חידוש המשא ומתן בין ישראל לסוריה העמיד רבים במבוכה. מעמדה יוצא הדופן של סוריה, המהווה דגל אדום למעצמות הדמוקרטיות מצד אחד ויעד אסטרטגי ראשון במעלה עבור המעצמות הריכוזיות מצד שני, יוצר מערכת אינטרסים בלתי אפשרית. נראה כי ישראל וסוריה, המבקשות שתיהן להימנע הן ממלחמה ישירה והן ממחיר השלום, תסתפקנה בניהול שיחות ממושכות שלא יובילו לשום מקום.

המתיחות בין ישראל לסוריה נסקה בקיץ 2007 לשיא מסוכן. יחידות צה”ל התאמנו בהיקפים שלא נראו למעלה מעשור, כולל בגולן. אהוד ברק שב למרכז הבמה הפוליטית ולמשרד הביטחון, וראש הממשלה אולמרט ניהל מערכה על המשך הקריירה הפוליטית שלו. מן העבר השני של הגבול, ביקשו הסורים לחקות את הצלחות החיזבאללה בקרבות מול צה”ל. הם רכשו מערכות הגנה אוויריות מתקדמות, הצטיידו בנשק מתקדם נגד טנקים ואף בנו ישובים חדשים לאורך הגבול עם ישראל במטרה לשנות את אופייה של רצועת ההגנה הראשונה ולהופכה מזירת התנגשות מסורתית של שריון בשריון לזירה מורכבת יותר שתעכב כל כוח תוקף.

המודיעין הסורי, וחברי כנסת ישראלים שביקרו בסוריה דוגמת עזמי בשארה, השתכנעו כי השילוב בין צה”ל המתאמן באינטנסיביות לבין הנהגה השואפת להוכיח את עצמה וציבור התובע את עלבון אובדן ההרתעה, יוביל למלחמה בתוך חודשים ספורים. בעיניים ישראליות, דווקא התנהלותו של נשיא סוריה אסד היא שהדליקה נורות אדמות בירושלים. מאז מלחמת לבנון השנייה אסד התנהל בביטחון עצמי מוגבר, והעז להזכיר בקול את אופציית שחרור הגולן בכוח. גם הצבא הסורי התאמן, ויחידות היבשה המוזנחות שלו זכו לרענון מסוים.

באוגוסט 2007 הגיעה המתיחות לשיאה. רבים היו משוכנעים כי מלחמה היא עניין של שבועות. הסוף ידוע. בספטמבר תקפה ישראל, על פי מקורות זרים, כור גרעיני סודי שהפעילו הסורים. התקיפה גרמה לזעזוע עמוק בדמשק וטרפה לחלוטין את הקלפים. מי שסמך על מערכת הנ”מ החדשה שנפרסה בסוריה נדהם כשזו נוטרלה באמצעי עלום. מי שחשב לייבא את שיטת ההתחפרות של החיזבאללה לצבא הסורי, הכיר במציאות השונה בין ארגון טרור המגן על אנשיו לבין צבא שאמור להגן על מתקנים אסטרטגים של מדינה.

במקום להגיב צבאית, התייצב אסד על משבצת הקורבן. הוא הכחיש את הדיווחים כאילו מדובר באתר גרעיני ובכירים בצבא הסורי ניסו להמעיט בהצלחת התקיפה הישראלית. כפי שנוכח הנשיא הסורי, התקיפה הייתה רק יריית הפתיחה בשנה הקשה שידע מאז ירש את אביו. צרפת ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם סוריה בתגובה למעורבותה של זו בלבנון; עימאד מורנייה חוסל בדמשק מתחת לאפם של שירותי הביטחון הסוריים; רבים ממנהיגי הליגה הערבית החרימו את כינוס הליגה שאירח אסד, ובכירים בעדה העלווית החלו לדבר בקול רם בגנותו של הנשיא על רקע התנהלותו והמשבר הכלכלי החריף הפוקד את סוריה [1].

נוכח מצוקתו, נזקק אסד למהלך יוצא דופן שיעצור את הסחף נגדו ויטרוף פעם נוספת את הקלפים. משא ומתן לשלום עם ישראל נראה כדרך הפעולה המושלמת. מרגע פרסום הפגישה בין נציגים ישראלים לסורים, נתפסים הסורים כנכונים להידברות. אמנם גם בפומבי הם מצהירים כי אינם מוכנים לוותר על אף שעל מהגולן, אך עצם התחלת תהליך ההידברות מול ישראל הוא שמשפיע על דעת הקהל העולמית.

