תסריט מצרי באלג'יריה

בוטפליקה החולה מתמודד שוב בבחירות

אלון לוין, יובל בוסתן


שנה לאחר שעבר שבץ, מתמודד נשיא אלג'יריה מאז 1999 עבד אל עזיז בוטפליקה על כהונה רביעית, ככל הנראה בלחץ כוחות הביטחון המנהלים את המדינה מאחורי הקלעים. אם לא יוכל לתפקד יותר כנשיא במהלך הקדנציה, עלול המתח בין האופוזיציה האסלאמית לכוחות הביטחון הלאומיים להגיע לידי פיצוץ, כשברקע זורמים מיליארדים של דולרים לאזור כדי לתדלק מרוץ חימוש מרוקני-אלג'יראי.

ב-17 באפריל, יילכו עשרות מיליוני אלג'יראים לקלפיות כדי לבחור נשיא, בתהליך שלא צפויות בו דרמות מיוחדות. הנשיא המכהן עבד אל עזיז בוטפליקה, הנמצא בתפקידו מאז 1999 ומי שמזוהה עם הפיוס הלאומי שלאחר מלחמת האזרחים המדממת בשנות ה-90, צפוי לזכות בבחירות הללו. מאחורי בוטפליקה עומדים מפלגת השלטון הנצחית ה-FLN, הצבא, וכן רשימה של מפלגות נוספות. החלטת האופוזיציה האסלאמיסטית להחרים את הבחירות בשל השתתפות בוטפליקה, תותיר את הנשיא המכהן ללא מתחרה ראוי לשמו.

בוטפליקה, שציין החודש 77 שנים להולדתו, עבר מיני-שבץ באפריל 2013, ומאז הוא ממעט להופיע או לדבר בציבור. במקרים הנדירים שבהם נחזה, הוא נראה במצב לא טוב מבחינה תפקודית. מצבו הבריאותי של בוטפליקה בחיבור עם התמיכה הפוליטית, הצבאית ואף הציבורית הרחבה שממנה הוא נהנה, מעלה סימני שאלה לגבי זהותו של מי שינווט את האנייה האלג'יראית בפועל. העובדה שאלג'יריה מצויה בתהליכי התעצמות וכבר עתה מתגאה בצבא הערבי השני בחוזקו אחרי מצרים, מצטרפת לחשש מפני הרפתקאות צבאיות שאליהן תיגרר אלג'יריה בהיעדר "מבוגר אחראי" אמיתי. מחצית מתושבי אלג'יריה הם בני 25 ומטה, כך שרוב אוכלוסיית המדינה היו ילדים לכל היותר כשבוטפליקה נבחר לתפקידו. כפועל יוצא מכך, הופך בוטפליקה למעין אבי האומה הנוכחי. אם יחדל לתפקד במהלך הקדנציה הקרובה עשויה אלג'יריה להיכנס לסחרור פוליטי עמוק.

האיש שאמור להשגיח על ההתפתחויות הללו הוא ראש המודיעין האלג'יראי הכל-יכול, ראש ה-DRS מוחמד מדיין. מדיין מכהן בתפקיד מאז 1990 ונחשב לבעל עוצמה שווה כמעט לזו של הנשיא. יליד 1939 ובוגר ביה"ס של ה-KGB, מדיין מעורב בכל המהלכים החשובים מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האלג'יראית. כיאה לאיש צללים עוצמתי, מדיין מקפיד להתרחק מפרסום והוא כמעט שאינו נצפה בציבור האלג'יראי.

מדיין נכנס לתפקידו ערב פרוץ מלחמת האזרחים, והוא היה מהאישים המובילים שפעלו לקידומו של שר החוץ בוטפליקה לנשיא הרפובליקה, החלטה שהוכיחה את עצמה לאור הצלחתו של בוטפליקה להביא לסיום מלחמת האזרחים שגבתה 200,000 קורבנות. אולם עכשיו שוקעת אלג'יריה, על רקע חולשתו של בוטפליקה, במלחמת גנרלים בין מדיין ובין מפקדי הצבא, שסבורים כי מדיין בוחש יותר מדי בפוליטיקה המקומית.

