במגמת סיכום 2

סקירה שנתית של תחזיות האתר

אלון לוין, יובל בוסתן


השנה אנחנו ממשיכים במתכונת שהשקנו בשנה שעברה – סיכום המתמקד במגמות שהצגנו וחזינו במהלך השנה. מכיוון שמגמות עסקינן, אנו בוחרים להציג מאמרים שנכתבו לפני חצי שנה לפחות. הפעם, נסכם את המאמרים שנכתבו בין יולי 2011 ליוני 2012.

ב-12 החודשים האמורים הופיעו רק 10 גיליונות. לצערנו, מסיבות אישיות לא הופיע הירחון בחודשים יולי 2011 ומאי 2012. בגיליונות אלו פורסמו כ-40 מאמרים. בניכוי מאמרים שנכתבו על ידי אורחים ומאמרים שלא ניתחו מגמות אלא הביאו סקירה נקודתית. נותרנו עם 21 מאמרים, שביקשו לשרטט מגמות עתידיות בתקופה הנדונה.

בסקירה שלפניכם נבחן את המגמות הללו לפני מספר נושאים ותתי נושאים, ונבדוק אותן בראי ההתרחשויות מאז כתיבת המאמרים ועד היום – במזרח התיכון, במרכז אסיה, באפריקה, ברוסיה ובאמריקה הלטינית.

המזרח התיכון – מצרים, סוריה ואיראן

באוגוסט 2011, הצענו אפיון חדש למוקדי הכוחות שהתגבשו כתוצאה מאירועי האביב הערבי ובהמשך ישיר לקו השבר שהצגנו בשורה של מאמרים קודמים שעסקו בהתגלגלות האירועים מאז הנסיגה האמריקנית מעיראק ומהאזור כולו: גוש סוני בהנהגת סעודיה, מצרים וטורקיה, ומולו גוש שיעי שבו חברות איראן וסוריה ובעלות בריתן.

הטענה המרכזית הייתה כי הגוש הסוני, שלאורך שנים רבות היה בברית עם המערב, עשוי להפוך לאנטי-מערבי, לאור התחזקות תנועות אסלאמיות פונדמנטליסטיות-סוניות באזור. הוספנו כי אם מצרים תיפול לידי האחים המוסלמים, ייווצר אפקט דומינו שיוביל להצלחת האחים המוסלמים במדינות ערביות נוספות. עוד אמרנו כי אם בירדן שלטון המלך יעמוד בפני איום, יוביל הדבר לשפיכות דמים בממדים "סוריים".

ביוני 2012, כתבנו שהכלכלה המצרית בדרך לקריסה, וכדי להימנע מכך תבצע מצרים מהלך דרמטי כלשהו, כגון יוזמה מלחמתית, אך לא נגד ישראל. עוד אמרנו כי מצרים והחמאס יוסיפו להתקרב עד שמצרים תהפוך לפטרונית של החמאס ושל עזה, והגבול ביניהן ייפתח לחלוטין. הערכנו שמצרים תהיה נתונה כל הזמן לסכנה של מלחמת אזרחים בעקבות המצוקה הכלכלית. אותה מצוקה, תגביל את יכולתה של מצרים להמרות את פיה של ארה"ב בכל האמור לשינוי הסטאטוס קוו באזור, ותקשור את קהיר לסיוע הסעודי-קטארי. במסגרת זו תסייע מצרים להפעלת החמאס נגד הג'יאהד האסלאמי ונגד ארגונים פרו-איראניים אחרים במסגרת המאבק בין שני הגושים במזרח התיכון [1].

בפועל: באוגוסט 2012 סיימו האחים המוסלמים להשתלט על מצרים, לאחר הדחת יו"ר המועצה הצבאית טנטאווי. בבחירות האחרונות בירדן החרימו האחים המוסלמים את הבחירות, בדומה למה שאירע במצרים בתחילת דצמבר 2010, ערב המהפכה והדחתו של מובארק.

סכנת הקריסה הכלכלית של מצרים גוברת וכך גם החשש מפני מלחמת אזרחים, כאשר למצוקה הכלכלית מצטרף הכאוס בסיני. בשבועות האחרונים ניכר כי המהומות במדינה אלימות יותר מכפי שהיה בזמן הפלתו של מובארק. מצרים שעבדה את הכנסותיה העתידיות מתעלת סואץ תמורת הסיוע מקטאר, ובעיתונות המצרית כבר נשמעת הטענה כי "מוכרים את כלכלת מצרים לקטאר" [2].

מבצע עמוד ענן הגיע לסיומו, לאחר שמצרים קיבלה על עצמה אחריות למתרחש ברצועת עזה. מצרים הפכה לפטרונית של החמאס והצליחה אף לכפות על הג'יאהד האסלאמי לקבל את הרגיעה, ולהפנות את הארגונים נגד ארגונים שינסו להפר את הפסקת האש.

