ההנחה של כל אדם המצדד בסנקציות כדרך לשבור את איראן, היא שהמערב יכול לכוון לרקת הרפובליקה אקדח גדול מספיק כדי שתעצור את תוכנית הגרעין. אולם מה קורה כאשר היישות עליה מאיימים במוות היא כבר עם רגל אחת בקבר? האם אפשר לאיים במוות על חולה סופני? איראן אינה המעצמה העולה שטהרן רוצה לצייר לנו. היא מדינה עם כלכלה שבורה ועם שבור עוד יותר. אך בבית הלבן, שם הנשיא מתכונן לשנת בחירות ומבקש לזקוף לזכותו את הנסיגה מעיראק, מעדיפים לאיים בתופי מלחמה במקום להשתמש בכליה. והפארסה הזו לא עומדת להסתיים בטוב.
מבנה רעוע
קרוב ל-9 שנים, 4,484 הרוגים ו-2 טריליון דולר – זה המחיר שארה”ב שילמה על מבצע “חופש לעיראק” ופרויקט בניית המדינה שאחריו. מה שהתחיל ביישום “הלם ומורא” (shock and awe) ונמשך בלוחמה א-סימטרית בעצימות נמוכה, בא לסיום בדצמבר 2011. אובמה, כפי שהבטיח לבוחריו, השיב את החיילים הביתה. אבל, האם הנסיגה באמת מסמלת את הגעתה של עיראק ליציבות? הנשיא חושב שכן. בפני החיילים השבים מעיראק הכריז אובמה: “אנו מותירים מאחור עיראק ריבונית, יציבה ועומדת בעצמה” [1]. הבעיה, כתמיד, שבין הנשיא למציאות יש חילוקי דעות עמוקים – ארה”ב מוציאה את כוחותיה ממדינה בלתי יציבה ביטחונית וללא ביטחון שעתידה בכלל יהיה דמוקרטי.
ראשית, הסוגיה הביטחונית. עיראק סובלת באופן מתמשך ממתקפות טרור, שלא נפסקו גם במהלך דצמבר. להפך – דצמבר מהווה דוגמה מצוינת עד כמה המדינה נמצאת על שפת תהום: בתחילת החודש הובערו 30 חנויות משקה, 4 מלונות ומכון עיסוי אחד בידי כנופיות מוסלמים צעירים ומשולהבים באוטונומיה הכורדית בצפון המדינה [2]. ב-6 בדצמבר, התקפת טרור בעיר הקדושה לשיעים כרבלא והתקפה שנייה בכירכוך הרגו 22 מתפללים שיעיים ופצעו למעלה מ-100 [3]. וב-14 בדצמבר שלושה פיצוצים בצינורות הנפט של שדה רומאליה, שדה הנפט הגדול במדינה, הקטינו את תפוקת הנפט של השדה במחצית, מ-1.4 מיליון חביות [4]. האם זו כוונתו של הנשיא אובמה ב”עיראק יציבה”?
שנית, ראש הממשלה אל-מליכי מסתמן כשליט הריכוזי הבא של עיראק. הניו-יורק טיימס מציין דאגה בקרב דיפלומטיים נוכח “נטיות אוטוריטאריות” ומעצרים חשאיים באוקטובר ונובמבר של למעלה מ-600 פעילי בעת’ לשעבר [5]. הממשלה טוענת כי מסמכים שנחשפו בלוב מעידים על קשר בין קדאפי לעצורים ותוכנית להפיכה. אכן, בין העצורים נמצאים קציני צבא ומודיעין, כמו גם פעילים פוליטיים ומבקרים של הממשל. נוסף על-כן סגנו של מליכי, אל מולטאק, הצהיר בגלוי שארה”ב מותירה את עיראק עם דיקטאטור [6]. התמונה שעולה היא שמליכי הצליח לרכז שליטה במנגנוני הביטחון לרמה בה הוא מעביר הוראות למפקדים בשטח בעזרת הודעות טקסט טלפוניות.
