חברים לא קונים בכסף

ישראל חותמת על הסכם פיוס שנוי במחלוקת עם טורקיה

יובל בוסתן, אלון לוין


6 שנים לאחר ההשתלטות הכושלת על המשט הטורקי לעזה, ו-3 שנים אחרי התנצלות של נתניהו לארדואן בשיחת טלפון, עומדות ישראל וטורקיה על סף הסכם פיוס. מעבר על סעיפי ההסכם, שנסגר לפני ניסיון ההפיכה, מצביעה על שורה של טעויות שיפגעו לא רק במעמדה של ישראל, אלא גם ביחסיה עם מדינות אחרות באזור דוגמת מצרים, יוון וקפריסין.

ההסדר שנחתם בין טורקיה לישראל לנרמול היחסים, אמור ליצור רווחים לישראל, אבל גם בעיות אסטרטגיות. סעיפי ההסדר שנחשפו – ישראל תקים קרן לפיצוי נוסעי המרמרה בהיקף 21 מיליון דולר בתמורה לחוק טורקי שיבטל כל תביעה קיימת או עתידית נגד חיילי צה"ל והחזרה הדדית של שגרירים לשתי המדינות. מנגד, ישראל תאפשר לטורקים להכניס סיוע הומניטרי לעזה ולהקים מוסדות ציבוריים כבית חולים, תחת פיקוח ישראלי. המודיעין הטורקי ינסה גם לסייע במאמצי השבת גופות ההרוגים מצוק איתן, אורון שאול והדר גולדין ז"ל, אם כי קשה להאמין שתהיה לכך משמעות אופרטיבית.

ההסכם בין הצדדים נסגר כאמור לפני ניסיון ההפיכה בטורקיה. אי ההתערבות הישראלית בנעשה זכתה להכרה מצד ארדואן ולחיזוק תהליך הפיוס, בעוד שארדואן מבצר את מעמדו ומראה כי אינו הולך לשום מקום בשנים הקרובות. לנוכח פרטי ההסכם, העיתוי שבו התקבל והשלכותיו הצפויות, ניתן למנות ארבע טעויות אסטרטגיות מצד ישראל: הטעות הראשונה והקשה ביותר היא ההסכמה הישראלית לשלם פיצוי ואף פיצוי גבוה יחסית. הסכמה זו מהווה הודאה ישראלית דה פקטו באחריות לאירועי המרמרה. גם התמורה, בדמות חקיקת חוק טורקי למניעת תביעות נגד החיילים, מחזקת את התחושה שישראל נוטלת את האחריות על אירועי המשט, ולמעשה משלמת לטורקים לבל יפעלו נגד החיילים מהמשט באופן משפטי. מעבר לנזק התדמיתי הקשה, ממשלת נתניהו קובעת כאן תקדים לגבי אירועי טרור עתידיים בכל האמור לתפיסת האחריות והמחיר שישראל תידרש לשלם. איזה טיעון יכול לעמוד לזכות ישראל אם תסרב לפצות נפגעים באירוע עתידי כלשהו?

הטעות השנייה נוגעת לעצם נרמול היחסים עם טורקיה. אחד מהפירות שבנתק עם הטורקים הייתה הברית האזורית שנטוותה עם יוון וקפריסין. ברית הדוקה עד כדי כך שגם הממשלה הקומוניסטית של יוון, שחבריה מגיעים מהחוגים הכי אנטי-ישראליים, הצהירה בהזדמנויות רבות שהיא רואה בישראל חברה קרובה. היוונים אף הגנו על ישראל באיחוד האירופי. היו כאלו שחשדו כי היוונים הם שהדליפו לישראל מהדיונים על חרם על סחורות ישראליות. ישראל בוודאי תשקיע מאמצים בשימור הקשרים המשודרגים עם קפריסין ויוון, אך זו תהיה משימה קשה בהתחשב בעוינות בין שתי הממשלות האלו לטורקיה.

הטעות השלישית נובעת מהכנסת הטורקים לתוך רצועת עזה, עם בניית בית החולים והאספקה ההומניטארית. המתנגדת הקבועה לנוכחות טורקית היא מצרים, שרואה בטורקיה גורם מתסיס, הקשור לשנואת נפש נוספת של קהיר, הלא היא קטאר. א-סיסי ירצה הבהרות מנתניהו לגבי מהן ההשלכות של ההסכם עם טורקיה על החמאס ועל המתרחש ברצועת עזה. הדבר עשוי לפגוע ביחסים עם מצרים, שרושמים עדנה מאז ייצב א-סיסי את שלטונו.