במשבר בני הערובה שהתחולל בתחילת 2013 באלג'יריה, ספג מדיין אש רבה ונתפס כמי שאחראי לכשלים שאפיינו את המערכת הביטחונית בהתמודדותה עם הטרוריסטים. באותם ימים, כשלושה חודשים בלבד לפני שחטף בוטפליקה שבץ, הנשיא כבר היה עמוק בתוך סדרה של טיפולים רפואיים ולא היה מעורב ככל במתרחש. מדיין ניהל את המשבר, ויש הסבורים שאת המדינה כולה. כעת ישנן הערכות כי העמדתו לבחירה של נשיא חולה וזקן נועדה להמליך את מדיין באמצעות ניצול מעמדו של בוטפליקה.

באלג'יריה נשמו לרווחה לאחר שהמדינה לא הצטרפה למפת המדינות שבהן מתחוללים מאבקים במסגרת האביב הערבי. המורשת העקובה מדם של מלחמת האזרחים נותרת כאיום שתלוי מעל ראשי האלג'יראים, ולמרות שנערכו הפגנות באלג'יריה בשנתיים האחרונות נגד הממשל, נותרו הדברים במסגרת נשלטת לחלוטין, זאת בהשוואה לשלוש השכנות הצפון אפריקניות טוניסיה, לוב ומצרים.

לצד זאת, אלג'יריה נמצאת כבר זמן רב בתוך מציאות של טרור שהגיעה לשיא במשבר בני הערובה שהסתיים בעשרות הרוגים בשנה שעברה. האופוזיציה מתוסכלת מההתגייסות המערכתית להותרת בוטפליקה על כסאו, וגורמים בה עשויים להגיב באלימות, לקראת יום הבחירות ואולי אף במהלכו.

סיכומו של דבר הוא שאלגי'ריה עומדת לפני בחירתו המחודשת של בוטפליקה, אדם שמידת הקשר שלו עם המציאות או היכולת שלו לקבל החלטות בצורה עצמאית מוטלת בספק. במקביל, מתחממת מאחורי הקלעים התחרות הפוליטית לקראת היום שאחרי, בין הצבא למדיין. ניצחון של בוטפליקה מקל על המערכת הביטחונית ליטול את מושכות השלטון בבוא העת.

באופוזיציה נותרים על אש קטנה האסלאמיסטים, יורשיהם של חזית ההצלה האסלאמית, מי שהיו אמורים להנהיג את אלג'יריה בתחילת שנות ה-90 לאחר שניצחו בבחירות חופשיות שבוטלו על ידי הצבא. הם מחרימים את הבחירות כי הם סבורים שהמדינה תנוהל בסופו של דבר על ידי מי שלא נבחר באמת, והם עשויים להרים את ראשם לאחר הסתלקותו של בוטפליקה מהזירה. הטרור של אל קעידה אף הוא נוכח במדינת הענק הצפון אפריקנית, וכאמור גם רוחות האביב הערבי חייבות להילקח בחשבון. המציאות הזו מציגה את האפשרות הסבירה ביותר לנוע לקראת אנרכיה שתסלול את הדרך למישהו מהמערכת הביטחונית להשתלט על המדינה "בלית ברירה", כדי להשיב את הסדר לרחובות.

נשיא אלג'יריה, עבד אל עזיז בוטפליקה – אבי האומה הנוכחי רחוק מקו הבריאות אך יתמודד שוב בבחירות. צילום: ממשלת ארגנטינה
נשיא אלג'יריה, עבד אל עזיז בוטפליקה – אבי האומה הנוכחי רחוק מקו הבריאות אך יתמודד שוב בבחירות.
צילום: ממשלת ארגנטינה

חשש במרוקו

מדינה אחת שעשויה לחוש את הזעזועים באלג'יריה היא יריבתה ההיסטורית, מרוקו, המצויה עמה זה מכבר במרוץ חימוש. בסוף אוקטובר האחרון השיבו המרוקנים את השגריר שלהם מאלג'יריה "להתייעצויות" לאחר התבטאויות מצדו של בוטפליקה לגבי המצב במערב סהרה. בוטפליקה קרא במהלך ועידה באבוג'ה ניגריה, שעסקה במצבם של תושבי מערב סהרה, הסהרווים, להצבת פקחים בחבל המריבה כדי לנטר את מצב זכויות האדם שם, קריאה שנתפסת כהתערבות לא רצויה בפוליטיקה המרוקנית הפנימית. במרוקו מאשימים את אלג'יריה בניסיון לערער את היציבות במערב סהרה, לנוכח העובדה כי האלג'יראים באופן מסורתי תומכים פעילים במאבק הפוליסאריו לעצמאות החבל מידי המרוקנים.

