הידיד

הרפר מגבה את נתניהו

יובל בוסתן, אלון לוין


ראש ממשלת קנדה, סטפן הרפר, סימל אולי יותר מכולם, את האופוזיציה בקרב מנהיגי המערב, לעמדה הנוקשה שהפגין אובאמה כלפי ישראל. חזק מבחינה פוליטית מכפי שהיה אי פעם לאחר ניצחון מסחרר בבחירות לפרלמנט הקנדי, הוכיח הרפר פעם נוספת כי הוא ידידה הטוב ביותר של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. בניגוד לאחרים המבקשים להתהדר בתואר הזה, הוא מתנגד לכפות על ישראל מהלכים שהיא אינה שלמה עימם.

ב-20 במאי, יממה לאחר נאום 67' של אובאמה, סירב הרפר להצטרף לקריאתו של הנשיא האמריקני להשיג הסדר בין ישראל והפלשתינים על בסיס הקו הירוק. הסיבה לדברי הרפר הייתה שעל הצדדים להחליט בעצמם מהן עמדות הפתיחה של המו"מ לשלום. עם הידיעה הזו, שיש לראש הממשלה גיבוי קנדי לעמוד בפני הלחץ האמריקני, הגיע נתניהו לנאום שלו בקונגרס.

הרפר חזר על מחויבותו גם בוועידת ה-G8 והתנגד להצהרה משותפת של המעצמות המתועשות לתמוך במו"מ על בסיס קווי 67'. מאחר שה-G8 היא מסגרת וולונטרית וככזו דורשת את הסכמת כל החברות לצורך הצהרות משותפות, התנגדותו של הרפר שימשה למעשה כווטו וההצעה ירדה מהפרק, הישג מדיני חשוב מאין כמוהו עבור ישראל. העמידה האיתנה הזו של הרפר מול לחצן של שאר המעצמות המתועשות העלתה כמה נקודות ואף שאלות לחלל האוויר.

הייתה זו יוזמתו של הממשל האמריקני להפוך את עיקרי נאומו של הנשיא אובאמה לנוסח ההצהרה המשותפת של מנהיגי המעצמות המתועשות. משמע, שגם לאחר השתלשלות האירועים בוושינגטון לאחר נאומו של אובאמה, שבהם קיבלה ישראל גיבוי גורף מהקונגרס האמריקני על שני בתיו ושתי המפלגות המיוצגות בו, להתנגד למו"מ על קווי 67', להתעקש על אחדותה של ירושלים, על בקעת הירדן, פירוזה של מדינה פלשתינית עתידית וכדומה, העמדה האמריקנית לא השתנתה.

זוהי נקודה שאי אפשר להמעיט בחשיבותה – העמימות המאפיינת את ממשלו של אובאמה מאז הקמפיין שלו ב-2008, שוברת שיאים חדשים – לאחר נאומו באיפא"ק ונאומו של נתניהו בקונגרס, ניתן היה להבין מהבית הלבן כי העמדה האמריקנית השתנתה ובעיקרה היא מעניקה גיבוי לעמדה הישראלית אותה הביע נתניהו. היה ברור שמבחינה פוליטית פנימית, על אובאמה לתמוך בעמדת נתניהו או לכל הפחות לקבל את העמדה כי על הצדדים לקבוע את הגבולות שלהם וכי אין מקום לדבר על הגבולות בטרם התחדש המו"מ. בכל זאת, בחר הנשיא האמריקני להפוך את נאומו למדיניותה הרשמית של ארה"ב בוועידת המעצמות הכלכליות ואף לעשות לנאום זה נפשות בקרב שאר המנהיגים.

