מאז משבר הנפט ב-1973, הפך הנוזל השחור לעניין מרכזי בכלכלה העולמית ובפוליטיקה העולמית. תהליכים מדיניים הושפעו לפתע ממהומה שבטית בדרום מזרח ניגריה ומקידוח אסטרטגי בים הכספי יותר מאשר ממלחמות ומסכסוכים אחרים. העולם מצא עצמו במשברים כלכליים לעתים בשל מאבקים אידיאולוגיים או בשל השלכות של מלחמות אזוריות בין מדינות יצרניות נפט, שבעבר היו נטולות כל חשיבות מדינית ברמה העולמית. לאחר 40 שנה, נוצקו כללים שונים לפעילות הנפט וכעת ניתן להצביע גם על מגמות פוליטיות עתידות, הנובעות מהסטטיסטיקה של הנפט.

שוק הנפט עובר זעזועים רבים בתקופה האחרונה, בראש ובראשונה בשל המתרחש ברחבי העולם הערבי, ובמידה פחותה בשל רעש האדמה ביפן, צרכנית הנפט השלישית בגודלה בעולם. מחיר חבית הנפט מתייחס לאספקה עתידית ולכן הוא בעצם ניסיון לחזות את יחס ההיצע והביקוש של הנפט בעתיד על סמך המתרחש. למרות שהנבואה ניתנה לשוטים, ישנם שבעה כללים המשפיעים על מחירי הנפט, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, שיכולים לסייע לכל אחד לחזות את הצפוי בשוק הנפט.

הכלל הראשון הוא שלמרות כל ההשפעות המדיניות והביטחוניות שיש על מחיר החבית, זהו עדיין מוצר שמושפע בסופו של יום מיחס הביקוש-היצע. ייתכנו תיאורטית עשר מלחמות אזרחים במזרח התיכון, אך במידה ויש מי שיפצה על אובדן הייצור, או לחילופין מדינה שתפתח את המאגרים האסטרטגיים שלה ותציף את השוק בנפט זול, יישארו המחירים נמוכים יחסית.

הכלל השני הוא שמדינות מחוץ לקרטל הנפט שואבות נפט בכמות שמניבה רווח שיא מבחינתן. ירידה בייצור היא רק תולדה של בעיות טכניות ולא של החלטה להביא לעליית מחירים. מדינות אופ”ק הן אלה בעצם שגורמות לתנודות המחירים בשל מכסות ההפקה שלהן, אשר מותירות את האפשרות להגביר את הפקת הנפט במיליוני חביות מדי יום, באופן שיכול לכסות כמעט על כל התרחשות.

הכלל השלישי הוא שגם בסיטואציה שבה אחת מחברות אופ”ק מפיקה כמות נמוכה יותר מהרגיל, בדומה ללוב כיום, או לניגריה, שאר החברות ינצלו בסופו של דבר את ההזדמנות להגביר את התפוקה בעודן נהנות ממחיר שעודנו גבוה, גם אם הן לא יצהירו על כך.

הכלל הרביעי הוא שירידה בביקוש לנפט, אם בשל משבר כלכלי ואם בשל אסון כמו שקרה ליפן, גורמת לסחרור מחירים כלפי מטה – הירידה בביקוש פוגעת בעיקר בחברות הקרטל הנאלצות לקצץ בתפוקה שלהן כדי לשמור על מחיר גבוה ובכך הן סופגות את הירידה במחיר. מנקודה מסוימת נאלצות מדינות מסוימות הנזקקות לתמלוגי הנפט להגביר את התפוקה שלהן וכך השוק מוצף.

הכלל החמישי אומר כי למרות שמלחמה המתרחשת על אדמתה של מדינה החברה באופ”ק גורמת לעלייה מהירה במחירי הנפט, לאחריה המחירים צונחים, וזאת בשל שאיבה מוגברת של אותה מדינה הנזקקת למזומנים רבים כדי לשקם את עצמה לאחר המלחמה.

הכלל השישי אומר שמדינות הנפט עצמן אינן יכולות להרשות לעצמן מחיר גבוה מדי לחבית. מחיר זה גורם לכמה תהליכים, המסכנים את המדינות הללו. האיום בהעלאת מחיר החבית מצד חברות אופ”ק מאבד מהרלוונטיות שלו מבחינת צרכניות הנפט המתמודדות גם כך עם מחיר גבוה, ובכך מאבדות מדינות אופ”ק חלק מההרתעה שלהן. בנוסף, מחיר גבוה מדי מעודד מציאת חלופות לנפט ואף עשוי לתרום למשבר כלכלי עולמי ולירידת הצריכה, שבתורה יכולה להכניס את השווקים כולם לסחרור.

בעידן של מחירי נפט גבוהים, האצבע של המערב הופכת לקלה יותר על הדק הסנקציות והמלחמות. מנהיגי קרטל הנפט הופכים מבעלי ברית לנטל, כפי שלומד כעת מועמר קדאפי על בשרו, כפי שלמד סדאם חוסיין אשר בפלישתו לכווית ב-1991 סיכן את יציבות המחירים. מצד שני, מחיר נמוך מדי לנפט עבור מדינות שתלויות בנפט לכלכלתן, כפי שנראה להלן, יסכן את יציבות המשטר.

