מלכודת בינלאומית

הונדורס נדרשת להפנות את גבה לחוקה שלה

יובל בוסתן, אלון לוין


הדחתו של נשיא הונדורס מנואל זלאייה, לאחר ניסיונו לשנות את החוקה, ניסיון האסור על פי החוקה עצמה, הובילה לגל מחאה עצום ברחבי העולם, מצד מדינות דמוקרטיות ודיקטטוריות כאחת. הלחץ הכלכלי והמדיני שהושת במהירות על הונדורס, עשוי לאלץ אותה לקבל את רצון הקהילה הבינלאומית, אילוץ שייצור תקדים מסוכן למדינות קטנות ברחבי העולם.

איש העסקים מנואל זלאייה נבחר בנובמבר 2005 לתפקיד נשיא הונדורס מטעם המפלגה הליברלית. מדיניותו הכלכלית של זלאייה נטתה בבירור אל עבר הסוציאליזם, והוא זכה לתמיכה מארגוני עובדים בארצו ובארצות אחרות. זלאייה אף צירף את ארצו ל- ALBA, הארגון שהקים נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז ואשר איגד את מדינות הציר הלטיני האנטי-אמריקני כגון אקוודור ובוליביה.

התקרבותו של זלאייה למדינות הציר הלטיני ובעיקר לוונצואלה, גררו ביקורת רבה מצד הציבור בהונדורס, אשר חשש כי זלאייה ינסה לבצע רפורמות ברוח "המהפכה הבוליבארית", חשש שהתחזק בחודשיים האחרונים בעקבות סדרת מהלכים שביצע. הביקורת הציבורית נגד מדיניותו של זלאייה הובילו לצניחה בפופולאריות שלו במדינתו ובמדינות שכנות. סקר שנערך באפריל האחרון בקרב אזרחי 18 מדינות ברחבי יבשת אמריקה, נתן לזלאייה 25% תמיכה בלבד, השיעור הנמוך ביותר מבין המנהיגים שקיבלו ציונים בסקר [1].

מרפובליקת בננות לדמוקרטיה

מאז המאה ה-19, חלק גדול מכלכלתה של הונדורס מבוסס על ייצוא בננות. השפעת חברות הבננות על המציאות הפוליטית המקומית הפכה את הונדורס למודל למושג "רפובליקת בננות".

לאורך רוב ההיסטוריה של הונדורס, היא הייתה נתונה להפיכות צבאיות, לשלטון דיקטטורי ולשליטה זרה. בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20, פלש הצבא האמריקני שבע פעמים לתוך הונדורס.

ב-1955, לאחר שביתה כללית ארוכה של פועלים בתעשיית הבננות, התרחשה הפיכה צבאית במדינה, וחונטה צבאית החלה לנהל את ענייניה של הונדורס הלכה למעשה. רק מקץ 24 שנה, החלה הונדורס במסלול לקראת הפיכתה לדמוקרטיה, כאשר החלו ההכנות לכינוס אסיפה מכוננת. זו כונסה לבסוף ב-1981, ולאחר שנה הציגה חוקה חדשה לציבור בהונדורס. לאחר יותר מתריסר חוקות שפעלו בהונדורס ושרדו למשך מספר שנים, נותרה חוקה זו יציבה במשך 27 שנה, ועימה שרד גם המשטר הדמוקרטי במדינה.

החוקה של הונדורס מורכבת מ-375 סעיפים. 368 מהם ניתנים לשינוי באמצעות רוב חוקתי של שני שלישים, רוב המצוי בדרך כלל ברשותו של הנשיא המכהן. שבעת הסעיפים הנותרים, שאינם ניתנים לשינוי בשום מקרה, מגדירים את מבנה הממשלה, הגבולות, משך כהונת הנשיא ואי היכולת להיבחר מחדש, תנאי הבסיס להתמודדות על תפקיד הנשיא וסעיף אחד העוסק בעונש עבור מי שינסה לבטל את החוקה. סעיף 239 בחוקה של הונדורס אוסר אפילו על כוונה לשנות את סעיף כהונת הנשיא – מי שיש לו כוונה שכזאת, מפוטר לאלתר מתפקידו, ונאסר עליו לכהן בכל משרה ציבורית למשך 10 שנים [2].