לא פחות מרתקת היא העובדה שישראל הייתה מודעת לכך מלכתחילה, ותעיד על כך שיחת הטלפון שנערכה בין נתניהו להרפר קודם הוועידה ושיחת ההודיה שקיימו שרי החוץ אביגדור ליברמן וג'ון ביירד, לאחר שהרפר סיכל את ההצהרה המשותפת. עובדה זו מצביעה על כך שהנשיא האמריקני מוחזק בלשכת ראש הממשלה כמי שיש לחשוד בו. אם כן, נכונה ההערכה כי הקרע בין שני האישים לאחר הביקור בוושינגטון ממשיך להתרחב, אך לא פחות מרתקת העובדה כי לאור התגובות הנלהבות של הציבור האמריקני לנאומיו והצהרותיו של נתניהו, שמי שעושה מאמצים כדי לטשטש את הקרע כיום הוא דווקא אובאמה, בעוד שנתניהו עוקף את אובאמה, הן בקונגרס והן באמצעות קנדה.

נראה כי חלק מעניין ההתעקשות האמריקנית להותיר את עיקרי נאום אובאמה תקפים, זו התחושה הכללית הרווחת בוושינגטון שאובאמה הושפל על ידי נתניהו, תחושה שהתקבעה מאז ההודעה הקרירה לתקשורת של שני המנהיגים לאחר פגישתם בבית הלבן. כאן עולה שאלה חדשה – כיצד ינהג אובאמה כשתגיע, אם תגיע, היוזמה הפלשתינית לזכות בהכרה חד צדדית במדינה פלשתינית בגבולות 67'. כרגע תאריך היעד הוא ספטמבר, 14 חודשים לפני הבחירות הכלליות לנשיאות. הסיכוי שאובאמה לא יטיל וטו נמוך מאוד, הן בשל ההקשר והן בשל העובדה כי יהיה זה תקדים מבחינת האמריקנים אם ינהג אחרת. אובאמה גם הביע את עמדתו שעל אף תמיכתו במו"מ על בסיס קווי 67', הוא מתנגד לצעדים חד צדדיים.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שהרפר נשכב על הגדר למענה של ישראל. מדיניותו הפרו-ישראלית העקבית מאז שנבחר לראשות הממשלה ב-2006, נדירה בנוף העולמי. תמיכתו של הרפר בישראל במלחמת לבנון השנייה ובעופרת יצוקה, כבר גרמה לארצו להפסיד במרוץ למועצת הביטחון באוקטובר שעבר והותירה אותה , לאור התנגדות של הגוש האסלאמי באו"ם [1].

מעניין לציין שבבחירות האחרונות, בהן ניצח הרפר ניצחון סוחף וזכה ב-54% ממושבי הפרלמנט הקנדי, 52% מקולות היהודים הלכו למפלגתו, מגמה שונה מהמגמה באשר ליהדות ארה"ב, בריטניה או צרפת, שנוהגות להצביע ברוב מוחלט למפלגה הדמוקרטית, ללייבור ולמפלגה הסוציאליסטית בהתאמה, שהאג'נדה של כולן שמאלית יותר. 40% מקולות היהודים אגב התפצלו בין המפלגה הליברלית והמפלגה הדמוקרטית החדשה.


הרפר – המנהיג המשמעותי ביותר שיצא נגד יוזמת אובאמה. צילום: ממשלת קנדה

בעד תקיפה בלוב, נגד סיוע למצרים

העמדות הפרו-ישראליות של הרפר, הגם שנראה כי הן נובעות מתפיסה אידיאולוגית יותר מאשר אלקטוראלית לאור העובדה כי במערכות הבחירות הקודמות רוב היהודים הצביעו לליברלים, מחוברות, כך נראה, לתפיסת עולם מורכבת יותר בכל הנוגע למזרח התיכון.

לדעת הרפר, "אביב העמים" הערבי יכול להיחשב באותה מידה לסתיו שמבשר על חורף קרב – נפילת המשטרים הפרו-מערביים במצרים ובטוניסיה מדאיגה אותו, לאור החשש כי האלטרנטיבה תהיה מיליטנטית ואולי אפילו אסלאמיסטית. בעוד ששאר נציגי המעצמות המתועשות ביקשו לגבש חבילת סיוע בת עשרות מיליארדי דולרים עבור מצרים וטוניסיה, קנדה הניחה לכובע של התרומות לחלוף על פניה.