אולם עבור האמריקאים הבעיה עם מליכי אינן הנטיות הריכוזיות, אלא הנטיות האיראניות. אם הרפובליקה האסלאמית תצליח להגדיל את חלקה במפרץ הפרסי, האינטרסים הכלכליים של ארה”ב יימצאו בסכנה חמורה. מן הבחינה הזו, ראש הממשלה מליכי נמצא בתחום האפור: מחד גיסא, הוא פעל בנחישות לשבור את המיליציות השיעיות של איראן בעיראק [7]. מאידך, עיראק עומדת לצד האיראנים בתמיכה בשלטון אסד [8] וסירבה להצטרף לסנקציות של הליגה הערבית [9]. הדבר מעיד על אוטונומיה מול איראן, אך ללא כוח חיצוני שישמור את איראן בחוץ, דרום עיראק תזכה בגל הגירה של אנשי משמרות המהפכה.
אל מליכי – שליט ריכוזי חדש בעיראק, בדרך להידוק הקשרים עם איראן? צילום: צבא ארה”ב
מי מבעיר את איראן?
היציאה האמריקאית מעיראק בסוף 2011 והניסיון לייצב את אפגניסטן לפני הנסיגה ב-2014 הופכים את איראן לאויב מס’ 1 של וושינגטון. אם אובמה רוצה להיבחר בשנית, הוא חייב להבטיח שגדודי קודס [10] לא יבעירו את עיראק. אבל איך? הפיצוצים המסתוריים שבשבועות האחרונים זרעו הרס רב ברפובליקה הם בהחלט מעשים תקיפים, אך האם שירותי המודיעין של ארה”ב או ישראל בכלל אחראים להם?
ניקח לרגע צעד אחורה ונתבונן ביחסים בין המערב לאיראן בשבועות האחרונים. ברור לנו שיש הקצנה במצב וניתן לחלקה לשני חלקים: החלק הראשון הוא החלק המדיני, בו צעדים מדיניים קונקרטיים העלו את האיום נגד איראן. תחת החלק הזה ניתן למנות מדיניות סנקציות חדשה של ארה”ב [11] ומדינות נוספות (ביניהן יפן [12] ודרום קוריאה [13]), תרגילים צבאיים משותפים של ישראל עם ארה”ב ואיטליה, החמרת הטון מצד פקידי ממשל וצבא בכירים בארה”ב [14] והמשבר סביב הפריצה לשגרירות הבריטית בטהרן [15]. היחסים בין איראן למערב נראים נפיצים יותר ויותר וטהרן לא נותרה חייבת: איומים בדבר סגירת מיצרי הורמוז ותרגיל צבאי בן 10 ימים בים הערבי [16] נועדו להזכיר לעולם שהרפובליקה האסלאמית מסוגלת בקלות ליצור משבר כלכלי חדש. ומשבר כלכלי הוא הדבר האחרון שאובמה צריך [17].
החלק השני הוא כמובן סדרת הפיצוצים באתרים הקשורים לתוכניות הגרעין והטילים של איראן. תחילה, ב-12 בנובמבר חלונות טהרן רעדו מפני פיצוץ מפלצתי בבסיס טילים הרחוק מן העיר כ-40 ק”מ. בין ההרוגים נמנה גם “אבי” תוכנית הטילים האיראנית, תת-אלוף חסן טהרני-מוקדם. הרשויות המקומיות תרצו את העניין כ”ניהול לא נכון של תחמושת”. אפשר ואכן קליעי הרובים של משמרות המהפכה עשויים דלק טילים. הפיצוץ הבא ב-28 בנובמבר הרעיד את העיר אספהאן והממשל אישר והכחיש (במרחק שעות בודדות) את התרחשותו של פיצוץ בכלל. לטענת הטיימס הלונדוני, הפיצוץ גרם נזק משמעותי למתקני הגרעין בעיר [18]. לבסוף, ב-12 בדצמבר פיצוץ עז הרג 7 אנשים, ביניהם זרים, במפעל פלדה בעיר יאזד.