ב-1998 חוו ונצואלה ורוסיה משבר עצום בשם ירידתו של הנפט אל אזור ה-11-12 דולר לחבית. רוסיה הכריזה על חדלות פירעון ונכנסה למשבר פוליטי חריף שהסתיים לאחר עליית פוטין לשלטון, ובונצואלה שבה היציבות הפוליטית לאחר פוטש של הוגו צ’אבז, שני האישים מובילים עדיין את ארצותיהם מאז.

ירידה אל מתחת ל-60-70 דולר לחבית במציאות היום יוצרת בעיה של ממש עבור יצרניות הנפט, כך גם עלייה אל מעבר ל-100-110 דולר. על כן אפשר להגדיר את האזור הבטוח בטווח שבין 60-110 דולר. מדינות אופ”ק יקצצו משמעותית את מכסות הייצור שלהן הרבה לפני שהמחיר יגיע ל-60 דולר, בשל כלל 4, ויגבירו את השאיבה כשהנפט יחצה את 100 הדולרים.

הכלל השביעי אינו כלל אלא מתאר למעשה את דרכי ההתנהלות של המדינות השונות – מדינות החברות באופ”ק, בשל המשקל הסגולי הרב שלהן בהשפעה על מחירי הנפט, גוררות שתי גישות קיצוניות של התייחסות אליהן, מצד מדינות אחרות. הגישה הראשונה היא גישה פייסנית המבקשת לרצות מדינות אלה ולסלוח להן על פעולות שמדינות אחרות סופגות בגינן גינוי. הגישה ההפוכה היא גישה תוקפנית כגון המלחמות בעיראק ובלוב, המבקשות להביא לשינוי.

יצרניות נפט שאינן חברות באופ”ק, נהנות בזמני מתיחות מהאפשרות להרוויח כסף רב בשל עליית מחירי הנפט, זאת מבלי להפחית מהתפוקה. בזמני שקט הרווחים שלהן יורדים. רוסיה היא מקרה מיוחד של מעצמת אנרגיה המסוגלת גם להשפיע על תהליכים ביטחוניים ומדיניים, ולכן הרוסים פועלים בדרך כלל כדי לשמר מתיחות באזורי הפקה של נפט. כך למשל, מנעו הרוסים סנקציות רבות על איראן מצד אחד, וחימשו את המדינה כולל ביכולות גרעיניות מצד שני, באופן שמאפשר למשבר הגרעין האיראני להתקיים כבר חמש שנים. במקרה של לוב בחרו הרוסים להימנע ולא להתנגד למתקפת נאט”ו, ובכך הבטיחו שהמלחמה בלוב תתארך ואיתה גם עליית מחירים. לאחר תחילת המתקפה הביעו הרוסים את התנגדותם למתקפה, ובכך העניקו למעשה גיבוי לקדאפי להמשיך בהתנגדותו, בעודם מציירים עצמם כבעלי ברית לקדאפי, שיוכלו לגזור קופון ביום שאחרי. כמובן שמערכת השיקולים הרוסית מורכבת יותר, אולם למדיניות הנפט והגז יש משקל רב ברוסיה, מאחר שהכלכלה הרוסית מבוססת על משאבים אלו.

צרכניות הנפט נתונות למעשה לחסדיהן של יצרניות הנפט, ועל כן הן פועלות באופן דיכוטומי וכה קיצוני מולן – נוקטות בגישות פייסניות עד נקודת שבירה ומכאן הופכות לברוטאליות. מבחינת יצרניות הנפט, תעודת הביטוח הטובה ביותר מפני מתקפה אמריקנית או מתקפת נאט”ו, היא היכולת ליצור את האיזון שבו המערב יהיה עסוק רק בפיוס. סעודיה היא הדוגמא הטובה לכך – כל אימת שהמחירים חוצים רף מסוים, נכנסים הסעודים לפעולה, מגבירים את הייצור ומורידים את מחיר החבית, או לכל הפחות מייצבים את המחיר. על כך זוכים הסעודים, בעלי אחד המשטרים הדכאניים ביותר בעולם, לקרדיט עצום במערב. סדאם חוסיין וקדאפי התריסו יתר על המידה נגד המערב, ועל כן שילמו בהדחתם.

לפיכך, מחירי נפט גבוהים לאורך זמן הם תולדה של התערבות, הן מצד ספקולנטים המנצלים את חששות העולם לנוכח אירועים בלוב, מצרים או בחריין, והן מצד מדינות מפיקות נפט בעלות כיסים תפוחים המוכנות לקצץ בתפוקה שלהן כדי לשמר מחיר גבוה.

כדאי לזכור כללים אלה בבואנו לנתח התרחשויות פוליטיות בראי הנפט. 85-83 מיליון חביות נשאבות בממוצע מבטן האדמה מדי יום. רבע מהכמות לערך, היא לשימושן הפנימי של יצרניות הנפט, ושלושה רבעים מיועדים למסחר העולמי. אופ”ק אחראים ל-40% לערך מהתפוקה העולמית. כיום, בשל הגידול בצריכת הנפט בקרב חברות הקרטל, אחראי הארגון גם ל-40% לערך מהמסחר העולמי.