מלך מרוקו מוחמד ה-6 לא נותר חייב – כשבוע לאחר הצהרתו של בוטפליקה, נערך טקס לציון 38 שנה ל"מצעד הירוק" שבו צעדו מאות אלפי אזרחים מרוקנים לצד כמה עשרות אלפי חיילים לתוך מערב סהרה לאחר סיום הכיבוש הספרדי והשתתפו בהשתלטות על חבל הארץ הזה. בנאומו בטקס, האשים המלך המרוקני את אלג'יריה בהפרה שיטתית של זכויות האדם ובאותה נשימה טען כי האלג'יראים עסוקים במימון קבוצות טרור הפועלות נגד מרוקו.

בסוף ינואר 2014 נוספה סיבה נוספת ליחסים הרעועים בין רבאט לאלג'יר, כששתי המדינות החליפו מהלומות מילוליות באשר ליחס שכל אחת מהן מעניקה לפליטים מסוריה ששוהים בשטחן [1].

מירוץ חימוש

מרוץ החימוש שבו מצויות מרוקו ואלג'יריה נוטה כעת לצד האלג'יראים שממנפים את הצמיחה הכלכלית המהירה בשנים האחרונות בזכות עושר הנפט והגז. במהלך השנים האחרונות רכשו האלג'יראים מהרוסים נשק ב-11.5 מיליארד דולר. האפשרות של השתלטות גורמי צבא או מודיעין על אלג'יריה, מחזקת את האפשרות כי ההנהגה החדשה תבחר בנתיב הקל ביותר לאיחוד העם האלג'יראי – הפניית הכידונים כלפי היריבה ההיסטורית.

בשלוש השנים האחרונות, חתמה מרוקו על עסקאות נשק גדולות עם צרפת, ארה"ב וסין. העסקה הסינית מעניינת לנוכח המשמעות שלה במארג היחסים הבין גושי ולנוכח סוג הסחורה שנקנתה מהסינים – טנקים סימן 96 (TYPE-96), טנקי מערכה מהדור השלישי שאמורים לתת מענה לטנקי T-90 שרכשה אלג'יריה מהרוסים, הגם שכוח השריון של המרוקנים מצומצם יותר והטנק הסיני נחשב לנחות יותר. הסינים גברו לפני כמה שנים על הרוסים במכרז לאספקת 150 טנקים בשל תמחור עדיף שאמור לכסות על הנחיתות הטכנולוגית [2].

הטנקים הסינים, אגב, הפכו לפופולאריים מאוד בקרב מדינות העולם השלישי שמחפשות לשדרג את צבאותיהן בהשקעה מינימלית. עסקה מעניינת אחרת שאמורה לצמצם את פערי הכוחות, היא התוכנית לרכוש כמות של 200 טנקי אברהמס מהדור הראשון של הטנק שיעברו שדרוג על ידי האמריקנים. בסופו של תהליך, תחזיק מרוקו ב-350 טנקים מהדור השלישי בסך הכל ו-575 טנקים מהדור השני, M-60 אמריקנים ו-T-72 סובייטיים. כיום יש לאלג'יריה 305 טנקי T-90, וכ-500 טנקים מהדור השני. במילים אחרות – מרוקו משקיעה מאמצים כבירים על מנת להחזיק צבא יבשה שיוכל להתמודד עם זה האלג'יראי.

עם התגברות מרוץ החימוש – ארגון SIPRI מגדיר את אלג'יריה כיבואנית הנשק השישית בעולם ואת מרוקו כיבואנית ה-12 בעולם – נראה שהעימות השיעי-סוני מחפש לו זירה נוספת להתפרצות.