באשר להפגנת עוצמה צבאית של מצרים נגד אחת משכנותיה אך לא נגד ישראל – ניתן להבחין כי בחודשים האחרונים מגבירה מצרים את הרטוריקה שלה נגד מדינות אחרות לאורך הנילוס, סביב שאלת השימוש במים, ולאחרונה אף מאיימת שתצא למלחמה יחד עם צפון סודן נגד אתיופיה [3].


אחמד ג'עברי – חיסולו היה יריית הפתיחה למבצע וגם לחזרתו של משעל לעמדת ההובלה בחמאס. כרזה: דובר צה"ל
בינואר 2012, הערכנו כי נפילת אסד תעמיד את החיזבאללה בפני שתי ברירות – הפניית הנשק לישראל או מלחמה בעדות האחרות שיאיימו עליו. חודש לאחר מכן כבר הצבענו כי הדרך היחידה שתוביל לפתרון המצב תהיה הקמתה של מדינה עלווית בחוף הסורי, שתאפשר הגנה למיעוט העלווי מפני נקמה סונית, הפסקת שפיכות הדמים ודריסת רגל רוסית באזור, פשרה שרוב הצדדים יוכלו לקבל, למעט ארגונים כאל קעידה שפועלים בסוריה.

בפועל: נכון לינואר 2013, אסד עדיין בשלטון, אם כי אחיזתו במדינה נחלשה. רעיון המדינה העלווית קודם עור וגידים. על פי שורה ארוכה של דיווחים, אסד מבצר את טרטוס ולטקייה ומעביר לשם כוחות צבא, תוך טיהור אתני של הסונים, כדי שברגע האמת תוכל לפעול משם מדינה עלווית [4]. כמובן שנצטרך להמתין ולראות מה תהיה ההתפתחות במדינה השסועה הזו.

בסוגיית הגרעין האיראני, כתבנו בפברואר 2012 כי האמריקנים ידחו את ההחלטה על תקיפה באיראן לאחרי הבחירות בארה"ב, וכן שישראל תיישר קו עם הדרישה האמריקנית שלא לתקוף עד אז. במבחן התוצאה – ארה"ב וישראל אכן לא תקפו באיראן בשנה החולפת, וכעת ממתינים בארה"ב להקמתה של ממשלה חדשה בישראל כדי לדון בנושאים שעל הפרק.

נושא נוסף שקשור למזרח התיכון, הכורדים, נדון בספטמבר 2011. טענו כי איראן וטורקיה יפלשו לכורדיסטן כדי לחלק אותה לשטחי השפעה ביניהן, לאחר שהאמריקנים ישלימו את הנסיגה בסוף אותה שנה. הערכנו שעיראק תיפול תחת השפעה איראנית, תצלול למלחמת אזרחים חדשה ושהרטוריקה הטורקית נגד אסד היא רק מסך עשן להסוואת פעילותו של ארדואן נגד הכורדים ולכן הוא לא יפעל נגד סוריה. בנוסף, טענו כי הכורדים בסוריה ובעיראק יעמדו תחת מתקפות ודיכוי. חזרנו על הערכה מהשנה הקודמת שעיראק, סוריה ולבנון יהיו זירות המאבק בין איראן וטורקיה, אך הדגשנו כי כל זמן שטורקיה נאבקת בכורדים בעיראק, אסד יכול "לישון בשקט" מבחינת הגבול הטורקי.

בפועל: איראן פעלה נגד הכורדים בעיראק עד סוף ספטמבר 2011 עד שהושגה הפסקת האש. הכורדים האיראנים חברו ל-PKK המייצג את הכורדים הטורקים, מה שהוביל להגברת האלימות הטורקית ולרף של עשרות הרוגים ביום הן של חיילים טורקים והן של כורדים. 2011 נחשבת לאחת השנים המדממות ביותר בתולדות הסכסוך הטורקי-כורדי בן עשרות השנים. בקיץ 2012 העביר אסד את השליטה בכמה ערים כורדיות בצפון סוריה לידי ה-PKK כחלק מהמאבק שלו בתמיכה הטורקית במורדים. למרות זאת, ולמרות הפגזות חוזרות ונשנות של טורקיה על ידי הצבא הסורי, טורקיה לא העזה להגיב עד כה. בתשעת החודשים הראשונים של 2012 נהרגו 110 חיילים טורקים, כ-500 אנשי PKK ומאות אזרחים כורדים.

הטורקים פועלים לפצל את כורדיסטאן העיראקית ממדינת האם ולהפוך אותה למדינת חסות טורקית. הכורדים בעיראק מחולקים בין הנהגתו של ג'לאל טלבאני שהוא נשיא עיראק ומתנגד למעורבות הטורקית, בעודו מגן ותומך במעורבות האיראנית. לעומתו, מסעוד ברזאני, נשיא האוטונומיה הכורדית בעיראק, תומך במעורבות הטורקית. "חלוקת השלל העיראקי" בין איראן לטורקיה בשיאה עדיין לפנינו.