הטעות הרביעית היא עצם חתימת ההסדר עם מנהיג כה הפכפך ובלתי צפוי כמו ארדואן. די להתבונן בניסיון ההפיכה הכושל בחודש האחרון, ובתגובה הדורסנית של ארדואן בעקבותיו, כדי לעמוד על כך. אם המטרה העיקרית היא קידום יצוא הגז מלווייתן, הרי שישראל לוקחת הימור גדול מאוד. תשתית הייצוא מישראל לטורקיה תעלה לפי מומחים לפחות שני מיליארד דולר ותארך זמן רב. יש שיאמרו כי דווקא התחייבות לפרויקט ארוך טווח במזרח התיכון ההפכפך עשויה לסייע לייצוב היחסים באזור. עם זאת, לטורקיה של ארדואן, שנמצאת בצומת המרכזי של נתיבי הגז מאסיה, הקווקז והמזרח התיכון לאירופה, יש מספיק אלטרנטיבות להכנסות כדי שתוכל להפעיל לחץ על ישראל ולאלץ אותה לפנות לנתיבים חלופיים, דרך יוון לדוגמא.

ההישגים מההסכם

מה השיגה ישראל מההסכם? ראשית, ישראל אמורה ליהנות כעת מהאפשרות של הצבת צינורות גז לטורקיה, לקוחת גז כבדה בעצמה, ומשם לייצא גם לאירופה את הגז של לוויתן. אולם הישענות על ארדואן, והעובדה שפרויקט כזה ידרוש גם הסכמה קפריסאית, משום שהצינורות אמורים לעבור במים הכלכליים של קפריסין, עשויים לעכב את התהליך ובכך ישנו סימן שאלה גדול על הפרויקט.

בהקשר זה כדאי להזכיר את דבריו של שר האנרגיה שטייניץ מלפני שבועיים לערך, כשאמר על סמך הערכה של חברה צרפתית ושל גורמים אחרים שבסבירות של 50% ישראל יושבת על 2 טריליון מ"ק גז נוספים, פי 4 לערך מלווייתן. תשתית הייצוא שתיבנה, ובהנחה שתיבנה, תוכל לשרת גם את התגליות הללו כמובן.

שנית, וככל הנראה בשל לחץ אמריקאי, גורש מנהיג החמאס בטורקיה, הלא הוא סלאח' אל ערורי, מי שחתום על חטיפת שלושת הנערים ובכך האחראי לכל גל האלימות של 2014. אל ערורי עשה את זה בניגוד לעמדת משעל והנייה, במקביל לחתימה על הסכם הפיוס בין החמאס לפתח'. אל ערורי, כמי שצמח בחמאס-חברון, הפעיל את חמולת קוואסמה במטרה לפגוע בשיחות בין החמאס לפתח' ובין ישראל לפתח'.

טורקיה איבדה לכאורה את עמדת ההשפעה שלה על החמאס. אולם למעשה, טורקיה הייתה גם כך בעלת מהלכים מועטים מאוד במתרחש ברצועת עזה, ויש להניח שהתמיכה באל ערורי לא הוסיפה נחת להרבה גורמים בעולם הערבי. כעת, לאחר ההסדר, הופכת טורקיה למתווכת בין ישראל לחמאס ולבעלת מהלכים ברצועה. היתרון הוא שיש לישראל כתובת לראשונה מאז נפילת מורסי מול החמאס. אולם הבחישה הטורקית לא תגיע בלי מחיר – היא צפויה, כאמור, לגרום למתיחות מול מצרים.

מה הוביל להסכם?

מפקדת החמאס בטורקיה פורקה בלחץ אמריקאי על פי הדיווחים, כבר באוגוסט 2015. הימים ההם בטורקיה הם ימים של אי ודאות פוליטית מאחר שבחירות יוני 2015 בטורקיה לא הציגו מנצח ודאי וארדואן ואנשיו התקשו להקים קואליציה. גם המלחמה בסוריה והמעורבות המסתמנת של הרוסים בסוריה לא הוסיפו נחת לארדואן. האמריקאים החלו להפציץ את דאע"ש מבסיסים בטורקיה והטורקים הצטרפו ללחימה כביכול בדאעש.