סיום המשבר הפוליטי בלבנון הצטרף אף הוא לאירועים ששיפרו את מצב רוחו של אסד באחרונה. עם סיום המשבר זכה החיזבאללה לזכות וטו על החלטות ממשלת לבנון וחשוב מכך – צרפת, מצרים וסעודיה, שביקרו את המעורבות הסורית בלבנון, מיתנו את מחאתן מאז ששב השקט לרחובות ביירות.

כך, מבלי שוויתר על דבר ואפילו מבלי שאנשיו נפגשו ישירות עם נציגים ישראלים, כבר רשם אסד כמה הצלחות, שהורידו ממנו את הלחץ מבית ומחוץ.

ההשלכות האזוריות

מה מתרחש באמת בשיחות החשאיות בין ישראל לסוריה? עד כה לא פורסמה כל פריצת דרך במשא ומתן בין המדינות, למעט עצם ההסכמה העקרונית לשבת לשולחן המשא ומתן לאחר שנתיים של מתיחות. סוריה דורשת נסיגה מלאה לקווי ה-4 ביוני 1967. על פי שורה של דיווחים, כל ראשי ממשלת ישראל מאז 1992 הסכימו לנסיגה מלאה או כמעט מלאה. על פי העמדה הישראלית שהוצגה באחרונה ב-1999, דורשת ישראל פירוז מוחלט של הרמה, כולל בצד הסורי, והצבת תחנות התרעה בחרמון ובנקודה או שתיים נוספות.

מבחינת הסורים, טומן הסכם שלום עתידי עם ישראל שורה של מכשולים נוספים. ראשית, השאיפה הישראלית לנורמליזציה. האליטות בסוריה, כמדינת משטרה סגורה, חוששות מעצם החשיפה לדמוקרטיה הישראלית אשר תאתגר את יסודות השלטון של העדה העלווית. כיום מפעיל המשטר צנזורה נוקשה והחשש מזרם מבקרים מישראל, יהודים וערבים, יהווה איום על יציבות המשטר לא פחות מאמצעים צבאיים.

מכשול נוסף שעשוי לעכב הסכם שלום הוא הסכסוך הנמשך עם הפלשתינים. סוריה רואה עצמה כיום כמנהיגת החלק האנטי-מערבי בעולם הערבי וכמגינת הפלשתינים. ללא פתרון בנושא הזה, יתקשה אסד לשווק לעמו הסכם שלום מלא עם ישראל, בפרט אם זה יכלול ויתורים כלשהם. עבור הפלשתינים, הסכם סורי עם ישראל יתקבל בתסכול לאחר שבמשך שנים הובטח להם כי לא יישארו אחרונים במשא ומתן עם ישראל.

בצד החיובי, נראה כי לכל הסכם עם סוריה תהיה השפעה חיובית על מערכת היחסים בין ישראל ללבנון, עד כדי הסכם אפשרי גם כאן. כיום קיימת דרישה לבנונית אחת מישראל – לקבל לידיהם את הר דב, המכונה בפיהם חוות שבעא. ההיסטוריה של אזור זה משייכת אותו דווקא לסוריה, אולם הסדר שלום עם ישראל יביא לאחת משתי תוצאות – העברתו של הר דב לידי הסורים, או לחילופין, ויתור סורי על השליטה בהר לטובת הלבנונים. כך או כך, תוכל ישראל להתייחס לסוגיית הר דב בצורה ישירה ביחסיה עם לבנון.

מבחינתן של שתי המדינות הערביות שכבר חתמו על הסכם שלום עם ישראל, היחס להסכם עם סוריה יהיה שונה. מצרים ספגה ביקורת קשה ואף סנקציות מצדן של מדינות ערביות אחרות לאחר חתימת ההסכם עם ישראל. עד היום, נאלצת ההנהגה המצרית להדוף האשמות מצד מדינות ערביות אחרות בשל חוסר נכונותה לפעול כנגד ישראל. במהלך האינתיפאדה קראו מנהיגים רבים לנשיא מצרים מובארק לתקוף את ישראל, ונענו כי מצרים הייתה למדינה שאיבדה הכי הרבה במלחמות עם ישראל. הסדר ישראלי-סורי יפחית מהביקורת כנגד המצרים והוא יכול לפתוח עבור המצרים הזדמנויות חדשות.

