אנשי השנה 2012

האמיר הקטארי יוצא מהצללים

יובל בוסתן, אלון לוין


אחרי שנתיים שעמדו בסימן הרחוב – ההמונים שיצאו לרחובות במזרח התיכון ובחלק ממדינות אירופה הקורסות כלכלית – עמדה שנת 2012 בסימן המנהיגים. אובאמה בארה"ב ושי ג'ינפינג בסין ינהיגו את שתי המעצמות בשנים הקרובות, פוטין ברוסיה ושינזו אבה ביפן רשמו קאמבקים ומרקל מצליחה עדיין להחזיק את האיחוד האירופי מעל המים. באזורנו, בלטו שלושה – מורסי שהיה לנשיא מצרים, אסד שמוסיף להיאחז בקרנות המזרח ומעל כולם האמיר הקטארי, שטביעות אצבעותיו ניכרות בכל האירועים האחרונים באזור.

הייתה זו השנה של האמיר הקטארי ללא ספק. מנהיגה של המדינה הזעירה אך העמוסה במשאבי אנרגיה באופן לא פרופורציונלי לגודלה, מינף את הכיסים התפוחים מהפטרו-דולרים לרכישת השפעה פוליטית. האג'נדה הנוכחית של האמיר היא לעודד הפיכות ברחבי העולם הערבי, תוך חיזוק הגורם האסלאמיסטי-פונדמנטליסטי בכל מדינה שבה מעורב האמיר. יש הסבורים כי זו דרכו להרחיק מהאמירות ביקורת כנגדו, אך היקף ההשקעה מלמד על כך שהאמיר מעוניין לקדם את חלום הח'ליפות האסלאמית ברחבי העולם הערבי. רשת הטלוויזיה אלג'זירה שבבעלותו, היא כלי התעמולה שמסייע לו בקידום המהפכה האסלאמית הזו, לצד הסיוע שלו למורדים בסוריה ותמיכתו בגורמים רבים כולל בהנהגה המצרית הנוכחית.

מוחמד מורסי, הנשיא המצרי החדש, ניסה להוכיח כי הוא בעל הבית במדינה ולא הצבא, ולכן ביצע חילופי דורות במערכת הצבאית. בפועל, נראה כי הצבא מוסיף להיות הגורם החזק במדינה, והוא מקבל הנחתות ממורסי מתוך בחירה שלא להיות בקו הראשון מול הציבור המצרי הסובל ממצוקה כלכלית, אלא להיעמד מאחורי הממשל של האחים המוסלמים ולאפשר להם לספוג את האש.

הנשיא המצרי מתמודד עם קריסה כלכלית באמצעות שעבוד הכנסות ארצו מתעלת סואץ לקטאר, וקרוב היום שבו ייאלץ להגשים את גחמות האמיר הקטארי או המלך הסעודי על בסיס כמעט יומי. מבחינת עשירי המפרץ, מורסי וצבאו הם המכשיר להפעלת לחץ על ישראל, להרתעת איראן ולשליטה בחמאס.

נשיא סוריה, בשאר אסד, מי שהצליח לשרוד כמעט שנתיים של הרס עצום של ארצו, מתקרב לישורת האחרונה של שלטונו. למרות שהוא כבר הצליח לשרוד זמן רב יותר מכל מה שהפרשנים, כולל אתר זה, העניקו לו, הסימנים בימים האחרונים מצביעים על כך שהוא עומד לאבד את דמשק, ולאור הגברת ההיערכות הישראלית בגבול, נראה כי גם הערכת המודיעין המקובלת היא שלו"ז לנפילתו של הדיקטטור הסורי התקצר בעליל.


אמיר קטאר בביקור ההיסטורי ברצועה – המנהיג המשפיע ביותר באזורנו השנה. צילום: טלוויזיה

אובאמה ושי

בשתי המעצמות הגדולות נדרשו לבחירות השנה. בארה"ב, ניהל אובאמה קרב צמוד עם יריבו הרפובליקני, מיט רומני. אובאמה היה לנשיא השלישי ברציפות שזוכה לכהונה שנייה, עם 51% מהקולות ו-332 מהאלקטורים לעומת 206 אלקטורים בלבד לרומני. בסין הדברים היו, מטבע הדברים, ידועים מראש – שי ג'ינפינג מונה לנשיא במקומו של הו ג'ינטאו, והוא צפוי להחזיק בתפקיד בעשור הקרוב.

