לאחר שצפו במשך שנים בכניסה אגרסיבית של סין לאפריקה, יוצאים האמריקנים לקרב על ההשפעה ביבשת. הסינים מצידם מחפשים לגבות מחיר מהאפריקנים על האלטרנטיבה שהם מספקים. אך שתי המעצמות, כך נראה, עשויות למצוא באפריקה יעד מאתגר יותר, כזה שייאלץ אותן להציע הטבות גדולות והולכות בשנים הקרובות כדי לשמר בנות ברית ביבשת.

מאז שנת 2006, פועלת סין להשתלט במהירות ובהיקפים עצומים על כל השווקים הקיימים באפריקה. אם בשנת 2000 הסתכם היקף הסחר של ארה”ב עם מדינות היבשת ב-38 מיליארד דולר והסחר הסיני ב-10 מיליארד דולר, ב-2008 חל מהפך כסין הפכה לשותפת הסחר הגדולה ביותר של היבשת. ב-2010, אחרי המשבר הקשה של 2008, הגיעו האמריקנים ל-113 מיליארד דולר והסינים ל-114 מיליארד דולר. בשנה שעברה, צמחו האמריקנים ל-126 מיליארד דולר בסחר עם היבשת, אך הסינים כבר הגיעו ל-166 מיליארד דולר. השנה, צפוי הסחר של שתי המעצמות עם אפריקה לצמוח בשיעור דומה של כ-20%, מה שיביא האמריקנים לאזור ה-150 מיליארד דולר ואת הסינים לכ-200 מיליארד דולר [1].

סין נהנית משורה של יתרונות יחסיים בפעילותה ביבשת – חלקם בשל היותה מדינה שאינה דמוקרטית וחלקם בשל עברה הנקי מפגיעה באפריקנים, להבדיל מהמעצמות המערביות. מאז פרצה סין לאפריקה ב-2006, הביעו רבים תרעומת על התגובה הרפה של המעצמות הדמוקרטיות ובפרט של ארה”ב, שאיבדה לסין את מעמד שותפת הסחר הגדולה של היבשת. על אף חוסר המעש, האמריקנים בהחלט מודאגים מהכניסה הסינית לאפריקה. דאגות אלו אמנם לא הביאו לשינוי במדיניות עד החודשים האחרונים ממש, אך הן קיבלו ביטוי בתכתובות דיפלומטיות שנחשפו בהדלפת המסמכים ל”ויקיליקס”. בין היתר, פורסמו שם מברקים של פקידים אמריקנים בכירים המוצבים ביבשת, שכינו את הכניסה של הסינים לאזור “אגרסיבית וממאירה” וקבעו כי סין “לא נכנסה לאזור מטעמים אלטרואיסטיים” [2].

ובכל זאת, רק בחודשים האחרונים, לאחר שנים של היעדר יוזמה, הפשילו בבית הלבן שרוולים בניסיון לייצב את הזירה ולשמר את האינטרסים האמריקנים באזור מול הכניסה האגרסיבית הנמשכת של הסינים. למגינת ליבם של האמריקנים, הפשלת שרוולים זו הביאה עימה “יותר מאותו דבר” בכל האמור לקווים המנחים של המדיניות האמריקנית.

ב-14 ביוני, פרסם אובאמה הנחיה נשיאותית למדיניות חדשה (new presidential policy directive) לגבי אפריקה באזור שמדרום לסהרה. המדיניות שעליה הכריז אובאמה, הציגה ארבעה יעדים לאמריקנים באזור: (1) חיזוק מוסדות דמוקרטיים; (2) עידוד צמיחה כלכלית, מסחר והשקעות; (3) קידום שלום וביטחון; (4) קידום הזדמנויות ופיתוח [3].

התפתחות סחר המעצמות עם אפריקה. נתונים: משרדי המסחר של שתי המעצמות

מדיניות זו לוותה בהודעות לעיתונות בולטות אגב הקמפיין לנשיאות. חודש וחצי לאחר מכן אף נשלחה מזכירת המדינה קלינטון למסע דילוגים נרחב באזור. אולם, המבקרים טוענים שאין באמת חדש בארה”ב שמכריזה כי היא מחפשת להפיץ את הדמוקרטיה והכלכלה החופשית לכל העולם. סעיפי התוכנית “החדשה” של אובאמה אינם חדשים כלל, וניתן לטעון כי הם העקרונות המנחים את ארה”ב מזה שנים בכל מקום בעולם.