בעמודים הבאים נסקור בפניכם באמצעות טבלאות זוויות שונות של עולמן של יצרניות הנפט, בעיקר על סמך הנתונים ממאגר המידע של ה-CIA, שיציגו נושא מרתק זה מזווית אחרת. כל הסכומים המופיעים הינם בדולרים.

חבית לנפש

הטבלה הראשונה מציגה נתון בשם חבית לנפש המייצג את מספר החביות שמדינה מייצרת בשנה חלקי האוכלוסייה, ולצדו נתון התוצר לנפש. בטבלה השנייה מופיע מדד שאנו מכנים מדד התלות והוא אף עשוי להיקרא מדד השחיתות, אשר יוצר זיקה בין שני הנתונים בטבלה הראשונה. כדי שלא להסתבך עם מספרים מורכבים, הפכנו את עיראק, המדינה בעלת התלות הגבוהה ביותר, לנתון שעל פי שקללנו את המדד, וכל שאר המדינות מתיישרות לפיה.

טבלה 1: חבית לנפש

טבלה 2: מדד השחיתות

הטבלה הראשונה מדגימה במילים את העושר העצום ממנו נהנים תושבי נסיכויות הנפט. גם מספר מדינות קטנות במערב אפריקה, שעומדות לעבור תהליכים דומים לתהליכים שעברו נסיכויות הנפט, נהנות מגישה לכמויות נפט גדולות. אחד הנתונים המעניינים הוא שלמרות שתושבי לוב ותושבי עומאן נהנים מאותה כמות יחסית של נפט, רמת החיים בעומאן גבוהה פי 2 מאשר רמת החיים בלוב, עובדה המלמדת אותנו על רמת השחיתות בלוב, ועד כמה זכתה כלל האוכלוסייה ליהנות מתמלוגי הנפט. למעשה, הטבלה השנייה היא המציגה את תמונת השחיתות בצורה הברורה ביותר.

כווית מבזבזת באופן יחסי כמו הממשלה הלובית, אך בזכות העובדה שמלכתחילה היא שואבת פי 3.5 נפט בהשוואה ללוב, מאפשרת לה לכסות על השחיתות הנהוגה במדינה. בטבלה השנייה מיוצגות כלל 12 החברות בארגון אופ”ק, עניין בעל משמעות רבה המדגים את מידת השחיתות של חברות הארגון בהשוואה ליצרניות נפט אחרות בעולם. המדינה המערבית היחידה המופיעה בטבלאות השונות ובמקום גבוה היא נורבגיה, אשר מפנה את כל רווחי הנפט שלה לקרן המשקיעה מחוץ למדינה ובכך היא מנסה להימנע משחיתות, בירוקרטיה ועצלנות מצד החברה. מסיבה זו רמת החיים בנורבגיה, שהיא אחת מהגבוהות בעולם, לא גבוהה יותר מכפי שיכלה להיות, כי הכספים אינם מושקעים ישירות בחברה אלא בעקיפין. יחד עם זאת, ייתכן שאובדן ההכנסה מנפט שעשוי להתרחש בעשור הקרוב בנורבגיה, יגרום לטלטלה גדולה במשק המקומי.

בחריין, מדינה בעלת 1.2 מיליון תושבים, בולטת בהיעדרה מהמקומות המובילים. ציון התלות שלה הוא 21.9, פי 10 מקטאר. הסיבה לכך היא הידלדלות מקורות הנפט שלה שאילץ אותה לגוון את כלכלתה, ולהפוך לאחד המרכזים הפיננסיים החשובים ביותר בעולם הערבי והמוסלמי, לצדן של מלזיה ולבנון. העובדה שבחריין היא ככל הנראה המדינה הפחות מושחתת מקרב יצרניות הנפט הערביות, מדגימה עד כמה המאבק בתוכה שונה מאשר במדינות כגון לוב, מצרים, טוניסיה וסוריה, שבהן המאבק הוא בשחיתות השלטונית. בבחריין המאבק הוא בין השיעים והסונים, ועל אף אפליית השיעים, הם עדיין נהנים מרווחה כלכלית טובה יותר מאשר רוב אזרחיה השיעים של איראן למשל.

מאחר שעיראק היא מדינה הנמצאת תחת כיבוש צבאי ולמעשה נעדרת יכולות ייצור משמעותיות בשמונה השנים האחרונות, אין להתפלא על מיקומה הגבוה בטבלה. קטאר, מדינתו של ערוץ הטלוויזיה אל ג’זירה, נהנית מתפוקה יחסית גבוהה פי 5.2 מלוב, בעוד שהתלות שלה נמוכה פי 2 מאשר בלוב, ועל כן רמת החיים בנסיכות גבוהה פי 10 ויותר מאשר בארצו של קדאפי, עובדה המאפשרת לה לעודד מהפכות והפיכות במדינות אחרות בעודה נהנית משקט יחסי.