הממשלה העיראקית אכן נתונה מאז הנסיגה להשפעה איראנית מלאה. סגן הנשיא העיראקי ממוצא סוני טאריק אל האשימי, ברח לכורדיסטאן להיות תחת חסותו של ברזאני, והסונים במרכז עיראק מורדים נגד הממשלה ועיראק מצויה אכן במלחמת אזרחים. מאז הנסיגה האמריקנית בדצמבר 2011, נהרגו מעל 5,000 עיראקים במסגרת מאבק של כוחות סונים כגון אל קעידה ותומכי המשטר הקודם נגד כוחות הממשלה [5].

מי שחיפש הוכחה עד כמה מוכוון הממשל העיראקי לכיוון הגוש הריכוזי והרחק מההשפעה האמריקנית, קיבל אותה בחודש אוקטובר – העיראקים חתמו עם רוסיה על עסקת נשק ענקית בהיקף של 4.2 מיליארד דולר. עבור הרוסים מדובר בעסקת הנשק השנייה בגודלה בעידן הפוסט-סובייטי, אחרי עסקת ענק מפורסמת עם אלג'יריה ב-2006 [6]. העסקה הזו מצניחה את הרוסים בהזמנה בחזרה למרכז העניינים במפרץ הפרסי, אחרי שהיו נטולי השפעה שם בשנות השלטון האמריקני. מבחינת העיראקים, אין עדות טובה יותר לסלידה מהאמריקנים מאשר העדפת הנשק הרוסי [7].


מלחמת האזרחים בסוריה – מאיימת לזלוג ללבנון. צילום: VOA

ישראל

בספטמבר 2011 עסקנו בסיכום ראשוני של השלכות המחאה בקיץ. הערכנו כי בחירות ייערכו ב-2012, שהמחאה פגעה בקדימה, חיזקה את העבודה ולא השפיעה על הליכוד. הוספנו כי בבחירות תשים מפלגת העבודה דגש על התחום החברתי-כלכלי, אך לא תוכל לנצח בבחירות אם לא תשים בראשה מועמד ביטחוניסטי.

בפועל: הבחירות נערכו לבסוף בתחילת 2013, למרות התכנון הראשוני לערוך אותן בספטמבר 2012. קדימה נמחקה כמעט לחלוטין מהמפה הפוליטית, מפלגת העבודה אכן התחזקה ושמה דגש על התחום החברתי בבחירות, אך לא ניצחה. הליכוד נחלש, אך זכה בבחירות.

נושא נוסף שעסקנו בו בהקשר של ישראל הוא המצב בעזה. במרץ 2012 הערכנו כי ישראל תצא לפעולה צבאית ברצועה בתקופה שבין קיץ 2012 לחילופי הממשל בארה"ב בינואר 2013, כדי להתמודד עם הזינוק בהיקפי הירי ובזליגת הנשק מלוב.

בפועל: מבצע עמוד ענן יצא לדרך ערב הבחירות בארה"ב, כשאחת המטרות החשובות שלו הייתה להילחם בנשק "שובר השוויון" שהוברח לעזה ואשר בחלקו הגיע מלוב.


הבחירות בישראל נערכו לבסוף בינואר 2013 – נתניהו ספג מכה קשה

אירופה

בנובמבר 2011, הצגנו את ציר ברלין-לונדון המתהווה להערכתנו. סברנו כי גרמניה ובריטניה יהדקו את היחסים כדי למצוא פתרון לבעיות הכלכליות של האיחוד. עוד הערכנו כי יחסי גרמניה-צרפת ייפגעו ואילו איטליה וצרפת יתקרבו יותר. הערכנו כי בשנים הבאות מספר המדינות בגוש האירו יצטמצם, גורמים רדיקליים יתחזקו ובמדינות רבות שלא ישכילו לאמץ רפורמות כואבות, יתפשט ברחובות כאוס.

בפועל: בריטניה וגרמניה אכן מבקשות ליישר קו באשר לאיחוד האירופי, לאחר תקופה ארוכה שבה הבריטים והגרמנים כיוונו למקומות מרוחקים בנושא. במקביל, שינויים בכסא ראש הממשלה באיטליה ובספרד והחרפה נוספת במצב הכלכלי של שתיהן, הביאו את המנהיגים החדשים לתאם עמדות בכל האמור להתמודדות עם המשבר [8].

רוסיה

באוקטובר 2011, הערכנו כי למרות חזרתו החלקה של פוטין לכס הנשיאות ברוסיה, מפלגתו תיחלש בבחירות לפרלמנט. סברנו שיחסי רוסיה וארה"ב ילכו לכיוון של קיפאון ושפוטין יפעל לחיזוק האיחוד האירו-אסיאתי. בפברואר 2012 סברנו שפוטין יגביר את הטון האנטי-מערבי ויילחם במעורבות זרה בסוריה, במערכת ההגנה מטילים באירופה וינסה למנוע תקיפה באיראן.