ההגיון מאחורי סעיפים אלה, נוגע ישירות להיסטוריה של הונדורס ולחשש מחזרה לימי השלטון הצבאי. החוקה ביקשה להגביל כל ניסיון לשנות את השטר או להרחיב את כוחו של הנשיא. ברוח זו, נקבע כי נשיא ראשי לשמש בתפקידו ארבע שנים בלבד, משך הזמן של קדנציה אחת, ואינו יכול להתמודד לתפקיד פעם נוספת. זלאייה הוא הנשיא השביעי של הונדורס מאז אומצה החוקה הנוכחית, וכל אחד מקודמיו כיהן ארבע שנים בדיוק.


לאייה עם בוש – ניסה לשנות את החוקה. צילום: הבית הלבן

התמרון של זלאייה

לאחרונה, ביקש זלאייה לכונן חוקה חדשה. בשנה שעברה, ניסה זלאייה ליזום מהלך במסגרתו תונח קלפי נוספת בבחירות לנשיאות בנובמבר 2009. קלפי זאת תשמש למשאל עם להקמת אסיפה מכוננת. רעיון זה נדחה על הסף, וכך גם רעיונות אחרים על ידי בית המשפט העליון, אשר אמוּן מכוח החוקה על פירושה.

הרעיון הראשוני של זלאייה לשנות את החוקה, לא יכל לאפשר לו להתמודד ב-2009 על התפקיד, אלא לאפשר לו להתמודד לנשיאות במועד מאוחר יותר. בחודש שעבר פעל זלאייה כדי לבצע משאל עם על שינוי החוקה עוד לפני הבחירות. מהלך שאם היה מתאפשר, עשוי היה בקונסטלציה מסוימת לאפשר לו להתמודד כבר ב-2009 על כהונה נוספת, אם כי נראה כי אסיפה שכזאת לא הייתה מספיקה להנפיק חוקה חדשה בזמן.

העובדה שרק הסעיפים הנזכרים אינם ניתנים לשינוי בקונגרס, העלתה את החשד כי זלאייה מעוניין להאריך את כהונתו בדומה למהלך שניסה צ'אבז לבצע בוונצואלה, וייתכן שגם ליצור חוקה שתושפע יותר מהרוח הסוציאליסטית של בני בריתו בדרום אמריקה מאשר מהעקרונות הליברליים המאפיינים את החוקה כיום.

במאמץ לחסום את יוזמתו ללא שימוש בכוח, העביר הקונגרס, בהובלת אישים ממפלגתו של זלאייה ובהם יו"ר הפרלמנט, רוברטו מיצ'לטי, חוק האוסר על קיום משאלי עם פחות מ-180 יום לפני בחירות כלליות. חוק זה נועד לסכל את תוכניתו של זלאייה לערוך משאל בזק עוד לפני הבחירות הקרובות.

בית המשפט העליון, כשנדרש לסוגיה פעם נוספת, קבע כי היוזמה של זלאייה אינה חוקתית. למרות כל אלו, זלאייה התעקש להמשיך עם המהלך, ואף הורה לרמטכ"ל צבאו, הגוף האחראי על עריכת בחירות בהונדורס, להכין את התשתית לקיום משאל עם שכזה. הרמטכ"ל, רומאו ואסקז ולאסקז, סירב להוראת הנשיא, בשל פסיקת בית המשפט העליון, וזלאייה החליט להדיח אותו מתפקידו. בתגובה, קבע בית המשפט העליון כי יש להשיב את הרמטכ"ל למשרתו. ב-26 ביוני הוציא זלאייה צו נשיאותי המורה לעובדי המדינה להשתתף במשאל הקרב. עוד באותו היום הוציא בית המשפט העליון צו משלו, המורה לצבא לעצור את הנשיא במעצר בית, באשמת בגידה ושימוש לרעה בסמכויותיו כנשיא.

יומיים לאחר מכן פרצו כוחות צבא לביתו של הנשיא ועצרו אותו לאחר מאבק קצר עם משמר הנשיא. זלאייה הועבר לשדה תעופה, שם הועלה על מטוס לקוסטה-ריקה. כדי להבטיח כי נאמניו של הנשיא לא ינסו לגרום לכאוס, שיגר הצבא כוחות מתוגברים בטנקים שהשתלטו על רחובות, צירי תנועה מרכזיים ואף על תחנות הטלוויזיה. משטר חירום הוכרז תוך כמה ימים בהונדורס, במסגרתו הוקפאו סעיפים חוקתיים הנוגעים לחופש תנועה של אזרחים וחירויות נוספות, על-פי הכללים בעת מצב חירום.