הבזבזניות

תופעה המאפיינת כלכלות התלויות בנפט, היא השימוש במשאב זה כמכשיר פוליטי – הממשלות מסבסדות את הנפט ומוצריו לאזרחיהן, לעתים עלות הנפט לאזרח נמוכה מעלות הפקתו, ובכך הן מנסות לקנות שקט פוליטי. אולם ההשלכות לשיטה זו הן חמורות – ראשית, המדינה מאבדת ממון רב שיכלה לתעל לפיתוח הכלכלה ולגיוונה. שנית, הדבר מעודד בזבזנות מצד תושבי המדינה, בדומה להתנהלות חברי חברת החשמל בעבר. שלישית, הסבסוד הזה יצר ענף הברחות במסגרתו ממלא אזרח מכלית בדלק ומבריח אותה למדינה שבה מחיר הדלק גבוה בצורה משמעותית. לעתים הברחה אחת כזו, לדוגמא ממדינה כמו איראן שבה רמת החיים אינה גבוהה כמו בנסיכויות הנפט, למדינה שבה עלות הדלק גבוהה כמו טורקיה, עשויה לספק פרנסה לשנה ואף לשנים עבור המבריח.

כיצד ניתן לאתר את הבזבזנות? בטבלה שלפנינו מוטמעת ההנחה כי לצריכת הנפט יש קשר ישיר למידת היצרנות של המשק. כדאי לזכור יחד עם זאת, כי מדינות המערב בניגוד למדינות ערב, נהנות מגישה למגוון של מקורות אנרגיה כגון אנרגיה גרעינית, גז טבעי, פחם ובמידה פחותה מאוד גם אנרגיות מתחדשות. הצריכה במדינות הנפט מבוססת רובה ככולה על הנפט, למעט יצרניות גז בולטות כאיראן וקטאר. המספרים בטבלה מבוססים על תפוקה ליום לחלק לתוצר הלאומי. כדי שלא להקשות עם שברירי מספרים, הכפלנו את הנתונים ב-1,000. ככל שהמספר גבוה יותר, פירושו של דבר שהצריכה גבוהה יותר ביחס לתוצר ומכאן שמדיניות האנרגיה באותה מדינה בזבזנית – אם זה בשל סבסוד הנפט ומוצריו, אם בשל האפשרות להבריח דלק מחוץ למדינה, רמת הסבסוד וכו’.

טבלה 3: הבזבזניות

הטבלה מציגה את גדולי המסבסדות כגון סעודיה, איראן, סוריה ותימן שבהן רמת החיים נמוכה מאשר במדינות המפרץ והדרך שלהן לקנות שקט אזרחי היא באמצעות הסבסוד. עיראק מובילה את הטבלה, אך כמו בטבלאות הקודמות, יש להניח שהמספרים גבוהים בשל המעורבות הזרה בכלכלה העיראקית בשל הכיבוש האמריקני.

לשם השוואה, בקרב המעצמות התעשייתיות המייצרות נפט, שמשק האנרגיה שלהן מגוון יותר אך גם השימוש באנרגיה יעיל יותר, המספרים נמוכים משמעותית:

טבלה 4: המעצמות התעשתיות המייצרות נפט

שקלול הנפט והגז הטבעי

יצרניות הנפט הגדולות הן בחלקן גם יצרניות גז טבעי גדולות. היוצאות מהכלל הן אוזבקיסטן והולנד הנחשבות ליצרניות נפט מזעריות אך נהנות מעתודות גז גבוהות. גם ישראל, מרגע שיופעל מאגר לוויתן לייצוא גז טבעי, תהפוך לשחקנית די חשובה בשוק הגז העולמי.

שוק הגז הטבעי פחות מוכר משוק הנפט, אם כי לנוכח גילויי הגז בישראל ישנה התעניינות גוברת מצד הציבור. הגז הטבעי, בשל העלות הגבוהה והקושי הטכנולוגי לנזל אותו, משווק לרוב במצבו הגזי ולא הנוזלי. על כן היכולת לסחור בו גמישה פחות מאשר הנפט, שמועבר גם במכליות. לכך יש להוסיף שהשוק חסר עדיין קרטל גז אפקטיבי כמו אופ”ק, למרות מאמצים בכיוון מצד הרוסים בשנים האחרונות, בהסתייעות באיראן ובקטאר – השלוש אוחזות ב-55%-57% מהעתודות העולמיות ועל כן יכולות לכאורה להכתיב את המחיר. השוק מבוסס על חוזים ארוכי טווח ועל כן התנודות במחיר קטנות יותר.

הנתונים שיוצגו להלן מתבססים על מחיר חבית ממוצע של 105 דולר בתקופה האחרונה, ועל מחיר של 156 דולר ל-1,000 מ”ק (4.40 דולר ל-MMBTU כפי שנסחר בניו יורק). אם נשקלל את התוצר האנרגטי שניתן להשיג מ-100 דולר של נפט לעומת 100 דולר של גז טבעי, מחיר הגז יהיה נמוך פי 4.11, תוצאה כאמור של היעדר קרטל ושל קושי טכני בשימוש בגז הטבעי כפי שנזכר לעיל.

הטבלאות הבאות הן שקלול כמות עתודות הנפט והגז הטבעי בכל מדינה בדולרים, בהתבססות על המחירים שלעיל.