מנקודת מבטם של הירדנים, הסדר שלום בין ישראל לסוריה עלול ליצור בעיה קשה. המציאות אתה מתמודדת ירדן כיום, אינה נוגעת רק ליחסיה המורכבים עם הרוב הפלשתיני בתחומה, או עם השכנה הסורית המאיימת. מזרחית לירדן שרויה עיראק בכאוס כבר כמה שנים. מחבלי אל קעידה זולגים לתוך שטחה של ירדן ואף בוצעו בה מספר פיגועי טרור קשים. זרם גדול של פליטים מעיראק כבר מצא עצמו בירדן, באופן אשר מהווה אתגר דמוגראפי עבור הממלכה ההאשמית. ההסתבכות האמריקנית בעיראק שעשויה להביא את הנשיא הבא לדחוף ליציאה מהירה של החיילים האמריקנים מהאזור, תקשה על צבא ארה”ב או בריטניה להתערב לטובת הירדנים בעתיד.

בתפיסת הביטחון הירדנית לישראל יש מקום חשוב ביותר מעצם היותה אזור חיץ בין שני חלקי העולם הערבי – צפון אפריקה ומערב אסיה. ב-1970 הייתה זו ישראל שנחלצה לטובת הירדנים נגד סוריה, כשגייסה מילואים ומנעה פלישה סורית לירדן. שלוש שנים מאוחר יותר נפוצו דיווחים כאילו הזהיר חוסיין מלך ירדן את ראש הממשלה מאיר מפני מתקפה מצרית-סורית קרבה. ירדן חתמה על הסכם שלום עם ישראל זמן קצר לאחר שנחתם הסכם המסגרת בין ישראל לפלשתינים. כל הסכם ישראלי-סורי, בין אם יכלול נסיגה טריטוריאלית ואם לאו, יקשה על ישראל להיחלץ לטובתה של ירדן במידה והנסיבות ידרשו זאת שוב. סכסוך בין סוריה לירדן יכבול את ידיה של ישראל להסכם השלום מחשש להפרתו.

 

באשר אל אסד – רוצה שלום? צילום: טלוויזיה 

כיצד רואות זאת המעצמות?

בארה”ב, המגדירה את סוריה כמדינה תומכת טרור וחברה בציר הרשע, לא מתלהבים, בלשון המעטה, מהשיחות בין ישראל לסורים. מבחינת הנשיא בוש, ויש להניח כי אם הנשיא הבא יהיה ג’ון מק’קיין גישת הבסיס לא תשתנה, סוריה היא גורם מלבה אלימות במזרח התיכון שחייב לנטוש את דרך הטרור לפני כל הידברות. בשל כך, מתייחסים האמריקנים בחשדנות כלפי הכוונות הסוריות, ובכעס מסוים כלפי ישראל, מאחר והמשא ומתן מסיר מהסורים לחץ רב, ומקל עליהם להמשיך בדרכם.

האמריקנים מאשימים את הסורים באחריות רבה לכאוס המתחולל בעיראק, בלבנון וברצועת עזה. אם ייבחר נשיא דמוקרטי, אז יש להניח כי ארה”ב תטיל את מלוא כובד משקלה כדי לקדם את תהליך השלום. לצד הפעלת לחץ מדיני על ישראל וסוריה כדי להגיע לפשרות בנושאים השונים, ארה”ב תהיה מוכנה לפתוח את הכיס ביתר קלות כדי לקדם הסכם שכזה. מבחינת האירופים, והצרפתים בפרט, להסדר בין ישראל לסוריה במסגרתו תנטוש זו האחרונה את דרך הטרור תהיה השפעה חיובית לא רק על סביבתה הקרובה של ישראל. הסכם שכזה יגביר את בידודה של איראן ויעצים את הלחץ עליה.

בגוש הריכוזי פני הדברים שונים. סוריה מהווה יעד רוסי חשוב ביותר. רוסיה בונה נמל ימי בחופי סוריה, עוד צעד חשוב בדרך לשובה של רוסיה אל צמרת המעצמות בעולם. הכלכלה הסורית הרעועה מבטיחה עבור רוסיה תנאים קלים להשגת השפעה על דמשק. קרבתה של סוריה אל בת ברית אמריקנית חשובה כל כך כישראל, היא יתרון חשוב. הסכם שלום בין ישראל לסוריה שיוביל לנטייה של זו לכיוון המעצמות הדמוקרטיות יפגע באינטרסים הרוסיים באזור. בעקיפין, יתרום תהליך זה לירידה ברמת המתיחות האזורית ולירידה במחירי הנפט, ירידה שתפגע בהכנסות חברות האנרגיה הממשלתיות של רוסיה.