ב-1 בנובמבר 2015, נערכו בחירות נוספות והפעם ארדואן הצליח להשיג רוב פרלמנטרי. כמה שבועות לאחר מכן אירעה תקרית שבה כוחות הצבא הטורקי הפילו מטוס רוסי והובילו למתיחות. שלושה שבועות לאחר הפלת המטוס נחשף כי ישראל וטורקיה מצויים במו"מ על נרמול היחסים. עבור ישראל נפתח חלון הזדמנויות – ארדואן סופג בכל החזיתות ומעוניין בשינוי מדיני; מאחר שספקי הגז העיקריים של ארדואן הם רוסיה ואיראן, יריביו בסוריה, מעוניין ארדואן בגז הישראלי; ואולי עניין שלא הוזכר ועשוי היה להוות זרז מבחינת ארדואן להגיע להסדר, זו שאלת המעורבות או הסיוע שמעניקה ישראל לכורדים. לאור ההסכמה הטורקית לגרש את אל ערורי מטורקיה ולהוות גורם ממתן מול החמאס, ייתכן שגם ישראל מורידה פרופיל בעניין זה.

במאי האחרון התלהטה פרשה פוליטית בתוך מפלגת הפיתוח והצדק הטורקית, שהציפה את המחלוקות העמוקות שבין ארדואן לבין בן בריתו הפוליטי החשוב וראש הממשלה דאז, אהמט דבוטאולו. מסמך, שהודלף ככל הנראה על ידי מקורבים לארדואן ואשר זכה לשם "תיק שקנאי", כשם ספרו המפורסם של ג'ון גרישם, פורש לאורך 27 סעיפים שונים את המחלוקות בין שני האישים. המכנה המשותף לכל הסעיפים או לרובם, הוא חוסר הנחת בלשון המעטה של דבוטאולו מהדיקטטורה המתהווה של ארדואן, וניסיונותיו להצר את צעדי ארדואן מאחורי הקלעים – בתמיכה ביריבים פוליטיים, במינויי שופטים לא נוחים לארדואן, בסיוע לתקשורת האופוזיציונית ועוד. ארדואן הגיב בהדחתו של דבוטאולו ובמינוי המקורב לו ביותר, בינאלי יילדירים, יועצו לשעבר של ארדואן ומי שכונה בתקשורת הטורקית כ"מקורב והנאמן ביותר לארדואן בפוליטיקה הטורקית".

בזירה הבינלאומית חטף לאחרונה ארדואן מכה לא פשוטה כשהפרלמנט הגרמני הכיר בטבח בארמנים כרצח עם בתחילת יוני. אחד המאבקים הקשים ביותר שמנהלים הטורקים מאז ומתמיד במסגרת מדיניות החוץ שלהם. תגובת ארדואן לאותה הכרה הייתה אזכור מיידי של שואת היהודים שנעשתה על ידי גרמניה, ובכך ייתכן שנמצאה עוד סיבה אפשרית לרצונו של ארדואן להתקרב לישראל.

בשורה התחתונה מבחינת ישראל, עיקר הבעיה בהסכם היא שהוא נחתם עם ארדואן. הנשיא הטורקי נתון לגחמות משתנות שמשפיעות על שיקול הדעת שלו ומתורגמות מיידית למדיניות, ומאחר שחלק ניכר מההסכם מבוסס על שיתוף הפעולה של ארדואן, עשויה להיות בעיה. הפגיעה האפשרית ביחסים עם מצרים, קפריסין ויוון אולי לא הייתה עומדת על הפרק עם ארדואן היה מחוץ לתמונה, וייתכן שגם את סוגיית הפיצויים ניתן היה למסמס או לכל הפחות לשים בקונטקסט שונה ולא אפולוגטי אלמלא היה זה האילן האחרון שעליו נתלה ארדואן, אחרי שוויתר על הדרישה להסרת הסגר הימי מעזה.

ארדואן, שכמעט היה קורבן להפיכה צבאית מוקדם יותר החודש, פועל מאז לבצר את מעמדו ולא מופרך לקבוע כי כעת הוא איתן מאי פעם. למרות זאת, ההימור על ארדואן בעייתי מאוד ועשוי להתפוצץ לישראל בפרצוף. ימים יגידו אם ניתן היה להשיג הסכם טוב יותר.


מאמרים נוספים