בפועל: כוחו של פוטין אכן נשחק – מפלגתו ניצחה בבחירות לפרלמנט אבל איבדה את הרוב החוקתי ממנו נהנתה בשנים האחרונות. הוא עצמו ניצח בקלות בבחירות לנשיאות, אבל עם אחוזי תמיכה נמוכים מהבחירות הקודמות – 63% מהמצביעים תמכו בפוטין לעומת כ-71% בבחירות הקודמות. במקביל, הפגנות ומחאות האופוזיציה הפכו בוטות יותר. פוטין משקיע מאמצים רבים למנוע מהרחוב הרוסי לחולל מהפך שלטוני דוגמת הישגי הרחוב באביב הערבי. כפועל יוצא מכך, טרוד פוטין כמעט כולו בנושאים חברתיים וכלכליים.

בכל האמור למדיניות חוץ, מוסיפים הרוסים לקדם פרויקטים בתחום הגז ולהתעקש על תמיכה באסד על מנת שלא לאבד את אחיזתם באזור. עיקר העניין הרוסי בשנים הבאות יופנה מזרחה לאסיה, שם מתמודדת רוסיה עם מצב מורכב – מצד אחד צורך לכונן מסגרת על-מדינתית שתהווה משקל נגד לארה"ב ולאיחוד האירופי, מצד שני ניסיונות בלתי פוסקים למצוא את האיזון הנכון מבחינתה של רוסיה, כדי שלא תמצא את עצמה בעמדת נחיתות מול סין.


פוטין בחתימת עסקת ענק עם יפן – עם הפנים לאסיה. צילום: הקרמלין

מרכז אסיה

באוקטובר 2011, כתבנו כי לאחר שנכרתה ברית אסטרטגית בין הודו לאפגניסטן על רקע הנסיגה האמריקנית מהאזור, יבקשו סין ופקיסטן שיתייצבו מאחורי הטאליבן, לכרות ברית מתחרה. הערכנו שהאמריקנים ימשיכו להתקרב להודו על חשבון היחסים עם פקיסטן. הוספנו כי פקיסטן תהדק את קשריה עם טורקיה. וכל זאת, כך סברנו, יגביר את הסיכוי למלחמה בין הודו לפקיסטן באמצעות פרוקסי [9].

באפריל 2012, הוספנו שחיזוק הקשר הסיני-פקיסטני יוביל את האמריקנים לתמוך במאבק הבלוצ'י בפקיסטן לעצמאות, באמצעות הסרת צבא השחרור הבלוצ'י מרשימת ארגוני הטרור או הכרה בזכות הבלוצ'ים לעצמאות.

ביוני טענו כי עד 2014 פקיסטן תאבד את המעמד המועדף שלה ביחסיה עם ארה"ב. הערכנו כי סין ורוסיה ימשיכו להגביר את המעורבות שלהן באפגניסטן ושכל המאבקים שנזכרו לעיל יאיימו על השלמות הטריטוריאלית של פקיסטן ואפגניסטן.

בפועל: בנובמבר 2012 קרא שר החוץ הסיני יאנג ג'ייצ'י להעלות את יחסי סין-פקיסטן דרגה נוספת לאור "ההתפתחויות האזוריות" [10].

ביוני 2012, הגדיר כתב ה-AP סבסטיאן אבוט את יחסי ארה"ב-פקיסטן כמי ש"הגיעו לשפל מסוכן", לאחר ששר ההגנה האמריקני ליאון פאנטה התבדח על חשבון הפקיסטנים מול קהל הודי, כשסיפר על המבצע לחיסולו של בן לאדן בפקיסטן [11]. חודש לאחר מכן היו אלה אנשי הטאליבן בפקיסטן שביצעו פיגוע באמצעות מכונית תופת נגד בסיס אמריקני וחשפו סרט על הפיגוע.

מפנה מסוים נרשם בדצמבר 2012 על רקע מינויו של ג'ון קרי לתפקיד מזכיר המדינה האמריקני. הילארי קלינטון נחשבה בפקיסטן לידידתה של הודו ואילו קרי נתפס כידיד של פקיסטן שהגן בקונגרס על המשך הסיוע השנתי לפקיסטנים לאחר שהסיוע הוקפא. בחודשים הקרובים ייבחן הקשר בין ארה"ב לפקיסטן בראי השינוי הזה.

במאי 2012 ביקר ראש ממשלת טורקיה ארדואן בפקיסטן. נשיאי טורקיה ופקיסטן שנפגשו בדצמבר 2012, הסכימו כי על שתי המדינות להדק את יחסיהן, וחתמו על שורה ארוכה של הסכמים. זאת, לצד הידוק קשרי המודיעין בין שתי המדינות [12].

