אלג'יריה נכנסת למגגנה

המאבק במאלי גולש צפונה

אלון לוין, יובל בוסתן


בעוד שבמאלי משתוללת מלחמה בין המערב לבין ארגוני אסלאמיסטים קיצוניים, מקבלת הסוגיה הלכאורה מקומית אופי בינלאומי נרחב – הדומיננטיות האלג'יראית באזור, והיריבות כלפיה מצד מדינות המפרץ כקטאר על רקע תמיכת האלג'יראים באסד, מסמנים את אלג'יריה כמי שתצטרך להתמודד עם ניסיונות לפגיעה בריבונותה וביציבותה בחודשים הקרובים, כגון הפיגוע שהתרחש במתקן הגז שלה בסהרה.

המלחמה במאלי בין צרפת המגובה על ידי המערב לבין הכוחות האסלאמיסטיים, נתפסת בעיני רבים כאירוע קולוניאליסטי שבמסגרתו מתערבת המעצמה הקולוניאלית לשעבר באחת ממושבותיה כדי להשיב את השקט הביטחוני לאותה מדינה כאינטרס מובהק של הכובשת לשעבר.

האירועים במאלי, שראשיתם בקריסת המשטר של קדאפי בלוב וזליגת נשק בהיקף אדיר לידי מורדים מהטוארג שחידשו את ניסיונותיהם להשתחרר משלטון מאלי עליהם; המשכם בהשתלטות גורמים אסלאמיסטים קיצוניים על מאבק הטוארג והחלת השריעה על כל האזורים שנכבשו על ידם ומתוך מטרה להפוך את מאלי כולה למדינת אל קעידה; ולפי שעה סיומם על ידי פעולה צבאית צרפתית הזוכה לתמיכה גורפת של אוכלוסיית מאלי ולסיוע מצד מדינות אפריקניות ומערביות רבות, הם כולם אירועים הקשורים לאביב הערבי ולחלוקת העולם המוסלמי בין שיעים לסונים וחלוקה פנימית של העולם הסוני לפונדמנטליסטים כאחים המוסלמים ולהבדיל אל קעידה, מול גורמים חילוניים בעולם זה.

אלג'יריה מתמודדת שנים עם הטרור האסלאמי, לאחר שבתחילת שנות ה-90, כשהאסלאם הפוליטי ניצח בבחירות והצבא ביקש להתעלם מהתוצאות, פרצה מלחמת אזרחים נרחבת שאפשרה לגורמים רדיקליים לחדור למדינה. היקף ההרוגים באלג'יריה במלחמת האזרחים ההיא היה גבוה פי שלושה מספירת הגופות בסוריה ומגיע ל-200 אלף. המלחמה ההיא, לצד מלחמת העצמאות האלג'יראית מהשליטה הצרפתית, הם שני האירועים החשובים ביותר שמעצבים את האתוס האלג'יראי ואת הזיכרון ההיסטורי ובתורם משפיעים על הפוליטיקה האלג'יראית הנוכחית.

מורשת המאבק בקולוניאליזם הפך את אלג'יריה לאנטי-מערבית, המקורבת בעת המלחמה הקרה הראשונה לגוש הקומוניסטי, סמל ללאומיות ערבית ולמאבק של העולם השלישי בקולוניאליזם. הקשרים ההדוקים עם רוסיה נמשכים גם כיום – לא בכדי היוותה אלג'יריה יעד לעסקת הנשק הגדולה ביותר שידעה רוסיה בעידן הפוסט-סובייטי. מלחמת האזרחים הותירה את חותמה הן בחשש האלג'יראי מפני התלקחות מחודשת של אותה מלחמה מצד אחד, והן בחשדנות וחוסר סובלנות כלפי גורמים אסלאמיסטים.

האתוס הזה חשוב בהבנת המתרחש בימים אלה באלג'יריה. במדינת הענק הזו נותרה תשתית חזקה של טרור אסלאמי שאיתה מתמודדת אלג'יריה, מדינת משטרה המונהגת על ידי עבד אל עזיז בוטפליקה, מי ששיקם את המדינה לאחר מלחמת האזרחים ולכן עדיין זוכה לקרדיט מסוים מהציבור למרות אחיזת הברזל שלו במדינה, בימים שבהם מתקוממים העממים השונים באזור.