את השאלה מי אחראי לפעולות הללו קל לפתור ב”ידה הארוכה של ישראל/ארה”ב/שתיהן”. אולם ד”ר מיכאל לידן, מומחה לתנועה הירוקה באיראן ובעל קשרים קרובים לארגוני ההתנגדות למשטר, טוען שכוחות אופוזיציה אחראים לאירועים [19]. הדבר בהחלט אפשרי: ראשית, הדיווחים על סדרת מעצרים של בכירים במשמרות המהפכה בהוראת המנהיג העליון ח’מנאי [20]. על-פי הדיווחים, שרובם ככולם מתבססים על אל-ערבייה, הסיבה למעצרים היא בחשד לניסיון התנקשות במנהיג העליון שתוכנן להתבצע ב-12 בנובמבר בבסיס הטילים. גם אם נניח שהסיבה אינה ניסיון התנקשות, הרי שהמעצרים לכל הפחות מוכיחים שקיים בקרב ההנהגה הגבוהה באיראן חשד שאנשים מקרבה משתפים פעולה עם המפגעים. העובדה שבמהלך השנים ארגוני האופוזיציה הציגו יכולת מודיעין טובה יותר מזו של ארגוני ביון מערביים מעלה את הסיכוי שהעצורים שיתפו פעולה עם כוחות מתוך המדינה. שנית, יש המצביעים על העובדה שהאתר הגרעיני שהותקף באספהאן אינו אתר בעל חשיבות גבוהה [21]. על אף שהוא חלק מפרויקט הגרעין האיראני, ישנם אתרים קריטיים יותר. כמו כן, סדרת הפיצוצים באיראן לא מעידים על תקיפה כוללת של תשתית הגרעין, דבר שעוד היה יכול להצדיק פיצוץ במתקן בעל עדיפות נמוכה.
בכל מקרה, גם אם מדובר בהתקפות על-ידי כוחות אופוזיציה, הפגיעה במתקנים האיראניים בשילוב הסנקציות ואיומי המלחמה המערביים נועדו להבהיר לאיראן שהאפשרות הצבאית אכן על השולחן ואף נשקלת ברצינות. התקווה היא שדי יהיה באיומים כדי להרתיע את טהרן מהבערת עיראק והמשך המפעל הגרעיני. אבל לאייתוללות יש תוכניות אחרות.
חברה במשבר
בכדי להבין מדוע לא ניתן לאיים על האיראנים, חייבים להבין מה האיום הכבד יותר הנישא מעל ראשם. באופן מפתיע, אלו דווקא שיעורי פריון נמוכים שמבטיחים לרפובליקה התמוטטות כלכלית בעתיד הלא רחוק. כמובן, העובדה שמדינות מסוימות נמצאות בפני משבר דמוגרפי בעקבות שיעורי ילודה הולכים וקטנים אינה דבר חדש. המשברים שבפניהם עומד האיחוד האירופי נובעים בין השאר מהעלייה בחלקם של הפנסיונרים באוכלוסייה בד בבד עם דעיכת שיעורי הילודה. ביוון ואיטליה למשל הפנסיונרים יהוו יותר משליש מהאוכלוסייה ב-2050. אולם אוכלוסייה מזדקנת אינה הבעיה רק של מדינות עולם ראשון.
שיעור הפריון באיראן ב-1980, מיד לאחר המהפכה האסלאמית, עמד על 6.54 ילדים לאישה. דור אחרי, ב-2010, שיעור הפריון הוא 1.77 ילדים לאישה [22]. האישה האיראנית, שנולדה לתוך משפחה ברוכת ילדים, תקים תא משפחתי מצומצם, אם בכלל. על אף שמדינות אירופה הן בעלות שיעור פריון נמוך יותר, מבחינת השינוי הדמוגרפי איראן היא המובילה בעולם.
שיעור הפיריון הכולל של איראן בין 1950 ל-2010. מקור: האו”ם
כיצד זה קרה?