בספטמבר, אותתה סין לכל הצדדים כי היא מעדיפה שיתוף פעולה ועסקאות על פני מתיחות, כשחתמה עם אפגניסטן על שיתוף פעולה כלכלי וצבאי, במסגרתו תסייע סין באימון כוחות המשטרה האפגניים [13]. ההסכם נחתם על רקע ביקורו של ז'או יונגקאנג שאחראי על ביטחון הפנים בסין והוגדר כביקור של האישיות הסינית הבכירה ביותר באפגניסטן ב-50 השנה האחרונות. ביוני, קראה גרמניה לרוסיה וסין שיגבירו את מעורבותן באפגניסטן, כדי לסייע בייצוב המדינה ונובמבר כבר סימל את חזרתה של רוסיה למעורבות עמוקה באפגניסטן.

גם עתידה של בלוצ'יסטן טרם הוכרע. הודו ופקיסטן ממשיכים לנהל מאבקים מאחורי הקלעים תוך תמיכה פקיסטנית בארגונים קשמיריים ותמיכה הודית בארגונים בלוצ'ים. לפי שעה פקיסטן ואפגניסטן שומרות על שלימותן הטריטוריאלית ויחסי פקיסטן-ארה"ב כאמור, ייבחנו בחודשים הקרובים, על רקע מינויו של ג'ון קרי לתפקיד מזכיר המדינה.

בדצמבר 2012, נרשם ניסיון הרגעה נוסף בין הודו לפקיסטן בדמות ניסיון להקל עת המעבר בין שתי המדינות, אך בתחילת ינואר 2013 שוב התדרדר המצב – שני חיילים הודים נהרגו בקשמיר וראשו של אחד מהם נערף על ידי חיילים פקיסטנים, שהכחישו את ההאשמה ההודית [14].


סינג וקרזאי – הברית בין אפגניסטן להודו דחקה סופית את פקיסטן לזרועותיה של סין. צילום: ממשלת הודו

מזרח אסיה

במזרח אסיה עסקנו בשני נושאים – האחד הוא צפון קוריאה תחת הנהגת קים ג'ונג און והשני הוא השינויים האסטרטגיים במאזן הכוחות בין סין והגוש הדמוקרטי בכלל והודו בפרט. באשר לצפון קוריאה הערכנו בדצמבר 2011 כי יתבצעו טיהורים נוספים לצד הטיהורים שסללו את דרכו של קים ג'ונג און לתפקידו, שהמדינה תגביר את קצב ניסוי הטילים שלה, אך עם זאת שיגבר הלחץ החיצוני על צפון קוריאה לפתוח את הכלכלה, שהאמריקנים יפחיתו מנוכחותם הצבאית בחצי האי הקוריאני והקוריאות יפעלו לכיוון של נורמליזציה ביחסים.

באפריל 2012, טענו כי סין מעמיקה את אחיזתה בזירת האוקיאנוס ההודי כמהלך נגדי לפריסה ההודית באזור והפריסה האמריקנית במזרח אסיה; הוספנו כי המתיחות בין שתי המדינות המאוכלסות בעולם תגדיר בתוך כמה שנים את הכיוון שאליו הולכת המערכת הבינלאומית.

בפועל: 11 חודשים לתוך שלטונו, הוגדר קים על ידי חוקרים דרום קוריאנים כמי שמבקש למחוק את כל הצמרת ששירתה את אביו [15]. הוא אמנם ממשיך את דרכו של אביו בכל האמור לפולחן אישיות לשם אחדות השורות – המנון חדש חובר בצפון קוריאה עבור המנהיג החדש, והוא מנוגן בתקשורת הצפון קוריאנית מספר רב של פעמים. "לקראת הניצחון הסופי" שמהלל את צפון קוריאה ומכוון בעצם לניצחון הסופי שפירושו איחודן של שתי הקוריאות. הוא גם ממשיך להוביל את מסורת הניסויים של פיונגיאנג – תחילה היה זה שיגור של טיל ובינואר 2013, כבר פורסמו הערכות כי ניסוי גרעיני שלישי של צפון קוריאה הוא "בלתי נמנע" [16]. מנגד, הכריז המנהיג הצהיר כי יפעל לבצע רפורמות כלכליות בארצו על פי המודל הסיני ובנאומו הנדיר ערב ראש השנה האזרחית, דצמבר 2012, קרא קים באופן היסטורי לשלום בין הקוריאות.

אשר למאבק בין המעצמות – המאבק בין סין למעצמות הדמוקרטיות עלה שלב בשנה האחרונה. הודו, שנמצאת בתהליך התחמשות בכל הגזרות בשנים האחרונות, סימנה את חיזוק הצי הימי שלה כאחד המפתחות במאבק מול בסין. בשנת התקציב 2012-2013, זינק תקציב חיל הים ההודי ב-75%, לעומת עלייה מרשימה בפני עצמה של 17% בתקציב הביטחוני כולו. הודו החלה גם לבנות את הנמל הימי הגדול ביותר שלה בוויסאקאפטנאם, עיר הנמל הגדולה ביותר בדרום-מזרח הודו. נמל במקום הזה פונה באופן ברור מזרחה, למרחב הסיני. הודו גם צפויה לזכות לתמיכת ארה"ב, שהכריזה השנה על דוקטרינה חדשה שתוביל לפריסה קבועה של כ-60% מהכוח הימי האמריקני במרחב האסיאתי.