הרפר ציין כי מבחינתו הסיוע למדינות אלה צריך להיעשות על ידי הגופים הפיננסיים השונים ולא על ידי הממשלות, בין היתר מאחר שאין מדובר במדינות העניות ביותר. העמדה של שאר המעצמות המתועשות היא שיש לעזור למצרים ולטוניסיה כלכלית, כדי להבטיח שאכן זהו "אביב" ושבבחירות המתוכננות ביולי ובספטמבר בטוניסיה ובמצרים בהתאמה, יעלו גורמים דמוקרטיים לשלטון אשר יקדמו את המעבר של שתי המדינות למשטר דמוקרטי מלא.

ההתנגדות הקנדית לסיוע למצרים ולטוניסיה, יכולה להיות מוסברת, בין היתר, בכך שהקנדים לא שותפים לחשש האירופים מפני קריסת המשטרים בצפון אפריקה וזרם פליטים לדרום אירופה. התנגדותה של קנדה נובעת גם מחוסר הבהירות השורר במדינות אלה לאחר הדחת המנהיגים. העברת 20 מיליארד דולר שעשויים ליפול לידיהם של גורמים רדיקליים לא נתפסת על ידי הרפר כדבר הנכון לעשותו לפי שעה.

כדי להדגיש את העמדה הקשוחה שלו, הרפר תומך ביוזמה בכל הנוגע ללוב ולסוריה, שני משטרים אנטי-מערביים השונים מהותית בזיקה שלהם בהשוואה למצרים ולטוניסיה. קנדה משתתפת פעילה בקמפיין של נאט"ו נגד קדאפי ומטוסים קנדיים כבר הפציצו פעמים רבות תוך שימוש בפצצות חכמות, יעדים של ההנהגה הלובית. בעניין סוריה, הרפר הוא אחד הקולות הבולטים שתומכים בסנקציות מקיפות נגד סוריה.

בעניין משבר החוב האירופי, סבור הרפר כי על הכלכלות הכושלות לקבל על עצמן את הריסון הפיסקלי שהן מחויבות לו במקביל לקבלת הסיוע. הרפר אף ציין כי לדעתו יכולה אירופה להתמודד עם משבר החוב, רמז לכך שקנדה לא מבקשת להיות חלק חשוב בחילוצן של הכלכלות הכושלות. גם כאן נוקט הרפר בעמדה שונה מעמדת רוב עמיתיו – הגרמנים והצרפתים חוששים לעתיד האירו ומוכנים לקחת סיכונים כלכליים עצומים כדי להציל את כלכלות האירו הכושלות – יוון, אירלנד, ספרד ופורטוגל, שכבר זכו לכינוי הלא מחמיא, PIGS, ראשי תיבות של שמות המדינות המרכיבות את המילה חזירים. גם האמריקנים מעוניינים לסייע, כך שהרפר הוא ככל הנראה הוא המנהיג העולמי היחיד שנוקט בגישה קפיטליסטית טהורה [2].


הרפר – מהתומכים הגדולים של ישראל. צילום: ממשלת קנדה

הנהגת הגוש הדמוקרטי: תמונת מצב

ניצחונו של הרפר בבחירות בקנדה, לאחר חמש שנות מאבק כמנהיג של ממשלת מיעוט, הוא בעל משמעות בינלאומית דרמטית. זכייתו ברוב נוח בפרלמנט, מאפשרת לו להתמקד ברפורמות כלכליות ופוליטיות פנימיות, אך גם בזירה הבינלאומית. בשנים האחרונות, מאז משבר הסאב-פריים בארה"ב ומשבר החוב האירופי, נפגע הגוש הדמוקרטי בצורה קשה, בעוד שגורמים בקרב הגוש הריכוזי נהנים ממחירי אנרגיה גבוהים ומעודף מזומנים בעודם מטפסים במעלה הדירוג של המעצמות הכלכליות החזקות בעולם.