כך למשל באפריקה, מקדמת ארה”ב קשרים כלכליים עוד משנת 2000 באמצעות מסגרת המכונה AGOA (ר”ת באנגלית של החוק לצמיחה והזדמנויות באפריקה, א.ל. י.ב.). מסגרת זו מקנה העדפות סחר וגישה לסחורות שונות לכלכלות הנמצאות מדרום לסהרה, ששיפרו את תנאי ההעסקה וביצעו או מבצעות רפורמות על מנת להפוך את הכלכלה המקומית לכלכלת שוק. בכל שנה, הנשיא האמריקני הוא שמעריך את מצבן של מדינות היבשת ומאשר או שולל את התנאים המועדפים למדינות הללו. כיום, כ-40 מדינות, רוב מדינות האזור, עומדות בתנאים האמריקניים לקבלת סיוע ומעמד מועדף בסחר.

גם ברצון האמריקני לפעול נגד גורמי הטרור באפריקה אין כל חדש. בקרן אפריקה, החולשת על נתיב הסחר המוביל מהמפרץ הפרסי לים התיכון ומערבה משם, מתנהל מאבק עוד משנות ה-90 על גבי הריסותיה של סומליה. האמריקנים תורמים דרך קבע למאבק מדינות הגוש הנוצרי בצפון היבשת, שאותו מובילה אתיופיה, ואף יצאו לפעולות מקיפות בעצמם. במקומות אחרים ביבשת, מסתפקים האמריקנים בהתערבויות כירורגיות יותר. כך לדוגמא, אישר אובאמה בשנה שעברה את שליחתם של כ-100 “יועצים” לאוגנדה, במטרה להילחם בכוח מורדים מקומי. נדבך זה של המדיניות, טוענים מבקריו של הנשיא, הוא המשך ישיר למדיניות שהתווה בוש הבן כשהכריז על פיקוד צבאי חדש באזור – AFRICOM, עוד בסוף 2006.

גם כשדיבר על פעולות סיוע, עוד בחודש מאי, הדגיש אובאמה כי הסיוע בהיקף 3 מיליארד דולר לא מגיע מהתקציב הפדרלי, אלא מעשרות חברות מהמגזר הפרטי, שהחליטו לתרום על מנת לסייע באזורים מוכי רעב. באותו הקשר, זכה אובאמה לשבחים כשרתם את חברות ה-G8 לפעילות בנושא שצפויה להרים כ-50 מיליון אפריקנים מעל קו העוני [4].

אובאמה נואם בביקורו האחרון באפריקה – הכריז על מדיניות חדשה מלאה ביוזמות ישנות. צילום: הבית הלבן

מסע הדילוגים של קלינטון

בתחילת אוגוסט כאמור, יצאה מזכירת המדינה האמריקנית למסע דילוגים ב-7 מדינות באפריקה – סנגל, אוגנדה, דרום סודן, קניה, מלאווי, דרום אפריקה וגאנה. המסע נועד בתחילה לשווק את המדיניות החדשה של אובאמה, אך הצהרותיה במהלך המסע לא הותירו ספק באשר לכוונותיה בביקור, ולכוונותיו של הממשל בכלל עם פרסום המדיניות החדשה.

מיד עם הגעתה לתחנה הראשונה במסעה, שיגרה קלינטון הצהרה תקיפה, חסרת תקדים כמעט בדרג הזה, כלפי סין: “אמריקה תגן על דמוקרטיה וזכויות אדם אוניברסליות, גם במקרים שבהם זה קל יותר או רווחי יותר להעלים עין… לא כל שותף נוקט בדרך זו, אבל אנחנו כן ונמשיך לעשות כן… ארה”ב מציעה מודל ליחסים שמניבים ערך, לא ליחסים ששואבים את הערכים החוצה מהיבשת” [5].

בסין הזדרזו להגיב בתקיפות דומה וכינו את הנאום “גס רוח” ו”נבזי”: “בין אם קלינטון לא הכירה את העובדות ובין אם בחרה להתעלם מהן, הרמיזה כאילו סין לקחה לעצמה את העושר של אפריקה רחוקה מהאמת”, נטען במאמר מערכת בסוכנות הידיעות הרשמית של סין. הצהרותיה של קלינטון ונסיעתה ליבשת, כך נטען שם, “הם חלק ממערכה ליצור חוסר אמון בין סין ואפריקה לתועלתה האנוכית של ארה”ב” [6].