ניתן למצוא קווים משיקים בין הכהונה השנייה של אובאמה והראשונה של שי – שני המנהיגים יצטרכו למקד את עיקר תשומת הלב בזירה הפנימית. אובאמה הצליח למנוע עד עתה מהעגלה האמריקנית לשקוע סופית בבוץ. מנגד, העגלה עדיין שקועה ופתרון להוציא אותה משם לא נראה באופק. במקביל, נדרש אובאמה להתמודד עם נושאים רגישים הנוגעים לדמותה של החברה האמריקנית ובראשם היחס למהגרים מדרום והמאבק בתפוצת הנשק האישי.

שי מקבל לידיו את הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, שמרגישה היטב כבר את סימני הקשיים הכלכליים המשפיעים על שאר העולם. בנוסף, עלייה מתמשכת בתנאי השכר הממוצע בסין והתפתחותו של מעמד ביניים צרכני בעל סממנים קפיטליסטיים, מוסיפים ללחץ על הממשל הסיני. האתגר המרכזי שיעמוד בפני שי הוא למצוא את דרך המשי שתאפשר לשמר את היציבות הן של המשק הסיני והן של מנגנון השליטה הקומוניסטי.

אובאמה ושי, כמנהיגי שתי המעצמות הגדולות בעולם, ידרשו לפעילות רבה בזירה הבינלאומית וכלל לא בטוח שימצאו אותה פשוטה יותר לניהול – אובאמה יחפש לשקם את מעמדה של ארה"ב באפריקה ובאמריקה הלטינית ולהמשיך ללחוץ את אל קעידה וגרורותיה במרחב האסיאתי והצפון-אפריקני. בראש בסדר היום יציב ודאי אובאמה את המאמצים להשיג מחדש יציבות במזרח התיכון. חידוש התהליך המדיני, מאבק בגרעין האיראני והחלת המתרחש בסוריה יהיו כולם כלים לשם הגשמת היעד הזה.

מנגד, שי יידרש לעצב דוקטרינה חדשה שתיתן מענה למציאות החדשה איתה מתמודדת סין במרחב האסייאתי, מול יפן, הודו, דרום קוריאה והנוכחות האמריקנית באזור


אובאמה – יידרש בעיקר למדיניות פנים, יחפש להשיג יציבות במזרח התיכון. צילום: הבית הלבן

נשיאת אירופה

פרנסואה הולנד ניצח את ניקולא סרקוזי בבחירות לנשיאות צרפת ומונטי וראחוי תפסו את עמדת ההנהגה באיטליה וספרד בהתאמה עוד בסוף 2011. מי שמוסיפה להנהיג את האיחוד האירופי בכלל ואת גוש האירו בפרט היא אנגלה מרקל. אחרי שבשנתיים האחרונות כלל לא היה ברור אם תשוב ותתמודד על כהונה נוספת נוכח הביקורת הגוברת על מדיניותה, מעמדה כך נראה חזק היום יותר מתמיד.

ההבנה כי האלטרנטיבה להשקעת מיליארדי אירו ביציבות גוש האירו היא התרסקות הסדר הכלכלי כולו, וההכרה כי מרקל היא היחידה המסוגלת להוביל את היבשת בעת הזו, הביאה לזינוק בשיעורי התמיכה בה – בסקרי ינואר 2013 היא זוכה אישית ל-65-70% תמיכה לעומת 36% תמיכה ליריבה העיקרי מהאופוזיציה – פייר סטיינברוק, שנחלש משמעותית עבורו בהשוואה לסקרים קודמים. סקרי דעת הקהל הבוחנים את התמיכה במפלגות מציירים תמונה ורודה לא פחות עבור מרקל – המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU) זוכה בסקרים האחרונים ל-40-42% תמיכה, עלייה מרשימה מה-33% תמיכה להן זכתה בבחירות הקודמות [1].

מרקל, אשר השיקה את קמפיין הבחירות שלה לכהונה שלישית בחודש שעבר, צפויה לזכות בבחירות בקלות יחסית. בחירתה תבשר לא רק על המשך המדיניות שלה לייצוב האיחוד האירופי, אלא גם על המשך שיתוף הפעולה עם ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, במטרה להשאיר את בריטניה במסגרת היבשתית.


אנגלה מרקל עם דיוויד קמרון – המנהיגה הבלתי מעורערת של האיחוד האירופי. צילום: אתר ועידת ה-G20

חוזרים לכותרות

במרץ האחרון, נבחר פוטין בפעם השלישית לכהונת נשיא רוסיה ושב לקרמלין לאחר היעדרות של 4 שנים. דימיטרי מדבדב, מי שסומן על ידי פוטין כיורשו והיה לנשיא מאז 2008, עבר להיות ראש הממשלה. פוטין נבחר עם כ-63% מהקולות, נמוך משמעותית מה-71-72% להם זכו מדבדב ב-2008 ופוטין עצמו ב-2004. גם בבחירות לפרלמנט שנערכו בדצמבר 2011, איבדו פוטין ובעלי בריתו את הרוב החוקתי אותו החזיקו בשנים שלפני כן.