גרמניה וצרפת הן מי שאמורות ליטול על עצמן את עיקר השיקום של גוש האירו ושל האיחוד האירופי מבחינה כלכלית. למרות שבמדינות אלה יש אינדיקציות רבות המצביעות על יציאה מהמיתון, הן עדיין מצויות במצב שברירי בעצמן. בריטניה ואיטליה, שתי הנציגות הנותרות של אירופה בוועידת ה-G8, חוות משבר כלכלי קשה ביותר, והכלכלה הבריטית ממשיכה להצטמק בקצב מבהיל.

יפן, מדינה שמצויה במיתון כבר שני עשורים וסובלת מחוב לאומי כפול בשיעורו מהחוב הלאומי האמריקני, ספגה מכה קשה השנה בשל הצונאמי והאסון הגרעיני, אשר הוביל לפגיעה ניצחת לתעשייה היפנית ולייצוא היפני שעליו מתבסס חלק גדול מהכלכלה היפנית, בעוד שמהרכיב השני, הצריכה הפרטית, נפגעה באופן דרמטי אף היא.

לעומת כל אלו, נהנית קנדה מיציבות יחסית שהפגיעה בה הייתה רק בשל תלותה בכלכלה האמריקנית שנפגעה קשות מהמשבר.

גם ברמה האישית, בולטת היציבות והפופולאריות של הרפר ביחס לעמיתיו. הנשיא הצרפתי סרקוזי מדשדש בסקרים, ועל אף שיריבו המסוכן ביותר, דומיניק שטראוס קאהן, יצא מהרשימה לאור החשדות נגדו בדבר תקיפה מינית של חדרנית בניו יורק, סרקוזי עדיין חלש ביחס למועמדים אחרים, משמאל ומימין. הקנצלרית מרקל כבר ספגה בחודשים האחרונים מפלות בבחירות מקומיות במדינות שלא ראו בעין יפה את מעורבות היתר הגרמנית בחילוץ כלכלות אירופיות כושלות. בבריטניה ראש הממשלה דיוויד קמרון נהנה בחודשים האחרונים מפופולאריות גוברת, וזאת לאחר חודשים רבים שבהם הדירוג שלו ירד מדי חודש.

הנשיא האמריקני אובאמה נהנה מקפיצה בתמיכה בו בקרב הציבור האמריקני לאחר חיסולו של בן לאדן, אולם המגמה הזו לא החזיקה מעמד זמן רב, כפי שמצביעים הסקרים של גאלופ ורסמוסן העוקבים אחר התמיכה בנשיא באמצעות סקרים יומיים ושבועיים למן תחילת הקדנציה [3]. ראש הממשלה האיטלקי ברלוסקוני מתמודד עם פרשיות מין רבות וראש הממשלה היפני נאוטו קאן נהנה מתמיכה ציבורית מאז האסון שפקד את יפן, אולם ממשלתו זוכה לציונים נמוכים.

בעידן של חוסר ודאות גדול – משבר כלכלי עולמי, שרשרת של אסונות טבע, גל מהפכות והפיכות ברחבי העולם הערבי, תרים בגוש הדמוקרטי אחר מנהיגות ברורה, כפי שהייתה בשנים קודמות. בעוד אובאמה מציג מדיניות פייסנית כלפי גורמים בגוש הריכוזי, נשמע קולו של הרפר באופן ברור בתמיכתו בחברות הגוש הדמוקרטי.

הערות

1. "Did Canada's support for Israel cost it a seat on UN Security Council?", Haaretz.com, 17/10/2010

2. Peter O'neil, "Harper supports negotiated Mideast lands", Postmedia News, 21/05/2011

3. "Gallup Daily: Obama Job Approval", Gallup, 26/05/2011


מאמרים נוספים