סין השיקה בנובמבר את נושאת המטוסים הראשונה שלה. ההצטיידות בנושאת מטוסים, הגם שהיא רחוקה מאוד מיכולות נושאות המטוסים האמריקניות, היא חלק מתוכנית אב סינית לחזק את הצי הימי שלה, ובפרט לבסס את הדומיננטיות שלה במזרח האסיאתי. בנוסף, היא הקצינה בחודשים האחרונים את הרטוריקה באשר לתביעות הריבונות שלה בים סין הדרומי, מה שמעלה את הסבירות להתנגשות באזור בזמן הקרוב.

בגבולה המזרחי של סין גברה השנה המתיחות עם האויבת/יריבה המרה יפן. היפנים נמצאים בתקופת משבר עמוק שמוביל להקצנה פוליטית, מה שמקל על גיוס תמיכה ציבורית להמשך המאבק בסין. במרכז הסכסוך עם סין נמצא הארכיפלג "סנקאקו" כפי שהוא מכונה ביפן או "דייאוֹיוּ" כפי שהוא מכונה בסין. מהומות והפגנות מאורגנות-שלטון בסין הביאו לסגירה של מפעלים יפניים בסין ולהפגנות סוערות נגד טוקיו.

בסופה של השנה, מוצאת עצמה סין מתמודדת עם זירה מורכבת מכל עבר – הגבול עם יפן עדיין מתוח, ים סין הדרומי הופכת להיות אחת הנקודות הנפיצות ביותר על הגלובוס והודו מתחמשת ממערב. לכך יש להוסיף את השינוי בפריסה האמריקנית באזור. התוצאה היא עלייה באיומים על סין, שמחייבת אותם להגיב ולהתחמש בהתאם.


בניין הקונסוליה היפנית בשניאנג ספג פצצות צבע בהפגנה סוערת. צילום: שוג'נצ'אנג

אפריקה

בתקופה שנבחנה עסקנו בשני נושאים ביבשת השחורה – תחילתו של קונפליקט במאלי והיחסים בין שתי הסודניות, הצפון והדרום. במרץ 2012, זמן קצר לאחר ההפיכה במאלי וחידוש מרד הטוארג, הערכנו כי המרד יוביל ליצירת מדינה אסלאמית פונדמנטליסטית בצפון ולאיום על דרום המדינה. טענו כי אי הבנת המערב את המשבר במאלי תגרום לבעיה הומניטארית. לגבי סודן, כתבנו באפריל האחרון כי נוכח סירובה של סין לסייע לדרום סודן לייצא את הנפט שלה מחשש לפגישה בצפון סודן, נמצאות שתי הסודניות במסלול התנגשות ובדרך למלחמה.

בפועל: אזור צפון מאלי אכן הפך למדינה אסלאמית פונדמנטליסטית ושאר המדינה עמדה תחת איום ליפול גם היא לידי האסלאמיסטים. רק התערבות צבאית צרפתית עצרה זאת, גם אם התערבות שהגיעה שנה לאחר תחילת האירועים.

בסודן, החליטו הסינים לבסוף להתערב מחשש לפגישה אנושה באינטרסים שלהם בסודן. הם ישתתפו בפרויקט הקמת נתיב ייצוא חדש לנפט של דרום סודן. החלטה זו של הסינים אנסה את חרטום להרגיע את השטח, וזה אכן שקט יחסית בחודשים האחרונים [17].

אמריקה הלטינית

בהקשר של אמריקה הלטינית עסקנו בשני נושאים עיקריים – עלייתה של ברזיל ממעמד של מעצמה אזורית למעמד של מעצמה עולמית בנובמבר 2011, מגמה שאמורה לקבל ביטוי בעסקאות ענק והידוק קשרים עם מעצמות אחרות בשנתיים הקרובות.

בפברואר 2012 התמקדנו בנשיא ונצואלה הוגו צ'אבז – הערכנו כי בשל מצבו הבריאותי הוא יצטרך למנות יורש. הוספנו כי אם צ'אבז לא ימנה יורש הצבא יקבע יורש במקומו. כתבנו גם שהצבא הוא זה שיקבע האם תהיה דמוקרטיה בוונצואלה לאחר עידן צ'אבז.