יש הטוענים שהמהפכה האסלאמית, במקום להשיב את האמונה לאיראן, הצליחה לשבור את רוח העם לכדי ניהיליזם קיומי [23]. קחו את הסיפור הבא כדוגמה: בפשיטה על בתי בושת בדרום המדינה, נתפסו מפקדים בכוחות הביטחון ובמשמרות המהפכה. בין היצאניות שנעצרו בפשיטה היו גם ילדות בגיל 13 [24]. בתור מדינה תיאוקרטית, סחר בבני-אדם וילדים לעבדות וזנות הוא נרחב מאוד [25]. פרופ’ דונה מ. הוגס, מאוניברסיטת רוד איילנד, מעלה נתונים מפחידים על ניצול נשים ומאשימה את הפונדמנטליסטים הדתיים בתמיכה במצב [26].
לבעיית הסחר בבני-אדם ניתן גם להוסיף צרת סמים: ווילאם סאמי, במאמרו על בעיית הסמים בארץ הארים [27], מצטט צעיר שטוען שהסמים הם מפלט מ”הייאוש” ששולט בהם. איראן מובילה בעולם גם בבעיית המכורים לסמים, כש-2.26% מאוכלוסייתה הבוגרת מכורה לאופיום ונגזרותיו [28]. רולאנד בראון, בסיפור חוויותיו מסצנת הסמים בפרס [29], שומע על אמנים אשר מעשנים כדי להרגיע את דיכאונם.
כלכלה על סף בלימה
חברה במשבר קיומי אינה נוטה להביא ילדים ובכך חלקם של הפנסיונרים באוכלוסייה גדל. עם שיעור הפריון הנוכחי, ב-2050 שיעור האנשים מעל גיל 65 באיראן יהיה 21.2%, קרוב למצב האירופי של 28.8%. ובעוד שלאירופה יש את המשאבים להתמודד עם אוכלוסייה הולכת ומאפירה, לאיראן אין
הכלכלה באיראן תלויה רובה ככולה במגזר הנפט, כאשר 80% מהרווחים במטבע זר הגיעו מתעשיית הנפט [30] ו-25% מהתוצר המקומי הגולמי מקורו בתעשיית האנרגיה [31]. הדבר הופך איומים איראניים על אספקת הנפט העולמית, דוגמת סגירת מיצרי הורמוז, לחלולים. פאול ריבלין, במאמר מעט ישן אך מאיר עיניים, מצביע על חוסר היעילות בתעשייה וההכרח לענות על צריכה מקומית הולכת וגדלה כמפגעים חמורים יותר מהסנקציות המערביות [32]. אגב, גם הסנקציות המערביות עצמן מצליחות למנוע את ההון הדרוש לאיראן לשם פיתוח תעשיית האנרגיה שלה [33].
החולשה הכלכלית אינה נמצאת רק בתעשיית הפטרו-כימית. צעיריה של איראן, כמו צעירי מצרים, סובלים מבעית אבטלה קשה: ב-2008 שיעור האבטלה בקרב גברים בגילאי 20-29 עמד על 23.4%, גבוה מהרבה משיעור האבטלה בקרב האוכלוסייה הכללית. ככלל, שוק העבודה האיראני מתאפיין בהעדפה לעובדים מבוגרים יותר על-פני הדור הצעיר [34]. נוסף על כך ניתן למנות אינפלציה בשיעור 19.1% [35] וחריגה תקציבית בסך 10 מיליארד דולר, המטילה קשיים על ביצוע הרפורמות במערכת הסובסידיות [36].
מהומות 2009 – האם משבר כלכלי יוביל למראות דומים? צילום: פאראמרז, פליקר
ייצוא המהפכה
ב-2050, וכנראה עוד לפני, איראן תיאלץ לתמוך באוכלוסיית פנסיונרים גדולה עם כוח עבודה קטן וכלכלה בלתי יעילה. האם די במצב כלכלי-חברתי גרוע להפוך מדינה למחרחרת מלחמה? לא. אבל הרפובליקה האסלאמית של איראן אינה סתם מדינה – היא מדינה מהפכנית. כמו בריה”מ לפני סטאלין, איראן מחויבת להפצת המהפכה האסלאמית והשגת הגמוניה באזור.