לא הכל שלילי מבחינתו של פוטין. למעשה, הוא בהחלט יכול להרגיש כי הירידה היחסית בכוחו היא מינימלית נוכח המצב – המשבר הכלכלי גבה הוביל כבר לשורה של מהפכים בכל העולם, והעובדה כי פוטין נבחר עדיין בקלות לכהונה נוספת, מעידה כי כוכבו עדיין לא דעך. עם זאת, המצב הכלכלי רגיש ויכול להתדרדר במהירות למשבר שיאיים הן על רמת חייהם של מיליוני רוסים והן על מעמדו-מורשתו של פוטין.

את הכהונה השלישית שלו התחיל פוטין עם התמקדות בשני נושאים בולטים – הראשון הוא הבטחת היציבות הכלכלית בתוך רוסיה. כניסתה סוף סוף לארגון הסחר העולמי עתידה לתרום כ-3% צמיחה לתוצר הרוסי מדי שנה, בשלוש השנים הבאות. זאת, לצד רפורמות שפוטין הבטיח ומדבדב מבצע בתחומי הכלכלה, הדיור והחינוך, אמורים להבטיח את המשך היציבות השלטונית שפוטין משווע לה במציאות בה בכל מדינה שהיא, ריכוזית כדמוקרטית, עשוי הרחוב להתעורר ולחולל מהפך במהירות.

מדיניות החוץ של רוסיה, שעמדה בשנים האחרונות בסימן בלימה של הזליגה המערבית אל תוך "החצר האחורית" של רוסיה בגזרת מזרח אירופה, מתמקדת מאז חזרתו של פוטין באסיה. הנשיא הרוסי דוחף בכל הכוח למסגרות פעולה שיוכלו להוות אלטרנטיבה לגוש הדמוקרטי. לשם כך הוא חותר הן להידוק הקשרים עם סין ועם הודו, והן לכינונה של מסגרת על-מדינתית אסייאתית. אחד הצעדים המשמעותיים בשנה החולפת היה חתימה על עסקת גז בהיקף של כ-13 מיליארד דולר עם יפן, עסקה שעשויה לא רק להפוך את רוסיה לספקית האנרגיה החשובה ביותר של יפן, אלא גם להכשיר את הקרקע לסיום מצב הלחימה בין שתי המדינות שנמשך מאז מלחמת העולם השנייה [2].

גם ביפן תפס את השלטון השנה מנהיג מוכר – שינזו אבה, שכיהן כבר כראש ממשלה במשך שנה, החל בספטמבר 2006, הוביל את המפלגה הליברל-דמוקרטית (LDP) בחזרה לשלטון, 3 שנים בלבד אחרי שאיבדה אותה. שינזו מקבל מחדש את המושכות במצב קשה מאוד עבור יפן. ארץ השמש העולה החליפה ב-6 השנים האחרונות 6 ראשי ממשלה וידעה שני מהפכים פוליטיים. המצב הכלכלי קשה, נזקי הצונאמי הגדול עדיין ניכרים, והתחרות הקשה עם סין המתעצמת רק מתגברת.

נוכח כל ההתפתחויות האלו, מוצא עצמו אבה בפני אתגר מורכב שספק את ייפתר בעתיד הנראה לעין. חמור מכך, מבחינת הדמוקרטיה היפנית, המצב הקשה והמתמשך מביא באופן טבעי להתחזקות גורמים רדיקליים דוגמת מפלגת הרפורמציה, שכמעט והפכה למפלגה השנייה בגודלה. על מנת להתמודד עם הקשיים, עשוי אבה ליזום שינוי בשיטת הממשל ביפן [3].


פוטין – כהונה שלישית כנשיא, המאתגרת ביותר עד כה. צילום: הקרמלין

צ'אבז נאבק על חייו

הוגו צ'אבז, הנשיא הססגוני של ונצואלה שמנהיג אותה כבר כ-14 שנה, נאבק על חייו השנה. מחלת הסרטן המקננת בגופו שבה ותקפה אותו השנה, ואילצה אותו להעביר זמן רב בטיפולים בקובה. באוקטובר עוד הספיק לנצח בבחירות לנשיאות את הנריק קפרילס, המועמד המשמעותי ביותר שהעמידה האופוזיציה בוונצואלה זה שנים.