מתקן הגז שעליו השתלטו הטרוריסטים – הפעולה תוכננה שבועות לפני הפעולה הצרפתית במאלי. צילום: טלוויזיה
ההשתלטות האסלאמיסטית על מתקן הגז שמנוהל על ידי החברה הבריטית BP, וההשתלטות הצבאית בעקבותיה שגבתה את חייהם של עשרות בני אדם, שרטטו קווים מסוימים למאבק אלג'יריה בטרור – תשתית טרור חזקה הנטועה במדינה ובניגוד להערכות ולרטוריקה הראשונית, ביצעה את הפעולה הזו הרבה לפני שצרפת בכלל שקלה התערבות צבאית במאלי; אפס סובלנות מצד המדינה בהתעסקות עם ארגון הטרור, גם במחיר גבוה בחיי אדם; הבנה טרוריסטית כי מתקני הגז והנפט הם הבטן הרכה של אלג'יריה ומקור עושרה הגדול; רצון אלג'יראי לפתור את בעיית הטרור לבד.

אלג'יריה, שהשקיעה מיליארדי דולרים בשנים האחרונות ברכש צבאי, בעיקר מרוסיה כאמור, הפכה השנה באופן רשמי לבעלת אחד מהצבאות המודרניים והחזקים בקרב מדינות ערב, אחרי הצבא המצרי. טנקים ומטוסי קרב חדישים, לצד רענון חיל הים שלה, מחזקים את מעמדה של אלג'יריה באזור כמעצמה הצבאית ולכן גם הפוליטית. בתור שכזו, נזקקה צרפת ובנות בריתה לאור ירוק מצד האלג'יראים לפעולה במאלי. רק משניתן האישור המיוחל יכלו הצרפתים לפעול. גם כאן, החשדנות כלפי המערב בכלל וצרפת בפרט מצד אלג'יריה הייתה מרכזית בפתיחת המערכה במאלי, והגיעה רק כשאלג'יריה הבינה כי לא תוכל להתמודד עם השלכות האירועים במאלי, שבהם מעורבים אזרחים אלג'יראים רבים.

החילוניות והלאומיות הערבית בבסיס האתוס האלג'יראי, ממקמים את אלג'יריה במקום בעייתי כיום בפוליטיקה הערבית הפנימית – כמי שמעניקה גיבוי למשטר הסורי של אסד. אלג'יריה היא זו שמנעה החלטות של הליגה הערבית נגד אסד, וככל הנראה מעניקה סיוע נוסף למשטר הסורי. האלג'יראים מעריכים כי נפילת אסד תשרת את האסלאם הקיצוני ולכן רואים בהצלחתו של אסד בסוריה, חרף המחיר, דבר הכרחי.

לאור העמדה האלג'יראית, התייצבה קטאר מהצד השני של המתרס והיא מבקרת את אלג'יריה באופן קבוע על עמדתה זו. יתרה מכך, האמיר הקטארי החליט לפתוח את הארנק גם במקרה זה ולתמוך כלכלית ביריבים של אלג'יריה. באופן מסורתי, תמכה אלג'יריה במאבק של הטוארג באמצעות המודיעין האלג'יראי רב העוצמה. אלג'יריה גם שימשה כמתווכת בין הטוארג לממשלת מאלי, בכך שנהגה כפטרונית של הטוארג. פעולות אלה אפשרו לממשלת אלג'יריה לנתב את זעם הטוארג מחוץ לגבולותיה, לאור העובדה כי רבים מבני הטוארג חיים באלג'יריה.