לאחר הגלייתו של זלאייה, החליט הקונגרס ברוב של 123 תומכים וחמישה מתנגדים, על הדחתו של זלאייה, ומינויו של רוברטו מיצ'לטי, מי שמוגדר בחוקה כמחליפו של הנשיא בשעת הצורך, כנשיא החדש.

התגובה הבינלאומית

שגריר ונצואלה לארגון מדינות אמריקה (OAS), העיד כי שגריריהן של ונצואלה, קובה וניקרגואה, מדינות הציר הלטיני, גורשו מהונדורס בליווי כוחות צבא. נשיא ונצואלה צ'אבז אף טען כי שגרירו הוכה על ידי החיילים. גם נאמניו של זלאייה, ביניהם פקידים בכירים, הושמו במעצר באחד הבסיסים הצבאיים. בתגובה לאירועים, אמר צ'אבז מאוחר יותר כי הוא אינו פוסל שימוש בכוח צבאי כדי להשיב את זלאייה לתפקידו [3].

ב-30 ביוני, הגיע זלאייה לעצרת האומות המאוחדות וזכה לקבלת פנים חמה. לאחר שנאם נגד מהלך ההדחה שלו, אימצה העצרת החלטה פה-אחד, הקוראת להשיב אותו לאלתר לתפקידו. הבנק העולמי הודיע כי לא יאשר הלוואה בגובה של 80 מיליון דולר שביקשה הונדורס. ארה"ב הקפיאה אף היא את הסיוע, מאחר והחוק האמריקני מחייב זאת במקרה של הפיכה צבאית. בנוסף, הקפיאו האמריקנים את שיתוף הפעולה הצבאי עם הונדורס. כל המדינות החברות בארגון ה-OAS קיבלו החלטה הדורשת מהונדורס להשיב את זלאייה לתפקידו תוך שלושה ימים, או להסתכן בהשעייתה מהארגון. לאחר שהאולטימטום נדחה על ידי הונדורס, הופעלה הסנקציה הזאת [4].

ספרד, צרפת וכל מדינות אמריקה, הגדירו את האירועים בהונדורס כהפיכה צבאית, ודרשו את השבתו של זלאייה לתפקיד. שכנותיה של הונדורס – ניקרגואה, אל סלבדור וגוואטמלה, הקפיאו את המסחר עם המדינה. ונצואלה, שסיפקה נפט מוזל להונדורס בימי שלטונו של זלאייה, הקפיאה את כל משלוחי הנפט.

זלאייה עצמו הספיק לעבור במספר רב של מדינות – ארה"ב, פנמה, ניקרגואה, קוסטה ריקה ועוד, כדי לשכנע את מארחיו כי הדחתו הייתה לא חוקית. ב-6 ביולי אף ניסה זלאייה לשוב להונדורס באמצעות מטוס שהשאיל לו צ'אבז, אך בטרם הגיע המטוס להונדורס, הודיע הנשיא הזמני מיצ'ילטי, כי אם זלאייה ינחת בהונדורס, הוא ייעצר ויישפט בעוון 18 עבירות שונות, החמורה בהן היא אשמת בגידה. כשהגיע מטוסו של זלאייה להונדורס לבסוף, הוא נאלץ לחוג מעל השדה, מאחר וצבא הונדורס חסם את מסלולי הנחיתה באמצעות משאיות. בשל כך, החליט הטייס להנחית את המטוס בניקרגואה השכנה, בעוד זלאייה מבטיח שוב ולנסות בעוד יומיים.

מיצ'ילטי התייחס לכוונתו של זלאייה לחזור, וכוונתם של מנהיגים אחרים באמריקה לסייע לו, באומרו כי הדרך היחידה בה ניתן יהיה להשיב את זלאייה לכס הנשיאות, תהיה באמצעות פלישה צבאית, ניסיון שיהווה כמובן הכרזת מלחמה על הונדורס. במקביל הצהיר מיצ'ילטי כי הבחירות בנובמבר יתקיימו במועדן.


מפגינים נגד זלאייה ונגד צ'אבז. צילום: צ'יופו, פליקר

הפיכה או לא הפיכה?