בפועל: בדצמבר 2012 מינה צ'אבז את שר החוץ שלו ניקולאס מדורו ליורש. צ'אבז מבלה את החודשיים האחרונים בבית חולים בקובה, ממנו הוא ככל הנראה כבר לא ישוב. הוא פספס כבר את מעמד השבעתו לכהונה נוספת. אם אכן תם עידן צ'אבז, החוקה בוונצואלה מחייבת עריכת בחירות חדשות בתוך שלושה חודשים. לו יהיו אלו בחירות חופשיות, יהיה לאופוזיציה סיכוי אמיתי לחולל מהפך. עם זאת, קשה לראות כיצד הצבא יוותר בקלות על מושכות השלטון.


אובאמה לבדו מחוץ לכינוס מדינות אמריקה – וושינגטון כבר לא מכתיבה למדינות אמריקה הלטינית מה לעשות. צילום: הבית הלבן

עם הפנים ל-2013

ישנם כמה מוקדים בעלי עניין בשנה הקרובה, שנצטרך לעסוק בהם להערכתנו. הקדנציה השנייה של נשיא ארה"ב תעסוק בעיקר בנושאי פנים לאור המשבר הכלכלי המתמשך במדינה והגירעון העצום שלה. בתחום החוץ ינסה אובאמה להאיץ את המדיניות שהחל בה עוד בכהונתו הראשונה שעיקרה הפחתה בהתערבויות אמריקניות ישירות או עקיפות והסתמכות על בני ברית משפיעים בכל אחת מהזירות דוגמת הודו ויפן באסיה. במזרח התיכון, ינסה אובאמה ללחוץ לחידוש תהליך השלום, אך זה תלוי יותר בבשלות הצדדים המעורבים, כפי שמעיד העבר הלא רחוק.

באמריקה הלטינית מתכוננים ליום שאחרי הוגו צ'אבז, שמצבו הבריאותי מוסיף להתדרדר. מי שהנהיג את הקו האנטי-אמריקני והסוציאליסטי בדרום אמריקה במסגרת הציר הלטיני, יותיר ירושה פוליטית מורכבת שאיתה יצטרכו להתמודד בנות בריתו של צ'אבז – בוליביה, אקוודור, וכן ניקרגואה וקובה המרכז-אמריקניות. האחרונה, אשר נהנית מגיבוי מלא של כל שכנותיה מול הסנקציות ארוכות השנים של ארה"ב נגדה, מקווה שאובאמה יפעל לפתרון הסוגיה. עוד באזור – ברזיל, המתכוננת לאירוח המונדיאל והאולימפיאדה בשלוש השנים הקרובות, היא זו שתכתיב את הטון הפוליטי והכלכלי בדרום אמריקה במסגרת היונאסו"ר ותבקש ליטול חלק גם בתהליכים המתרחשים מחוץ לאזור ההשפעה הנוכחי שלה.

באפריקה יבלטו מספר מוקדים מעניינים – המוקד הראשון הוא הצפון הערבי והשלכות האביב הערבי עליו. טוניסיה שבה התחיל האביב הערבי, מתמודדת עם קיטוב פוליטי קשה שכלל אף רצח מנהיג באופוזיציה בתחילת השנה. אלג'יריה מוצאת עצמה מול טרור מתגבר [18], ואף מרוקו חוששת מההתפתחויות.

מאלי, המדינה שבה ביקשו ארגונים הקשורים לאל קעידה להתבסס, עומדת להשתחרר מהאיום הזה, אולם ההערכה היא שמה שקרה במאלי פשוט יגלוש למדינות אחרות, מוגנות פחות ממאלי.

במזרח היבשת המאבק על השימוש בנילוס עשוי להוביל להחרפה ביחסים בין מצרים ואתיופיה, וכן הטרור הסומלי, שהם חלק מהמאבק בין הגוש הנוצרי למדינות המוסלמיות שם. בחודש מרץ תלך קניה לבחירות כשזכרון המהומות שפרצו לאחר הבחירות הקודמות והובילו לכ-1,000 הרוגים ו-200,000 פליטים, עדיין טרי.

אירופה תעסוק גם השנה בניסיונות לעצור את הקריסה הכלכלית של חלק מחברות האיחוד האירופי. המצוקה הכלכלית המתמשכת תוביל במוקדם או במאוחר להסלמה באלימות ברחובות ולערעור תחושת הסדר השלטוני, כפי שכבר חווה יוון. שנאת זרים ובעיקר מהגרים מוסלמים מצד גורמים ימניים-קיצונים מזה, והתחזקות של גורמים רדיקליים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, תעמיד במבחן את יציבות המשטרים בגוש. זאת, בנוסף לסכנה המחודשת מהטרור נוכח פעילותה של צרפת במאלי.

במזרח אסיה, המאבק בין סין להודו יבוא לידי ביטוי בזירות שונות, כגון הודו מול פקיסטן, בבורמה, אפגניסטן ועוד. זירת החיכוך המשמעותית ביותר הייתה ונותרה ים סין הדרומי, אחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם והנתיב הימי הקצר ביותר בין האוקיאנוס ההודי לאוקיאנוס הפסיפי, בו עוברות למעלה מ-50% ממיכליות הנפט בעולם.