הטבלה הראשונה מדרגת את מעצמות האנרגיה של העולם בשווי בטריליוני דולרים של עתודות הנפט והגז שלהן:

טבלה 5: מעצמות האנרגיה של העולם – שווי כלכלי

אם הדירוג יבחן את השווי האנרגטי ולא את השווי הכספי, התמונה שתתקבל תהיה שונה. הנתון המתקבל הוא של חביות נפט ושל המרת עתודות הגז לחביות נפט (הנתונים במיליארדי חביות, מתוך 2.5 טריליון חביות. 164 מ”ק גז טבעי שווה לחבית נפט)

טבלה 6: מעצמות האנרגיה של העולם – שווי אנרגתי

בעוד שהטבלה הראשונה מציגה באופן פשוט את הפוטנציאל הכלכלי של כל מדינה, הטבלה השנייה מציגה את הפוטנציאל האנרגטי. רוסיה, איראן וסעודיה הן מעצמות העל בתחום האנרגיה ללא ספק, וכל אירוע שיפגע בייצור הנפט והגז שלהן, ישפיע על הכלכלה העולמית. קנדה בולטת כמדינה המערבית היחידה בין 10 מעצמות האנרגיה, והחשיבות שלה למדינות המערב תגבר עוד יותר כשנורבגיה ובריטניה כבר לא יוכלו לייצר נפט. עוד על כך בהמשך.

מהו “שוויו” של כל אזרח? זאת אומרת, אם נשקלל את שווי עתודות הנפט והגז במדינה ונחלק אותם במספר האזרחים, כמה כסף יהיה לכל אחד?

טבלה 7: האזרחים העשירים ביותר

ישראל, לאחר מציאת לוויתן ותמר, שווה 13,900 דולר לכל אזרח.

טבלה נוספת בוחנת כמה זמן ייצור נותר לכל מדינה. הנתונים מתבססים על עתודות מוכחות כפי שכל מדינה מדווחת. נתונים אלה יש לקחת בערבון מוגבל, מאחר שהדיווחים של המדינות השונות מוטים פעמים רבות. הנתון השני המשוקלל בטבלה הוא רמת הייצור הממוצעת ליום. כך מתקבל המספר המשוער של ימי ייצור – כמובן בהנחה שרמת הייצור נשמרת ושלא מתגלים מאגרים חדשים.

בדירוג מדינות ערב, עולה התמונה הבאה:

טבלה 8: שנות ייצור נפט נותרות – מדינות ערב

ניתן לראות שכווית שומרת על המאגרים שלה בעוד שבקרב נסיכויות הנפט קטאר שואבת כמות גדולה יחסית, ייתכן ובשל העובדה שהיא נהנית גם מעתודות ענק של גז טבעי. בחריין,על אף שהיא שואבת פחות מ-50 אלף חביות ביום, רחוקה 2,566 יום או 7 שנים לפני שתמצא עצמה ללא נפט בכלל. בשל כך פנתה בחריין לגיוון מקורות ההכנסה הלאומית שלה, ובהצלחה רבה. סודן, תימן, עומאן, מצרים וסוריה, שאינן חברות באופ”ק, אינן נתונות למכסות ייצור ועל כן עשויות להגביר את קצב הייצור בשנים הקרובות בצורה דרמטית, הן כדי לחפות על הגידול באוכלוסייה והן כדי לשפר את רמת החיים הנמוכה ברוב המדינות הללו. פירוש הדבר הוא שהן עשויות לגמור את המאגרים שלהן בתקופה קצרה מהמצופה.

אלג’יריה, אגב, נהנית מעלייה חדה ברמת החיים בשנים האחרונות אשר מתורגמת בחלקה לשדרוג הצבא. הצבא האלג’יראי אמור להיות בעוד שנה לצבא הערבי השני בגודלו אחרי הצבא המצרי. בעבר נוצר חשש מהתלקחות בצפון אפריקה בין אלג’יריה ובין מרוקו, ואולם לאחר נפילת המשטרים במצרים ובטוניסיה, ומלחמת האזרחים ומתקפת נאט”ו בלוב, יש להניח שהאלג’יראים יידחו את התוכניות. העובדה שכיום נותרו לאלג’יראים 17 שנות ייצור, ויש להניח שלאור הגידול בהוצאות הממשלה ובצריכת הנפט הפנימית, שנות הייצור יצטמצמו, עשויה אלג’יריה לעזוב בשנים הקרובות את אופ”ק. מצד שני, אלג’יריה אחראית לעשירית מהגז הטבעי הזורם לאירופה והיא בעלת קשרים אסטרטגיים עם רוסיה, ובשנים האחרונות פועלות השתיים לקידום חלום קרטל הגז העולמי. הפגיעה בייצור הנפט עשויה להיות מנותבת לפעילות רבה יותר בתחום הגז מבחינתה.

המצב של מדינות המערב שונה:

טבלה 9: שנות ייצור נפט נותרות – מדינות המערב

יש להניח כי ברגע שהמאגרים של ארה”ב ייגמרו, מכסיקו תגביר את השאיבה אצלה בצורה דרמטית. בהחלט ייתכן שבמידה ולא יתגלו מאגרי נפט משמעותיים בשנים הקרובות, בסוף העשור תישאר קנדה יצרנית הנפט המערבית היחידה. למעשה, ישנם שני דברים שהמערב יכול לעשות לפי שעה לנוכח ההתפתחויות – למצוא דרך להפחית את השימוש שלו בנפט, ולנסות למצוא שדות נפט חדשים בשטחו, ומוטל עליו למצוא פתרון עד 2020, הזמן המוערך שבו תישאר קנדה למדינה המערבית היחידה בקרב יצואניות הנפט ואולי אף יצרניות הנפט. אירופה ככל הנראה הגיעה לשיא השימוש שלה בנפט – האוכלוסייה שלה קטנה מדי שנה וכך גם רמת החיים, בעוד שהאירופאים מנסים להשתמש בחלופות לנפט ככל שניתן. בשנים הקרובות נחוש בירידה בצריכה באירופה, אשר תחפה על הירידה בתפוקה של מדינות המערב באופן חלקי.