כוחות המהפכה נמצאים בכל מקום: אדמירל מולן, יו”ר המטות המשולבים היוצא, האשים את איראן באספקת ציוד למיליציות בעיראק [37]. בלבנון, חיזבאללה מתפקד ככוח של המשטר, מאומן ומצויד על-ידי כוח קודס [38]. בזירה הפנימית שלנו אין צורך להזכיר את אוניות הנשק שנתפסו ונועדו לטרוריסטים אסלאמיים, כמו גם הדיווחים על מחבלי חמאס המתאמנים באיראן [39]. כוחות המהפכה אינם נותרים רק בגבולות המזרח התיכון ופועלים גם בדרום אמריקה [40] ובאפריקה [41].
נוסף על כך, משמרות המהפכה לא רק מייצאים את משנת רוחאללה ח’ומייני. בחזית הביתית הם הפכו לשחקן בעל השפעה. הדבר מתבטא לא רק בנשיא הנוכחי שהיה מפקד בכיר בארגון, אלא גם בנתח נרחב מהכלכלה האיראנית – המשמרות פותחים ומפעילים חברות, עוסקים בייצור ומסחר ואף מעורבים בשוק השחור [42]. על אף שלא מדובר בגוף שמרני אחיד, המשמרות מחויבים לעקרונות המהפכה האסלאמית וההנהגה, החילונית כמו גם הדתית, אינה יכולה להתעלם מהם [43]. הדבר מזכיר את הסולטאנים העות’מאניים שהיו תלויים בחסדי היניצ’רים, כוח העלית של האימפריה.
משמרות המהפכה מהווים יסוד שמרני ואנטי-רפורמי, במישור הפוליטי כמו גם הכלכלי. הרווחים שהם גורפים בזכות השליטה בתעשיות מפתח באיראן, בנוסף לשוק השחור, ייעלמו אם המדינה תעבור רפורמות מקיפות ולכן יפעלו בתוקף לעצור אותן. מצד שני, ככל שיעבור הזמן ואיראן תימצא במצב פחות ופחות טוב והארגון יחל לספוג הפסדים כספיים, לא תהיה ברירה אלא לבצע רפורמות – ואלו יכולות לאיים על יציבות השלטון המהפכני ובסיס הכוח של המשמרות.
“מסדרון הנפט”
מה נותר בידי השלטון האיראני לעשות, אם דרך הרפורמה סגורה בפניו? התפשטות אימפריאלית והשגת הגמוניה אזורית. מלחמה, שתזרים לא רק כסף אלא גם אוכלוסייה שיעית למדינה, היא הדרך שבה המשטר יוכל לשמר את עצמו. אם זה לא היה כך, מדוע אחרי שנים של סנקציות איראן ממשיכה בפיתוח תוכנית גרעין שבה רב הנסתר על הגלוי? מדינה המעוניינת בגרעין למטרות שלום אינה מתנהלת בצללים.
איראן גובלת באחד מהאזורים החשובים בעולם – “מסדרון הנפט”. ה”מסדרון” נמתח מהקווקז עד דרום חצי האי-ערב וכולל חלק מכריע מעתודות הנפט והגז העולמיות. איראן נמצאת כיום במקום החמישי מבחינת עתודות נפט, אך אין לה את התשתיות המתאימות למצות את מלוא הפוטנציאל. בפניה שתי אפשרויות: ראשית, איחוד של איראן ודרום עיראק (שבה נמצאות 70% מעתודות הנפט של המדינה [44]) יהפכו את המדינה החדשה למובילה בעולם בעתודות נפט, גדולה יותר אף מסעודיה, ובכך מקור משיכה אדיר להשקעות הון בעיקר מצד כלכלות עולות הזקוקות לנפט להנעת הצמיחה שלהן. שנית, שדות הנפט בקווקז ובמפרץ הפרסי (ערב הסעודית, איחוד האמירויות) הם בעלי תשתית טובה יותר מזו של איראן. השתלטות עליהם תאפשר לרפובליקה גישה לטכנולוגיות וציוד איתם תוכל להגדיל את תפוקת הנפט ומכאן את כוחה בזירה הבין-לאומית.