התגובה הבינלאומית הגורפת נגד הונדורס היא אירוע נדיר של אחדות בינלאומית, למרות שבהונדורס לא התקיימו התבחינים המקובלים להפיכה צבאית נגד משטר דמוקרטי, כפי שנטען על ידי עצרת האו"ם ועל ידי המדינות השונות. ראשית, הצבא כלל לא נטל את מושכות השלטון, אלא העביר אותן מידי הנשיא המכהן לידי מי שמוגדר בחוקה כמחליפו של הנשיא בעתות חירום. משטר החירום שהוכרז הוא צעד מקובל בדמוקרטיות בעתות משבר, כפי שמתרחש כעת בהונדורס. שנית, כל מי שפעל להדחתו של זלאייה, עשה זאת על פי כללי החוקה, ולמעשה הדחתו נדרשה ללא שיקול דעת על ידי החוקה. שלישית, זלאייה הוזהר מספר פעמים על ידי בית המשפט העליון כי מעשיו מנוגדים לחוקה, אך הוא בחר להתעלם מהאזהרות. רביעית, למעט התנגשות אחת בין כוחות הביטחון למפגינים למען זלאייה במהלך הניסיון שלו לנחות בהונדורס, התנגשות בה נהרג מפגין אחד, בוצע השינוי בהנהגה ללא שפיכות דמים.

הוגו צ'אבז, כדרכו, הפנה אצבע מאשימה כלפי ארה"ב וטען כי ה-CIA היה מעורב בהדחתו של זלאייה. הנשיא אובאמה, כמו גם פקידים אמריקנים בכירים, דחו האשמה זו והביעו התנגדות לאירועים בהונדורס, אותם הגדירה כהפיכה צבאית. בשל ההיסטוריה של האזור, ארה"ב נחשבת כחשודה המיידית – העובדה כי הרמטכ"ל ולאסקז הוא בוגר בתי ספר אמריקנים לפיקוד, הוסיפה שמן למדורת החשדות נגד האמריקנים, ולכן הזדרזה ארה"ב להטיל סנקציות על הונדורס, כדי לדחות מעליה את ההאשמות. מזכירת המדינה קלינטון אף קבעה פגישה עם זלאייה, בעודה דורשת את השבתו לתפקידו לאלתר [5].

מצבה של הונדורס קריטי – המדינה המרכז-אמריקנית הענייה, נותקה כמעט מכל צינור חמצן לכלכלה שלה. הגופים הגדולים שתרמו לה – ארה"ב, ונצואלה והבנק העולמי, הקפיאו את הסיוע. מדינות אחרות שסחרו איתה עד כה, הפסיקו את המסחר. הקפאת חברותה בארגון מדינות אמריקה, ימנע ממנה לקבל הלוואות מבנקים באמריקה הלטינית. גם בידודה הבינלאומי הוא כמעט מוחלט, ומדינות רבות הביעו את רצונן לסגור את הנציגות הדיפלומטית שלהן בהונדורס, עד שיושב זלאייה לתפקידו.

כרגע מביעה הממשלה תחת הנהגתו של מיצ'ילטי עמדה נחושה ומתנגדת לכל אפשרות להשיב את זלאייה לתפקיד. היא נהנית מגיבוי גורף מכל מוסדות השלטון ונראה שגם מרוב הציבור בהונדורס, שם יצאו לרחובות רק כמה אלפים להפגין בעד זלאייה.

עד כמה תוכל הונדורס להמשיך בסיטואציה זו? האם הלחץ הבינלאומי יתיש את הציבור בהונדורס, כדי לשנות את החלטתו? מאחר ותום כהונתו של זלאייה מתקרב ולא תהיה ביכולתו להביא לשינוי חוקתי, ייתכן וניתן יהיה להשיב את זלאייה בעתיד הקרוב להונדורס במסגרת פשרה מסוימת, אולם אם הלחץ הבינלאומי יצליח, ייקבע תקדים מסוכן – הקהילה הבינלאומית תכפה על מדינה דמוקרטית לפעול בניגוד לחוקה שלהּ, לצווי בית המשפט שלה ולהחלטות הקונגרס שלהּ. דבר זה יעמיד בסכנה משטרים דמוקרטיים של מדינות קטנות אחרות ברחבי העולם.

הערות

1. www.consulta.com.mx, April 2009

2. Octavio Sanchez, "A 'coup' in Honduras? Nonsense", The Christian Science Monitor, 02/07/2009

3. Frank Jack Daniel and Enrique Andres Pretel, "Chavez threatens military action over Honduras coup", Reuters, 28/06/2009

4. "Honduras suspended from OAS", CNN, 05/07/2009

5. Patrick Markey, "Honduras isolated, Clinton to meet ousted leader", 06/07/2009


מאמרים נוספים