תחנה משמעותית נוספת במסעה של קלינטון הייתה דרום סודן. המדינה הצעירה, שחגגה זה מכבר שנה לעצמאותה, נהנית מחיבוק חם מהמערב, בניגוד בולט למשטר המנודה בסודן שנותרה מצומצמת בצפון המדינה. באזור זה כידוע שולטת סין ביד רמה בכל האמור לקשרים הדוקים עם ההנהגה ולניצול משאבי הטבע במדינה. תהליך פיצולה והיווצרותה של המדינה החדשה מדרום, סיפקו לארה”ב יש מאין בת ברית חדשה בנקודה אסטרטגית, המהווה נקודת לחץ נדירה לוושינגטון על הפעילות הסינית [7].

למעשה, עוד לפני הביקור של קלינטון באזור, המתיחות הגוברת בין סודן לדרום סודן העצמאית פגעה באינטרס הסיני המרכזי באזור – אספקת הנפט הסודני. תאגיד האנרגיה הלאומי של סין פינה את מרבית עובדיו משדות הנפט בדרום סודן, ותשתיות שהקימו הסינים לתעשייה המקומית, דוגמת צינורות משדות הנפט לנמל סודן ומזקקה ענקית ליד חרטום, עומדות כיום נטושות כמעט [8].

גם יוקרתה של סין נפגעה כתוצאה מההתפתחויות האחרונות, לאחר שבתחילת השנה נחטפו 29 עובדים סינים בסודן ועוד 25 בסיני. במקרה הסודני, הסתפקו הסינים בקבוצת מומחים לעיתות משבר בניסיון לפתור את המצב. בלוגרים סינים הביעו זעם על אוזלת היד של הממשל הסיני וטענו כי אם היה מדובר בבני ערובה אמריקנים או רוסים קרוב לוודאי שכוח קומנדו לחילוץ היה נוחת בתוך זמן קצר בזירה.

קלינטון עם נשיא ניגריה, גודלוק ג’ונתן – ניצלה את ביקורה להתנגח בסינים. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

והסינים בשלהם

מול קולות שינוי המדיניות בגוש הדמוקרטי, ועל אף קשיים נקודתיים כאלו ואחרים דוגמת חוסר היציבות היחסי בסודן, הסינים ממשיכים להתקדם בנתיב הידוע והם נחושים מתמיד להתייצב מול יריביהם. למעשה, לאחר שנים של “התעצמות שקטה”, נראה כי הסינים, בדרכם שלהם, העבירו הילוך בכל האמור לזירה הגיאו-פוליטית – בחזית האסיאתית, המפנה במדיניות מקבל ביטוי בפריסת הכוחות בעמדות היערכות מול הודו וארה”ב [9]; באמריקה הלטינית בא הדבר לידי ביטוי בהרחבת שיתופי הפעולה עם הכלכלות המובילות ביבשת [10]; באפריקה, העלו הסינים לאחרונה את טון הדברים ואת מעשיהם על מנת להבהיר כי לא זו בלבד שלא יוותרו בקלות על אחיזתם ביבשת, אלא שהם בהחלט מתכוונים לגבות מחיר מהאפריקנים על כך שהם, הסינים, משמשים עבורם אלטרנטיבה למעצמות המערב.

בכינוס השנתי שאירחה סין החודש, כינוס שהוקדם מהסתיו בשל קיומה הצפוי של הוועידה ה-18 של המפלגה הקומוניסטית בסין, הכפילו הסינים את התחייבויותיהם ליבשת בהשוואה לעבר – 20 מיליארד דולר השקעות בתשתיות ובחקלאות ב-3 השנים הבאות לעומת 10 מיליארד ב-3 השנים האחרונות. בנוסף, התחייבו הסינים להכשיר 30,000 אפריקנים ולהעניק 18,000 מלגות לסטודנטים מהיבשת.

בהמשך לדברים, הצהיר הנשיא הסיני באופן חד וברור כי על מדינות אפריקה וסין “כמדינות מתפתחות” לשדרג את התיאום ביניהן בתגובתן לאירועים בעולם כדי למנוע מצב שבו “הגדול מתעמר בקטן, החזק מקפח את החלש והעשיר מנצל את העני” [11]. אמירות אלו, שנאמרו באותה נשימה כמעט עם ההבטחה לסיוע, מבהירות היטב את הכוונה הסינית, יותר מבעבר.