ההשתלטות גם לא תהיה בהכרח צבאית. פלישה כוללת תפגע בתעשיית הנפט ותעכב רווחים כלכליים בשנים עד תיקון התשתיות במדינה. במקום זאת, מימון מיליציות בדרום עיראק ועידוד מיעוטים שיעיים במזרח חצי האי ערב להתקומם, ישימו את האזורים תחת השפעה איראנית ללא צורך במבצע צבאי מורכב.
אבל איראן צריכה ביטוח מפני מתקפת נגד מערבית. כפי שארה”ב נלחמה בסדאם בעקבות הפלישה לכווית, גם איום איראני על יציבות המפרץ הפרסי ייענה בכוח צבאי. כאן נכנס לתמונה הנשק הגרעיני: כפי שצפון קוריאה מוגנת מפני פלישה הודות לאיום גרעיני (והענק הסיני), איראן גרעינית תהיה חסינה בפני מתקפה צבאית. המערב יוכל לנסות ולעודד מיעוטים אתניים להילחם, אולי לתמוך בארגוני האופוזיציה, אך אם המצב ייהפך מסוכן לאייתוללות הם פשוט יוכלו להקפיץ את מחיר חבית הנפט מעל ה-100 ואולי אף ה-200 דולר ולשלוח את העולם למשבר כלכלי חדש.
מילות סיכום
על אף הדברים שתוארו למעלה, אינני מאמין שאכן השתלטות איראנית תצא לפועל. אך אין זה אומר שניסיון השתלטות אינו סביר, אלא שיש לזכור שאיראן אינה פועלת בריק. התערבות שלה בעיראק תיענה על-ידי ערב הסעודית וטורקיה. פעילות חבלנית בקווקז תזכה בתגובה אלימה של הרוסים. וסין, שעסקיה עם איראן חיוניים לקיומה, לא תסבול את קפיצת המחירים שהאייתוללות יגרמו.
ועדיין ואף על פי כן, איראן תבעיר את האזור. אין לה ברירה אחרת – הנסיבות ההיסטוריות והדמוגרפיות דחקו אותה לפינה. הגרמנים מכנים זאת “Mut der Verzweiflung”, אומץ הנולד מייאוש. כמו חייל בצבא מובס המסתער על עמדת אויב, כך פרס מתכוונת להסתער בניסיון אחרון לחמוק מלפיתת המוות. האם תצליח? האם נתיר לה להצליח?
הכותב הוא סטודנט לתואר ראשון בטכניון ובעל הבלוג “בין רומא לירושלים“, בו הוא מפרסם מאמרים ודעות על פוליטיקה, תרבות וענייני דיומא
הערות
1. “President Obama at Fort Bragg: ‘Welcome Home'”, The White House Blog, 14/12/2011
2. “Sermons spark riots in Iraqi Kurdish city”, USA Today, 03/12/2011
3. “Despite attacks, hundreds of thousands of Shiite pilgrims converge on Iraqi city for holy day”, Washington Post, 06/12/2011
4. “Bombs halve Iraq’s Rumaila oilfield output: officials”, Reuters, 14/12/2011
5. “Premier’s Actions in Iraq Raise U.S. Concerns”, New York Times, 12/12/2011
6. “Iraq’s leader becoming a new ‘dictator,’ deputy warns”, CNN, 13/12/2011
7. “Iraq Cracks Down on Iran-Backed Shiite Militias”, The New York Times, 01/07/2011
8. “Iraq, siding with Iran, sends essential aid to Syria’s Assad”, Washington Post, 09/10/2011
9 ” Iraq sends delegation to Syria for crisis talks”, Jerusalem Post, 17/12/2011
10. היחידה המובחרת בתוך משמרות המהפכה, האחראית לעיקר הפעילות החבלנית בחו”ל. ראו “Qods (Jerusalem) force, IRGC”, Global Security
11. “US Senate Advances New Sanctions on Iran”, Voice of America, 01/12/2011
12. “Japan adds more sanctions against Iran”, ABC, 09/12/2011
13. “S.Korea Expands Sanctions Against Iran Over Nuclear Program”, Bloomberg, 18/12/2011
14. ראש המטות המשולבים, גנרל מרטין דמפסי, אמר שיש הכנות לתקיפה באיראן. ראו “רמטכ”ל ארה”ב: ‘מקדמים אפשרות לתקוף באיראן'”, ידיעות אחרונות, 21/12/2011. אל הטון החמור והמאיים הצטרף גם שר ההגנה, לאון פנאטה, ראו “פאנטה: איראן יכולה להשיג פצצה בתוך שנה או פחות”, ידיעות אחרונות, 20/12/2011