אולם המרד הנוכחי של הטוארג, שפרץ על רקע חולשה פוליטית פנימית במאלי, הפך עד מהרה למיזם של אל קעידה, שחטפו לטוארג את המרד והביאו אותם לבחון שיתוף פעולה עם צרפת נגד האסלאמיסטים. אלג'יריה, שהבינה שהגולם קם על יוצרו, הסיכמה לפעילות צרפתית נגד האסלאמיסטים לבסוף, בהאשימה את קטאר כמי שמממנת ומלבה את הפעילות האסלאמיסטית בצפון מאלי, שהזכירה את דפוס הפעולה של הטליבאן וכן של ארגוני הטרור השונים שפועלים בסומליה מאז 2006.

כך הפכה מאלי, לצד הסהרה, לזירת התגוששות בין אלג'יריה החילונית הסונית ובין קטאר וכנראה גם סעודיה הפרו-אסלאמיסטיות, כמעין התפשטות של המאבק המתנהל בסוריה במקביל לקרע השיעי-סוני. נפילתו הקרבה של אסד, לאחר נפילת סדאם חוסיין וקדאפי, תותיר את הלאומיות הערבית עם אמא אחת בלבד – אלג'יריה.


פוטין עם נשיא אלג'יריה, בוטפליקה – הביקור במרץ 2006 נתן את האות לתחילת המירוץ האזורי. צילום: הקרמלין

הזווית הרוסית

ברוסיה חוששים מההתפתחויות באלג'יריה, בת בריתם המובהקת בצפון אפריקה – הן כצרכנית של נשק רוסי במיליארדי דולרים, הן כשותפה לאסטרטגיה הרוסית ליצור קרטל גז כדי להטיל לחץ פוליטי על אירופה ועל המערב בכלל. הפעילות המערבית המוגברת בגבולה הדרומי של אלג'יריה, תחת הכותרת של שחרור מאלי מהאסלאמיסטים, הדליקה כמה נורות אדומות במוסקבה.

הצרפתים, שמודעים לרגישות, דאגו לעדכן את הרוסים על ההתפתחויות. הללו ניסו מצדם להשיג פתרון בדמות שילובם של כוחות אפריקנים, כגון מצבאות דרום אפריקה ואתיופיה החזקים, שישליטו סדר במאלי לאחר סיום שלב ההשתלטות הצרפתי, ויאפשרו נסיגה מוקדמת ככל שניתן של המערב. על אף שמדובר באינטרס מערבי לקצר את הלחימה ובעיקר אינטרס צרפתי, ברור שצרפת לא תוותר על כל המעורבות שלה במאלי ותבקש להותיר כוח מסוים בסיום הלחימה.

לאור העובדה כי צרפת ורוסיה מתואמות יחסית ומסוגלות למצוא קרקע משותפת, לא הטילה רוסיה וטו על פעילות צרפתית במאלי, וזאת בניגוד לעמדתה בסוריה. הרוסים מודעים לכך שאלג'יריה חזקה דיה להתמודד עם איומים צבאיים ואף עם הטרור, אך הם מתבוננים בדאגה באשר למעורבות הגוברת של המערב מצד אחד, ושל מדינות המפרץ מצד שני.

בשנים האחרונות כאמור, השקיעה אלג'יריה ממון רב בשדרוג צבאה, ממון ממנו היא נהנית מאז הזינוק במחירי האנרגיה ב-2004. האיום האלג'יראי הוא בראש ובראשונה על יריבתה ההיסטורית מרוקו, אולם כעת מוצאים עצמם האלג'יראים נאבקים בזירה שהופכת למורכבת ומסובכת ובה משתתפים שחקנים זרים רבים – צרפת, ארה"ב, בריטניה ומדינות מערביות נוספות; קטאר וכנראה שגם סעודיה; אל קעידה בגרסתו המקומית; הטוארג; צבאות אפריקנים שונים ועוד.

המשבר במאלי עשוי להגיע לפתרון בזמן הקרוב, אולם אלג'יריה תצטרך להתמודד עם ניסיונות חוזרים ונשנים לערער את יציבותה הפנימית, כחלק מהאירועים של האביב הערבי. האלג'יראים עשויים לנקוט בצעדים מלחמתיים אם יחושו באיום. מי שייתפס כמאיים על ביטחונה וכחותר תחת יציבותה יהפוך לכתובת למהלכים האלג'יראים.


מאמרים נוספים