי הסינים, בסטנדרטים שלהם, מאלצת הלכה למעשה את אוגנדה להצטרף לעסקה ולסטנדרטים שנקבעו, על מנת להבטיח תאימות בין תשתית הרכבות החדשה בקניה לתשתית באוגנדה. שם, על אף הקרבה הפוליטית לקניה והנכונות לשתף פעולה בסטנדרטים של מערך הרכבות, מחפשים בגלוי אלטרנטיבה לנתיב הסחר הקריטי הזה. מה שהחל כהתעניינות אחרי המהומות האלימות בקניה ב-2007, צבר תאוצה לאחרונה בשיחות בין אוגנדה לטנזניה והוא עשוי להבשיל בעתיד הלא רחוק לעסקת ענק חדשה.
גם באוגנדה, מי שקפצו ראשונים על העגלה היו הסינים, שמהווים שחקן מפתח בכל האמור לשדרוג תשתיות הכבישים במדינה, פרויקט בעל עדיפות לאומית באוגנדה. העבודה תימשך שנים רבות – לפי סקר ממשלתי, רק 15% מתוך 20,000 ק”מ דרכים באוגנדה סלולים. הסינים סגרו על עסקת מימון נדיבה ל-40 שנה עם הממשלה לאספקת הכלים הדרושים לפיתוח דרכים, כולל צי ענק של כלים מכנים הנדסיים כבדים. במקביל, סגרו הסינים על עסקה בשווי של 350 מיליון דולר לסלילת אוטוסטראדה בין קמפאלה הבירה לאנטבה, מרחק של 37 ק”מ. הסינים משדרגים גם מערך כבישים במערב אוגנדה, בסמוך לגבול עם קונגו, ממנה מייצאים הסינים מחצבים בכמויות גדולות [5].
העסקאות של הסינים באזור רוויות אינטרסים – לצד הרצון הידוע להשתלט על נתיבי הסחר ולדחוק את המעצמות היריבות מהמדינות, ייתכן כי ההשתלטות הסינית על המרחב נועדה לייצר אופציה לבלום את הרצון של דרום סודן למצוא נתיב חלופי לייצוא הנפט, או לגזור גם עליו קופון באמצעות שליטה על חלק מהנתיב.
מצידה השני של דרום סודן שוכנות שתי מדינות – צ’אד, שלה גבול ארוך עם סודן, והרפובליקה המרכז אפריקנית. בעוד האחרונה היא אחת הכלכלות הקטנות בעולם, הראשונה זוכה להסתערות רבתי של סין בשנה האחרונה. בין העסקאות שנחתמו במדינה בשנה האחרונה – פיתוח מערך רכבות ב-7.5 מיליארד דולר ושדה תעופה בינלאומי במיליארד דולר. סין גם מחזיקה ב-60% מאחת מבתי הזיקוק במדינה [6].
מפת צירי התחבורה המרכזיים המתוכננים והקיימים ביבשת. מפה: רקס פרי
הקליקו על המפה להגדלה
מערב אפריקה – הזירה הבאה
במערב אפריקה, סין העבירה הילוך לאחרונה בכל האמור לקשרים עם המדינות שאינן יצואניות נפט דוגמת אנגולה וניגריה. לאחרונה חתמה סין על הסכם להידוק הקשרים עם הקהילה המערב אפריקנית (ECOWAS), אחת המסגרות התת-יבשתיות המשפיעות ביותר באפריקה המאגדת 15 ממדינות היבשת. בין היתר, מחפשים שם להשלים מערכת כבישים של כ-2,000 ק”מ. האפריקנים מחפשים מימון של כ-10 מיליארד דולר להשלמת קטע של כ-800 ק”מ, שלו טרם נמצא מימון [7].
במרחב הפרנקופוני, צפויה סין להיתקל לא רק בפעילות אמריקנית אלא בעיקר צרפתית. הנשיא הנוכחי פרנסואה הולנד ירש מערכת יחסים מתוחה עם רבות מהמדינות הפרנקופוניות “הודות” למדיניות ולרטוריקה הלא ידידותית שהפגין סרקוזי. מיד עם כניסתו לתפקיד הבטיח הולנד לשנות תקליט. שר החוץ שלו, פייר מוסקוביץ’, יצא בסוף החודש למסע דילוגים ביבשת תוך שהוא מצהיר כי הממשלה הצרפתית תסייע בנדיבות על מנת להפוך את החברות הצרפתיות לתחרותיות שוב מול היריבים מסין. לשם כך, תקים צרפת בנק סיוע מיוחד בהשקעה של 40 מיליארד אירו.
השנים הקרובות, כך נראה, נראות טוב מתמיד עבור מספר חסר תקדים של מדינות באפריקה. היריבות בין המעצמות דוחפת את התשתיות ביבשת קדימה, וגם תוכניות הכשרה איכותיות לאפריקנים הפכו לחובה בפרויקטים של חברות זרות. עד כמה השתנתה המציאות באזור לטובת האפריקנים, רק עשורים בודדים לאחר תום עידן הקולוניאליזם, תעיד הצהרה שהשמיע שר החוץ הצרפתי בעת ביקור בחוף השנהב: “אפריקה משגשגת. אפריקה שמדרום לסהרה הוא האזור עם שיעור הצמיחה השני הגבוה ביותר בעולם אחרי אסיה. התופעה החדשה היא שצמיחתה של אפריקה עשויה לעורר צמיחה של צרפת. אנחנו רוצים להיות כאן” [8].
שגשוג כלכלי יוכל להביא עימו ליברליזציה בתחומי השלטון וצמיחה של מעמד בינוני בכמה מדינות ביבשת. מנגד, שליטה על משאבי הטבע תיתרגם לעוצמה כלכלית ופוליטית רבה יותר מבעבר. כפועל יוצא מכך, הסיכוי להתנגשויות אלימות על רקע שליטה טריטוריאלית גובר. במדינות העשירות בנפט במערב היבשת, המאבקים בין המעצמות יכולים להוביל לעלייה חדה ברמת החיים של הציבור, או להתדרדרות למאבקים על גבם של האפריקנים.
האזור הנמצא תחת הסיכון הגדול ביותר להתפרצות אלימה הוא במזרחה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אזור שכבר ידע כמה מלחמות עקובות מדם. האחרונה שבהן, מלחמת קונגו השנייה שהסתיימה ב-2003, המכונה גם “מלחמת העולם של אפריקה” שאבה לתוכה 8 מדינות ועשרות ארגוני גרילה והביאה למותם של כ-4 מיליון בני אדם.
הערות
1. “South Sudan Opens New Road Linking Juba to Border”, VOA News, 12/09/2012
2. “Lamu port project launched for South Sudan and Ethiopia”, BBC News, 02/03/2012
3. Frank Langfitt, “Will Kenyan Superhighway Also Benefit China?”, NPR, 21/06/2011
4. Jaindi Kisero, “Kenya, China quietly strike deal on modern railway line”, The East African, 22/09/2012
5. Ronald Ssekandi and Yuan Qing, “Uganda: China to Build Kampala-Entebbe Express Way”, allafrica.com, 30/09/2012
6. “Chad says suspends CNPC refinery deal”, Reuters, 24/01/2012
7. “China, ECOWAS move to strengthen ties”, Xinhua, 25/10/2012
8. Joe Bavier, “French firms must fight China for stake in Africa: Moscovici”, Reuters, 01/12/2012