הסיוע הסיני הוא עניין שנוי במחלוקת באפריקה. ישנם כאלו המקבלים אותו בברכה, כמו נשיא דרום אפריקה, ג’ייקוב זומה. בנאומו בכינוס אמנם הביע זומה ספק אם ניתן יהיה להמשיך ולקיים את המסחר בין סין לאפריקה בהיקפים כאלו בטווח הארוך, אך באותה נשימה הצהיר כי הוא מעדיף את הקשר עם סין על פני הניסיון המר של מדינות היבשת עם מדינות אירופה: “אנחנו שבעי רצון מהקשרים שלנו עם סין. אנחנו שווים וההסכמים בינינו מביאים לתועלת הדדית”.

אלו המבקרים את סין נחלקים לשניים – במערב, תוקפים אותה על נכונותה להעניק סיוע ומימון פחות או יותר לכל מי שמוכן לקבל אותו, כולל מנהיגים מושמצים ובעלי רקורד בעייתי בתחומי זכויות אדם כמו עומאר אל-באשיר מסודן, וזאת ללא תנאים מוקדמים לקבלת המימון להבדיל מהסיוע המערבי.

אחרים, וקולותיהם של אלו הולכים ומתגברים בשנים האחרונות, טוענים כי יש לקחת את כל מפעל ה”סיוע” הסיני לאפריקה בעירבון מוגבל – הסינים אמנם מצהירים שהסיוע שלהם גבוה מה-8 מיליארד שמשקיעים האמריקנים, אך כשהם מדברים על “תרומה לתשתיות”, כך המבקרים, מדובר פעמים רבות בהקמת תשתיות שמסייעות באופן ישיר לפעילות הסינית באפריקה, דוגמת בניית אוטוסטרדות ונמלים המהווים אלמנטים מרכזיים בשרשרת הייצוא של חומרי גלם מאפריקה לסין [12].

נוכח הביקורת, הסינים שמים דגש רב יותר על הפן התדמיתי בפעילותם ובאפריקה, ובכחלק גם במקומות אחרים. על כך מעידה העובדה כי לאחרונה השקיעו הסינים 6.6 מיליארד דולר בהקמת תשתית לשידורי תחנת הטלוויזיה הממלכתית הסינית (CCTV) במקומות שונים בעולם – תחילה הורחבו השידורים לאזור אמריקה ולאחר מכן לאפריקה – וזאת על מנת להשיג יכולת שידור בלתי אמצעית לכל האזורים החשובים לסינים בעולם [13].

אובאמה עם הו – שניהם יצטרכו לחזר אחרי לקוחות אפריקניים יותר מבעבר. צילום: הבית הלבן

אפריקה בשנים הקרובות

אם כן ,לאחר מספר שנים שבהן הסינים פעלו כמעט באין מפריע, נראה כי ארה”ב שבה לזירה במטרה לייצב את השורות ולא לאפשר לסינים להגדיל את הפער מהם. שתי המעצמות צפויות להוסיף ולסמל את שני הקטבים בהתערבות זרה באפריקה גם בשנים הקרובות – ארה”ב כמעצמה שמציעה סיוע בכפוף לקידום דמוקרטיה וזכויות אדם, וסין שמוכנה לעשות עסקים כמעט עם כל אחד בכל תנאי, אך מתכוונת בהחלט לגבות מחיר על “שירותיה”.

בין שתי מעצמות-העל, צפויות כמה מעצמות נוספות להתחזק באזור, אם הודות למודל עסקי ייחודי ואם הודות לאלטרנטיבה שהן מהוות מול ארה”ב וסין – ברזיל והודו, כל אחת בדרכה, הרחיבו באופן משמעותי את פעילותן ביבשת בשנים האחרונות, ושתיהן, להבדיל מסין, נהנות מזיקה היסטורית גם בין האוכלוסיות – הודו בעיקר במזרח היבשת [14], באזורים שבהם שלטו הבריטים, וברזיל, שכמעט מחצית מתושביה ממוצא אפריקני, פועלת בעיקר במערב אפריקה [15].