בחודש דצמבר, לפני שיצא לסיבוב רביעי של טיפולים בקובה, כינס צ'אבז מסיבת עיתונאים בה הודיע כי מחלת הסרטן חזרה. לרבים, נראה המעמד כנאום פרידה של צ'אבז מעמו. הוא מינה יורש – שר החוץ ניקולאס מדורו – וטס. לטקס השבעתו לכהונה נוספת כבר לא הצליח להגיע צ'אבז. בסוף דצמבר הודיע מדורו לאומה כי הנשיא הנערץ סובל מסיבוכים שלאחר הניתוח וחגיגות השנה האזרחית החדשה בוונצואלה בוטלו [4].

מותו הצפוי של צ'אבז אמור על פי החוקה להוביל לבחירות חדשות. ללא הכריזמה והאהדה שלו, נראה כי הבחירה האמיתית תהיה בין מהפך פוליטי להשתלטות של הצבא הנאמן לצ'אבז על מוקדי הכוח כדי להבטיח את המשך שלטון מקורביו. כך או אחרת, כבר ניכר בשטח כי הסתלקותו של צ'אבז ממתנת את "הציר הלטיני" – ונצואלה, קובה, בוליביה, אקוודור וניקרגוואה – קבוצת המדינות שהקצינו בשנים האחרונות את הקו הביקורתי כלפי ארה"ב בפרט והמערב בכלל. צ'אבז היה הרוח החיה מאחורי הקבוצה הזו, ומיליונים רבים מכספי הנפט שלו מימנו את מסעות הבחירות של בני בריתו במדינות אלו.

הציר הלטיני אולי יתפורר בקרוב, אך במידה רבה הוא אינו נחוץ עוד. מרבית מדינות אמריקה הלטינית כבר אינן מקדמות בברכה וללא סייגים התערבות של ארה"ב בנעשה באזור. הם הקימו בשנים האחרונות שורה של מסגרות על-מדינתיות בלי להזמין את ארה"ב, ובכלל זה את יונאסור – איחוד 12 מדינות דרום אמריקה, ואת "בנק הדרום", בנק פיתוח אזורי במימון מדינות אזור, המהווה אלטרנטיבה לבנק העולמי ולקרן המטבע הבינלאומית, המובלים על ידי המערב.

אובאמה עצמו חש על בשרו עד כמה נפגע מעמדה של ארה"ב באזור – אותו אובאמה שזכה לקבלת פנים של כוכב רוק בביקורו הראשון באזור ב-2009, מצא עצמו מותקף ונזוף על ידי כל המשתתפים בפסגת מנהיגי מדינות אמריקה שנערכה בחודש אפריל, שקראו לו פה אחד לשים סוף לסנקציות על קובה. העובדה כי מנהיגי האזור כולם נקטו במהלך פומבי כל כך נגד הנשיא האמריקני, מעידה לא רק על ההתעוררות הלאומית באזור, אלא גם על העובדה שאחרי מאות שנים יש למנהיגי האזור אלטרנטיבה אמיתית במקום הכסף האמריקני – סין [5].


הוגו עם קלינטון – מפנה את הזירה? צילום: מחלקת המדינה

לקראת 2013

במהלך השנה צפויות בחירות במספר מדינות מפתח: באירופה, איטליה תלך לקלפי בפברואר וגרמניה תבחר שוב בספטמבר; באמריקה הלטינית, יהיה רפאל קוריאה מאקוודור המנהיג הראשון מבין בני בריתו של צ'אבז שיילחם על כהונה נוספת, גם כן בפברואר. חודש לאחר מכן, צפויים תושבי איי פוקלנד להעדיף שוב את הדגל הבריטי על זה הארגנטינאי ובסוף השנה יבחרו בצ'ילה נשיא חדש.

מערכת הבחירות המסקרנת ביותר באזורנו צפויה להתרחש בחודש יוני, באיראן. הבחירות הקודמות לנשיאות הובילו למהומות הקשות ביותר שידעה ארץ האייתוללות מאז המהפכה של 1979. הפעם, אחמדיניג'אד לא יכול להתמודד שוב. גם כך, צפוי מאבק איתנים בין הזרמים השונים בהנהגה, שעשוי להשפיע ישירות על אופן פתרון סוגיית הגרעין האיראני.

הערות

1. Melissa Eddy, "Merkel Opens Campaign for a Third Term", New York Times, 04/12/2012

2. עוד על העסקה במאמר "פוטין מפשיל שרוולים", בגיליון אוגוסט 2012 של סיקור ממוקד

3. עוד בנושא במאמר "טוקיו מקצינה", בגיליון ספטמבר 2012 של סיקור ממוקד

4. Daniel Wallis, "Venezuela's Chavez suffers new post-surgery complications", Reuters, 31/12/2012

5. עוד על כך במאמר "הדרום הרחוק", בגיליון יולי 2012 של סיקור ממוקד


מאמרים נוספים