15. “Iran protesters storm UK embassy in Tehran”, BBC News, 29/11/2011
16. “Iran’s Navy to Hold War Games Near Key Sea Lanes”, New York Times, 22/12/2011
17. דניאל פייפס מצביע על העובדה שמי שיכול לקבור את הקריירה של אובמה אינו דווקא העם האמריקאי, אלא האייתוללות. ראו Daniel Pipes, “Tehran Holds Obama re-election wild card”
18. “Report: Blast at Isfahan damaged nuclear facility “, Ynet, 30/11/2011
19. Michal Ledeen, “Whose REALLY Blowing Up Iran?”, PJ Media
20. “Khamenei arrests Revolutionary Guards over assassination”, Jerusalem Post, 13/12/2011
21. ראו למשל J.E dyer, “That uranium conversion facility at Esfahan? Not a priority target”, Hot Air
22. כל הנתונים הדמוגרפים, אלא אם צוין אחרת, לקוחים מ – Population Division of the Department of Economic and Social Affairs of the United Nations Secretariat, World Population Prospects: The 2010 Revision
23. ראו למשל את מאמרו של ד”ר מרדכי קידר, “איראן – המהפכה האסלאמית שנכשלה”, מראה, גיליון 178
24. “Child prostitution ring run by Revolutionary Guards officers uncovered in Iran”, Iran Focus, 11/04/2005
25. “Iran’s Dark Secret: Child Prostitution and Sex Slaves”, Huffington Post, 19/08/2009
26. Donna M. Hughes, “Islamic Fundamentalism and the Sex Slave Trade in Iran”
27. A. William Samii, “Drug Abuse: Iran’s ‘Thorniest Problem'”, The Brown Journal of World Affairs, winter/spring 2003
28. “UN agency foresees increased collaboration with Iran in fight against drugs”, UN News Center, 21/07/2011
29. Roland Elliott Brown, “Chasing the Dragon in Tehran”, Foreign Policy, 18/11/2011
30. “Iran oil exports top 844mn barrels”, Press TV, 16/06/2010
31. World Bank
32. Paul Rivlin, “Iran’s Energy Vulnerability”, The Middle East Review of International Affairs
33. “Iran Admits Western Sanctions Are Inflicting Damage”, New York Times, 20/12/2011
34. Djavad Salehi Isfahani, “Iranian Youth in Times of Economic Crisis”, Dubai Initiative, September 2010
35. “Iran’s inflation rate hits 19.1 percent”, Press TV, 09/11/2011
36. “3 million Iranian families not to receive subsidies”, Tehran Times, 19/12/2011
37. “Mullen Accuses Tehran of Arming Iraq Militias”, Wall Street Journal, 08/07/2011
38. דניאל דיקר, “המחלוקת על כוח קודס”, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
39. “בכיר חמאס חושף: כך איראן מאמנת אותנו”, מעריב, 09/03/2008
40. “Iran’s elite force expanding influence in Venezuela, claims Pentagon”, Guardian, 27/04/2010
41. Maseh Zarif, “Qods Force operation in Africa”, AEI Iran Tracker, 07/03/2011
42. Mehdi Khalaji, “Iran’s Revolutionary Guards Corps, Inc.”, Washington Institution for Near East Policy, 17/08/2007
43. להרחבה ראו – “Iran’s Revolutionary Guards”, Council on Foreign Relations
44. “Iraqi oil reserves estimated at 143B barrels”, CNN, 04/10/2010