הסינים אינם מוכנים לכל פשרה באזור מול שאר המדינות השכנות שם. בסוף נובמבר הכריזו על תקנה חדשה שתיכנס לתוקפה בתחיל 2013, ותאפשר לכוחות שיטור סינים לעלות על כל אוניה השטה באזור ואשר "נכנסה באופן בלתי חוקי לשטח סין". ההכרזה הזו הקימה על סין את כל המדינות להן אינטרסים באזור ובראשן וייטנאם והודו, שהגבירה בשנה האחרונה את פעולותיה לחיפוש נפט וגז טבעי באזור. בתגובה לתקנה ספק איום הסיני, הצהיר מפקד חיל הים ההודי כי הודו נכונה לפרוס כוחות באזור על מנת להגן על האינטרסים שלה [19].

הצהרות מאין אלו אינן שכיחות כלל וכלל באזור, ונראה כי מדובר באמצעי לחץ סיני להושיב את הודו לשולחן המו"מ, לאחר שזו מסרבת להכיר בדרישות הפוליטיות של סין ומבקשת להשאיר את הסכסוך ברמה העסקית בין החברות הפועלות שם.

המזרח התיכון יזכה עדיין לחלק גדול מכותרות העיתונים – מצרים על סף מלחמת אזרחים או מלחמה עם אחת משכנותיה; בסוריה אסד עומד ליפול מכסאו ובכך להשפיע על מדינות אחרות; בלבנון החיזבאללה עם הגב אל הקיר עשוי להפעיל אלימות לתוך לבנון או נגד ישראל; איראן עומדת (שוב) לפני שנת הכרעה בפרויקט הגרעין ולפני מערכת בחירות סוערת ביוני, והמצב הכלכלי הקשה עשוי להשפיע הפעם על הצלחת המחאה נגד המשטר; הירדנים חוששים שהם עשויים להיות הזירה הבאה בתור אחרי סוריה למאבקים האזוריים; עיראק אף היא תחשוש לשלימותה הטריטוריאלית לאור ההשפעה האיראנית הגוברת בדרום ובמרכז המדינה לעומת ההשפעה הטורקית בצפון והעצמאות הכורדית החלקית.

המשבר הכלכלי העולמי יעמוד ברקע של כל האירועים וההתרחשויות – החולשה המערבית מצד אחד והתחזקות גורמי טרור אלימים מצד שני יכתיבו חלק גדול מההתפתחויות בעולם. וישראל? לאחר שביצרה את גבולותיה, פיתחה מערכות הגנה מתקדמות ודאגה להרתעה צבאית, תקווה ישראל להמשיך ולצפות בצונאמי של האביב הערבי מהצד, כפי שצפתה רוב הזמן בשנתיים האחרונות.

הערות

1. עוד על כך במאמר "עידן חדש במצרים", בגיליון יוני 2012 של סיקור ממוקד

2. "עוצמת הקטאר", דני רובינשטיין, כלכליסט, 31/12/2012

3. Michael Kelley and Robert Johnson, "STRATFOR: Egypt Is Prepared To Bomb All Of Ethiopia's Nile Dams", Business Insider, 13/10/2012

4. "Assad fortifying Alawite state on coast with help from Iran, Russia", World Tribune, 29/11/2012

5. Tulin Daloglu and "Turkey Seeks 'Interdependence' With Iraqi Kurdistan", Al-Monitor, 23/01/2013

6. עוד על כך במאמר "עליונות אזורית", בגיליון נובמבר 2009 של סיקור ממוקד

7. Olesya Astakhova, "Iraq buys $4.2 billion in Russian weapons", Reuters, 09/10/2012

8. "Hollande and Monti swap notes on Europe", Euro News, 03/12/2012

9. עוד על כך במאמר "הברית ההודית-אפגנית", בגיליון אוקטובר 2011 של סיקור ממוקד

10. "Time to reinforce Sino-Pak ties: China FM", APP, 02/11/2012

11. SEBASTIAN ABBOT and REBECCA SANTANA, "U.S.-Pakistan Relation At Dangerous Low", Huffington post, 09/06/2012

12. "Pakistan, Turkey agree on early implementation of joint projects", Pakistan Today, 13/12/2012

13. "China and Afghanistan sign economic and security deals", BBC News, 23/09/2012

14. "India says Pakistan 'beheaded' Kashmir soldier", BBC News, 09/01/2013

15. "Top 4 N.Korean Military Officials Fall Victim to Shakeup", The Chosunilbo, 30/11/2012

16. "North Korea nuclear test 'imminent'", AP, 05/02/2013

17. עוד על כך במאמר "שתי וערב", בגיליון נובמבר 2012 של סיקור ממוקד

18. עוד על כך במאמר "אלג'יריה נכנסת למגננה", בגיליון זה

19. "South China Sea: Vietnam, India Boost Maritime Presence To Thwart Chinese Threat", International Business Times, 04/12/2012


מאמרים נוספים