בוטפליקה מקבל את פניו של פוטין בביקור ההיסטורי של 2006 - אלג'יריה רוכשת נשק רוסי במיליארדים. צילום: הקרמלין
בוטפליקה מקבל את פניו של פוטין בביקור ההיסטורי של 2006 – אלג'יריה רוכשת נשק רוסי במיליארדים.
צילום: הקרמלין

המעורבות העולמית גוברת

גם ההיבט הגלובלי אינו נעדר מהמתרחש באלג'יריה. מי שבוחשות כל העת בנעשה בצפון אפריקה הן קטאר, שהתחייבה להעביר למרוקנים 1.25 מיליארד דולר בסוף 2013 [3], ואיראן, שרואה באלג'יריה את אחת מבנות הברית הקרובות והחשובות שלה [4]. הסיוע הקטארי מצטרף לסיוע של מדינות המפרץ העשירות במהלך 2013 שעמד על 2.5 מיליארד דולר [5].

בוטפליקה הוא בן בריתו הוותיק של נשיא רוסיה פוטין, והשניים הפכו לנשיאים בארצותיהם בהפרש של כמה חודשים בסוף המאה שעברה. השניים רואים עין בעין נושאים רבים הנוגעים לאביב הערבי כולל המדיניות הרוסית בסוריה והם מקיימים יחסים ביטחוניים הדוקים. שני המנהיגים מקפידים גם על תיאום בנושא הגז הטבעי – רוסיה ואלג'יריה הן שתיים משלוש הספקיות המובילות של האיחוד האירופי עם כמחצית מהגז, וביקור היסטורי של פוטין באלג'יריה ב-2006, שנועד בין היתר לתאם עמדות בתחום הגז מול אירופה, הסתיים במחיקת חובות של מיליארדים ובעסקת הנשק הגדולה ביותר שביצעה רוסיה בעידן הפוסט-סובייטי.

ארה"ב לעומת זאת וכן צרפת הן בנות ברית קרובות של מרוקו. כבר ב-2004 חתמו ארה"ב ומרוקו על הסכם סחר חופשי. חיל האוויר המרוקני מבוסס על מטוסים אמריקנים וצרפתים, הצבאות עורכים תמרונים משותפים ועוד. מרוקו נחשבת לבסיס הפרו-מערבי היציב ביותר בצפון אפריקה כיום, לאור הזעזועים שעבר אזור זה בשלוש השנים האחרונות. אם יתפתח עימות צבאי עם אלג'יריה, ישקיעו ארה"ב, צרפת וסעודיה משאבים רבים כדי להגן על הכתר המרוקני. בנוסף, מרוקו מנהלת יחסים אינטימיים לאורך השנים עם מדינת ישראל, אם כי על פי רוב הרחק מעין התקשורת בעוד שאלג'יריה היא ממובילות הקו האנטי-ישראלי בעולם הערבי.

אלג'יריה עומדת מול תקופה לא פשוטה בחודשים הקרובים. ההתרחשויות סביב הבחירות עשויות להיות סוערות הרבה יותר מתוצאות הבחירות עצמן, בהן ייבחר נשיא זקן וחולה שיהיה נתון למניפולציות מצד בכירי מערכת הביטחון. אם בוטפליקה לא ישרוד את הקדנציה הקרובה כנשיא, תיכנס אלג'יריה לסחרור שיכלול משטר צבאי ויד קשה כלפי האופוזיציה, לצד הגברת להבות המתיחות עם מרוקו.

הערות

1. "Morocco and Algeria trade accusations over expulsions of Syrian refugees", AP, 28/01/2014

2. "When cheap goods kill: Chinese tanks provide affordable alternative", Want China Times, 26/06/2012

3. "Qatar signs aid deal worth $1.25 billion for Morocco", Asharq Al-Awsat, 28/12/2013

4. "Iran attaches great importance to ties with Algeria: FM", PressTV, 23/02/2014

5. "Morocco gets first instalment of aid package", Reuters, 02/02/2013


מאמרים נוספים