בתחום הגז הטבעי התמונה שונה אך במעט:

טבלה 10: שנות ייצור גז טבעי נותרות – מדינות המערב

הגז האוסטרלי הוא בעיקר פתרון למדינות מזרח אסיה הנמצאות בקרבה יחסית לאוסטרליה. האמריקנים יישענו על הגז של נאפט”א, שיתקרב אף הוא לסיומו בסוף העשור הנוכחי, ובכך ימצאו עצמם האמריקנים, בהנחה שלא מצאו שדות חדשים, ללא גז וללא נפט, כשהשכנה מצפון יכולה לסייע רק בתחום הנפט.

מדינות ערב נהנות מיתרות גז למאות שנים לפי שעה. עיראק מייצרת כרגע כמות מזערית בלבד של גז, בשל היעדר תשתיות מתאימות. אולם היא תוכל להפוך ליצואנית חשובה לאירופה דרך טורקיה, מדינה שהפכה זה מכבר לאחד מצמתי צינורות הגז החשובים בעולם.

טבלה 11: שנות ייצור נותרות – הציר הלטיני

אם שלוש המדינות הללו יישארו חברות בציר האנטי-אמריקני, הרי שמובטח לעשרות השנים הבאות שלא יהיה להן מחסור בנפט או בגז טבעי. המדינה היחידה שתוכל לשמור על עצמאות אנרגטית בדרום אמריקה מחוץ למדינות הציר היא ברזיל, שלה יש עוד 35 שנה של גז טבעי ולפחות 14 שנה של נפט, אם כי במידה והתגליות החדשות בקידוחי העומק בים אכן יעמדו בציפיות הרי שכמות השנים תוכפל ויותר.

פירוש הדבר הוא שבהיעדר מציאת חלופות אנרגיה מספקות, מדינות הציר הלטיני מצד אחד וברזיל מהצד השני יספקו אנרגיה למדינות אמריקה הלטינית ועל כן חלק גדול מהיוקרה תדבק בצדדים אלה.

דרך אחרת להבין את חשיבות הנפט והגז הטבעי במדינות מסוימות לעומת מדינות אחרות, היא במדד “שנות תוצר”. במדד זה, משוקלל ערך עתודות הנפט והגז של כל המדינה, לחלק לתוצר השנתי שלה, ובכך מתקבל מספר שנות התוצר שהמאגר של אותה מדינה שווה.

טבלה 12: שנות ייצור – מדד משוקלל

בטבלה שלעיל אין מדובר בבחירה אקראית של מדינות, אלא זה הדירוג העולמי. נעדרת ממנו רק מזרח טימור, שמצבה דומה לזה של עיראק בכל הפרמטרים, ובמדד הזה יש לה 145 שנות תוצר. המדינה הקטנה השתחררה משלטון כיבוש אכזרי של אינדונזיה לפני פחות מעשור, לאחר שחוותה רצח עם, ואך לפני שנים מעטות החלה להפיק נפט. עיראק כזכור שימשה במדד התלות כמקדם וקיבלה את הניקוד 1, אך מזרח טימור תלויה אף יותר – 0.69. במדינה שהתוצר לנפש בה הוא 2,600 דולר לשנה, יש לה מאגר נפט שמעניק שווי של 76 אלף דולר לכל אזרח. אולם מקומה של מזרח טימור נפקד מכל הטבלאות מאחר שהיא מדינה צעירה ונטולת תשתיות שלפני כמה שנים מצאה מאגר גדול באופן יחסי – כחצי מיליארד חביות, שיכולים לסייע לה להשתקם ולהיבנות במהירות יחסית, במידה ולא תהיה בה שחיתות. אם מזרח טימור תעלה על דרך המלך, הרי שהשינוי במיקום שלה ובהשוואה הלא מחמיאה לעיראק ישתנה פלאים ועל כן, אין מה ללמוד ממצבה הנוכחי.

רוסיה

רוסיה היא מקרה ייחודי בשוק האנרגיה העולמי. מעצמה עולמית ותיקה, בעלת תעשייה מפותחת ואוכלוסייה משכילה ביותר,. הרוסים נשענים עדיין רבות על מאגרי האנרגיה העצומים שלהם, אולם בטבלאות השונות אין הדבר מקבל ביטוי של ממש – ברוסיה יותר מפי 5 אנשים מאשר בסעודיה. בניגוד לסעודים המוגבלים במכסות ייצור, הרוסים שואבים בתפוקה כמעט מלאה כל הזמן. וכן, הכלכלה הרוסית יותר מגוונת משל מדינות הנפט האחרות, ועל כן חלקו של סקטור האנרגיה משמעותי פחות באופן יחסי מאשר של מדינות המפרץ הפרסי.