מבחינת איראן, המצב כיום הוא אידיאלי. טהרן היא הגורם המשפיע ביותר בדמשק, בביירות ובעזה. גם בעיראק הם מפעילים את השפעתם לא אחת בתמיכה במיליציה של מוקטדעה סאדר. אובדן בת הברית סורית עלול לגרום לאיראנים למכה קשה, הן בשל אובדן האחיזה בסוריה והן בשל ההשפעה המערערת שתהיה למהלך שכזה על מעמדם של החיזבאללה והחמאס בלבנון וברשות הפלשתינית בהתאמה. האיראנים, כמנהיגי הציר הרדיקלי, נוקטים בקו מתריס וקיצוני על מנת לשמור את נאמניהם לצידם. לאחר אובדן הכור הגרעיני הסורי, נותרה תוכנית הגרעין האיראנית כתקווה היחידה של המדינות הרדיקליות להשיג נשק בעל משמעות אסטרטגית לאזור כולו, וכל עוד תוכנית זו ממשיכה להתקדם, כך גם אחיזתה של איראן באזור.

מי בכלל רוצה שלום?

לעת עתה, נראה כי לתהליך השלום בין ישראל וסוריה יותר מתנגדים מתומכים, כולל בקרב שתי המדינות. העולם הערבי מפולג בסוגיה ובאיראן וברוסיה מתנגדים מטעמים שונים. גם בגוש הדמוקרטי חלוקות הדעות, וחשיבות רבה תהיה לנשיא הבא של ארה”ב באשר לסיכויי ההצלחה של התהליך. בישראל עצמה נראה כי שיעור המתנגדים לירידה מהגולן הוא מכריע.

על אף שיחות השלום, המתיחות הצבאית בין ישראל וסוריה טרם שככה לחלוטין. כאמור, אסד עצמו טען לפני חודשים מספר כי במידה ולא יושג הסכם בין ישראל וסוריה, עשויים הדברים להתדרדר לידי מלחמה. התבטאות זו מזכירה ביטויים שנשמעו ממצרים בתחילת שנות השבעים. אז, הייתה מצרים במצב פנימי קשה ביותר, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית. ההנהגה בראשותו של הנשיא אנואר סאדאת, הביעה את ההערכה כי מצרים זקוקה לאירוע דרמטי כדי לצאת מהמשבר בו נמצאה והמשוואה שהציג סאדאת עצמו היתה כי אם לא יושג שלום שבמרכזו נסיגה ישראלית מסיני, יתדרדר המזרח התיכון למלחמה. ב-1973 התממשו איומיו.

על ציר המלחמה-שלום מצוי גם מצב אמצעי בו שרויות המדינות ב-35 השנים האחרונות. מאפיינים רבים מהסכסוך הישראלי-פלשתיני כגון אוכלוסייה תחת כיבוש, או אלימות הדדית אינם מתקיימים בגזרת הגבול הישראלי-סורי, הנחשב לשקט יותר מגבולות השלום של ישראל עם מצרים וירדן. סוריה אומנם חשה מאוימת יותר לנוכח הישיבה הישראלית ברמת הגולן, אך העדה העלווית השלטת במדינה, מפחדת להצטייר כחלשה ביחסיה עם ישראל, ולהסתכן באובדן השלטון. כך, בעוד השתיים מקיימות שיחות על מנת להבטיח כי המצב לא יתדרדר למלחמה, נראה כי מתקיימים אינטרסים רבים עבור ישראל וסוריה שלא להגיע להסדר.

כיצד יתנהלו הדברים בחודשים הקרובים? שאלה קריטית זו תישאר לפי שעה ללא מענה. ההיסטוריה האזורית מלמדת כי שיחות שלום המגיעות למבוי סתום מלוות בהתפרצות אלימה. עם זאת, סוריה, החוששת להתמודד לבדה עם ישראל באופן ישיר, עשויה לדרבן סיבוב טרור נוסף מצד ארגוני הטרור הפלשתינים ו/או החיזבאללה.

הערות

1. עוד על מצבו של אסד, במאמר “שגיאות של טירון” בגיליון מאי 2008 של סיקור ממוקד