ביקורו האחרון של נתניהו בארה”ב והמשבר הגלוי על אובאמה, עוררו געגועים לימים יפים יותר ביחסי ישראל-ארה”ב. אותנו, המתיחות הביאה לחזור לעבר ולהתחקות אחר המימד האסטרטגי ביחסים בין שתי המדינות, ואחר הסיבות למשברים שפרצו. מאלו ננסה, אולי, להבין את הסיבות למשבר הנוכחי ולאלו שיבואו אחריו.
בינתיים, מצפון לנו, נראה כי המצב בסוריה מביא את טורקיה לשנות מדיניות ולמעשה מציב אותה לקראת עימות גלוי עם איראן, כשנתיים לאחר שפרסמנו זאת לראשונה. ארדואן של אחרי הבחירות אינו מפחד עוד מעימות ישיר עם סוריה ורואה בהתנגשות כזו בעיקר יתרונות. האיראנים, מצידם, יודעים כי אם אסד ייפול, חייהם של המאחזים הפרו-איראנים בלבנון וברשות יהיו קשים הרבה יותר.
אצלנו, שורה של סימנים מצביעים כי החלה הספירה לאחור לבחירות הבאות, ואלו עשויות להיערך בתחילת 2012. תחת הנחת עבודה זו, ניתן לזהות איך כל המפלגות, ממפלגת העבודה ועד ש”ס, מתחילות לחשב צעדיהן לקמפיין הבא.
גם ברוסיה ריח הבחירות באוויר, והוא הולך ומתחזק. פוטין ממשיך לשדר עסקים כרגיל בזמן שמדבדב ממשיך עם הרפורמות הכלכליות ומנסה לחזק גם את התדמית הביטחונית שלו. הופעתו בכינוס הארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO), שציין החודש עשור להיווסדו, בוודאי הוסיפה לו נקודות זכות במאבק להתמודד שוב על הנשיאות, מאבק שצפוי להיות מוכרע רק לאחר הבחירות לפרלמנט בדצמבר.
קריאה נעימה.