כך למשל, למרות שרוסיה היא היצרנית המובילה בעולם של נפט, מדובר ב-26 חביות בלבד לנפש, בעוד שבקטאר הנתון עומד על 520. לרוסים נותרו כ-20 שנות נפט ו-82 שנות גז טבעי, למרות שהם אוחזים במאגר הגז הטבעי הגדול ביותר בעולם, כרבע מכלל העתודות העולמיות. לסעודיה יש עוד 74 שנות נפט ו-97 שנות גז טבעי לשם השוואה.

רק בדירוג מעצמות האנרגיה הגדולות, בטבלה שהובאה לעיל, ניתן לראות את עוצמתה האמיתית של רוסיה. בשקלול עתודות הנפט והגז חולשת רוסיה על שביעית ממאגרי האנרגיה בעולם, או 364 מיליארד חביות מתוך 2.5 טריליון (1.378 טריליון חביות נפט, וגז טבעי בשווי אנרגטי של 1.145 טריליון חביות). עשר המעצמות הגדולות שולטות על 77% מסך כל האנרגיה בעולם, כשרק רוסיה וקנדה אינן חברות באופ”ק. פירוש הדבר הוא שלמעצמות אלה יש עוד שנות ייצור רבות, לעומת יצרניות אחרות שאינן מוגבלות במכסות, ועל כן חלקן של המדינות שברשימה בעוגה העולמית יגדל, אלא אם ימצאו מאגרי נפט גדולים בצורה משמעותית. למעשה, מערב אפריקה, דרום אמריקה, האוקיאנוסים ואפילו הקטבים מהווים כיום את היעד לחיפושי נפט, וייתכן ששם יימצאו מאגרים שיביאו לשינויים אסטרטגיים בשוק האנרגיה העולמי.

חולות נפט ונפט כבד במיוחד

מיקומם הגבוה של קנדה וונצואלה בטבלאות הנפט השונות נובע בחלקו מהנוכחות הגבוהה של חולות נפט אצלן. זהו הנפט הכבד ביותר ולפיכך היקר ביותר להפקה, ולכן הוא מופק בכמות קטנה ורק כשמחיר החבית גבוה ומצדיק את הפקתו. כמובן שזהו גם עניין טכנולוגי, ובהינתן שיפור טכנולוגי ייצור הנפט מהחולות יגבר.

בארה”ב ישנו מאגר של חולות נפט בשווי 32 מיליארד חביות, גדול יותר ממאגר הנפט הרגיל, אולם הפקתו לפי שעה אינה כלכלית.

הניסיון להפיק נפט מפצלי שמן עד כה נכשל בשל הזיהום הגבוה של תהליך ההפקה ובשל עלותו הגבוהה – כדי להשיג כמות המשתווה לחבית נפט יש להשקיע בין 70-100 דולר. על כן, כדי שישתלם תהליך ההפקה יש צורך שחבית נפט תעבור בצורה משמעותית את קו 100 הדולר, כפי שאירע בכמה הזדמנויות קצרות זמן בשנים האחרונות. ישנן פריצות דרך במאמץ להגיע לטכנולוגיית הפקה לא מזהמת, אולם עדיין העלות הגבוהה של ההפקה חייבת למצוא פתרון. המאגר העולמי שווה כ-3 טריליון חביות, יותר מאשר כל הנפט והגז הטבעי, כ-2 טריליון חביות מצויות בארה”ב לבדה. ארה”ב, רוסיה וברזיל אוחזות ב-86% מהעתודות הידועות של פצלי השמן, ופריצת דרך משמעותית בתחום תביא לשינוי גיאופוליטי עצום בעולם – עצמאות אנרגטית עבור ארה”ב תסייע להם להיפטר מנטל החוב העצום, תשיב את האמריקנים לצמיחה כלכלית מהירה ותשחרר את האמריקנים מהצורך להתערב צבאית במזרח התיכון ובמקומות אחרים.

על פי אחת ההערכות, ייתכן שבישראל ישנו מאגר עצום של פצלי שמן בשווי של 250 מיליארד חביות, שמשמעותו הוא ששיפור טכנולוגי בתחום עשוי להפוך את ישראל לאחת ממעצמות האנרגיה הגדולות בעולם.

ד”ר וינגר, לשעבר המדען הראשי של ענק הנפט ההולנדי של, סבור כי במישור רותם שבנגב ובאזור הרי ירושלים מצוי המאגר העצום הזה שהופך את ישראל שנייה רק לארה”ב בתחום פצלי השמן. הוא טוען שבטכנולוגיה החדשה שפותחה, ניתן להפיק חבית נפט מפצלי שמן, בעלות של 35-40 דולר לחבית, עלות דומה להפקה של נפט במים עמוקים כמו במאגרים החדשים שמצאה ברזיל. עלות שכזו, במידה והיא אכן נכונה, מעניקה רווח נקי של טריליוני דולרים למדינה ברמת השווי של הנפט בעולם כיום, אם כי יש להניח שפצלי השמן יימכרו במחיר נמוך יותר בשל איכותם האנרגטית הנמוכה יותר משל נפט [1].

