דבר העורך

איפה הקול שלי?

אלון לוין, יובל בוסתן


תוצאות הבחירות השנויות במחלוקת באיראן הוביל את הציבור במדינה השיעית, בהנהגת הסטודנטים ומגזרים אחרים, לסדרת הפגנות הגדולה ביותר ב-30 השנים האחרונות. המחאה כוונה למרכיבים רבים בממסד האיראני, כולל המנהיג הרוחני, הנשיא הנבחר, ומועצת המפקחים – גוף משפטי שהכריז על כשרות הבחירות.

הבחירות התקבלו ברגשות מעורבים בעולם, כשמדינות הגוש הדמוקרטי על פי רוב הביעו תמיכה במפגינים האיראנים, ואילו מדינות הגוש הריכוזי מברכות את אחמדיניג'אד על ניצחונו. שלטונות איראן, שהפעילו יד קשה נגד המפגינים, חשו הקלה עם הירידה בפעולות המחאה, אך רבים מסכימים כיום כי זהו רק הסיבוב הראשון במאבק על עתידה של איראן.

בחלקו השני של העולם נראה כי מתרחש תהליך יוצא דופן, הפוך במובן מסוים לזה המתרחש באיראן – בהונדורס, פעלה הממשלה המקומית על-פי כל כללי החוקה ובתמיכה ציבורית נרחבת, כדי להדיח נשיא שביקש לשנות את מבנה המשטר במדינה, בניגוד לאותה חוקה. הקונגרס, בית המשפט העליון ורוב הציבור תמכו בהדחה של הנשיא שהתקרב באחרונה למנהיגים רדיקאליים דוגמת הוגו צ'אבז, אולם הקהילה הבינלאומית התאחדה סביב הדרישה להשיב את הנשיא המודח לכיסאו.

החודש גם יתקיימו שתי ועידות פסגה בעלות משמעות. תחילה יגיע נשיא ארה"ב אובאמה לביקור ראשון במוסקבה, שם ימצא את מדבדב ופוטין כשהם חבולים מהמשבר הכלכלי ומוכנים להניח את חילוקי הדעות בצד לזמן מה לטובת שיתוף פעולה ליציאה מהמשבר. כמה ימים לאחר מכן, יגיעו נשיאי ארה"ב ורוסיה לאיטליה, שם ישתתפו בפסגה השנתית של ה-G8, שתתמקד אף היא, מטבע הדברים, במשבר הכלכלי.

קריאה מהנה.


מאמרים נוספים