גם שאר הגורמים המשפיעים בגוש הדמוקרטי צפויים להציג שינויים ביחס שלהם כלפי היבשת. כך לדוגמא, שוקד נשיא צרפת החדש פרנסואה הולנד על מדיניות חדשה כלפי אפריקה, לאחר מתיחות וריחוק יחסי ששררו בעידן סרקוזי [16]. מטבע הדברים, גם מדיניות זו תיקח בחשבון יותר מבעבר את האינטרסים האפריקניים.

לנוכח כל ההתערבויות הזרות באפריקה, נראה כי קרובה השעה שבה מדינות היבשת תאפשרנה כניסה של מעצמות בתנאים נוקשים מבעבר, ובאופן שיתאים לאינטרסים של המקומיים. חוזי העסקה דרקוניים וביצוע פרויקטי ענק ללא כוח אדם מקומי, תופעות שאפיינו כל כניסה סינית עד לא מזמן, צפויים להיעלם. במקומם, נקבל התקשרויות מאוזנות יותר.

התהליך שעוברת אפריקה בשנים האחרונות מאפשר לחלק ממדינות היבשת, לגוון את הכלכלה שלהן ולנצל את העניין הזר לשם רווח כלכלי והצגת תוכניות ארוכות טווח, שינוי חשוב ליציבות מהתוכניות לטווח המיידי שאפיינו את אפריקה בעידן שלאחר סיום הקולוניאליזם. בנוסף, ההתקדמות של אפריקה בתוכנית להרחבת המסגרות העל-מדינתיות הקיימות ביבשת צפויה לשפר את שיתוף הפעולה בין המדינות.

גורם נוסף שנכנס לתמונה וצפוי לתת את הטון בשנים הקרובות, הוא היווצרותו, לאט אבל בטוח, של מעמד בינוני בקרב המדינות העשירות של אפריקה דוגמת אנגולה. שינוי זה יכול להביא לליברליזציה של הכלכלה במדינות העשירות, ולחיזוק נוסף במעמדן מול המעצמות הזרות. אם כך יתפתחו הדברים, הרי שאפריקה צפויה בשנים הקרובות להיכנס לתהליך מואץ של צמיחה כלכלית. זה עשוי להביא עימו שיפור משמעותי הן בתנאי המחיה ברחבי היבשת והן במעמד מדינות היבשת בעולם. מנגד, תהליך כזה עלול גם לראות בתחרות גוברת בין מדינות היבשת, עד כדי עימותים בין כמה מהן על הקשרים עם המעצמות.

הערות

1. Mike King, “China-Africa Trade Booms”, The Journal of Commerce Online, 18/07/2012

2. “Wikileaks: US monitors ‘aggressive’ China in Africa”, BBC News, 09/12/2010

3. Grant T. Harris, “The Future of America’s Partnership with Sub-Saharan Africa, whitehouse.gov, 14/06/2012

4. Oliver Cann, “US President Announces Multi-billion Dollar Investments for African Agriculture as Part of an Initiative Developed in Collaboration with the World Economic Forum”, World Economic Forum, 18/05/2012

5. Kristina Wong, “Clinton visits Africa to counter rising roles of militants, China”, The Washington Times, 01/08/2012

6. Katrina Manson, “China attacks Clinton’s Africa comments”, Financial Times, 03/08/2012

7. “Hillary Clinton urges Sudan-South Sudan agreements”, BBC News, 03/08/2012

8. Jane Perlez, “With $20 Billion Loan Pledge, China Strengthens Its Ties to African Nations”, New York Times, 19/07/2012

9. עוד על כך במאמר “שרשרת הפנינים”, בגיליון אפריל 2012 של סיקור ממוקד

10. עוד בנושא במאמר “הדרום הרחוק”, בגיליון זה

11. “China lends Africa $20bn to defend against Western ‘bullying'”, Telegraph, 19/07/2012

12. עוד על הביקורת על סין באפריקה במאמר “אופוזיציה לסין”, בגיליון יוני 2010 של סיקור ממוקד

13. Valarie Tan, “49 African leaders in China for forum”, CNA, 19/07/2012

14. עוד על המהלכים של הודו באפריקה במאמר “זמן הודו”, בגיליון אפריל 2011 של סיקור ממוקד

15. עוד על הכניסה של ברזיל ליבשת במאמר “במגרש של הגדולים”, בגיליון נובמבר 2011 של סיקור ממוקד

16. Arezki Daoud, “France’s New President: Foreign Policy and Where North Africa Stands”, The North Africa Journal, 09/05/2012