שינויים אסטרטגיים בתחום הנפט

מספר מגמות עומדות לעבור על שוק הנפט בעתיד הקרוב, שלהן השלכות פוליטיות וכלכליות כבדות משקל. המגמה הראשונה היא יציאתן של מספר שחקניות בתחום הנפט מהמשחק. ארה”ב, מכסיקו, נורבגיה, בריטניה, בחריין ועוד כמה מדינות, ייצאו ממעגל היצרניות בעשור הקרוב, אלא אם יימצאו שדות נפט גדולים חדשים בשטחן. האמריקנים מאמינים כי ימצאו נפט רב באלסקה, וכן שיצליחו לפתח את תחום פצלי השמן או חולות הנפט לרמת כדאיות כלכלית.

עבור הנורבגים והבריטים השואבים מהים הצפוני, ההגדרה יצואנית נפט תילקח מהן עוד בעשור הנוכחי ונראה כי יתקשו למצוא תחליף. מכסיקו תצטרך להשקיע סכומי עתק בפיתוח התשתיות שלה, אם ברצונה להישאר רלוונטית הגל השני שבו אלג’יריה, מצרים, עומאן, סוריה ואינדונזיה אם למנות כמה, יתחיל בעוד כמה שנים, ויביא לשינוי עמוק במבנה אופ”ק, בפוליטיקה הפנים הערבית ועוד.

המגמה השנייה היא כניסתן של שחקניות חדשות לשוק הנפט העולמי. מדינות מערב אפריקניות כגון גאבון וניגריה הן יצרניות ותיקות, ואליהן מצטרפות קונגו-ברזוויל, גינאה המשוונית, אנגולה ובעתיד גם קמרון וגאנה וייתכן ומדינות נוספות, צפויות לספק בין רבע לשליש מתצרוכת הנפט של ארה”ב וסין בתוך שנים ספורות. אזור מערב אפריקה יהפוך לבעל חשיבות גבוהה בעיני המעצמות, וכבר היום מהווה מוקד לתחרות. במפרץ הכספי טרם הוברר גודל הפוטנציאל הן בתחום הגז והן בתחום הנפט, לא מעט בשל היעדר תשתיות ובשל ויכוחי גבול בין המדינות השונות, אולם כבר היום הוא אחד מספקי האנרגיה החשובים ביותר של אירופה ושל המזרח הרחוק.

אזרביג’אן, קזחסטן, אוזבקיסטן וטורקמניסטן הן יצרניות חשובות של גז ונפט. קירגיזסטן אמורה להצטרף לרשימת היצרניות החשובות וטג’יקיסטן זקוקה להשקעה רבה כדי לבדוק האם בתחומה ישנם גם מאגרי אנרגיה חשובים. המעצמות מתחרות על השליטה בקוטב הצפוני, ומעוניינות לשאוב נפט משם. גם אלסקה עשויה להפוך למוקד שאיבה למורת רוחם של ארגוני הסביבה. דרום אמריקה כבר נחשבת מזה שנים לאזור שבו ישנם אוצרות אנרגיה רבים, רובם נמצאים בוונצואלה, במדינות האנדים ובברזיל. יש להניח שהגברת החיפושים שם תביא למציאת מאגרים גדולים.

המגמה השלישית היא החיפוש אחר תחליף לנפט – הגז הטבעי והאנרגיה הגרעינית הם המובילים כרגע בעולם לצדו של הפחם המזהה, אולם פריצת דרך בפצלי השמן שתוזיל את תהליך החיפוש ותפחית ממידת הזיהום שלו, עשויה להביא לחיסולו האפקטיבי של אופ”ק. מספר מדינות ובראשן ארה”ב יהפכו לעצמאיות אנרגטית, ארגון אופ”ק יאלץ לקצת משמעותית במכסות שלו, גזרה שבה לא יוכלו לעמוד חברות הארגון, והעניות שבארגון יעזבו אותו כדי שיוכלו להגביר את מכירת הנפט שלהן. התפתחות טכנולוגית בתחום, כמו גם בתחום חולות הנפט, הקידוחים במים עמוקים ועוד, תהפוך את הנפט למשאב זמין וזול, שניתן יהיה לעשות בו שימוש מאות שנים בלי שייגמר המדינות התלויות ביותר בנפט כיום, יעברו את הזעזועים הקשים ביותר מבחינה פוליטית וכלכלית כשהנפט ייגמר או יהפוך ללא רלוונטי.

העשור הבא יהיה קריטי לעניין הנפט – בשנים אלה תתבהר התמונה החדשה של השוק – היקף הצריכה העולמית, המדינות שמספקות את הצריכה הזאת וכו’. ללא התפתחות טכנולוגית מתאימה, הלחץ על מדינות אופ”ק יגבר בזמן שמחיר החבית ימשיך לעלות. גם מדינות יצרניות שאינן חברות באופ”ק ימצאו עצמן תחת לחצים. אם תתרחש פריצת דרך טכנולוגית בתחום הנפט, הכלכלה העולמית תונהג על ידי המעצמות הטכנולוגיות ביותר, בעוד שהשפעתן הפוליטית של יצרניות הנפט המסורתיות תאבד.

הערות

1. Ian King, “Oil shale reserves can turn Israel into major world producer”, The Times, 21/03/2011